אברהם סדגת ואשתו. הלב המושתל הראשון בישראל נלקח מאברהם בניגוד לרצון משפחתו. מקור התמונה: העולם הזה, גיליון 11 בדצמבר 1968.

אברהם סדגת

אברהם סדגת (1933 – 5 בדצמבר 1968) היה פועל בניין ישראלי, שעלה מאיראן והתגורר בתל אביב. שמו נקשר באחד האירועים המכוננים והשנויים במחלוקת בתולדות הרפואה והאתיקה בישראל, לאחר שליבו ניטל מגופו ללא ידיעת משפחתו או הסכמתה, ושימש לביצוע השתלת הלב הראשונה במדינה בבית החולים בילינסון, בגופו של יצחק סולם. הפרשה, שנשמרה תחת מעטה סודיות כבד…

קראו עוד
חדר נתיחה בבית החולים שאריטה (Charité), ברלין, גרמניה, 2010. צילום: ראלף רולצ'ק.

נתיחה שלאחר המוות

נתיחה שלאחר המוות (בלטינית: Post-mortem או Autopsia) היא פעולת ביתור המבוצעת בגופו של נפטר לצורך לימוד ומחקר אנטומי, קביעת סיבת המוות או נטילת איברים למטרות ריפוי והשתלה. הנתיחה מהווה כלי רפואי מרכזי המאפשר לצפות באופן ישיר במבנה המרחבי של גוף האדם, ובכך היא מספקת נתונים למחקרים רפואיים, לחינוך רפואי של סטודנטים ומתמחים, ולזיהוי נסיבות מוות…

קראו עוד
הרומאים בתקופת הדקדנס. מקור: תומא קוטור – Google Art Project

דקדנס

דקדנס (מצרפתית: Decadence; מקורו בלטינית: Decadere) הוא מושג רב-תחומי בתולדות הספרות ובביקורת התרבות, המשמש ככלי נשק רטורי והיסטורי לסימון קבוצות חברתיות כ"מנוונות", "שוקעות" או "מקולקלות". על אף שמשמעותו המילולית של המונח היא שקיעה, ירידה או הידרדרות, תפקודו המרכזי במרחב הציבורי הוא ככתם תרבותי המשמש להכתמה חברתית ולשליטה. המושג נגזר מתפיסה היסטורית לפיה תרבויות נולדות ומשגשגות…

קראו עוד
"מי שאינו עובד, לא יאכל" - כרזה סובייטית שהופצה באוזבקיסטן, 1920.

"מי שאינו עובד, לא יאכל"

"מי שאינו עובד, לא יאכל" הוא ביטוי היסטורי המבטא את העיקרון לפיו השתתפות במאמץ היצרני היא תנאי הכרחי לזכאות לקבלת משאבים ומוצרי צריכה. מקורו של הביטוי בברית החדשה, שם הוא מיוחס לפאולוס השליח, אך לאורך המאות הוא אומץ ופורש על ידי דמויות ותנועות פוליטיות מנוגדות – החל מההתיישבות הקולוניאלית המוקדמת באמריקה ועד לתנועה הסוציאליסטית והמהפכה…

קראו עוד
כתובת במנזר הוארטה (Huerta) המהללת את מייסדו, פדרו מנריקה, ומתעדת את מותו בשנת 1202. אימרי ביקר במנזר באותה שנה כדי לאשר את המענקים שאביו נתן לו. ייתכן כי הכתובת הוצבה במהלך ביקורו. קרדיט: Ecelan.

אימרי השלישי

אימרי השלישי (מת בפברואר 1239), הידוע במקורות הספרדיים כאיימריקו פרז דה לארה (Aimerico Pérez de Lara), כיהן כוויקונט נרבון במשך ארבעים וחמש שנים, החל משנת 1194 ועד פטירתו. הוא היה בנם של האציל הקסטיליאני פדרו מנריקה דה לארה ושל האינפנטה סאנצ'ה מנווארה, נכדתו של המלך גרסיה רמירז, ייחוס מלכותי אשר העניק לו לגיטימציה דתית ופוליטית…

קראו עוד
Back To Top

תפריט נגישות