כווית איירווייז (בערבית: الخطوط الجوية الكويتية; באנגלית: Kuwait Airways) היא חברת התעופה הלאומית של כווית, אשר בסיסה הראשי בנמל התעופה הבין-לאומי כווית. החברה נוסדה כחלק ממבצע חשאי של אגף המודיעין בצה"ל 1.
תולדות החברה
כווית איירווייז נוסדה בשנת 1953 על ידי שני טייסים יהודים-אמריקאים שפעלו בשליחות אגף המודיעין בצה"ל, במסגרת מבצע חשאי של מדינת ישראל שנועד לספק כיסוי לפעולות ריגול במרחב הערבי 1. המבצע הונחה על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ובוצע בתיאום עם יובל נאמן, קצין מודיעין בכיר באותה עת. מטרת היוזמה הייתה לסייע לצרפת במאבקה במחתרת האלג'יראית שפעלה ממצרים בתמיכת גמאל עבד אל-נאצר. ישראל גייסה את שני הטייסים, שהיו לוחמים מתנדבים במלחמת העצמאות, העניקה להם תקציב נדיב, והקימה באמצעותם חברת תעופה אזרחית שפעלה מכווית, עם שלוש טיסות שבועיות לקהיר. החברה שימשה כיסוי להעברת סוכנים, ציוד ואיסוף מודיעין 2.
בשנת 1954 החלה החברה להפעיל טיסות סדירות בשם Kuwait National Airways, כאשר הממשלה המקומית רכשה תחילה 50% מהבעלות. באותה שנה נחתם חוזה ניהול לחמש שנים עם British International Airlines (BIA), חברת בת של BOAC שפעלה בכווית והפעילה טיסות שכר ושירותי תחזוקה. נרכשו שני מטוסי דאקוטה, והפעילות החלה ב־16 במרץ 1954. באותה שנה הטיסה החברה 8,966 נוסעים. ביולי 1955 שונה שמה ל־Kuwait Airways. במאי 1958 נחתם חוזה ניהול חדש, הפעם ישירות עם BOAC. באפריל 1959 נרכשה חברת BIA על ידי כווית איירווייז. ב־1 ביוני 1963 הגדילה הממשלה את חלקה בחברה ל־100%.
ב־8 באוגוסט 1962 הייתה כווית איירווייז ללקוחה הזרה הראשונה שהזמינה את מטוס ה־Trident, כשרכשה שני מטוסים מסוג זה ולקחה אופציה לשלישי. העסקה, בשווי 5.5 מיליון ליש"ט, כללה גם מטוס Comet 4C. במקביל, הוזמנו שלושה מטוסי BAC One-Eleven בעסקה בשווי 3 מיליון ליש"ט, עם אופציה למטוס רביעי. מטוס ה־Comet הראשון של החברה נמסר בינואר 1963, אך הפעילות החלה כבר ביולי 1962 עם מטוס חכור מחברת MEA. באוגוסט 1963 הוזמן מטוס Comet שני, שבמסירתו בראשית 1964 קבע שיא לא רשמי: טיסה מלונדון לכווית (4,648 ק"מ) במהירות ממוצעת של 742 קמ"ש.
במרץ 1964 פתחה החברה קו ללונדון, יעדה האירופי הראשון, באמצעות מטוסי Comet. באותה עת הופעלו קווים שיתופיים בין לונדון לערים עבאדן, בחריין, ביירות, דהראן, דוחה וכווית, בשיתוף עם BOAC ו־MEA. חודש לאחר מכן מוזגה לתוך כווית איירווייז חברת Trans Arabia Airways.
באפריל 1965 כללה רשת הקווים את היעדים עבאדן, בגדאד, בחריין, ביירות, בומביי, קהיר, דמשק, דוחה, פרנקפורט, ז'נבה, ירושלים (הירדנית), קראצ'י, לונדון, פריז וטהראן. צי המטוסים כלל שני מטוסי Comet 4C, שלושה DC-6B, שני Twin Pioneers ושלושה Viscount 700. היו בהזמנה שני מטוסי Trident 1E ושלושה One-Eleven. מטוס ה־Trident הראשון נמסר במרץ 1966 והשני במאי אותה שנה; בינתיים הוזמן גם שלישי. לעומת זאת, מטוסי ה־One-Eleven מעולם לא נמסרו: בינואר 1966 הודיעה החברה כי בשל קיצוצים תקציביים היא אינה יכולה לקלוט בו זמנית את שני הדגמים, ולכן דחתה את מסירתם. בסוף השנה נמסר כי החברה לא תקבלם כלל.
ב־נובמבר 1967 הוזמנו שלושה מטוסי Boeing 707-320C. בשנת 1968, לראשונה בתולדותיה, רשמה החברה רווח נקי של 910,000 ליש"ט.
בשנת 1972, שנת הרווח החמישית ברציפות, הרווח הנקי עמד על 2.9 מיליון ליש"ט. במאי 1973 כלל הצי חמישה מטוסי 707-320C, ובאותה שנה נפתחו טיסות לקולומבו. במרץ 1975 כיהן פייסל סעוד אל־פולאיג כיו"ר החברה, שהעסיקה אז 1,800 עובדים. במסגרת עסקה בשווי 14 מיליון דולר, נרכשו שני מטוסי 707-320C מחברת Pan American; הראשון נמסר במאי. באותה שנה הזמינה החברה את מטוס ה־Boeing 737 הראשון שלה, שיועד להימסר בפברואר 1976.
בשנת 1979 הפכה כווית איירווייז ללקוחה ה־96 בעולם של מטוס ה־Boeing 727, כשהזמינה שלושה מטוסים לאספקה בסוף 1980 ותחילת 1981.
ביולי 1980 כיהן גסאן אל־ניסיף כיו"ר החברה, מספר העובדים הגיע ל־5,400, והצי כלל שמונה מטוסי 707-320C, מטוס 737-200, שלושה 747-200B ומטוס JetStar אחד; שלושה מטוסי 727-200 היו בהזמנה. באמצע אותה שנה הוזמנו שישה מטוסי Airbus A310-200, שנועדו להחליף את מטוסי ה־707 בקווים לאסיה, אירופה והמזרח התיכון. המסירות החלו ב־1983, וחמישה מטוסי A310 נוספים נוספו להזמנה בסוף אותה שנה.
לאחר שהשוק האווירי בהודו נפתח לתחרות בשנת 1992, השקיעה כווית איירווייז יחד עם Gulf Air בהקמת חברת Jet Airways, כאשר כל אחת מהן החזיקה ב־20% מהמניות, בהשקעה כוללת של 8 מיליון דולר. בעקבות חוק שאסר על אחזקות זרות בחברות תעופה הודיות, נדרשו השתיים למכור את חלקן. חלקה של כווית איירווייז נמכר ליו"ר Jet Airways, נרש גויאל, תמורת 4 מיליון דולר.
ביולי 1996 שינתה החברה הזמנה שכללה מטוסי 747, והזמינה שתי יחידות Boeing 777-200 בעסקה בשווי 280 מיליון דולר, עם אופציה למטוס שלישי. בכך הפכה ללקוחה ה־22 של הדגם. המטוס הראשון נמסר בראשית 1998. בדצמבר אותה שנה נחתם הסכם קוד-שייר עם חברת TWA, שנכנס לתוקף באביב 1999.
באוקטובר 2007 הודיע המנכ"ל החדש כי יש להפריט את החברה כדי שתוכל להתחרות ביעילות, במיוחד בכל הנוגע לחידוש צי המטוסים. בנובמבר 2013 חידשה החברה את טיסותיה לעיראק, לאחר השעיה מאז הפלישה ב־1990. ביולי 2015 חודשו הטיסות למינכן (לאחר הפסקה של 17 שנה), לאיסטנבול-אתאתורק (אחרי שלוש שנות הפסקה), ובאוקטובר אותה שנה נוסף יעד חדש – בנגלור.
יחס החברה לנוסעים ישראלים
כווית איירווייז הואשמה באפליה כלפי בעלי דרכונים ישראליים, לאחר שבשנים 2013 ו-2014 סירבה למכור כרטיסי טיסה בקו ניו יורק–לונדון לאנשים המחזיקים בדרכון ישראלי. בתגובה, הסנאטור ריצ'רד בלומנטל, יחד עם חמישה סנאטורים נוספים, פנה במאי 2015 לשר התחבורה אנתוני פוקס במכתב בו קרא לחקור את ההאשמות. באוקטובר 2015, בתום חקירה, פרסם משרד התחבורה האמריקאי צו המורה לכווית איירווייז "להפסיק ולחדול מהסירוב להסיע אזרחים ישראלים בין ארצות הברית לבין כל מדינה שלישית שבה מותר להם לרדת מהמטוס". באותו מכתב האשים משרד התחבורה את כווית איירווייז בציות לחרם הליגה הערבית על ישראל. בנוסף, חבר מועצת העיר ניו יורק רורי לנקמן קרא לרשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי, המפעילה את נמל התעופה JFK, "לבטל את חוזה השכירות של חברת התעופה אם לא תשנה את מדיניותה באופן מיידי". החברה מצידה טענה כי היא פועלת בהתאם לחוק הכוויתי, האוסר על החברה "להתקשר בכל הסכם, במישרין או בעקיפין, עם ישויות או אנשים המתגוררים בישראל או בעלי אזרחות ישראלית". החברה גם עתרה לבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה בבקשה לבחון את המחלוקת.
הנושא יושב ב-15 בדצמבר 2015, כאשר כווית איירווייז הודיעה למשרד התחבורה של ארצות הברית כי תבטל את הקו בין JFK ללונדון הית'רו. עיתון "דיילי טלגרף" דיווח כי מכירת הכרטיסים בקו הופסקה החל מהשבוע שלאחר מכן. חבר המועצה לנקמן הגיב: "אם אתם כל כך אנטישמים עד שאתם מעדיפים לבטל טיסה מאשר להסיע בעלי דרכונים ישראליים — אז להתראות."
תביעה דומה הוגשה בשנת 2017 על ידי ארגון Lawfare Project נגד חברת התעופה, לאחר שסירבה לאפשר לישראלים לעלות לטיסה מפרנקפורט לבנגקוק שכללה חניית ביניים בכווית. שלא כמו במקרה של הקו ניו יורק–לונדון, במקרה זה בית המשפט הגרמני קיבל את עמדת חברת התעופה וקבע כי היא רשאית לסרב להעברת נוסעים בעלי דרכונים ישראליים דרך כווית.
חברה וזהות תאגידית
בעלות
נכון לאוגוסט 2023, כווית איירווייז נמצאת בבעלות מלאה של ממשלת כווית.
תוכניות הפרטה
רעיון הפרטת החברה החל להישקל באמצע שנות ה־90, בתקופה שלאחר מלחמת המפרץ, כאשר החברה סבלה מהפסדים כבדים בנכסיה. בשנת 2004 שונתה החברה לתאגיד. טיוטת צו להפרטה אושרה על ידי הממשלה ב־21 ביולי 2008. לפי התוכנית, עד 35% מהמניות יימכרו למשקיע אסטרטגי לטווח ארוך, 40% נוספים יוקצו לציבור, והממשלה תשמור על יתרת 25%. התוכנית גם כללה מניעה של חברות תעופה מתחרות מקומיות, כמו Jazeera Airways, מלהשתתף במכרז. בנוסף, הממשלה התחייבה שלא לקצץ במצבת כוח האדם במשך חמש שנים לפחות, ולעובדים שלא יישארו הוצעה אפשרות לעבור לגופים ממשלתיים אחרים בתנאי שכר ותנאי עבודה דומים.
בשנת 2011 העריכה ועדת ההפרטה את שווי החברה ב־805 מיליון דולר, לפי ייעוץ מחברות Citigroup, Ernst & Young ו־Seabury. הצפי היה להשלים את התהליך עד מרץ 2011. עם זאת, באוקטובר אותה שנה המליצה הוועדה על ביצוע תהליך ארגון מחדש לפני המשך תהליך ההפרטה – הצעה שאושרה על ידי מועצת השרים של כווית. טיוטת החוק שונתה, והממשלה חתמה על חוזה עם איגוד התחבורה האווירית הבינלאומי (IATA) לקבלת ייעוץ מקצועי. החוק להפרטת תאגיד כווית איירווייז התקבל בינואר 2013.
אנשי מפתח
נכון לנובמבר 2023, יו"ר החברה הוא עבד אלמוחסן סאלם אלפאגאן.
משרדי החברה
המטה הראשי של כווית איירווייז ממוקם בשטח נמל התעופה הבינלאומי של כווית, בנפת אל־פארואניה. שטח הבניין הוא 42,000 מ"ר (450,000 רגל רבועה), והוא נבנה בעלות של 15.8 מיליון דינר כווייתי (כ־53.6 מיליון דולר). חברת Ahmadiah Contracting & Trading Co. שימשה כקבלן הראשי. בניית המטה התבצעה בין השנים 1992 ל־1996. זה היה המבנה הראשון במדינת כווית שבו נעשה שימוש בזיגוג מבני לקירות מסך. המשרדים הקודמים של החברה היו גם הם בשטח נמל התעופה.
חברות בת ובריתות
לכווית איירווייז מספר חברות בת שנמצאות גם הן בתהליך הפרטה דומה לזה של החברה האם (KAC):
- Kuwait Aviation Services Co. (KASCO)
- Automated Systems Co. (ASC, شركة الأنظمة الآلية) – ספק מערכות GDS מאז 1989
- ALAFCO
כווית איירווייז כרתה גם בריתות עם מספר חברות תעופה כדי לעמוד בביקוש ולהמשיך לפעול גם במהלך מלחמת המפרץ בשנת 1990, ובהן:
- Shorouk Air (הפסיקה פעילות ב־2003)
- Jet Airways (הודו, הושעתה זמנית)
- Trans World Airlines – החל מ־1 בדצמבר 1999, בהסכם קוד-שייר בין JFK לשיקגו ובין כווית סיטי
מיתוג חיצוני
ב־23 באוקטובר 2016 חידשה החברה את עיצוב החוץ של מטוסיה, ועדכנה את סמל הציפור המעוצבת שלה.
צי המטוסים
| כלי טיס | בצי | בהזמנה | נוסעים | הערות | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| F | C | Y | סה"כ | ||||
| איירבוס A320-200 | 7 | — | — | 20 | 110 | 130 | |
| איירבוס A320neo | 6 | 9 | — | 12 | 122 | 134 | |
| איירבוס A330-200 | 5 | — | 17 | 30 | 165 | 212 | |
| איירבוס A330-800neo | 2 | 6 | — | 32 | 203 | 235 | |
| איירבוס A350-900 | — | 5[3] | טרם נקבע | יתקבלו החל משנת 2020 | |||
| בואינג 777-300ER | 10 | — | 8 | 26 | 290 | 324 | |
| סה"כ | 30 | 21 | |||||
פיתוח צי המטוסים
באוקטובר 2013 נחשב צי המטוסים של כווית איירווייז לאחד מהוותיקים ביותר במזרח התיכון, עם גיל ממוצע של 20 שנה. באותו חודש פתחה החברה את מתקני התחזוקה שלה בפני כלי התקשורת, כדי לאפשר להם לבדוק שהצי מתוחזק כראוי, זאת על רקע שמועות בנוגע לליקויים בתחזוקה. בדצמבר אותה שנה חתמה החברה על מזכר הבנות עם איירבוס לרכישת 15 מטוסי A320neo ועשרה מטוסי A350-900. המטוסים הללו היו צפויים להימסר בין השנים 2019 ל־2022. לתקופת הביניים, ההסכם כלל גם חכירה של שבעה מטוסי A320 וחמישה מטוסי A330-200 מהיצרן, כאשר המסירות היו אמורות להתחיל בסוף 2014. ההזמנה הכוללת, שכללה עשרה מטוסי A350-900 ו־15 מטוסי A320neo, אושרה בפברואר 2014 בעסקה בשווי 4.4 מיליארד דולר.
כוונות החברה לרכוש עשרה מטוסי Boeing 777-300ER פורסמו בנובמבר 2014, וההזמנה הפכה לרשמית חודש לאחר מכן בעסקה בשווי 3.3 מיליארד דולר. המסירות היו צפויות להתחיל בנובמבר 2016. גם בדצמבר 2014 קיבלה כווית איירווייז את מטוס ה־Airbus A320 הראשון שלה עם קצות כנפיים מסוג sharklet, כחלק מתוכנית חידוש הצי. עד מרץ 2015 קיבלה החברה ארבעה מטוסים מהדגם בחכירה – לראשונה מזה 17 שנה שצי החברה עבר שדרוג. ביוני 2015 הפכה כווית איירווייז ללקוחה חדשה של דגם Airbus A330, כאשר קיבלה את המטוס הראשון מסוג זה.
לאחר השקת מיתוג חדש לחברה באוקטובר 2016, קיבלה כווית איירווייז בדצמבר אותה שנה את מטוס ה־Boeing 777-300ER הראשון שלה – שהיה גם המטוס החדש הראשון בבעלות מלאה של החברה זה כמעט עשרים שנה. דגם Airbus A340-300, שנכנס לשירות בחברה בשנת 1995, הוצא משימוש בשנת 2017. באוקטובר 2018 שינתה כווית איירווייז התחייבות קודמת מול איירבוס ל־10 מטוסי A350-900, והפחיתה את ההזמנה לחמישה מטוסים בלבד; במקביל הוזמנו שמונה מטוסי Airbus A330-800, שהמסירות שלהם תוכננו להתחיל במרץ 2019. שני המטוסים הראשונים מדגם A330-800 נמסרו לחברה באוקטובר 2020.
באוגוסט 2019 הצהיר יו"ר החברה, יוסף א. מ. ג'. אל־סאקר, כי כווית איירווייז מתכננת להשקיע 2.5 מיליארד דולר ברכישת מטוסים חדשים עד שנת 2026.
פרסים
כווית איירווייז נבחרה לחברת התעופה "המשתפרת ביותר בעולם" לשנת 2023 על ידי SkyTrax.
שירותים
כווית איירווייז מציעה לנוסעי מחלקת רויאל קלאס ומחלקה ראשונה שירות צ'ק-אין מהבית: נציג צוות של החברה ושירות לימוזינה מגיעים לבית הנוסע, מבצעים את הליך הצ'ק-אין, אוספים את המזוודות ומנפיקים כרטיסי עלייה למטוס במקום. שירות הסעה לשדה התעופה מסופק גם הוא לפי בקשה. שירות זה זמין רק בטיסות היוצאות מנמל התעופה הבינלאומי של כווית. כווית איירווייז היא אחת מחברות התעופה הבודדות שאינן מגישות משקאות אלכוהוליים בטיסותיה.
תקריות ותאונות
טיסה 032 של כווית איירווייז
ב-30 ביוני 1966, טיסה KU32 של כווית איירווייז, מטוס מסוג Hawker Siddeley Trident 1C, ביצעה טיסה בינלאומית סדירה מביירות שבלבנון לעיר כווית. שלב הטיסה עבר ללא תקלות עד שלב ההנמכה. בשעה 20:28 לפי זמן גריניץ’, אושר למטוס להנמיך מגובה FL300 (30,000 רגל) ל-FL95 סמוך לתחנת DY NDB, ולשמור גובה זה עד חציית המשואה בשעה 20:39. מפקד הטיסה בחר לבצע גישה ויזואלית, והצוות דיווח שזיהה את משואת הסיבוב של שדה התעופה ואת אורות המסלול.
במהלך הגישה למסלול 33R, היה המטוס במרחק 6 מייל מהשדה בגובה של 2,300 רגל ובמהירות של 178 קשר. הטייס האוטומטי נותר פעיל, וטייס המשנה היה עסוק בבדיקות נחיתה. מהירות הגישה המתוכננת הייתה 154 קשר עם שיעור הנמכה של 700 רגל לדקה, אך המטוס המשיך להנמיך בקצב של 1,500 רגל לדקה. בשעה 20:46, פגע המטוס בקרקע כ-4 קילומטרים לפני סף המסלול, מעט שמאלה מקו המרכז, בגובה של 185 רגל מעל פני הים.
הגורמים לתאונה היו גישה לא יציבה ואי עמידה בנוהלי החברה. הפקודה להפעיל את המנועים ל-10,500 סל"ד לא הספיקה כדי לייצב את הטיסה, ובקשת הכוח המאוחרת לא הייתה יעילה. מפקד הטיסה לא פעל בהתאם להליכי הגישה, בדיקות הנחיתה לא הושלמו, והגובה שנקבע באלטימטר היה שגוי. בטיסה היו 72 נוסעים ו־11 אנשי צוות, ולא נגרמו אבדות בנפש.
טיסה 422 של כווית איירווייז
ב-5 באפריל 1988, טיסה 422 של כווית איירווייז, מטוס בואינג 747-200 ברישום 9K-ADB, המריאה מבנגקוק בדרכה לעיר כווית כשעל סיפונה 97 נוסעים ו־15 אנשי צוות, בהם שלושה בני משפחת המלוכה הכוויתית. כשלוש שעות לאחר ההמראה, מעל הים הערבי, נחטף המטוס על ידי מספר פעילים לבנונים חמושים במקלעים ורימוני יד. החוטפים הורו לצוות לטוס למשהד שבאיראן, שם דרשו את שחרורם של 17 עצורים שיעים לבנונים, שנאסרו בכווית בשל מעורבותם בפיגועי תופת בשנת 1983.
במהלך המשא ומתן במשהד שוחררו 25 בני ערובה – נוסע גבר עם מצב רפואי ו־24 נשים. לאחר שהשיחות התפוצצו, אילצו החוטפים את הצוות להמריא. בקשות נחיתה בביירות ובדמשק נדחו, ובסופו של דבר נחת המטוס בלרנקה שבקפריסין. שם, נורו למוות שני נוסעים כוויתים, וגופותיהם הושארו על מסלול ההמראה. המסע נמשך כאשר המטוס טס לאלג'יר, ובתום 16 ימים שוחררו שאר בני הערובה. החוטפים נלקחו תחילה למעצר על ידי השלטונות באלג'יר, אך שוחררו בהמשך, הועברו למקום לא ידוע, ונעלמו מבלי שנתפסו, מבלי שהשיגו את מטרתם לשחרור האסירים בכווית.
כווית איירווייז במהלך הפלישה העיראקית לכווית
במהלך הפלישה העיראקית לכווית בשנת 1990, ספגה כווית איירווייז מכה קשה: לפחות 15 מטוסים הוחרמו על ידי עיראק והועברו לשימוש עיראקי. מועצת הפיקוד המהפכנית של עיראק החליטה לפרק את חברת כווית איירווייז ולהעביר את כל נכסיה לחברת Iraqi Airways. בתגובה לכך פתחה כווית איירווייז בשני הליכים משפטיים נגד החברה העיראקית – הליכים שנמשכו כמעט 22 שנה והסתיימו רק בשנת 2017.
מטוסים מדגמי A310-300 ו-A300 הוחרמו, נצבעו בצבעי הליוור של חברת התעופה העיראקית, וקיבלו מספרי רישום חדשים מהאגף העיראקי לבטיחות תעופה. המטוסים הוכנו לשימוש מסחרי על ידי תחזוקה שוטפת. ביולי ובאוגוסט 1992 השיבה איראן שישה מטוסי נוסעים שיוצרו בטולוז לחברת כווית איירווייז, לאחר שכווית שילמה 20 מיליון דולר עבור אחסון ותחזוקה. שני מטוסי Tupolev Tu-124V, שני מטוסי Gulfstream G-III ואחד משני מטוסי BAe 125 הושמדו בתקיפות אוויר של הקואליציה במהלך מבצע "סופה במדבר", והוגדרו כאבדה מוחלטת. בנוסף, מטוס Boeing 727 ששימש את חברת Iraqi Airways הועבר בהמשך לעומאן, והוחזר לכווית לאחר המלחמה.
לאחר המלחמה ביקשה כווית איירווייז פיצויים עבור המטוסים שאבדו. תחילה תבעה כווית סכום של 1.2 מיליארד דולר, אך לבסוף סיכמו עיראק וכווית על הסכם פשרה, במסגרתו תשלם עיראק לכווית 500 מיליון דולר – 300 מיליון במזומן, ו־200 מיליון נוספים במסגרת מיזם תעופה משותף כוויתי־עיראקי.
לקריאה נוספת
- רונן ברגמן, ידיעות אחרונות, 27 באפריל 2006.
- ג'ושוע בריליאנט, "Prominent Israeli nuclear scientist dead", באתר UPI, תאריך 27 באפריל 2006.
- Kuwait Airways – פרטי צי המטוסים.
- Kuwait Airways – ויקיפדיה.
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של כווית איירווייז
- כווית איירווייז, ברשת החברתית פייסבוק
- כווית איירווייז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- כווית איירווייז, ברשת החברתית אינסטגרם
- מדיה וקבצים בנושא כווית איירווייז באתר Airliners.net
חומרי המקור
חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.
הערות שוליים
- רונן ברגמן, ידיעות אחרונות, 27 באפריל 2006.
- ג'ושוע בריליאנט, "Prominent Israeli nuclear scientist dead", באתר UPI, תאריך 27 באפריל 2006.
