אגדת אבן משעל היא אגדה מרוקאית שהתפתחה במאה ה-17, העוסקת בדמות יהודית בשם אהרון אבן משעל, שתואר כמנהיג עצמאי באזור תאזה. על פי האגדה, אהרון אבן משעל מרד בשלטון המוסלמי, ייסד ממלכה יהודית קטנה, והשליט שלטון בו היו המוסלמים נתונים תחת דיכוי והשפלה, לרבות הטלת מיסים ייחודיים וחיובם לספק נשים בתולות להרמונו. האגדה מתארת את מולאי א-רשיד, לימים מייסד השושלת העלווית ומלך מרוקו, כמי שהצליח במרמה לחדור אל מבצרו של אבן משעל, להתנקש בו ולהשתלט על רכושו הרב, תוך גאולת המוסלמים מידי עריצות יהודית. סיפור זה זכה לפיתוח נוסף במסורת העממית, ובהמשך שימש להצדקת שלטונה של השושלת העלווית והועלה לדרגת מיתוס לאומי, תוך שילובו בטקסים ציבוריים דוגמת חגיגות "עיד אל-טולבה".
עם זאת, מחקר מודרני שנערך על ידי חוקרים כגון ברנרד מוג'ואטן, חיים זאב הירשברג ואנדרה לוי, מעלה כי אין כל ראיות היסטוריות לכך שאהרן אבן משעל שלט בפועל על אזור תאזה או שמרוקו חוותה כיבוש יהודי במהלך המאה ה-17. לפי ממצאים אלה, המעשה של מולאי א-רשיד לא היה בגדר שחרור משלטון זר, אלא מהלך אסטרטגי שמטרתו הייתה חיזוק כוחו הכלכלי והצבאי באמצעות השתלטות על נכסיו של יהודי עשיר שחי באזור דאר אבן משעל. עדויות עכשוויות מתקופת מולאי א-רשיד, כולל תיעודים של עדים אירופאים בני התקופה, תיארו את האירוע כהתנקשות יזומה לשם ביזה, תוך הענקת הצדקה דתית לפעולה.
מקורות היסטוריים מצביעים על כך שמולאי א-רשיד, בעת שהותו אצל שייח' אל-לאואטי בארץ בני יזנאסן, שמע על יהודי עשיר שמחזיק עושר רב, ביקש וקיבל חמש מאות לוחמים מטעמו של השייח', הגיע לבית היהודי תוך בקשת מחסה, רצח אותו במהלך הלילה, ואז השתלט על אוצרותיו תוך שימוש בכספים אלו לגיוס תומכים והרחבת שליטתו בצפון מרוקו. אף שהמקורות אינם מזכירים את שמו של היהודי, ואין תיעוד על כך שנשא תואר מלכותי, האירוע הועלה לדרגת סמל מיתי, בעיקר על רקע האמונה הרווחת באותה תקופה במגרב ובמערב אפריקה בקיומן של ממלכות יהודיות מסתוריות, תולדה של מסורת עשרת השבטים האבודים.
המיתוס שצמח סביב אגדת אבן משעל, שהציג את מולאי א-רשיד כגואל העם המוסלמי משעבוד היהודים, השתלב היטב באקלים החברתי והפוליטי של מרוקו במאה ה-17. המציאות של התפוררות השלטון הסעדי והמאבק בין מרכזי כוח אזוריים אפשרה לאלמנטים מיתיים כאלו לשמש לא רק לסיפור עממי אלא ככלי ממשי לביסוס הלגיטימציה של שלטון חדש. במובן זה, אגדת אבן משעל מייצגת דוגמה מובהקת לאופן שבו מיתוס חברתי מגויס לפונקציה פוליטית, תוך השפעה ממשית על עיצוב הזיכרון ההיסטורי והזהות הקולקטיבית.
תוכן האגדה
לפי האגדה, אהרון אבן משעל היה יהודי יליד העיר תאזה במרוקו, שמאס בתשלום מס הגולגולת (ג'יזיה) שהוטל על היהודים תחת שלטון המרינים. מתוך תחושת מרדנות ורצון להשתחרר מעול השלטון המוסלמי, גיבש סביבו צבא של יהודים והצליח להשתלט על אזור מגוריו. בהמשך, הכתיר את עצמו כ"מלך היהודים" וביסס משטר עצמאי שבו נחשבו המוסלמים לתושבים מדרגה שנייה. הוא אפשר ליהודים לשגשג ולבנות מחדש את מעמדם, תוך כדי הטלת הגבלות חמורות על המוסלמים: הגבלתם להתיישבות בשולי החברה, חיובם במסים, והפקעת זכויותיהם, אולם בניגוד להתנהלות הנפוצה של כובשים מוסלמים בעבר, לא דרש מהם להמיר את דתם או למות. לפי האגדה, בכל שנה נערכו בחצרו של אבן משעל חגיגות ומשתים שבמהלכן חויבו המוסלמים לספק את הבתולות היפות ביותר מקרב נשותיהם לצורך הרחבת הרמון הנשים של אבן משעל ולשעשוע חצרו.
חששם של המוסלמים מפני התחזקותו של אבן משעל, ומהאפשרות שירחיב את שלטונו על מרוקו כולה ויביא לקץ שלטון האסלאם במדינה, הביא להתארגנות למאבק נגדו. על פי סיפור האגדה, אדם בשם א-רשיד, שהזדהה עם סבל המוסלמים ונמאס לו מעריצותו של אבן משעל, קם להובלת ההתנגדות. הוא גייס קבוצה של חמישה מאות לוחמים מוסלמים ותכנן להתנקש באבן משעל כדי לשים קץ לשלטונו. אחת הגרסאות מספרת שא-רשיד התחפש לעני מרוד וביקש מקלט בביתו של אבן משעל, בעוד שלפי גרסה עממית נוספת התחפש לאישה בתולה שיועדה להיכנס להרמון היהודי. בלילה, כאשר המלך היהודי ישן בשנתו, ביצע א-רשיד את זממו, התגנב לחדרו, השתלט עליו, ולאחר עינויים שנועדו לחשוף את מיקום האוצרות, רצח אותו.
בגרסה המפוארת יותר של האגדה, סופר כי ארבעים תלמידים מוסלמים התחבאו בתוך תיבות מתנה, הובלו לביתו של אבן משעל כתשורה, וברגע המתאים זינקו מתוך התיבות, תקפו את חייליו, רצחו אותו והכריזו על מולאי א-רשיד כסולטאן החדש. לאחר מותו של אבן משעל, השתלט מולאי א-רשיד על אוצרותיו הרבים ועל אמצעי הלחימה שצבר. באמצעות רכוש זה הצליח לגייס תמיכה רחבה בקרב השבטים המקומיים, לחזק את כוחו הצבאי, ולבסוף לצאת במסעות כיבוש שהביאו לאיחוד מרוקו תחת שלטונו.
על פי האגדה, בעקבות ניצחונו נשא מולאי א-רשיד לאישה את אותה בתולה מוסלמית שהייתה אמורה להינתן לאבן משעל, סמל לניצחון הדת והמוסר האסלאמי על הדיכוי היהודי. הניצחון על אבן משעל סומן כמפנה היסטורי בתולדות מרוקו, וכדי להנציח אותו התקבעו חגיגות "עיד אל-טולבה", אשר העלו על נס את גבורת א-רשיד ואת גאולת המוסלמים.
הגרסאות השונות
הגרסה העממית
בגרסה העממית של אגדת אבן משעל, התפתחה מסורת סיפורית מפורטת ורוויית אלמנטים דרמטיים, אשר שימשה לחיזוק התודעה הציבורית על פועלו של מולאי א-רשיד. לפי גרסה זו, מולאי א-רשיד, שנחשב באותה עת לסטודנט צעיר בעיר פאס, נענה לבקשתה הנואשת של אם מוסלמית ששאפה להציל את בתה מהגזרה שהטיל אבן משעל. על פי האגדה, מדי שנה נדרש מהמוסלמים בעיר פאס לשלוח את היפה שבבתולותיהם לאהרון אבן משעל, אשר התכונן להוסיף אותה להרמונו. האם פנתה אל מולאי א-רשיד בבקשה לגאול את בתה ואת כבודה של קהילת המוסלמים מידיו של השליט היהודי המדכא.
במהלך התכנון, מולאי א-רשיד בחר להערים על אבן משעל בתחבולה מתוחכמת. הוא התחפש לאותה בתולה שיועדה להישלח להרמון, ויחד עמו נשלחו ארבעים תלמידים, שהוסתרו בתוך תיבות מתנה גדולות, אשר הוצגו כאוצרות וחפצי ערך המוגשים כשי למלך היהודי. התיבות, שהועברו לביתו של אבן משעל, עוררו רושם רב בקרב סובביו, ואיש לא העלה בדעתו את אשר הסתתר בתוכן. כאשר נפרצו התיבות בלילה מתוך הבית עצמו, קפצו מתוכן ארבעים הלוחמים, תקפו את חיילי אבן משעל, רצחו את המלך היהודי והשתלטו על המבצר ועל האוצרות שנאגרו בו.
לאחר ההשתלטות, כך מספרת הגרסה העממית, הוכתר מולאי א-רשיד על ידי התלמידים והלוחמים לסולטאן, ונערכה צעדת ניצחון חזרה לפאס, שם התקבל בכבוד רב כגואל הדת והממלכה. האירוע סימן את תחילת עלייתו לשלטון והפיכתו למייסד השושלת העלווית. בהמשך, נישא מולאי א-רשיד לאותה בתולה שניצלה מידיו של אבן משעל, ובכך השלים את סמלי התיקון והגאולה שהעניקו האגדה והממסד הדתי לסיפורו.
הגרסה העממית של אגדת אבן משעל התקבעה במסורת המרוקאית כחלק מהזיכרון ההיסטורי והחברתי, ונתנה השראה לעריכת חגיגות שנתיות המכונות "עיד אל-טולבה" (عيد الطلبة). חג זה הפך לטקס ציבורי שבו שוחזר סיפור הישועה ההירואית של המוסלמים מידי השליט היהודי המדומה, והעלה על נס את גבורתו של מולאי א-רשיד ואת יסודות הלגיטימציה לשלטון העלווי.
הגרסה המחקרית
לפי מחקריהם של דה סניבל, ברנרד מוג'ואטן ואחרים, הסיפור העממי על אהרון אבן משעל אינו תואם את העובדות ההיסטוריות. המחקר המודרני העלה כי לא הייתה קיימת במאה ה-17 ממלכה יהודית באזור תאזה, ולא מלך יהודי ששלט על אזורים במרוקו או שהציב איום ממשי על האסלאם או על המוסלמים. למעשה, על פי ממצאים אלה, ככל הנראה מדובר באירוע מקומי הרבה יותר מצומצם בהיקפו, שבמהלכו השתלט מולאי א-רשיד על רכושו של יהודי עשיר שחי באזור כפרי שנקרא דאר אבן משעל.
דה סניבל הסביר כי השם "אבן משעל" נוצר כתוצאה מהבנה מוטעית של שם המקום דאר אבן משעל, אשר נהרס בסוף המאה ה-17 על ידי מולאי איסמאעיל, ולא היה קיים עוד כאשר חיברו היסטוריונים מאוחרים תיאורים רטרואקטיביים. מקום מגוריו של היהודי, שנודע בעושרו הרב, נתפס מאוחר יותר בטעות כביתו של "מלך יהודי" בשם "אבן משעל". עם הזמן, ובהשפעת המסורת העממית, הפך האדם האחד למנהיג מיתי רב כוח ששלט ביד רמה על מוסלמים רבים. מחקרים עדכניים הראו שהזיהוי הזה נשען על בורות גיאוגרפית והשלכה לאחור של אגדות קיימות על ממלכות יהודיות אבודות.
ברנרד מוג'ואטן העמיק בבחינת התפתחות האגדה וטען כי סיפור ההתנקשות אינו אלא שימוש מכוון במיתוס פוליטי שמקורו באמונה הנפוצה במגרב ובמערב אפריקה על קיומן של ממלכות יהודיות אדירות, שריד למיתוס עשרת השבטים האבודים. לפי מוג'ואטן, מולאי א-רשיד — או הדורות שבאו אחריו — השתמשו בסיפור כבאמצעי לגיטימציה לשלטון החדש, תוך יצירת דימוי של מולאי א-רשיד כמשחרר האומה המוסלמית מידי אויביה. האגדה התקבעה דרך מסורות שבעל פה וחגיגות עממיות כמו עיד אל-טולבה, ובכך שירתה תכלית פוליטית ברורה: הצגת השלטון העלווי כמגן הדת וכמביא גאולה.
המחקר גם הדגיש כי מקורות עכשוויים מהתקופה, כולל עדויות אירופאיות ואפילו מקורות מוסלמיים, אינם מתארים את אבן משעל כמלך, אלא לכל היותר כסוחר עשיר אשר התעשר מעסקי מסחר אזוריים. יש לציין כי אפילו המסורות האירופאיות הקדומות ביותר, שתיארו את מעשי מולאי א-רשיד, הצביעו על כך שהרצח היה מעשה יזום לשם השתלטות על אוצרות, ולא על מהלך צבאי לשחרור דתי.
הגרסה המחקרית מציגה את אבן משעל כדמות אמיתית אך מוגבלת מאוד בהשפעתה, ומציבה את האגדה שהתפתחה סביבו בהקשר רחב יותר של מיתוסים קולקטיביים שעוצבו ככלים פוליטיים לצורכי חיזוק שלטון, קידושו, ועיצוב תודעה ציבורית רטרואקטיבית. על פי מחקר זה, האגדה אינה עדות לאירוע היסטורי עצמאי אלא בניית זיכרון קולקטיבי מגויס סביב דמותו של מייסד השושלת העלווית.
סיפור ההתנקשות האמיתי
האירוע ההיסטורי שמאחורי אגדת אבן משעל, כפי שעולה מן המקורות ההיסטוריים בני התקופה וממחקריהם של חוקרים מודרניים, היה למעשה התנקשות יזומה ומחושבת שביצע מולאי א-רשיד במהלכו לביסוס כוחו הצבאי והפוליטי. במסגרת מסעו לגיוס תמיכה וביסוס מעמדו במרוקו הצפונית, הגיע מולאי א-רשיד לאזור בני יזנאסן והתארח אצל שאיח' מקומי בשם אל-לאואטי, אשר עמד בראש קהילה ומסדר סופי מקומי. השיח' קיבל את מולאי א-רשיד בכבוד רב, והכיר בזכויותיו כשייח' ממשפחת שריפים מיוחסת.
תוך כדי שהותו, שמע מולאי א-רשיד על יהודי עשיר המתגורר בקרבת מקום, אדם שהחזיק רכוש רב, סוסים, עבדים ונכסים נוספים. זהותו המדויקת של היהודי אינה ברורה מן המקורות, והוא אינו נזכר בשמו, אך ידוע כי היה מדובר באדם בעל מעמד כלכלי רם. מולאי א-רשיד, שזיהה את ההזדמנות, ביקש את סיועו של שאיח' אל-לאואטי, שהעמיד לרשותו כוח צבאי של חמש מאות לוחמים. בעזרת כוח זה תכנן מולאי א-רשיד להשתלט על אוצרותיו של היהודי, וכך לממן את מסע הכיבושים שלו.
מולאי א-רשיד הגיע לביתו של היהודי כשהוא מתחזה לאורח עני המבקש מחסה. בעל הבית קיבל את פניו בהכנסת אורחים לבבית, ולא חשד במניעיו הנסתרים. בלילה, כשהאיש היהודי ישן, ניצל מולאי א-רשיד את המצב, רצח אותו, קרא ללוחמיו שהמתינו בחוץ, והשתלט על כל רכושו, כולל אוצרות יקרי ערך שהיו בבעלותו. האירוע התרחש במהירות ובחשאיות, והחמושים לא נתקלו בהתנגדות משמעותית.
לפי העדויות האירופאיות בני התקופה, ובהתבסס על התיאורים שהביאו אישים כדוגמת גרמיין מואט וג'ון ברונק, היהודי שנרצח לא היה מלך, שליט או מנהיג פוליטי, אלא סוחר עשיר שצבר רכוש רב בזכות פעילותו הכלכלית באזור. תיאורים אלה מפריכים את הטענות המאוחרות על קיומה של ממלכה יהודית ומציגים את ההתנקשות כמהלך טקטי נטול משמעות דתית ישירה, שנועד לשרת את האינטרסים האישיים והפוליטיים של מולאי א-רשיד.
הרכוש הרב שנתפס שימש את מולאי א-רשיד לבניית בסיס כוח צבאי וכלכלי. הוא חילק חלק מן האוצרות לשבטים המקומיים על מנת לשחד את ראשיהם ולהבטיח את נאמנותם, ובכך הרחיב את התמיכה בו לקראת מהלכי הכיבוש הבאים. הכספים, הנשק והציוד הצבאי שאסף איפשרו לו להקים כוח מזוין עצמאי, אשר עמד לרשותו במסעות הבאים נגד ערים מרכזיות כמו טאזה ופאס. ההתנקשות ביהודי העשיר הייתה אפוא אחד השלבים הראשונים והמכריעים בהפיכתו של מולאי א-רשיד משחקן שולי יחסית בצפון מזרח מרוקו לסולטאן רב עוצמה שהניח את היסודות להקמתה של השושלת העלווית.
כיבוש טאזה ופס (1665-1666)
לאחר ההתנקשות ביהודי העשיר והשתלטות על אוצרותיו, המשיך מולאי א-רשיד לבסס את כוחו הצבאי והפוליטי בצפון מזרח מרוקו. הרכוש הרב שנפל לידיו שימש אותו לשחד שבטים מקומיים, לגייס לוחמים ולהקים כוח צבאי עצמאי. בכך, פתח במהלך צבאי נרחב שנועד להשתלט על מרכזי כוח אסטרטגיים ולבסס את שלטונו בפועל. בין השנים 1665–1666 ניהל מולאי א-רשיד מסע כיבוש מסודר, אשר היווה את נקודת המפנה האמיתית בהקמת השושלת העלווית.
היעד הראשון היה העיר טאזה, שהיוותה שער חשוב בין מזרח מרוקו למערבה. מולאי א-רשיד התקדם לעבר טאזה כשהוא מגובה בכוחות צבאיים שהורכבו משבטים מקומיים, רובם מגויסים באמצעות חלוקת שלל ואמצעים חומריים שנלקחו בהתנקשות. הקרב על טאזה היה קצר יחסית, ומולאי א-רשיד הצליח להכניע את העיר ולהטיל עליה את מרותו. כיבוש טאזה איפשר לו להבטיח לעצמו עמדת שליטה אסטרטגית ולהקים בסיס קדמי ממנו יוכל להמשיך במסעו אל הלב הפוליטי של מרוקו — העיר פאס.
לאחר כיבוש טאזה, שם מולאי א-רשיד את פניו לפאס. העיר הייתה חצויה ומפולגת: פאס החדשה (פאס אל-ג'דיד) נשלטה על ידי סיעות מקומיות יריבות, והאוכלוסייה סבלה מחוסר יציבות ממושך. נוסף על כך, קהילת היהודים במלאח של פאס הייתה נתונה לרדיפות קשות מאז נפילת הסעדים והתחזקות הדילאיים, שסילקו את חסות השלטון המרכזי, הטילו על היהודים גזירות קשות, הרסו בתי כנסת, גבו מסים כבדים ופגעו בזכויותיהם.
לנוכח המצב, יצר מולאי א-רשיד ברית אסטרטגית עם יהודי המלאח. בתמורה להבטחה לשיפור תנאיהם ולשחרורם מעול המסים והרדיפות, הסכימו יהודי פאס להעניק לו סיוע מכריע. בליל ה-6 ביוני 1666, תוך ניצול תמיכתם, פתח מולאי א-רשיד במתקפה על העיר. במהלך הקרב, הצליחו היהודים לפתוח את שערי המלאח ולאפשר את חדירת כוחותיו של מולאי א-רשיד אל תוך העיר. בקרב מהיר ונחוש הצליחו חייליו לפרוץ את קווי ההגנה של פאס אל-ג'דיד, להכניע את כוחות ההתנגדות, ולהשתלט על העיר.
לאחר כניעת פאס אל-ג'דיד, עבר מולאי א-רשיד להטיל מצור על פאס אל-באלי, החלק הוותיק של העיר. תוך ימים ספורים נמלטו מנהיגי ההתנגדות, והאוכלוסייה נכנעה מרצונה. עם כיבוש העיר המאוחדת, נערך טקס הכתרה רשמי, שבו הוענקה למולאי א-רשיד הביעה (שבועת אמונים) מטעם חכמי הדת והאוכלוסייה. הוא הוכרז כסולטאן הלגיטימי של מרוקו כולה, והעיר פאס הפכה לבירת שלטונו הראשון.
אירועים אלה — ולא הסיפור האגדי על התנקשות ב"אבן משעל" — הם שהיוו את הבסיס האמיתי לעלייתו של מולאי א-רשיד ולביסוס השושלת העלווית. בכיבוש טאזה ופאס הצליח מולאי א-רשיד לחבר בין כוח צבאי לבין לגיטימציה דתית-חברתית, ולהניח את התשתית לאיחוד מרוקו תחת שלטון מרכזי חדש.
חגיגות "סולטאן הסטודנטים"
במקביל להתבססות אגדת אבן משעל, התפתחה במרוקו מסורת חברתית שנתית המכונה "סולטאן הסטודנטים" (سلطان الطلبة). החגיגות, שמקורן במאה ה-17, נוצרו מתוך הקשר ישיר לאירועים ההיסטוריים סביב השתלטותו של מולאי א-רשיד על אזור תאזה, ובפרט לסיוע שהעניקו לו תלמידי הזאווייה של השיח' אל-לאואטי בעיר. לפי אחת המסורות, מולאי א-רשיד גייס את תלמידי הזאווייה כדי להכריע את השלטון המקומי המדכא, מהלך שזכה להנצחה עממית מתמשכת. במהלך השנים הפך המאורע לטקס שנתי שבו הוכתר אחד מתלמידי הדת כ"סולטאן הסטודנטים", כסמל להוקרה על תרומתו ללימוד הדת ולזכר הסיוע ההיסטורי בהפלת "העריץ היהודי של תאזה".
החג, הידוע גם בכינוי "עיד סולטאן א-טולבה", נחגג במרוקו בערים ובכפרים רבים. במסגרת החגיגות נערכים טקסים שבהם מעניקים לתלמידי חכמים, ובעיקר לשומרי קוראן שהשלימו את לימודיהם, את התואר הסמלי "סולטאן הסטודנטים". הבחירה בסמליות זו מדגישה את חשיבות לימוד הקוראן במסורת המרוקאית, תוך חיבורו לזיכרון ההיסטורי של מאבק לשחרור מהדיכוי. מעבר להיבט הדתי, הפך האירוע גם למפגן חברתי ותרבותי הנושא משמעות לאומית עמוקה.
לפי פרופסור אנדרה לוי, בקרב קהילת הגנאווה, הדמות שעומדת במרכז חגיגות "עיד א-טולבה" היא לאלה מימונה, קדושה מוסלמית אמאזיג'ית. דמות זו מצאה את דרכה גם לחגיגות המימונה היהודיות – ומשם למדינת ישראל.
סיכום
אגדת אבן משעל מהווה דוגמה מובהקת לשימוש פוליטי במיתוס לצורך ביסוס שלטון ולגיטימציה דינסטית. באמצעות סיפורה של התקוממות יהודית כביכול ושל שחרור מוסלמים מידי עריץ, עוצבה דמותו של מולאי א-רשיד כלוחם אמיץ וכמנהיג משחרר. באגדה הוצג מולאי א-רשיד כמי שסיכן את חייו כדי להגן על כבוד המוסלמים מידי יהודי מדכא, תוך שימוש בתחבולה נועזת ובמעשה גבורה שנצרב בזיכרון הציבורי. עיצוב נרטיבי זה חיזק את תדמיתו הציבורית והצדיק את עלייתו לשלטון בעיני האוכלוסייה המקומית, במיוחד בזמנים של חוסר יציבות פוליטית ותחרות בין שושלות שונות.
האדפטציה הממסדית של האגדה באה לידי ביטוי ביצירת חגיגה לאומית שנתית — עיד אל-טולבה — שנועדה להנציח את "הגאולה" ולהחדיר את סיפור הגבורה לתודעה הקולקטיבית. באמצעות חג זה הפך המיתוס לחלק בלתי נפרד מהפולקלור המרוקאי וממערכת החינוך הלאומית, מה שחיזק עוד יותר את הזיקה בין זיכרון האגדה לבין הלגיטימציה של בית המלוכה העלווי.
עם התקדמות המחקר המודרני, חוקרים בני זמננו בחנו את האגדה לאור מקורות היסטוריים, מסמכים עכשוויים ומסורות עממיות והשוו אותם למציאות ההיסטורית. מחקריהם של דה-סניבל, ברנרד מוג'ואטן ואחרים הראו כי אין בסיס היסטורי לקיומה של ממלכה יהודית באזור תאזה במאה ה-17, וכי לא היה "מלך יהודי" בשם אבן משעל. על פי ממצאיהם, מדובר ביהודי עשיר בודד, שתואר כשליט מיתי לצרכים פוליטיים. יתרה מזו, החוקרים הסבירו כי האגדה נשענת על מסורת רחבה יותר במגרב ובמערב אפריקה — מסורת מיתית שראתה ב"שבטי ישראל האבודים" ישויות פוליטיות אדירות אשר שלטו באפריקה.
לפי הפרשנות המחקרית, השימוש במיתוס כזה שירת שתי מטרות: ראשית, להציג את מולאי א-רשיד כמי שגאל את האומה המוסלמית מידי אויביה, ושנית, לעצב דימוי של היהודים ככובשים מיתיים שיש להתנגד להם. בכך, שימשה האגדה כחלק בלתי נפרד ממערכת הבניית הלגיטימציה לשלטון העלווי, והציבה את הסולטאן החדש כמי שמילא ייעוד היסטורי עמוק במסגרת הסדר הדתי-חברתי של זמנו.
לקריאה נוספת
- א-רשיד, סולטאן מרוקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- א-רשיד, סולטאן מרוקו, באתר המוזיאון הבריטי
- מערך היחסים יהודים עם בית המלוכה, באתר המרכז למורשת יהדות צפון אפריקה
- ^ סיפור האגדה בטויטר של אנדרה לוי
- ^ היהודים בארץ המג'רב-תקציר היסטודי
- ^ תולדות היהודים באפריקה הצפונית-כרך ב'-מארוקו – אגדת אבן משעל-ח.ז.הירשברג
- B. A. Mojuetan, "מיתוס ואגדה ככלים פונקציונליים בפוליטיקה: ייסוד השושלת העלווית במרוקו", Journal of African History, כרך 16, גיליון 1 (1975), עמ' 17–27.
- Allan R. Meyers, "מעמד, אתניות ועבדות: מקורות ה'עביד' המרוקאים".
