אאוגניקה היא גישה חברתית ופסאודו-מדעית שנוסדה בסוף המאה ה-19, שמטרתה הייתה "שיפור" הגזע האנושי באמצעות השפעה על תהליכי רבייה. האידיאולוגיה האאוגנית שאפה לעודד את ריבוי האוכלוסייה הנחשבת לבעלת תכונות רצויות, ולהפחית את הילודה של קבוצות שנתפסו כבעלות תכונות לא רצויות. בעוד שמייסדי התנועה דיברו על שיפור הבריאות והרווחה, יישום רעיונות אאוגניים היה לעיתים קרובות כרוך בהפרות חמורות של זכויות האדם, כגון עיקור כפוי ואפליה ממוסדת.
האאוגניקה נחשבת כיום לפסולה ולמזיקה, אך במהלך המאה ה-20 היא אומצה במדינות רבות, ובמיוחד בארצות הברית, גרמניה וסקנדינביה, שם שימשה בסיס לחקיקה ולאמצעים שונים להשגת "טוהר גזעי". בישראל, רעיונות אאוגניים השפיעו על ההגות הציונית והדיה נראים עד היום.
התפתחות האאוגניקה ומקורותיה הרעיוניים
ראשית התנועה בבריטניה
בריטניה שיחקה תפקיד מרכזי בהתהוות רעיונות האאוגניקה, והייתה המקום בו המונח "אאוגניקה" הוטבע לראשונה. תנועת האאוגניקה הבריטית נולדה באמצע המאה ה-19, כאשר המדען והסטטיסטיקאי פרנסיס גלטון (1822–1911), בן דודו של צ'ארלס דרווין, החל לפתח תאוריות על תורשה ושיפור גזע האדם בהשראת רעיונותיו של דרווין על הברירה הטבעית.
גלטון, שנחשב לאבי האאוגניקה, האמין כי ניתן לשפר את המין האנושי באופן מכוון באמצעות עידוד ילודה בקרב אנשים בעלי "תכונות רצויות" ומניעת ילודה מאנשים עם "תכונות לא רצויות". הוא טבע את המונח "אאוגניקה" בשנת 1883, מתוך מטרה ליצור תחום מחקר מדעי שיקדם את שיפור הגזע האנושי. גלטון סבר שהמאפיינים האישיים, הפיזיים והשכליים של האדם הם תורשתיים, ובאמצעות מחקר סטטיסטי וניתוח נתונים, הוא ביקש להוכיח את חשיבות התורשה ביצירת אוכלוסייה חזקה ומשגשגת.
בשנת 1907, הוקמה "האגודה האאוגנית" (Eugenics Education Society) בבריטניה, שהייתה למרכז לפעילות ציבורית וחינוכית בתחום זה. האגודה שמה לה למטרה לקדם את הרעיון האאוגני בציבור הרחב, ולהשפיע על מדיניות ממשלתית שתתמוך באידיאולוגיה זו. חברי האגודה האמינו שהחברה צריכה לפעול לקידום ילודה בקרב בעלי כישורים אינטלקטואליים ופיזיים גבוהים, ולמנוע ילודה בקרב אנשים שסבלו ממחלות תורשתיות, מוגבלות או נחשבו ל"בלתי רצויים" מבחינה חברתית וכלכלית.
החזון האאוגני בבריטניה התפשט למספר תחומים, כולל בריאות הציבור, חינוך, ומדיניות הרווחה. בעידוד גורמים אקדמיים ופוליטיים, עלו הצעות חוק לרפורמות חברתיות שהשתמשו ברעיונות אאוגניים. אחד הביטויים לכך הייתה מדיניות הרווחה שהחלה לבחון את מקבלי הסיוע בהתאם לקריטריונים של "בריאות תורשתית", מתוך תפיסה שהמדינה צריכה להשקיע משאבים רק באלה ה"ראויים" לכך מבחינה גנטית.
הרעיונות האאוגניים זכו לתמיכה משמעותית מצד אנשי מדע, רפואה וממשל בבריטניה, אך בהדרגה גם עוררו התנגדות וביקורת. מבקרים טענו כי מדובר באידיאולוגיה מפלה וגזענית, שאינה תואמת ערכים של צדק ושוויון, ואף חורגת מסמכותה של המדינה להתערב בענייני ילודה ובריאות הפרט.
האאוגניקה בארצות הברית
האאוגניקה זכתה להשפעה רחבת היקף בארצות הברית החל מסוף המאה ה-19, ולאורך כמה עשורים בתחילת המאה ה-20. ארצות הברית הפכה למוקד מרכזי של פעילות אאוגנית, שזכתה לתמיכה פוליטית, אקדמית ומדעית נרחבת, בייחוד מצד התנועה הפרוגרסיבית האמריקאית. האידיאולוגיה האאוגנית השפיעה על מגוון תחומים, כולל חקיקה, מוסדות חינוך ומחקר, וגישות חברתיות כלפי קבוצות שונות באוכלוסייה. תומכי האאוגניקה בארצות הברית לא היו רק פוליטיקאים ואנשי מדע, אלא גם הוגים חברתיים ופעילים ציבוריים אשר האמינו כי שיפור "המאגר הגנטי" האנושי הוא חיוני להתקדמות חברתית וכלכלית.
התנועה האאוגנית בארצות הברית התבססה על עבודתו של צ'ארלס דאבנפורט, ביולוג וממייסדי מכון המחקר הראשון לאאוגניקה בארצות הברית, במעבדה לחקר תכונות תורשתיות בקולד ספרינג הארבור, ניו יורק. דאבנפורט היה דמות מפתח בהפצת התפיסה כי אאוגניקה היא אמצעי מדעי ומתקדם לשיפור החברה. התומכים הנלהבים של רעיונות אלו האמינו שניתן למגר "פגמים גנטיים" באמצעות אמצעים מבוקרים של עידוד ילודה בקרב קבוצות שנחשבו כ"טובות גנטית" ומניעת ילודה בקרב "לא כשירים".
בתחילת המאה ה-20 נחקקו באמריקה חוקים שהושפעו מרעיונות אאוגניים, שכללו תקנות לעיקור כפוי, הגבלות על נישואין והגבלות הגירה על רקע גזעי ואתני. החוקים נועדו במוצהר "לטהר" את החברה מתכונות לא רצויות, אך בפועל שימשו כמכשיר לדיכוי חברתי ואפליה של קבוצות מיעוט, כולל מהגרים, אנשים עם מוגבלויות נפשיות וגופניות, וקהילות עניות. האאוגניקה אומצה בעיקרה על ידי פעילים פרוגרסיביים שרצו לקדם חברה אידיאלית, "בריאה" ומתקדמת, שבה תכונות כמו אינטליגנציה גבוהה, יצרנות, בריאות גופנית ואופי "מוסרי" מועברות לדורות הבאים. הפרוגרסיביים ראו באאוגניקה מעין המשך טבעי לאידיאל שלהם של קידום חברה טובה וצודקת יותר, והאמינו שניתן ליצור חברה מאוזנת יותר ומבוססת על מדע.
בין השנים 1907 ו-1937 נחקקו חוקים לעיקור כפוי בכשלושים מדינות בארצות הברית, שהובילו לעיקורם של יותר מ-60,000 איש ברחבי המדינה. החוק הראשון לעיקור כפוי נחקק באינדיאנה בשנת 1907, ולאחר מכן אומץ במדינות רבות נוספות, כולל קליפורניה, שהפכה למרכז של תוכניות עיקור. הרציונל המדעי והחברתי שהוצג לציבור התבסס על הטענה שתכונות "לא רצויות" – כמו פיגור שכלי, עבריינות ואפילו עוני – עוברות בתורשה, ולכן יש להפחית את שכיחותן באוכלוסייה.
אירוע מפתח שממחיש את השפעת רעיון האאוגניקה בארצות הברית היה "בק נגד בל" (Buck v. Bell) מ-1927, בו אישר בית המשפט העליון של ארצות הברית עיקור כפוי של קארי בק, צעירה שהוגדרה כ"לא כשירה" גנטית. השופט אוליבר ונדל הולמס, שכתב את פסק הדין, ניסח את גזר הדין באומרו כי "שלושה דורות של טיפשים זה מספיק", אמירה הממחישה את עמדת התמיכה של הממסד המשפטי באאוגניקה כמדיניות ציבורית.
האידיאולוגיה האאוגנית הייתה בעלת השפעה ניכרת על התנועה להפלות בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובאופן מורכב, היא השפיעה גם על גישת התנועה לזכויות רבייה. החיבור בין אאוגניקה לבין הזכות להפלות נבע בעיקר מהרצון לצמצם את הילודה בקרב קבוצות שנחשבו "בלתי רצויות" – עניים, חולים נפשית, פגועים קוגניטיבית, ולעיתים גם קבוצות מיעוט אתניות וגזעיות.
מרגרט סנגר, מייסדת התנועה לתכנון המשפחה ומי שהקימה את הארגון שהפך בהמשך ל"פלנד פרנטהוד" (Planned Parenthood), שמה דגש מיוחד על הנגשת אמצעי מניעה לכלל הנשים. סנגר האמינה שלנשים צריכה להיות השליטה על גופן והזכות לתכנן את משפחתן, והדגישה את חשיבות התכנון כגורם מרכזי בשחרור הנשים מהשליטה המוחלטת של החברה על גופן. עם זאת, סנגר גם תמכה ברעיונות אאוגניים וראתה באמצעי מניעה אפשרות לשליטה ב"איכות הגנטית" של האוכלוסייה. בכתיבתה, היא התייחסה לאוכלוסיות עניות ומוחלשות כלכלית, וטענה שהפחתת הילודה בקרבן תיטיב לא רק עמן אלא עם החברה כולה.
התנועה להפלות בארצות הברית, בעיקר בשנות ה-50 וה-60, התחברה במידה מסוימת לרעיונות האאוגניים, אך גם החלה להתרחק מהם ככל שהשיח סביב זכויות נשים וזכויות רבייה התרחב. בתחילת דרכה, התנועה להפלות נתפסה בעיני חלק מהציבור כתומכת בהפחתת הילודה בקרב אוכלוסיות שנחשבו "בלתי רצויות". עם זאת, מאבקן של נשים לזכות להחליט על גופן הפך במרוצת השנים למאבק למען זכויות האדם וזכויות הפרט, ורוב הפעילים נטשו את האידיאולוגיה האאוגנית. החלטת בית המשפט העליון בארצות הברית משנת 1973 בתיק "רו נגד וייד" (Roe v. Wade) הכירה בזכותן החוקתית של נשים לבצע הפלה במסגרת הזכות לפרטיות, והשיח בנוגע להפלות עבר טרנספורמציה והתמקד בזכות אישית ובריאותית, ולא בכלים לשינוי חברתי באמצעות שליטה בילודה.
ביקורת עכשווית על היבטים מסוימים של מדיניות ההפלות בארצות הברית מזהה לעיתים הקבלות בין אידיאולוגיות אאוגניות לשימוש בכלים רפואיים לשליטה על הילודה. למשל, החשש מהכוונה או עידוד של הפלות באוכלוסיות מסוימות בלבד, מתוך תפיסה שאוכלוסיות מוחלשות נדרשות לשליטה רבה יותר על ילודתן. ישנם חוקרים הטוענים כי שיווק אמצעי מניעה והפלות עדיין ממוקדים יותר באוכלוסיות עניות ומיעוטים גזעיים, דבר שמזכיר את הרצון "לשפר" את החברה בדרכים מדירות ומפוקחות – תופעה שניתן לכנותה "אאוגניקה עכשווית".
האידיאולוגיה האאוגנית השפיעה עמוקות על המדע והאקדמיה בארצות הברית. חוקרים מובילים בתנועה, כמו הארי לונסברי והנרי גודארד, קידמו את התפיסה כי תכונות כגון אינטליגנציה ואופי הן תורשתיות, וניסו לפתח מבחנים מדעיים (למשל, מבחני IQ) לאיתור מי שהוגדרו "פגועים גנטית". מחקרים אלו תרמו לקידום רעיונות גזעניים ואף השפיעו על התפתחות מדע הפסיכומטריה, תחום שממשיך להשפיע על עולם החינוך והמדע בארצות הברית גם בימינו.
בנוסף לכך, תפיסות אלו השפיעו על התייחסות המדע האמריקאי לשאלות של השבחה גנטית, חקר תכונות תורשתיות והבנת מושגים כמו "חוזק גזעי". למרות שביקורת עזה על התפיסות האאוגניות התפתחה בעקבות השואה, מחקרים רבים באמריקה המשיכו לקדם רעיונות קרובים לאאוגניקה תוך שימוש במונחים מעודנים יותר או במונחים רפואיים מובהקים, למשל, חקר מחלות תורשתיות או "בריאות הציבור".
אאוגניקה בגרמניה הנאצית
תורת האאוגניקה בגרמניה הנאצית הייתה מרכזית באידיאולוגיה ובפרקטיקות של המשטר הנאצי, ושימשה כצידוק לרדיפה ולרצח ההמוני של מיליוני אנשים, בעיקר יהודים, אך גם קבוצות אחרות שנחשבו "בלתי ראויות לחיים" בעיני השלטון. הנאצים שאפו ליצור חברה "טהורה מבחינה גזעית" וחשו שהאאוגניקה יכולה להוות כלי מדעי ל"טיהור" האוכלוסייה ולהשגת "חברה ארית" מושלמת.
כחלק מהשאיפה ליצור "גזע עליון", האידיאולוגיה הנאצית שאפה לשמר את מה שנתפס בעיניהם כ"טוהר הגזע הארי". חזון זה נשען על רעיונות גזעניים ותורת גזע פסאודו-מדעית, לפיה ישנם "גזעים נחותים" שעליהם לא להתרבות כדי שלא "יזהמו" את הגזע הארי. גרמניה הנאצית ניהלה מדיניות נרחבת של אאוגניקה שנשענה על חקיקה, בדיקות גנטיות, עיקור כפוי ואף רצח, כחלק ממה שכונה "תוכנית T4" לחיסול "חיים בלתי ראויים לחיות".
במסגרת זו, אלפי בני אדם בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות נשלחו לעיקור כפוי או לחיסול פיזי. קבוצות נוספות, כולל יהודים, צוענים, הומוסקסואלים, וקהילות אתניות ודתיות נוספות, נרדפו במטרה למנוע מהן להתרבות ולהשפיע על "בריאות" החברה הארית. מדיניות זו הובילה, בשיאה, לרצח המוני במחנות ההשמדה בשואה, כיוון שהאידיאולוגיה האאוגנית סיפקה הצדקה לניסיון "לטהר" את החברה מאותם "בלתי רצויים".
חשוב לציין כי גרמניה הנאצית שאבה השראה ממדיניות האאוגניקה בארצות הברית, שהייתה מהמדינות הראשונות לחוקק חוקים שנועדו לאפשר עיקור כפוי לאנשים שנחשבו "בלתי כשירים" – במיוחד אנשים שסבלו מפיגור שכלי, עוני קיצוני, הפרעות נפשיות ומומים גופניים. מדינות כמו קליפורניה היו חלוצות בעיקורים כפויים שהוצדקו כ"מדעיים" ושנעשו במטרה לשפר את החברה האמריקאית. גרמניה הנאצית עקבה באדיקות אחר הפיתוחים בארצות הברית בתחום זה, ומנהיגים נאצים כמו היינריך הימלר ורודולף הס, שעמדו בראש מנגנון האאוגניקה הנאצי, מצאו השראה במדיניות האמריקאית כאשר פיתחו את תוכניות האאוגניקה של הרייך. ספרו של מדען אמריקאי בשם מדיסון גרנט, הגזע הנשגב, שבו תמך ברעיונות של טוהר גזעי, תורגם לגרמנית ונקרא באדיקות על ידי היטלר עצמו. למעשה, היטלר התייחס לספרו של גרנט כאל "תנ"ך" בכל הנוגע לאידיאולוגיה הגזעית.
הנאצים פיתחו את רעיון העיקורים הכפויים לכלל מערכת רדיקלית הרבה יותר מזו שהייתה בארצות הברית, כשהם מרחיבים את הרעיון של "טיהור גזעי" להשמדה שיטתית של עמים שלמים מתוך ראייה כי קיים צורך "לטהר" את אירופה לא רק מאנשים בעלי מוגבלויות, אלא גם מאוכלוסיות שלמות שנתפסו כאיום קיומי על טוהר הגזע הארי. מדיניות זו הובילה, כאמור, ל"פתרון הסופי" – ההשמדה השיטתית של היהודים וכל קבוצה "בלתי רצויה" אחרת שהנאצים רצו להכחיד. התפיסה האאוגנית תרמה לדה-הומניזציה של היהודים ושל קבוצות נוספות, שכן האידיאולוגיה הנאצית ראתה בהם סכנה קיומית לגוף ולבריאות של העם הארי עצמו. מדענים נאצים ניסו לבחון "תכונות גנטיות" במטרה לגלות דרכים לשפר את הגזע הארי על ידי מחקר בלתי מוסרי על בני אדם, כולל ילדים, מתוך אמונה שהם פועלים בשם המדע והאאוגניקה.
בסיום המלחמה ובעקבות זוועות השואה, תפיסת האאוגניקה נזנחה באופן גורף במדינות רבות, והמדע הגנטי החל להתמקד בזכויות אדם ובפרטיות גנטית, תוך התנגדות לרעיונות של טיהור גזעי או פגיעה בזכויות הפרט מסיבות גנטיות. זוועות השואה הדגישו את הסכנה בהפיכת מדע לצידוק למדיניות אפליה או השמדה, ונעשתה חקיקה בינלאומית רחבה שנועדה למנוע כל חזרה על שימוש במדע ככלי להשמדת אוכלוסיות, בדומה לחוק חופש המצפון בשירותים רפואיים.
אאוגניקה בברית המועצות
בברית המועצות, המושג "האדם הסובייטי החדש" היה חלק מפרויקט אאוגני של עיצוב התודעה והזהות הפוליטית של אזרחי המדינה. הכוונה הייתה להמציא מחדש את האדם בהתאם לאידיאולוגיה הקומוניסטית, כך שיכיל תכונות מוסריות ופיזיות נעלות, ביניהן ערכים של נאמנות מוחלטת למדינה, דבקות במטרות החברתיות של המפלגה והקרבה עצמית למען הכלל. חזון זה, שפותח בתקופת שלטון סטלין, לא רק שדרש שינוי במבנה החברתי אלא גם יצר לחץ עצום על אזרחי המדינה להשתלב בתבניות המקובלות של "האדם החדש".
אחד הפרויקטים המדעיים הבולטים ביותר בברית המועצות היה עבודתו של טרופים ליסנקו, מדען אגרונום בעל השפעה רבה שתמך בתפיסה שהמאפיינים הגנטיים ניתנים לשינוי על פי הסביבה. רעיונותיו שיקפו גישה של "מהפכה דרך המדע" והיו בהרמוניה עם העקרונות המרקסיסטיים, בטענה שניתן לשנות את הדור הבא על ידי שינוי בתנאים החברתיים והסביבתיים שבהם חיים. בניגוד לגישה הגנטית המערבית, שלפיה מבנה תורשתי קבוע מועבר מדור לדור, הרעיונות של ליסנקו טענו שתכונות נרכשות יכולות לעבור בתורשה וכך לחולל "שיפור" גנטי.
ליסנקו זכה לתמיכה מהממסד הסובייטי, בייחוד בתקופות שבהן סטלין היה בשלטון, וגישה זו דחתה עקרונות מדעיים אחרים מתוך אמונה שהם "לא מתאימים אידיאולוגית". עבודתו לא רק שהובילה לרעב וירידה בתפוקה החקלאית, אלא גם השפיעה על תהליכי מחקר מדעי אחרים בברית המועצות שהוגבלו על ידי דרישות אידיאולוגיות.
מערכת הגולאג הסובייטית, שכללה מחנות עבודה כפויה, נתפסה לעיתים כאמצעי לעיצוב מחדש של האזרח הסובייטי, באמצעות מה שכונה "תהליך חינוכי משלים". מחנות אלו יועדו לא רק כעונש, אלא כחלק ממערכת לעיצוב מחדש של האינדיבידואל הסובייטי, כך שישוב "מתוקן" לחברה ויוכל להשתלב בסטנדרטים האידיאליים של "האדם הסובייטי". מאות אלפי אזרחים נשלחו למחנות הללו, ודרך התנאים הקשים ועבודות הפרך, קיווה המשטר הסובייטי לעצב מחדש את תודעתם.
המערכת גויסה גם לשם "הסרת האלמנטים הלא רצויים" מהחברה הסובייטית. לא רק שנאסר על מתנגדי השלטון להתקיים מחוץ למסגרת הסוציאליסטית, אלא שחלק גדול מהמטרה היה לדחוף את כל מי שלא עמד בדרישות לתנאים קשים עד ש"יתוקן" או יתפורר פיזית ונפשית.
המדיניות האאוגנית בברית המועצות השפיעה משמעותית על תפיסת השלטון כלפי מיעוטים, עניים וקבוצות שנחשבו ל"אלמנטים לא רצויים" או ל"גורמים לא מתאימים". מכיוון שהמטרה הייתה ליצור חברה הומוגנית של "האדם הסובייטי החדש," כל מי שנתפס כשונה מבחינה אתנית, תרבותית או מעמדית, היה עלול להיחשב כבעיה שיש "לתקן" או "להיטמע". הסובייטים לא רק חתרו לעיצוב מחדש של היחיד, אלא ביקשו גם לשנות את המבנה הדמוגרפי של החברה כולה, תוך הכפפת מיעוטים ועניים לשיטות נוקשות של פיקוח ושליטה.
ברית המועצות כללה מספר רב של קבוצות אתניות, אך השלטון המרכזי ניסה לא פעם לכפות זהות סובייטית משותפת על כולם. הממשל ראה בזהות האתנית השונה איום פוטנציאלי על האחידות החברתית והפוליטית שהוא ביקש להשיג. משום כך, הקבוצות האתניות סבלו לעיתים מהגבלות תרבותיות קשות ונדרשו לאמץ את התרבות והערכים של "האדם הסובייטי", שהיו מבוססים על התרבות הרוסית הדומיננטית.
בנוסף, חלק מהמיעוטים נחשדו אוטומטית כ"בעלי נטיות לאומניות" וכאויבי המדינה. לדוגמה, קבוצות כמו הטטרים, הצ'צ'נים, האוקראינים, ובני עמים אחרים הואשמו לעיתים בבגידה ונכלאו במחנות, או שאולצו לעבור התיישבות כפויה כחלק ממדיניות השלטון שניסתה "לפרק" את זהותם האתנית.
בתפיסה המרקסיסטית-לניניסטית, העניים נתפסו כקבוצה שזקוקה "לחינוך מחדש" ולהנחלת ערכים סוציאליסטיים חדשים. אולם, בפועל, עניים ומעמדות נמוכים נחשבו לא פעם כבעלי מאפיינים בעייתיים מבחינת "האדם החדש" שהמשטר ניסה ליצור. העוני והקשיים הכלכליים נתפסו לא רק כבעיה כלכלית, אלא כמאפיין התנהגותי שעלול להזיק לסדר החברתי, ולכן אותם אזרחים סבלו מניסיונות הכפפה למערכות חינוכיות מחמירות.
בנוסף, אוכלוסיות חלשות אלו סבלו רבות מהניסויים המדעיים של ליסנקו וחבריו, אשר ראו ב"התערבות סביבתית" פתרון לשיפור מצבם. במקום לסייע לאוכלוסיות העניות בתמיכה כלכלית או חברתית ישירה, הממשל השקיע בפרויקטים אאוגניים ובניסויים חקלאיים שלא פעם כשלו, דבר שהוביל למחסור במזון ולמצבי רעב המוניים, שבתורם פגעו בעניים.
המשטר השתמש במערכת שלמה של מנגנוני בקרה כדי לפקח על "התאמתם" של קבוצות שונות לערכים של "האדם הסובייטי". באמצעות תוכניות חינוך מאולצות, דיכוי פוליטי ותרבותי, ומערכת של מחנות עבודה, השלטון דאג להפעיל לחץ תמידי על קבוצות שנחשדו כבעייתיות כדי לעצב מחדש את התנהגותן או כדי לדכא את השפעתן בחברה.
הגישה הסובייטית לאאוגניקה לא נעלמה לאחר מותו של סטלין. הרעיון של "עיצוב מחדש" של האדם נותר חי במשך עשורים והשפיע על מגוון רחב של תחומי חיים, מהחינוך ועד המדע.
אאוגניקה בתנועה הציונית
אחד הרעיונות המרכזיים שעליהם התבססה הציונות בראשיתה היה הצורך להקים יהודי חדש וחזק, גופנית ונפשית, שיוכל לעמוד במאמצי ההתיישבות בארץ ישראל ולממש את החזון הלאומי. השפעות אאוגניות ניכרו במחשבתם של מנהיגים ציונים רבים, כגון מקס נורדאו, שהיה ממובילי רעיון "יהדות השרירים" – חזון שאפתני לשיקום הגופני והרוחני של העם היהודי לאחר דורות של חיים בגולה. נורדאו, כמו הרצל, האמין כי השבת כושרם הגופני של היהודים היא תנאי הכרחי להתיישבות ולאפשרות להשתלב בארץ חדשה, בה נדרשים גם עמידה גופנית וגם חוסן נפשי מול אתגרים חקלאיים ואקלימיים. החזון הזה נועד לבסס את הדימוי של "היהודי החדש", שהיה שונה מהדמות הגלותית אשר נתפסה בעיני רבים כחלשה ומנותקת מהאדמה.
אצל נורדאו והוגים אחרים הוצג רעיון "שיקום" היהודי, שאפיין יהודים ציוניים כמחויבים לפיתוח שרירים וחוסן גופני. נורדאו כתב רבות על כך שהיהודים צריכים לפתח את "שרירי הרוח" שלהם, כלומר להתרחק מהדימוי הגלותי החלש ולהפוך לאנשי מעשה ועמל. הרעיון התבסס על אמונה ביכולת להנדס את הדור הצעיר כך שיהיה בריא ואיתן יותר, מה שהוביל לפיתוח תכניות חינוך וחיזוק הגוף במסגרת מוסדות ציוניים כמו מכבי והנוער העובד.
המרכזיות של אאוגניקה במדיניות הבריאות הציבורית הייתה מרכיב בולט בתקופת היישוב, והתבטאה בדרכים שונות. אחת מהן הייתה ריבוי הבדיקות הרפואיות לעולים ולתושבים המקומיים, מתוך מטרה להבטיח שמירה על רמת בריאות גבוהה באוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. ממשלת המנדט הבריטי, יחד עם גופים ציוניים כגון ההסתדרות הציונית וההסתדרות הרפואית, קבעו תקנים בריאותיים מחמירים לעולים, שכללו בדיקות רפואיות מקיפות וסלקציה קפדנית.
האאוגניקה במובן הזה לא כללה רק את ההיבט הבריאותי הטהור אלא גם את המדיניות הדמוגרפית – השאיפה להביא עולים צעירים ובריאים, שלא יהיו תלויים במערכת הבריאות והסעד המקומית ויוכלו לעבוד ולעמוד בתנאי החיים הקשים בארץ. היה ניסיון לצמצם את העומס על מערכת הבריאות ולהבטיח שכוח העבודה יהיה חזק ובריא ככל האפשר, מה שיבטיח את הישרדותו והצלחתו של המפעל הציוני.
מדיניות "כור ההיתוך" נועדה לייצר בישראל חברה מלוכדת, עם זהות יהודית-ישראלית אחידה, בה יוכלו כל היהודים שעלו מרחבי העולם להיטמע ולהפוך ל"חלקים בריאים בגוף הלאומי". רעיון כור ההיתוך היה נטוע גם בהשפעות אאוגניות במובן של תכנון חברתי-דמוגרפי, ולפיו יש לחזק את החברה ולהטמיע בקרב הדור הצעיר אידיאלים של עבודה, ציות, ובריאות גופנית ונפשית. המדינה ביקשה לחזק את הדימוי של "היהודי החדש" לא רק באמצעות חינוך לערכים לאומיים אלא גם על ידי דחיפה לשיפור בריאותי ופיזי של האוכלוסייה.
מוסדות המדינה דחפו את העולים להתנהגות שתכלול תזונה מאוזנת, פעילות גופנית, והימנעות מהרגלים מזיקים לבריאות. יחד עם זאת, היה שימוש באמצעים חינוכיים וחברתיים כדי לעצב את החברה באופן שתואם את האידיאלים האאוגניים של תכנון אוכלוסין: בתי הספר, תנועות הנוער, ואפילו הגיוס לכוחות ההגנה וצה"ל נועדו לחזק את הילדים ולהבטיח שהדור הבא יהיה חזק ובריא.
מדיניות אאוגנית ביישוב כללה התמקדות בתכנון המשפחתי ושאיפה להגדלת אוכלוסייה בריאה ואיכותית. העקרונות האאוגניים השפיעו על המלצות לתכנון משפחות, על המחשבה הפוליטית לגבי גידול אוכלוסייה, וכן על מדיניות הסלקציה בבחירת עולים. כך, למשל, ילדים עם מוגבלויות נתפסו לעיתים כמי שמהווים אתגר על המשאבים הדלים של היישוב החדש, והייתה מגמה להעדיף עולים ומשפחות שיוכלו לתרום לבניין החברה ולגידול הדמוגרפי הבריא.
בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה, תכניות הבריאות והחינוך שפותחו נועדו להגשים מטרה לאומית רחבה יותר מאשר שמירה על רווחת הפרט בלבד; הן נועדו ליצור אוכלוסייה חזקה שתוכל לתרום להצלחת המפעל הציוני בארץ ישראל. במסגרת זו, גובשו מדיניות חינוך ובריאות אשר נועדו להבטיח את חוסנו הפיזי והנפשי של "היהודי החדש". בתי ספר, תנועות נוער ומערכות החינוך הלא פורמליות סיפקו הדרכות מקיפות בנושא אורח חיים בריא, תזונה נכונה, פעילות גופנית וטיפוח ערכי חוסן גופני ונפשי. התפיסה הייתה כי יש להכין את הדור הצעיר לא רק ללימודים ולעבודה אלא גם להגן על המולדת ולבנות אותה.
הגישה הרפואית השתלבה כאן כתשתית הכרחית, והמערכת הרפואית העניקה טיפולים וחיסונים במטרה להבטיח מניעת מחלות והבטחת חוסן לאומי. במסגרת זו, הוקמו מרפאות רבות במקומות יישוב חדשים, וחלק נכבד ממשאבי הבריאות הופנו לאזורים כפריים וליישובים מרוחקים, מתוך רצון להבטיח את חיזוק כלל האוכלוסייה.
החברה הישראלית בתקופת היישוב ואחריה ייחסה לאמהות תפקיד חשוב ואפילו מכריע בתהליך עיצוב הדור החדש. האם הייתה אמורה לגדל ולחנך את הילדים בהתאם לאידיאלים הציוניים, כדי להבטיח את בריאותם, פיתוחם המלא והכנתם לשירות המדינה והחברה. במסגרת זו, האמהות בישראל הונחו לשים דגש רב על בריאות, היגיינה וניהול משק הבית בהתאם להנחיות התזונה והבריאות של התקופה.
קורסים וחוברות הדרכה בנושא תזונה וטיפול רפואי הודפסו והופצו על ידי ארגונים כמו הדסה וקופות חולים. מטרת ההדרכות הייתה להנחות את האמהות כיצד לגדל ילדים בריאים ולמנוע ליקויים התפתחותיים, הן גופניים והן נפשיים. האם הציונית נתפסה כמי שאחראית על הכשרת הדור הבא, כשהיא נדרשה להקפיד על חינוך ערכי תוך מתן דוגמה אישית.
המדיניות הציבורית בתחום הבריאות והחינוך כללה אלמנטים אאוגניים מובהקים. כחלק מגישת המדינה לטפח אוכלוסייה בריאה וחזקה, הושם דגש על מיון רפואי ולפעמים אף חברתי, כאשר נבדקו נתונים בריאותיים ותכונות גופניות מסוימות כחלק מהחלטות שהתקבלו לגבי טיפול בילדים. בנוסף, תכניות להקטנת שיעור התמותה בילדים או מניעת מחלות גנטיות באמצעות פיקוח רפואי ושיפור תנאי ההיגיינה שירתו את האידיאל הלאומי של טיפוח חברה שתהיה "נקייה" מליקויים גנטיים.
תכניות האאוגניקה הופעלו לרוב בגלוי אך גם בדרכים עקיפות, במסגרתן ניתנה העדפה לטיפוח גופני ולעיתים ננקטו צעדים לשימור בריאות האוכלוסייה תוך התערבות בתחום החינוך, התעסוקה והטיפול הרפואי. מערכות בריאות וחינוך שיתפו פעולה ביצירת מערך של פיקוח ועידוד שיטות של טיפוח אישי ומשפחתי.
מדיניות כור ההיתוך שהונהגה במדינת ישראל הייתה כלי מרכזי ליצירת חברה אחידה מבחינת השפה, התרבות, והערכים. בעיני מקבלי ההחלטות, כור ההיתוך היה תהליך חיוני לבניית "היהודי החדש" בארץ ישראל. התפיסה הייתה שיש להיטמע במערכת הערכים התרבותית והלאומית הישראלית ולהפוך לאדם בריא, חזק, מוסרי ואחראי שמייצג את ערכי המדינה החדשה. העולים החדשים שהגיעו לישראל התבקשו לעיתים לעבור תהליכים של חינוך מחדש, במסגרתם נדרשו לאמץ את השפה, המנהגים ודפוסי החשיבה המקומיים.
ברוח זו, עולים מארצות המזרח נחשפו פעמים רבות לתהליכי חינוך והתאמה למודל "הצבר", כשנושא הבריאות והחוסן הפיזי קיבלו תשומת לב מיוחדת.
אאוגניקה ואנטישמיות
השימוש בתפיסות אאוגניות בחיזוק סטריאוטיפים אנטישמיים יצר בסיס אידיאולוגי לתפיסות של היהודי כ"גורם פרזיטי" או כ"יסוד מחליש" בחברה, ותרם רבות להתפשטות ולחיזוק האנטישמיות באירופה ובעולם במאות ה-19 וה-20. אאוגניקה, שנועדה לכאורה לשיפור החברה באמצעות "טיהור" גנטי של אוכלוסיות לא רצויות, סיפקה לממסד ולחברות דומיננטיות כלים מדעיים לכאורה להצדיק אפליה ודיכוי כלפי קבוצות מיעוטים, ובמיוחד כלפי יהודים.
בתפיסות האאוגניות שהתפתחו באירופה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, יהודים תוארו לעיתים כ"סכנה גנטית" לחברה הבריאה, בשל התפיסה שהם נוטים להעביר תכונות "שליליות" לדורות הבאים. בהשפעת רעיונות אאוגניים, התעצבה דמות היהודי כמי שמוביל להשחתת החברה, כ"זר עוין" המנסה להרעיל את התשתית החברתית מבפנים, כפרזיט החי על חשבון החברה ה"טהורה" ו"בריאה" לכאורה. כך, סטריאוטיפים אנטישמיים ותיקים, כגון האשמות ברדיפת בצע ובחתירה תחת החברה הנוצרית, התבססו באמצעות שימוש בתיאוריות אאוגניות שהדגישו את "אי ההתאמה הגנטית" של היהודים לחברה הנוצרית.
בעוד שהאנטישמיות הקלאסית התמקדה במאפיינים דתיים ותרבותיים, האאוגניקה סיפקה לאנטישמים כלים להצדקת ההדרה והאפליה של היהודים על בסיס "מדעי". בתעמולה הנאצית, לדוגמה, תוארו יהודים כגזע נחות ביולוגית, עם מאפיינים גנטיים המקושרים לרוע, תחבולות וחולשה פיזית ונפשית. תיאורים אלו שימשו הצדקה לתוכניות אאוגניות שנועדו "לטהר" את החברה הגרמנית מהיהודים, והיוו בסיס אידיאולוגי לשואה ולרצח ההמוני. התפיסה המדעית-כביכול של היהודים כמזיקים גנטית הפכה את האנטישמיות לאידיאולוגיה ממוסדת, מקובלת ומובנת מאליה בעיני רבים בחברה.
במדינת ישראל, היו ניסיונות לעצב זהות יהודית חדשה, ובתוך כך, לעיתים התקיים יחס מזלזל כלפי הקהילות החרדיות, שנתפסו על ידי חלק מהממסד כמי שמייצגות "יהדות גלותית" וכ"משקל עודף" על החברה הישראלית הצעירה. בשל העובדה שרעיון "היהודי החדש" שיקף נטיות אאוגניות שנראו בעולם באותה תקופה, שביקשו לטפח חברה "בריאה" מבחינה פיזית, חזקה ועובדת, החרדים, שהתרכזו לרוב בלימוד תורה ולא בשירות צבאי או עבודה, נתפסו כנטל, ואצל חלק מהציבור הישראלי התעוררו תחושות שמזכירות תפיסות אאוגניות, אם כי הן לא תורגמו למדיניות דיכוי ממוסדת.
בנוסף, גם כיום נראים לעיתים ביטויים ציבוריים המתייחסים לקהילות החרדיות כמי ש"חיות על חשבון הציבור", בשל המימון הציבורי ללימוד התורה וההקצבות הכלכליות לאוכלוסיות אלו. תפיסה זו מתבטאת לעיתים בטענה שהחרדים מהווים "נטל כלכלי", בדומה לדימוי "היהודי הפרזיטי" ההיסטורי.
אאוגניקה בימינו
בימינו, רעיונות אאוגניים עדיין צצים במגוון דרכים, גם אם אינם מכונים ישירות "אאוגניקה". רעיונות אלו מעוררים פעמים רבות ויכוח בנוגע להשלכותיהם האתיות, במיוחד במקרים שבהם מעורבת התערבות בטכנולוגיות חדשות בתחום הגנטיקה והרפואה. הנה כמה תחומים בהם ניתן לראות השפעות או מופעים מודרניים של רעיונות אאוגניים:
1. בחירת מין העובר ועריכת גנים
- טכנולוגיות כגון CRISPR והאפשרות לערוך את הגנום של עובר אנושי מעלות שאלות לגבי שיפור תכונות תורשתיות, כמו מראה, אינטליגנציה או בריאות פיזית. יש התומכים במניעת מחלות גנטיות בעזרת עריכה גנטית, אך יש גם מי שרואים בכך "אאוגניקה מודרנית", מפני שהיא עשויה לשמש בעתיד לא רק למניעת מחלות אלא גם לשיפור תכונות.
- בחירת מין העובר מתבצעת במדינות מסוימות באמצעות בחירת עוברים במבחנה או בדיקות מוקדמות. במקרים רבים הבחירה נובעת מלחצים חברתיים או תרבותיים, אך היא מהווה דוגמה לאופן בו אנשים מתערבים בגנטיקה של הדור הבא.
2. רישיון להורות והגבלות על ילודה
- במדינות מסוימות, התקיימו הצעות להחלת "רישיון להורות", כלומר תנאים מחייבים לזוגות המבקשים להביא ילדים, במטרה להבטיח שההורים יהיו כשירים מבחינה כלכלית או נפשית לגדל ילדים. אף על פי שהצעות כאלה בדרך כלל לא זוכות לתמיכה רחבה ולא מיושמות באופן מלא, הרעיון כשלעצמו מזכיר אידיאולוגיות אאוגניות לפיהן המדינה מתערבת בשיקולי ילודה.
- בסין, למשל, מדיניות הילד האחד (שהסתיימה רק בשנים האחרונות) הושפעה מאידיאולוגיות של בקרת אוכלוסייה שהייתה להן בסיס אאוגני מסוים, מתוך שאיפה לאוכלוסייה בריאה ומבוססת יותר כלכלית.
3. בניית מאגרי מידע גנטיים לאומיים
- מדינות רבות בונות מאגרי מידע גנטיים למטרות של מחקר, בריאות הציבור וביטחון לאומי. מאגרים אלו עלולים להוביל לשימושים אאוגניים במידע, כמו סינון גנטי או אפליה על בסיס תכונות תורשתיות. אם מידע זה ישמש, למשל, למעקב אחרי אוכלוסיות מסוימות או כדי לשלוט בילודה, הוא יכול להפוך לכלי בידי מדינות או חברות לקידום מטרות אאוגניות.
4. מדיניות הפלות ובדיקות סקר גנטיות
- בדיקות גנטיות לנשים בהריון הפכו לדבר שבשגרה, ועם התפתחות טכנולוגיות סקר גנטי, יש עלייה במספר ההפלות על בסיס מומים גנטיים או מחלות תורשתיות. במקרים מסוימים, אפילו תסמונות קלות יחסית מהוות עילה להפלה. יש הטוענים כי מדיניות כזו משדרת מסר אאוגני לפיו רק ילדים "בריאים" ראויים להיוולד, והדבר מעלה סוגיות אתיות קשות.
5. השתלת איברים ושיקולים רפואיים
- ישנם מקרים בהם לאנשים עם מוגבלויות או מחלות כרוניות יש גישה מוגבלת להשתלות איברים או טיפולים רפואיים מסוימים, מפני שהמערכות הרפואיות נאלצות לתעדף מועמדים על פי תוחלת חיים או איכות חיים צפויה. תהליכי סינון כאלה עשויים לשקף גישות אאוגניות בכך שהם תורמים להדרה על בסיס בריאותי או תורשתי.
6. השפעות חברתיות וכלכליות באימוץ או פונדקאות
- במקרים מסוימים, זוגות שבוחרים באימוץ או בפונדקאות עשויים לבחור תינוקות עם תכונות מועדפות, כמו מין, צבע עור או מוצא אתני. במצבים כאלה ישנה הבחנה בין "תינוקות מועדפים" לכאורה לאחרים, מה שעשוי להזכיר היבטים אאוגניים של "סלקציה" בין תכונות נחשבות חברתית.
7. סינון גנטי במקומות עבודה וביטוח בריאות
- קיים חשש כי חברות ביטוח או מקומות עבודה יבקשו בעתיד מידע גנטי ממועמדים לעבודה או מלקוחות פוטנציאליים, במטרה להימנע מביטוח אנשים עם נטיות למחלות מסוימות או מהעסקת עובדים עם סיכונים בריאותיים גבוהים. תרחיש זה מתכתב עם רעיונות אאוגניים של מיון וסינון על בסיס "כשירות גנטית".
סיכום
בעוד שהמונח "אאוגניקה" נושא עמו קונוטציות שליליות, השיח המודרני עדיין עוסק לעיתים קרובות בשאלות הקרובות לאאוגניקה, במיוחד בתחומי ההנדסה הגנטית, בחירת מין הילוד, וטיפולים רפואיים מבוססי גנטיקה. ההתפתחויות בטכנולוגיית עריכת גנים, כמו CRISPR, עוררו דיונים מוסריים רבים לגבי האפשרות "לשפר" תכונות גנטיות מסוימות במטרה להשיג יתרונות בריאותיים או קוגניטיביים.
בעולם המודרני, ההתמקדות באידיאלים של "בריאות מושלמת" או "מראה אידיאלי" אינה בהכרח מנותקת מתפיסות אאוגניות, ויש הרואים בכך סוג של אאוגניקה עכשווית, גם אם בהקשר שונה. כיום, עולות שאלות בנוגע לשימוש בטכנולוגיה ל"בחירת" עוברים או לבדיקת מומים גנטיים טרם ההיריון, והן נתפסות בעיני רבים כהמשך ישיר לתפיסות האאוגניות – גם אם מדובר באאוגניקה "חיובית" שמנסה לעודד לידת ילדים בריאים ולא להרתיע קבוצות מסוימות מללדת.
לקריאה נוספת
- מינה גראור, דן גראור, אאוגניקה, הוצאת אוניברסיטה משודרת (1992)
- Paul, Diane P. 1995. Controlling Human Hereditary: 1865 to the Present. New Jersey: Humanities Press.
- A. Spektorowski and L. Saban, Politics of Eugenics: Productionism, Population & National Welfare, London-New York, Routledge Press, 2013 (ספרו של פרופ' אלברטו ספקטורובסקי, חוקר במדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב).
- "לב כלב", מיכאיל בולגקוב
- "מחול אחרון ופרידה", מילן קונדרה
- "עולם חדש אמיץ", אלדוס האקסלי
- "שקרים הכרחיים", דיאן צ'מברלין
- The Concept of the 'New Soviet Man' As a Eugenic Project: Eugenics in Soviet Russia after World War II, מאת פיליפ ברדזינסקי, כתב העת Ethics in Progress, כרך 4, גיליון 1 (2013), עמודים 57-81, אוניברסיטת אדם מיצקביץ', פוזנן.
- כך אגדל תינוק ציוני: הבניית התינוק והאם הארץ ישראליים באמצעות ספרי הדרכה להורים, מאת שחלב סטולר-ליס, עבודה לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל אביב, 1998.
- גולדברג, יונה. "למי קראת פאשיסט?: ההיסטוריה הסודית של השמאל האמריקאי ממוסוליני ועד פוליטיקת המשמעות". הוצאת דאבלדיי, 8 בינואר 2008.
קישורים חיצוניים
- גל אמיר, עיקור כפוי להשבחת הגזע: אאוגניקה, ליברליזם והדרך האמריקנית, זמנים 115, קיץ 2011, עמ' 34–43
- אורי קציר, "כמה הערות על אאוגניקה" (אורכב 07.07.2007 בארכיון Wayback Machine), "אפלטון"
- תמרה טראובמן, "כדי לשמור על טוהר הגזע שלנו, יהודים מנוונים חייבים להימנע מללדת ילדים", באתר הארץ, 10 ביוני 2004 – מאמר על איגניקה בתקופת היישוב
- אמנון כרמל, על אאוגניקה וגנטיקה – כיצד תשנה ההנדסה הגנטית את חזון הגזע העליון
- יותם פלדמן, בראשיתה של הפסיכיאטריה בישראל עוד דיברו על השבחת גזע וזילזלו בניצולי שואה, באתר הארץ, 14 במאי 2009
- אבי בליזובסקי, סיפורם של שני מדענים נאצים שלא הועמדו מעולם לדין, באתר "הידען", 16 באפריל 2015
- topic/positive-eugenics איגניקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שיפור הגזע, דף שער בספרייה הלאומית
- תמרה טראובמן, כדי לשמור על טוהר הגזע שלנו, יהודים מנוונים חייבים להימנע מללדת ילדים, באתר הארץ, 10 ביוני 2004
- דו"ח ועדת החקירה על העיקור הכפוי בתקופת ממשלת החירום בהודו מעמוד 164
- אויגניקה – תורת הגזע של קליפורניה, מאמר באתר הישראלי לפיגור שכלי
- ליטל לוין, 31 ביולי 1954/היועמ"ש שוקל אם להתיר עיקור של אשה, באתר הארץ, 31 ביולי 2011
- גל אמיר, עיקור כפוי להשבחת הגזע: אאוגניקה, ליברליזם והדרך האמריקנית, מתוך כתב העת זמנים, קיץ 2011
- עיקור לא רצונית, דף שער בספרייה הלאומית
- Karl Binding and Alfred Hoche, "permitting the Destruction of Life Unwworthy of Living (1920)
- Life Unworthy of Life and other Medical Killing Programmes
- עופר אדרת, "הדפקטים עוברים בירושה": תורת הגזע האפלה של הסקסולוג העברי הראשון, באתר הארץ, 12 באפריל 2023.
- Eugenics: How the Remnants of a Bygone Theory Threaten Personal Liberty Over a Century Later, מאת סומאירה קוראישי, 16 בנובמבר 2022, בלוג מכון זכויות האדם, אוניברסיטת אלבמה בבירמינגהם.
חומרי המקור
חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.
