"סודותיו של רבי שמעון בר יוחאי"

סודותיו של רבי שמעון בר יוחאי הוא חיבור אפוקליפטי־מיסטי יהודי מן התקופה המוסלמית הקדומה, המשויך לספרות החזון המשיחית של ימי הביניים. הוא עוסק בעליית האסלאם, בשקיעת האימפריה הרומית, במלחמות גאולה עתידיות בין ישמעאל, אדום וישראל, בהופעתו של משיח שקר המכונה ארמילוס, ובניצחונו הסופי של משיח בן דוד. החיבור מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, תנא בן המאה השנייה לספירה, וכתוב בלשון מקראית־מדרשית רוויית פסוקים, כדרכה של ספרות חזון שנועדה לנחם את העם ולהעניק משמעות דתית לסבלות ההווה.

החיבור מוכר במספר גרסאות, הידועה שבהן היא תפילת רבי שמעון בר יוחאי, שפורסמה לראשונה בידי אדולף ילינק בשנת 1855, בהתבסס על כתב יד יחיד שהיה ברשות הרב מרקו מורטארה ממנטובה. ילינק ראה בטקסט זה עיבוד מאוחר לחיבור קדום יותר, סודי רבי שמעון בן יוחאי, שראה אור בדפוס סלוניקי בשנת 1743. גרסה נוספת מצויה במדרש עשרת המלכים, הכוללת מקבילות חלקיות ואף הבדלים משמעותיים.

החוקרים חלוקים בדבר זמן חיבורו של הטקסט. ילינק, בוטנווייזר ואחרים שייכו אותו לימי מסעי הצלב. מנגד, ההיסטוריון היינריך גראץ זיהה בו רמזים ברורים לתקופת שקיעת הח'ליפות האומיית וראשית שלטון העבאסים, ולפיכך תיארך את כתיבתו למאה השמינית. גראץ הראה כי החיבור מתאר את ימי הח'ליפים סַפַּאח ומַנצוּר, את כיבוש מצרים בידי הפאטמים, את מסעות הקרמטים ואת הפלישה הביזנטית לסוריה – אירועים שהתרחשו בין השנים 750–978. לטענתו, קטעים מאוחרים יותר הוספו בתקופת מסעי הצלב, וכך נוצר שילוב של שכבות כרונולוגיות שונות בטקסט אחד.

ברנרד לואיס, במאמרו חזון אפוקליפטי של ההיסטוריה האסלאמית, הציע חלוקה פנימית של החיבור לארבע שכבות: (1) עיבוד של אפוקליפסה קדומה המיוחסת לרבי שמעון בר יוחאי, המבוססת כנראה על נוסח אבוד קרוב ל"סודות"; (2) גרסה חזונית מתקופת הח'ליפות העבאסית, שנכתבה בימי משבר ומשיחיות סביב מרד מוחמד א-נפס א-זכיה; (3) חזון שמקורו כנראה בסוריה או פלשתינה, המגיב לאירועי השנים 976–969, לרבות עליית הפאטמים, הקרמטים והטורקים; ו-(4) תוספות מאוחרות מתקופת מסעי הצלב, ובהן תיאור נרחב של דמותו של ארמילוס ומשיח בן דוד.

מבחינה רעיונית, החיבור שייך למסורת יהודית רחבה של כתיבה אפוקליפטית בתקופות של דיכוי וציפייה לגאולה. מטרתו היא לעודד, לנחם ולהסביר את מצוקת הגלות כשלב הכרחי בגאולת ישראל, תוך הפיכת מאורעות בני הזמן לחלק מתכנית אלוהית נבואית. הסיפור מתאר מאבק משיחי־קוסמי שבמרכזו קמים ישראל, בהנהגת משיח בן דוד ואליהו הנביא, ויוצאים לנקמה באומות העולם ולכינון מלכות ה' בארץ.

הטקסט

פרק א'

(1) אלה הם הסודות והדברים הגלויים שנגלו לרבי שמעון.

זהו רבי שמעון, אשר הסתתר במערה קודם לכן מפני הקיסר. הוא צם ארבעים יום וארבעים לילה והתפלל אל אלוהים. כך אמר בתפילתו:
"ברוך אתה ה', אלוהינו ואלוהי אבותינו, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, האל הגדול, הגיבור והנורא, אדון רחום של שמיים וארץ, חי וקיים לעד ולעולמי עולמים; אתה מתנשא, משובח, מעוטר, מרומם, מאוחד; אתה מלך המלכים ואדון האדונים, אחד, ששמך בך ואתה בשמך, אתה נסתר מעיני כל חי ושמך נסתר, אתה פלא ושמך פלא, אתה אחד ושמך אחד. אתה הוא 'אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים' (נחמיה ט, 7), והודעת לו את צער העבדות לממלכות אשר עתידות לשעבד את בניו (עיין בראשית ט"ו, 13). ועתה אני מבקש ממך, ה' אלוהים, פתח לי שערי תפילה ושלח לי מלאך שיאמר לי: מתי יבוא המשיח בן דוד, וכיצד יאסוף את גלויות ישראל מכל המקומות שאליהם נפוצו, וכמה מלחמות יהיו להם לאחר שיתקבצו? למען יבהיר לי את הדבר, בחסד ה' אלוהים, ו"עד מתי קץ הפלאות?" (דניאל י"ב, 6).

אמר רבי שמעון: מיד נפתחו לי שערי השמיים, וראיתי מראות אלוהים (עיין יחזקאל א, 1). נפלתי על פניי, והנה קול דיבר אליי: "שמעון! שמעון!" עניתי למי שדיבר איתי ואמרתי: "מה אדוני אומר?" אמר לי: "עמוד על רגליך," וכשדיבר אליי, עמדתי רועד (עיין דניאל י', 11), ושאלתיו: "מה שמך?" אמר לי: "למה זה תשאל לשמי, והוא פלאי?" (שופטים י"ג, 17–18). שאלתיו: "מתי יבוא גואל ישראל?" אמר לי: "וירא אלוהים את בני ישראל וידע אלוהים" (שמות ב, 25).

(2) מיד העביר לפניי את הקיני. שאלתיו: "מה אלה?" ענה לי: "אלו הקיני." אחר כך הראה לי את מלכות ישמעאל, שתבוא אחרי הקיני. מיד בכיתי בכי גדול, ואמרתי לו: "אדוני! וכי יש לו קרניים וטלפיים שישים בהם לדרוך את ישראל?" ענה לי: "כן."

ועודני מדבר עימו, והנה מלאך אחר, ושמו מטטרון, נגע בי, "ויעירני כאיש אשר יעור משנתו" (זכריה ד', 1). וכשראיתי אותו, עמדתי רועד, ייסוריי שבים עליי ולא נותר בי כוח, וצירים אחזוני כצירי יולדה (עיין דניאל י', 8 ו-16). אמר לי: "שמעון!" עניתי: "הנני." אמר לי: "דע כי הקדוש ברוך הוא שלחני אליך להודיעך על השאלה אשר שאלת לפניו. עתה שראית את הקיני ואת מלכות ישמעאל בכית, אך היה עליך לבכות רק על מלכות ישמעאל, כי בסופה של אותה מלכות יעשו טבח גדול בישראל, שלא ניתן למנות, ויגזרו גזירות קשות, ויאמרו: 'הקורא בתורה יידקר בחרב', ויהפכו מקצת מישראל לדתם. ובאותה שעה תבוא מלכות הקיני לירושלים ותכבוש אותה, ותשחט בה יותר משלושים אלף.

"ובשל לחצם על ישראל, שולח הקדוש ברוך הוא את הישמעאלים עליהם, ויעשו מלחמה בהם כדי להציל את ישראל מידם. אז יקום איש משוגע ורוח עוועים בו, וידבר שקרים על הקדוש ברוך הוא, ויכבוש את הארץ, ותהיה איבה בינם ובין בני עשיו."

עניתי למטטרון ואמרתי לו: "אדוני! וכי בני ישמעאל הם גאולת ישראל?" אמר לי: "הלא ישעיהו הנביא אמר: 'וירא רכב צמד פרשים, רכב חמור, רכב גמל' (ישעיהו כ"א, 7)? 'רכב' – זו מלכות מדי ופרס, 'צמד' – זו מלכות יוון, 'פרשים' – זו מלכות אדום, 'רכב חמור' – זה המשיח, כמו שנאמר: 'עני ורוכב על חמור' (זכריה ט', 9), 'רכב גמל' – זו מלכות ישמעאל, שבימיה תקום מלכותו של המשיח. לכן רכב החמור קודם לרכב הגמל, ורכב הגמל ישמח בבוא המשיח, והחכמים ימותו ויתחזקו ידי בני בליעל.

(3) ועוד: 'וירא את הקיני' (במדבר כ"ד, 21). איזה משל ראה בלעם הרשע? רק זאת: שבלעם ראה שבט קיני שעתיד לקום ולשעבד את ישראל, והתחיל לומר: 'איתנים מושבך' – רואה אני שאתה חי רק בזכות פעמונו של איתן האזרחי (עיין תהילים פ"ט, 1).

(4) המלך השני שיקום מבני ישמעאל אוהב את ישראל; הוא יתקן את פרצות המקדשים, יעשה מלחמה בבני עשיו, וישחט את צבאותיהם.

אז יקום מלך ושמו מרואן. הוא יהיה רועה חמורים, וייקחוהו מן החמורים ויעשוהו למלך, ויבואו בני אדום עליו ויהרגוהו.

יקום אחר תחתיו, ויהיה לו שלום מכל עבר, ויאהב את ציון וימות בשלום.

ואחר יקום תחתיו, ויחזיק את המלכות בחרבו ובקשתו, ויהיו ריב ומדון בימיו, פעם במזרח ופעם במערב, פעם בצפון ופעם בדרום. יעשה מלחמה עם כולם, וכאשר יפול הגירון שבמערב על בני ישמעאל שבדמשק – תיפול מלכות ישמעאל. ועל אותו הזמן נאמר: 'שבר ה' מטה רשעים' (ישעיהו י"ד, 5). בעוד גיבורי בני קדר עמו, תתקומם עליו רוח צפונית מזרחית, וייפלו ממנו חיילות רבים: הראשון על החידקל, השני על הפרת, השלישי באמצע ביניהם. יברח מפניהם, ובניו יילכדו וייהרגו ויתלו על עצים.

(5) ויהיה ביום ההוא, ישרוק ה' לזבוב (ישעיהו ז', 18). והקדוש ברוך הוא ישרוק לדבורים אשר בארץ אשור (עיין שם), והם יעשו מלחמה עם אשכנז. המלך הראשון שמנהיג אותם ומביאם הוא עבד שמרד באדוניו, כמו שנאמר: "כה אמר ה'… לגואל בזוי נפש, לגוי מתעב, לעבד מושלים" (ישעיהו מ"ט, 7). מי הוא זה ש"הגוי מתעב"? אמור: אלו בני כנען, ששנואים על כל העמים. ו"עבד מושלים" משמעו – שיהיה עבד למושלים (עֶבֶד מוֹשְׁלִים), אשר ימרוד באדוניו, ויתקבצו אליו, ויעשו מלחמה בבני ישמעאל, ויהרגו את גיבוריהם, ויירשו את רכושם ונכסיהם. הם אנשים מכוערים מאוד ולבושים שחורים, באים מן המזרח, מרירים ונמהרים, כמו שנאמר: "כי הנני מקים את הכשדים, הגוי המר והנמהר" (חבקוק א', 6). כולם רוכבי סוסים, כמו שנאמר: "ורכב פרש" (נחום ג', 3), והם באים מארץ רחוקה לרשת מושבות לא להם, ויעלו על ראשי ההרים – כלומר, להר מרום ישראל (עיין יחזקאל י"ז, 23; כ', 40; ל"ד, 14), ויפרצו את המקדש, יכבו את האורות, ויפרקו את הדלתות.

"ואז יקומו ארבעה מלכים נוספים – שניים מהם גלוים, ושניים אחרים שיקומו כנגדם, ובימיהם יקום בן דוד, כמו שנאמר: 'ובימי המלכים ההם…' (דניאל ב', 44).

"ודמות המלך הראשון – אדם מנוסה, אך אינו זקן מאוד. המלך עניו, עיניו יפות ושערו שחור ויפה, והם נמשכים אחריו ונפתים לו.

ואחריו יקום אחר במריבה, ויציב צבאות גדולים על נהר פרת, וביום אחד ייפלו צבאותיו בצפון ובדרום, והוא יברח ויילכד וייכלא, וכל עוד הוא בבית הסוהר – שלום יהיה בארץ.

"המלך הרביעי אוהב כסף וזהב; הוא זקן וגבוה, ועל אצבע רגלו הגדולה הימנית יש שומה. הוא מכין מטבעות נחושת, ומטמין אותם ואוגר אותם תחת נהר פרת עם כסף וזהב – והם נשמרים למלך המשיח, כמו שנאמר: 'ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים' (ישעיהו מ"ה, 3). בימיו ימרוד קרן עמי המערב, והוא ישלח שני צבאות – ויהרגו מקצת מבני המזרח, ואז ישלח צבאות אחרים.

(6) "ובתחילת השבוע האחד – אין גשם, ובשני – קני רעב, ובשלישי – רעב גדול ואין גשם, וברביעי – יהיה מתון, ובחמישי – תהיה שובע גדול, ובשישי – יעלה כוכב אחד מן המזרח, ומעליו מטה אש ככידון, ויאמרו אומות העולם: 'הנה יבא כוכב מיעקב" (במדבר כ"ד, 17). זמן זרחו יהיה בשמירה הראשונה של הלילה – עד שתי שעות; ישהה חמישה־עשר יום במזרח, ויסוב למערב וישכון שם חמישה־עשר יום, ואם יותר – הרי זה לטובת ישראל."

פרק ב'

(7) ושבתי עוד לתפילתי ולצומי ארבעים יום, עד שנגלה לי אותו מלאך ואמר לי: "שאל!" ואמרתי לו: "אדוני, מה קץ הדברים האלה?" אמר לי המלאך: "אחרי כל הדברים האלה יגברו בני המערב, ויבואו בצבאות גדולים. יבואו מעורבים ויעשו מלחמה בבני המזרח אשר בארצם, ויהרגום, והנותרים יברחו מפניהם ויבואו לאלכסנדריה.

מקצת מבני המערב ירדפום ויבואו לשם, ותהיה שם מלחמה גדולה, ובני המזרח יברחו משם ויבואו למצרים. יטילו עליה מצור, ויבוזו אותה ויהפכוה לשממה, לקיים מה שנאמר: 'ומצרים לשממה תהיה' (יואל ד', 19). יעברו בפלשתינה ויפיצו חורבן גמור, וכל הנלכד בידם – לא ישוב עד שיבוא המשיח.

וכששמעתי את הדבר הזה – בכיתי בכי רב. אמר לי המלאך: "שמעון, מדוע אתה בוכה?" עניתי: "וכי לא תהיה גאולה לבני אברהם, יצחק ויעקב בימיו?" אמר לי: "הדבר אכן כבד מאוד. אם תשים בשר על האש – לא תוכל להימלט מריחו; כך ישראל – לא יינצלו, אך כל מי שייכנס לחדר ויברח ויתחבא – ייוושע, כמו שנאמר: 'לך עמי, בא בחדריך' (ישעיהו כ"ו, 20), וכמו שנאמר: 'כל הנמצא יידקר, וכל הנספה ייפול בחרב' (ישעיהו י"ג, 15). יעברו בפלשתינה וישדדו, כמו שנאמר: 'ובא בארצות, ושטף ועבר' (דניאל י"א, 40). יבואו אל העמקים השוממים (עיין ישעיהו ז', 19), ויהיו בתוכה – ושם תתחולל מלחמה גדולה, אשר כל הנביאים ניבאו עליה, והנחלים ומי נהר פרת יהפכו לדם, והנותרים לא יוכלו לשתות מהם, ואז תשבר מלכות המזרח.

(8) ואחרי כל הדברים האלה יקום מלך עז פנים, וימשול שלוש שנים וחצי. בתחילת מלכותו, כשיקום – ייקח את העשירים, יחטוף את כספם ויהרגם, והכסף לא יושיע את בעליו, כמו שנאמר: 'כספם וזהבם לא יוכל להצילם' (יחזקאל ז', 19), ועצתו ומזימתו לא תציל אותו. כל האומר "שמע ישראל ה' אלוהינו" – יומת, וכל האומר "אלוהי אברהם" – יומת. יאמרו: "נשוב כולנו ונהיה כעם אחד, ונבטל את השבתות והמועדים וראשי חודשים מישראל", כמו שנאמר: "ויתיאיב למשה עידנא ודָת" (דניאל ז', 25). "עידנא" – אלו המועדים, ו"דָת" – זו התורה, כמו שנאמר: "אש דת למו" (דברים ל"ג, 2). בימיו תהיה צרה גדולה לישראל. כל מי שיגלה – יברח לגליל העליון, כמו שנאמר: "ובהר ציון ובירושלים תהיה פליטה" (יואל ג', 5), עד שיגיע למירון. הוא יכה בישראל עד שיגיע לדמשק, וכאשר יגיע לדמשק – הקדוש ברוך הוא יושיע את ישראל וייתן להם מזל. בימיו תהיה מחלוקת ומלחמה בעולם – עיר תלחם בשכנתה, עיר בעיר ועם בעם וגוי בגוי, ולא יהיה שלום ליוצא ולבא, כמו שנאמר: "והצרתי לאדם והלכו כעיוורים" (צפניה א', 17). עם ה' ייגרשו ממקומם, וצרה גדולה תבוא עליהם שלוש שנים, ויינתנו בידו עד תום שלוש שנים, כמו שנאמר: "וייתנו בידו עד עידנא ועד עידנין ופְלַג עידנא" (דניאל ז', 25). "עידנא" – שנה, "עידנין" – שנתיים, "פְלַג עידנא" – חצי שנה, סך הכול שלוש וחצי שנים, שבסופן יתבטלו הגזרה וההבל, כמו שנאמר: "ומעת הוּסַר התמיד ולתת שִׁקוּץ שומֵם – ימים אלף מאתיים ותשעים" (דניאל י"ב, 11) – היינו שלוש וחצי שנים.

"ואז יקום מלך שיחזירם לכפירה, כמו שנאמר: 'וְשָׂמוּ הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם' (דניאל י"א, 31), וישלוט שלושה חודשים.

(9) "ואחר כך בני ישמעאל יעשו מלחמה בבני אדום בעמק עכו, ומיד יבואו עליהם האשורים ויישבום, כמו שנאמר: 'עד אשר יֹשִׁם אַשּׁוּר שְׁבֵיהֶם' (במדבר כ"ד, 22), ו'וְצִים מִיַּד כִּתִּים' (שם כ"ד, 24). אלו בני אדום שעתידים לקום באחרית הימים. וכשייצאו – ייצאו כגנבים, כמו שנאמר: 'אם גנבים באו לך' (עובדיה ה'). יעשו מלחמה בבני ישמעאל ויהרגו רבים מהם. יתקבצו במחנה בעמק עכו, והברזל ירסק את החרס, והרגליים תשבורנה את האצבעות (עיין דניאל ב', 31 ואילך), והם יברחו ערומים ובלי סוסים. לגיונות מאדום יחברו אליהם, ויבואו ויעשו מלחמה בעמק עכו – עד ששוקע הסוס עד ירכו בדם. בני ישראל יברחו עד שיגיעו לעמק יריחו, ושם יעמדו, ויאמרו איש לרעהו: 'לאן נברח? נעזוב את ילדינו ונשינו', וישובו וילחמו שוב בעמק מגידו, ובני אדום יברחו ויעלו על אוניות, ורוח תצא ותשאם אל אשור, ויפגעו באשורים ובעבר הנהר (עיין במדבר כ"ד, 24). ובסוף תשעה חודשים יצאו בני אשור וישמידו את בני ישראל¹ ואת בני רומי, כמו שנאמר: "עד אשר ישים אשור שביֵהם" (במדבר כ"ד, 22). וכאשר תראה אשורים² יוצאים ודורכים בארץ ישראל – עושים שלום, ואליהו זכור לטוב יוצא ומבשר בשורת שלום, כמו שנאמר: "והיה זה שלום, אשור כי יבוא בארצנו" (מיכה ה', 4). בני איטליה מבקשים לעשות עמהם מלחמה, ולבני ישמעאל כמעט חוזרת המלכות; ואין בידם שהות לגרש את נשותיהם עד שאשור לוכדת אותם.

ומיד יוצאת בת קול ומכרזת בכל המקומות שישראל נמצאים בהם: "צאו ונקמו נקמת ה' באדום", כמו שנאמר: "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל" (יחזקאל כ"ה, 14). ומיד מתקבצים בחורי ישראל ומקשיבים, וממליכים מלך מזרע דוד, וקמה מחלוקת ביניהם, ובני ארץ ישראל מורדים בזרע דוד, לקיים מה שנאמר: "ויפשע ישראל בבית דוד עד היום הזה" (דברי הימים ב', י', 19). "עד היום הזה" – עד היום שבו יבוא מלך המשיח. ושני המחנות נאבקים זה בזה, ויוצאת בת קול ומצייצת: "מה שהיה – הוא שיהיה" (קהלת א', 9) – זהו הקדוש ברוך הוא, שהיה קודם בריאת העולם ויהיה לאחר חורבן העולם – "ומה שנעשה – הוא שייעשה" (שם). אז היא מדברת שוב ואומרת: "כמו שעשה יהושע ליריחו ולמלכה – כך תעשו לאומות העולם." והם אומרים: "ארון הברית עמנו, כמו שהיה ליהושע", והיא עונה להם: "אבל אין לנו." והיא משיבה: "לא היה בארון אלא שני לוחות אבנים, וחותמת 'שמע ישראל' עליהם." ומיד כולם מריעים קול גדול וקוראים: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", וסובבים את יריחו, ומיד נופלת החומה תחתיה, והם נכנסים פנימה ומוצאים את הבחורים מתים ברחובות, לקיים מה שנאמר: "ונפלו בחוריה ברחבותיה, וכל אנשי מלחמתך יידמו ביום ההוא" (ירמיהו א', 30). יהרגו בעיר שלושה ימים ושלוש לילות, ואז יאספו את כל שללה אל תוך הרחוב, ותבוא עליהם שמועה מארץ ישראל – וייראו מאוד".

פרק ג'

(10) ושבתי להתפלל לפני ה', בצום ובשק ובאפר, עד אשר ראיתי, והנה – יד נגעה בי והעמידתני על רגליי, והוא אמר לי: "שאל, איש צדיק, את אשר תחפוץ לשאול." ואז שאלתיו ואמרתי לו: "ובקץ הדברים האלה – כיצד ייאסף כל ישראל מארבע כנפות הארץ, ומה תהיה דרך צאתם מתחת ידי המלכויות? ואם יצאו – לאן ילכו, ומה תהיה דרך הליכתם, ומה יוכלו לעשות? רצוני שתאמר לי את הדברים האלה ודומיהם עד תום העניין."

ואז ענה לי משערי השמיים ואמר לי: "בקץ מלכות בני ישמעאל, יצאו הרומאים כנגד ירושלים ויעשו מלחמה בבני ישמעאל, והארץ תיכבש בידם. ייכנסו לתוכה ויהרגו רבים מבני ישמעאל שם. יפילו רבים בעיר חללים, ויקחו שבויות רבות מבנות ישמעאל, וישברו את מוחות הילדים, ובכל יום ישחטו ילדים לישו. בעת ההיא – יסבול ישראל צער גדול. ובאותה שעה יעורר אלוהים את שבטי ישראל, ויבואו לירושלים, עיר הקודש, וימצאו כתוב בתורה: 'וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן' (שמות י"ג, 21) – וגם כתוב: 'כי ה' הולך לפניכם ואלוהי ישראל מאספכם' (ישעיהו נ"ב, 12). יהלכו בערפל ובענן, ויעשו מלחמה באדומים ויהרגו רבים מהם, ושממה תצא בעולם – כי השבטים באו. ובאותו זמן יתקיים בישראל הפסוק: 'ויהי עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא יימלט עמך – כל הנמצא כתוב בספר' (דניאל י"ב, 1). יקומו אומות על ישראל ויהרגו רבים מהם, ורבים מעמי הארץ יעברו עבירה, ויענו בכבלים רבים מהחסידים כדי להניאם מתורת אלוהים.

פרק ד'

(11) "ובזמן קצר שבו הם בצרה זו, יביא אלוהים רוח גדולה וחזקה, רעם גדול, וענן שחור אשר כמותו לא נראתה בעולם, ומתוך אותה הרוח – יפיץ הקדוש ברוך הוא את השבטים בכל עיר ועיר, ועליהם נאמר: 'מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה?' (ישעיהו ס', 8). מעט אנשים מישראל ייאספו לירושלים, ולא ימצאו לחם, והקדוש ברוך הוא יהפוך את החול לקמח לישראל, ועל הזמן ההוא נאמר: 'יִהְיֶה פִּסַּת בָּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים' (תהילים ע"ב, 16).
נחמיה בן חושיאל יקום וייתן אותות בדבר ה'. מלך יקום ויכפור בדת ויתחזה לעבד ה', אך לבו אינו שלם עמו, ורעם גדול יצא לעולם, וכל העולם יירא ממנו. וישראל ייאספו אל נחמיה בן חושיאל, ומלך מצרים יעשה שלום עימו, והוא יהרוג את כל הערים אשר מסביב לירושלים – כגון טבריה ודמשק ואשקלון. ישמעו אומות העולם, ויפול עליהם פחד ואימה. האות שיהיה בזמן ההוא הוא שהכוכבים ייראו כדם. ועל הזמן ההוא נאמר: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם" (יואל ב', 31). והקדוש ברוך הוא ישלח עשר מכות על אומות העולם, כמו ששלח על מצרים, לקיים מה שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ" (ישעיהו י"א, 11).

אמרו שיש ברומי פסל משיש לבן, בדמות נערה יפה, שנבראה מששת ימי בראשית, ובני בליעל באים מן אומות העולם ושוכבים עמה, והיא מתעברת, ובסוף תשעה חודשים מתבקעת, ויוצא ממנה זכר בדמות אדם – אורכו שתים־עשרה אמות ורוחבו שתי אמות, ועיניו אדומות ומסובבות. שער ראשו אדום כזהב, וכפות רגליו ירוקות, ויש לו שני ראשים, וקוראים לו ארמילוס. יבוא אל אדום ויאמר להם: "אני משיחכם, אני אלוהיכם." יטעה אותם, ומיד יאמינו בו וימליכוהו, וכל בני עשיו יתחברו אליו ויבואו אליו, והוא ילך ויבשר בכל הערים, ויאמר לבני עשיו: "הביאו לי את תורתי אשר נתתי לכם." ואומות העולם עודן באות ומביאות לו מגילה… והוא אומר להם: "זו היא אשר נתתי לכם," ואומר: "אני אלוהיכם" ו"אני משיחכם ואלוהיכם." ובשעה ההיא ישלח אל נחמיה ואל כל ישראל ויאמר להם: "הביאו לי את תורתכם והעידו בי כי אני אלוהים." ומיד ייבהלו כל ישראל וייראו.

ובשעה ההיא יקום נחמיה עם שלושה אנשים מבני אפרים. ילכו עמו, ובידם מגילת התורה, ויקראו לפניו: "אָנֹכִי, וְלֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים." והוא יאמר: "אין דבר זה בתורתכם, ולא אניח לכם עד שתאמינו כי אני אלוהים, כשם שאמינו בי אומות העולם." ומיד יקום נחמיה כנגדו ויאמר לו: "אין אתה אלוהים – כי אם שטן." ישאל אותם: "מדוע אתם מכחישים אותי? אצווה להמית אתכם." ויאמר לעבדיו: "תפשו את נחמיה!" ומיד יקום עם שלושים אלף גיבורים מישראל ויעשה עמו מלחמה ויהרוג מאתיים אלף מצבאו של ארמילוס. ויחר אפו של ארמילוס ויאסוף את כל צבאות אומות העולם, ויעשה מלחמה בבני ישראל – ויהרוג מיליון מהם, ואף יהרוג את נחמיה בחצי היום. ועל הזמן ההוא נאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים – וְהִבְאֵלְתִּי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם, וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר" (עמוס ח', 9). והנותרים מישראל יברחו אל מדבר העמים (עיין יחזקאל כ', 35), וישבו שם ארבעים וחמישה ימים ללא לחם וללא מים, ורק עשב השדה יהיה מזונם. ואחר ארבעים וחמישה ימים – יבוא ארמילוס ויעשה מלחמה במצרים ויכבוש אותה, כמו שנאמר: "וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה" (דניאל י"א, 42). ואז ישוב פניו אל ירושלים להשחיתה שנית, כמו שנאמר: "וְיִטַּע אַהֲלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יָמִּים לְהַר צְבִי־קֹדֶשׁ, וּבָא עִדּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ" (שם י"א, 45).

"ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול" (דניאל י"ב, 1), ויתקע בשופר שלוש פעמים, כמו שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל" (ישעיהו כ"ז, 13). אותו שופר – הוא הקרן הימנית של אילו של יצחק, והקדוש ברוך הוא מאריכה עד אלף אמה. תוקע תקיעה – ונגלים משיח בן דוד ואליהו. שניהם הולכים אל ישראל אשר במדבר העמים, ואליהו אומר להם: "זהו המשיח", ומיישב את לבם ומחזק את ידיהם, כמו שנאמר: "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת, וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַאֲמֵצוּ. אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב, חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ" (ישעיהו ל"ה, 3–4). וכל בני ישראל ישמעו את קול השופר, וידעו כי גאל ה' את ישראל, כמו שנאמר: "כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב" (ירמיהו ל"א, 11), "וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" (ישעיהו כ"ז, 13). ומיד תיפול אימת ה' על כל העמים והגויים, וישובו ישראל עם המשיח עד שיבואו למדבר יהודה, ושם ייפגשו כל בני ישראל, ויבואו לירושלים, ויעלו על פסגות בית דוד שנשארו מן החורבן. והמשיח יישב שם, וישמע ארמילוס שמלך קם לישראל. ויאסוף אליו את צבאות כל אומות העולם, ויבואו אל מלך המשיח ואל ישראל. והקדוש ברוך הוא יילחם בעד ישראל, ויאמר אל המשיח: "שֵׁב לִימִינִי" (תהילים ק"י, 1), והמשיח יאמר לישראל: "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'" (שמות י"ד, 13). ומיד יוצא הקדוש ברוך הוא ונלחם בהם, כמו שנאמר: "וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם" (זכריה י"ד, 3), ונאמר: "בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם – כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וּלְתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ" (צפניה ג', 20). אמן! תבוא השעה ויתקרב הזמן ההוא.

לקריאה נוספת

• ברנרד לואיס, חזון אפוקליפטי של ההיסטוריה האסלאמית, מתוך: Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, כרך 13, גיליון 2 (1950), עמ' 308–338.