ב-12 בספטמבר 1949, בשעות אחר הצהריים, אברהם בן מלכיאל צפתי, בן 24, נכנס לאולם הכנסת שהיה ממוקם אז בבניין קולנוע קסם בתל אביב. הוא התיישב ביציע, שלף תת-מקלע סטן וכיוון אותו לעבר שולחן הממשלה שבו ישבו ראש הממשלה דוד בן-גוריון ומספר שרים. לפני שהספיק לפתוח באש, צעק "תנו לי לראות את בן-גוריון!" אך במהרה נתפס על ידי סדרני הכנסת שניטרלו אותו ולקחו ממנו את הנשק. בנוסף לתת-מקלע, הביא עמו מזוודה מלאה בעותקים של תוכנית שלום שגיבש, אותה התכוון להפיץ בקרב חברי הכנסת.
רקע
אברהם צפתי נולד בטהרן למשפחה יהודית ממוצא רוסי, שהיגרה לאיראן מארץ ישראל. ההורים, מלכיאל וציליכה צפתי, היגרו לארץ ישראל מרוסיה בשנת 1925 בשל קשיים כלכליים, ולאחר זמן קצר עזבו את הארץ והגיעו לטהרן, שם נולד אברהם, בשנת 1926, בן צעיר לשלוש אחיות ואח אחד. הוא למד בבית הספר האמריקני בפרס, ובגיל 13 אימו נפטרה, והוא נשאר לחיות עם אביו בגפו. בשנת 1945, לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה בטהרן, עלה צפתי לארץ. פה הוא שירת שירות צבאי באחד מהארגונים, שהה בקבוצת חולדה ואז היה רועה צאן בתל גזר. בשנת 1946, צפתי חזר לתקופה קצרה לאיראן, ושהה שם בכלא.
ניסיון ההתנקשות בדוד בן גוריון
בתום מלחמת העצמאות, ירושלים חולקה לשתיים – שטחה המערבי בישראל, והמזרחי בירדן, והכנסת שכנה באופן זמני בתל אביב, בבניין קולנוע קסם. ב-12 בספטמבר 1949, בסביבות השעה חמש אחר הצהריים, במהלך ישיבה ודיון על חוק חינוך חובה, שהייתה הישיבה האחרונה לפני הפגרה, קם צפתי ממקומו, שלף תת-מקלע סטן וכיוון לעבר שולחן הממשלה שלצידו ישב ראש הממשלה דוד בן גוריון. לפי העדויות, שניות לפני שסדן הכנסת יצחק ציגלר הסתער עליו וחטף ממנו את נשקו, הוא צעק "תנו לי לראות את בן גוריון!". נוכחים בחדר טענו שהוא צעק "תנו לי לירות בבן גוריון!"
בעוד הנוכחים עוצרים את צפתי מלבצע את זממו, הוא לא התנגד ולא צעק, אלא רק שאל אם יוכל לראות את בן גוריון ולהראות לו את תוכניתו "להקמת מקדש השלום הנצחי בירושלים – מרכז העולם וע"י כך להבטיח את שלום העולם".
במזוודה שצפתי הכניס לכנסת, היו עותקים רבים של עלונים בהם הייתה מפורטת "תוכניתו של צפתי לשלום עולמי," אותה התכוון לחלק לכל הח"כים. את העלונים הוא מימן בעזרת מכירה של שני שטיחים פרסים שהוא הביא מטהרן. צפתי הובא לחקירת משטרה ונכלא. בחקירה התברר כי שבועות לפני כן, הוא שלח מכתבים לחברי הכנסת השונים בהם ביקש לפגוש אותם. שבוע לפני האירוע הוא שלח מכתב לח"כ אליעזר פראי (מפ"ם) וכתב אליו כך:
"בבקשה לפנות ליתר חברי מפלגתך מפ"ם, בנוגע הצעתי להקמת בית מקדש שיעצתי לסוכנות היהודית ושלחתיו לשם לפני זמן מה, תקבע לי זמן שאוכל להיפגש. אינני נמצא במצב בריאות טוב. הכתובת שלי קבוצת גזר".
בחקירה הוא טען שהוא נפגש עם יו"ר הכנסת, יוסף שפרינצק, ורק לאחר שכל ניסיונות השכנוע נכשלו – החליט לעשות מעשה דרמטי שיגיע לכל הכותרות.
המשפט
מיד לאחר מעצרו, אברהם צפתי הודיע כי בכוונתו להתחיל בשביתת רעב, מתוך תחושת ייאוש עמוק ואמונה כי מלחמה עולמית חדשה בלתי נמנעת, ולכן חייו אינם בעלי ערך בעיניו. ב-14 בספטמבר 1949, יומיים לאחר תקרית הסטן בכנסת, הובא צפתי בפני שופט שלום בתל אביב. במהלך הדיון, צפתי טען להגנתו כי לא התכוון לירות בראש הממשלה או להזיק לאף אדם, אלא רק להציג את תוכנית השלום שלו, מתוך חשש אמיתי שפרוץ מלחמה עולמית נוספת יוביל לאסון. הוא תיאר עצמו כרועה צאן שקיבל את הסטן לצורכי הגנה אישית.
נציג המשטרה בדיון ציין כי מחקירת המקרה עולה שצפתי לא התכוון להתנקש בחייו של ראש הממשלה, אלא רק רצה להציג את תוכניתו. עקב כך, הוחלט להאשימו בהחזקת נשק ללא רישיון ובהפרת הסדר בכנסת. השופט הורה להאריך את מעצרו של צפתי ולשלוח אותו להסתכלות פסיכיאטרית בבית חולים בבת ים, שם אובחן כסובל מפרנויה וחזיונות שווא. חרף טענותיו של צפתי שהוא שפוי ומודע למעשיו, הוא נשלח לאשפוז נוסף בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב.
ביוני 1951, בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר על צפתי שנתיים מאסר בגין החזקת נשק והפרת הסדר בכנסת. השופט ציין כי למרות האבחנות הפסיכיאטריות, צפתי היה מודע למעשיו והבין את המשמעות החוקית של החזקת נשק בכנסת. מאסרו החל ב-24 לינואר 1951, והשופט המליץ כי במהלך מאסרו יהיה תחת פיקוח רפואי קפדני, כאשר בסיומו יוגש דוח על מצבו הנפשי.
תכנית השלום של צפתי
לאחר סיום ריצוי עונש המאסר, אברהם צפתי הקים מפלגה בשם "מאזני-צדק" במטרה להתמודד בבחירות לכנסת. באסיפת בחירות שערך במרץ 1957 בתל אביב, הציג צפתי את משנתו. לטענתו, האימפריות הגדולות ארה"ב ורוסיה, הן הסכנה הגדולה לשלום העולם. הוא טען שבמלחמת העולם השלישית המתקרבת ובאה, שתי המדינות ירצו לכבוש את ירושלים ומדינת ישראל – ועל כן, על ישראל לא ללכת עם שום צד, כדי לא לסכן את יהדות רוסיה ולהיפך – את יהדות ארצות הברית. הסעיף הראשון בתוכניתו היה "לדאוג לכל פרט ופרט אז יהיה טוב לכלל ולא יהיה צורך במלחמות."
בשביל למנוע את הכיבוש העתידי של ירושלים, הוא טען שיש לבנות את מטה האומות המאוחדות על הר הבית – וככה להפוך אותו למרכז של שלום עולמי.
בנוסף, הוא ציין בעלונים שלו את "עשרת הדיברות לשלום":
א) אסור להכין נשק בכל המדינות.
ב) לחלק את העבודה.
ג) לא לנצל.
ד) לחלק את המזון של כל העולם לכל המדינות.
ה) לשמור על הבריאות.
ו) קשר עם הדואר והטלגרף.
ז) חינוך לפי הדת והשפה.
ח) לסלול דרכים ולבנות בתים.
ט) לקבוע את המחיר של הייצור לפי שעות העבודה.
י) כמות הזהב בכל מדינה לפי האוכלוסייה.אלו הם הדיברות שלי, אברהם צפתי.
הסתננות למדינות ערב ומותו
באפריל 1958 עבר צפתי לרצועת עזה וניסה להציג את תוכנית השלום שלו בפני המצרים. הוא הועבר לקהיר, שם זכה ליחס טוב, אך לאחר שהבינו המצרים שמדובר באדם לא יציב, הם שילחו אותו בחזרה לישראל. כשנה לאחר מכן, ביוני 1959, חצה צפתי את הגבול לסוריה במטרה להציע להם כינון שלום. גם שם התקבל תחילה באדיבות, אך לאחר כחודש וחצי הוא הוחזר לישראל מבלי לעבור את תהליך השבת השבויים המקובל דרך האו"ם, ובשובו נשלח שוב לאשפוז פסיכיאטרי בעכו.
באפריל 1960 ניסה צפתי שוב להציג את תוכנית השלום שלו, הפעם בלבנון, אך הוא הוחזר לישראל והתחייב שלא להסתנן שוב למדינות ערביות. למרות זאת, בדצמבר 1964 ניסה לצפתי לחצות את הגבול לירדן. הירדנים החזירו את גופתו לאחר כמה ימים, כשהיא נושאת סימני ירי מטווח קרוב בראשו, בטנו וברגליו. גופתו של צפתי הובאה לקבורה בבית העלמין בחולון, והוא הוכר כהרוג פעולות איבה.
ניסיונותיו החוזרים ונשנים של צפתי להציג את תוכנית השלום שלו במדינות ערב, לצד התנהגותו החריגה, הובילו לכך שהוא הועמד לדין ונשלח לאשפוזים פסיכיאטריים מספר פעמים. ההתעקשות שלו לחתור לשלום בכל מחיר, ללא קשר להשלכות, גבתה לבסוף את חייו, אך סיפורו משאיר חותם כמי שנאבק למען חזון שלא זכה להתממש.
הטרגדיה בחייו של צפתי הייתה בכך שהוא ראה את עצמו כנביא שלום, אך נתפס בעיני אחרים כאדם שאינו יציב בנפשו. חייו הסתיימו בצורה טראגית ומצמררת, כאשר נורה למוות על ידי כוחות ירדנים לאחר ניסיון נוסף לחצות את הגבול ולהפיץ את רעיונותיו, מה שהביא לסוף הכואב של אדם שהקדיש את חייו למאבק למען השלום.
לקריאה נוספת
- The Jewish post (מלבורן, אוסטרליה), מתאריך ה-6 באוקטובר 1949.
- האמת על מבצע סיני, תל אביב, שנת 1957, אברהם צפתי.
קישורים חיצוניים
- שמאלנים גם יורים בראשי ממשלות (או לפחות מנסים), הכל שקרים.
- אברהם צפתי ז"ל, אתר יזכור.
- אינצידנט חמור בכנסת, משה פוקסמן-שעל, 28 לאוקטובר 2020, אתר העין השביעית.
- The Jewish Peace Activist Who Tried to Assassinate the Prime Minister of Israel, דוד שין, 5 בפברואר 2011, אתר הארץ.
- פרשת ה"סטן" בכנסת ב-1949, אלי אלון, אתר News1.
