חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981 הוא חוק שחוקקה הכנסת ב-14 בדצמבר 1981 ובו נקבע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". החוק שהביא לסיומן 14 שנים של ממשל צבאי ברמת הגולן, הוא אחד משני חוקים, השני – חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, בהם קבעה מדינת ישראל את גבולותיה באופן חד צדדי. משמעותו המשפטית של החוק נתונה במחלוקת בקרב מומחי משפט בישראל. בתגובה לחוק קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 497 שקבעה כי להחלת החוק אין משמעות מבחינה בינלאומית.
רקע משפטי
גבולות מדינת ישראל לא נקבעו בעת ההכרזה על הקמת המדינה. מה שכן נקבע על ידי מועצת המדינה הזמנית, בפקודת שטח נטוש, תש"ח-1948 ופקודת שטח השיפוט והסמכויות, תש"ח-1948, הוא היקף תחולת השיפוט הישראלי על שטחי המדינה היהודית לפי החלטת החלוקה וגם על "כל חלק מארץ ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו במנשר כמוחזק על ידי צה"ל".
ברוח הפקודות לעיל מתש"ח, קיבלה הכנסת, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, תיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט המוסיף את סעיף 11ב, לפקודה: "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו". תיקון זה איפשר לממשלה להחיל את המשפט הישראלי על מזרח ירושלים זמן קצר אחר כך. ב-1980 נחקק גם חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, אולם משמעותו הייתה בעיקר הצהרתית על הכללתה של מזרח ירושלים בשטחה הריבוני של מדינת ישראל.
הן פקודת שטח השיפוט והסמכויות והן סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט התייחסו לשטחי ארץ ישראל המנדטורית ולכן כאשר התקבלה ההחלטה העקרונית על החלת המשפט הישראלי ברמת הגולן, שלא הייתה בגבולות המנדט לא היה ניתן להשתמש בהם והיה צורך בחקיקה ראשית של הכנסת.
חקיקת החוק
החוק עבר עוד באותו היום בשלוש קריאות, בהליך נדיר שהוביל לביקורת מצד האופוזיציה. סיבה נוספת להתנגדות הייתה הטענה כי החוק עשוי לחסום את הדרך בפני משא ומתן עתידי עם סוריה. סיעת המערך, שהובכה בגלל מחויבותה לגולן מחד, והתנגדותה לנחיצות החוק ולדרך קבלתו מאידך, החרימה את הדיונים וההצבעות, אך שמונה מחברי הכנסת שלה הצביעו בעד החוק, שזכה לתמיכת 63 ח"כים לעומת 21 מתנגדים.
לאישור חוק רמת הגולן בכנסת קדם מאבק ציבורי רחב היקף לשמירת הגולן בריבונות ישראלית. את המאבק תחת הסיסמה "אסור לאבד את הצפון" ניהל ועד יישובי הגולן ובמהלכו חתמו קרוב למיליון מתושבי המדינה על עצומה הדורשת את סיפוח הגולן לישראל.
בבוקרו של יום 14 בדצמבר 1981, כחצי שנה לפני תום נסיגת צה"ל מסיני, החליטה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין על הגשת החוק לכנסת. במהלך הדיון הועלו טענות שונות ומגוונות לחסימת החוק מהצבעה.
תאופיק טובי, מסיעת חד"ש טען: "אני חושב שהכנסת חייבת לדחות את הדיון בחוק כה חמור וכה גורלי, שהוא למעשה אקט של הכרזת מלחמה, אני קורא לכנסת שלא לקיים דיון על חוק זה ולהניח אותו לדיון מוקדם לסיעות. למרכזי המפלגות.
צ'רלי ביטון, גם הוא מחד"ש, אמר לאמל נסרלאדין, חבר כנסת דרוזי תומך החוק: "אפילו קוויזלינג היה מתבייש לדבר כמוך. תתבייש לך."
נסרלאדין תיקף את תמיכתו כך:
"אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, יום גדול היום לממשלת ישראל. יום גדול עוד יותר הוא לעם ישראל. יום זה, שהממשלה החליטה בו להחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן. מביא ללא כל עוררין. בקרב התושבים היהודים, הדרוזים והעלאווים רגיעה נפשית ומרגע זה גובר בתוכם הביטחון העצמי והביטחון הכללי… במשך 19 שנה היינו עדים לשלטונם של הסורים ברמת הגולן. כמה קורבנות נפלו על ידם ? כמה גדול היה הנזק ברכוש? יותר מזה, האם קיים אזרח ישראלי, חייל בשירות סדיר או בשירות מילואים, אשר יכול לשכוח את מלחמת יום הכיפורים כשהצבא הסורי תקף את צפון המדינה, ארצנו, במגמה לעבור את טבריה, הגליל ,חיפה ועוד?"
למשמע דברים אלה, תאופיק טובי אמר לו: "אתה בוגד. אנחנו שוחרי שלום."
הוסיף נסרלאדין:
"אדוני היושב ראש. לא אחת פנה ראש הממשלה אל הנשיא אסד וממשלתו וביקש לכונן שלום בין ישראל ובין סוריה אלא שבכל פעם דחה אסד את הבקשה. יותר מזה, לא רק שהיא דחה את היד המושטת לעברו אלא יצא בהכרזה האומרת. שלמדינת ישראל אין מקום במזרח זה. כפי שאנו יודעים, אסד נמנה עם מדינות הסירוב אשר תקפו באכזריות את הנשיא סאדאת רק מפני שהמנוח סאדאת נענה לפניית השלום שהופנתה אליו על ידי ראש ממשלת ישראל, רק מפני שהוא נענה ליד השלום שהושיטה לו ישראל."
מעט אחריו דיבר מרדכי בן-פורת ממפלגת תל"ם שטען:
במבוא להסכם קמפ דייוויד נאמר: "ברושמן לפניהן כי המסגרת הנזכרת לעיל, לפי המתאים, נועדה להוות בסיס
לשלום לא רק בין ישראל לבין מצרים. אלא אף בין ישראל לבין כל אחת משכנותיה הערביות האחרות המוכנה לנהל עמה משא ומתן לשלום על בסיס זה. אנו כישראל מתנגדים ובצדק לכל כרסום בהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338. אויבינו עומדים על פתחנו כדי לכרסם בהצעות הללו, באחת מהן ובשתיהן גם יחד. הצעת חוק זאת פותחת פתח לכל אויבינו להתנכל לשתי ההחלטות ולנסות לערערן כבסיס לטיעונינו."
על מהות החוק אמר אמנון רובינשטיין ממפלגת שינוי:
שום דבר לא נשתנה כאן מבחינת החזקה. יש לנו מצב דומה למה שעבר על ישראל לגבי חוק ירושלים. לישראל היתה חזקה מלאה בירושלים. היו לה שגרירויות זרות בירושלים. היה לה מעמד ביןלאומי מוכר שהכיר בשליטת ישראל בירושלים. ובהבל פה של הכנסת גרמנו שהישנים של שלושים שנה נמחקו בין לילה, כתוצאה מבריחת השגרירויות ומערעור מעמדנו בירושלים. יתר על כן, אנחנו כאן משחקים לידיו של שליט סוריה. של אויבי ישראל. מדוע? משום שהיום נושא האחיזה הישראלית ברמת הגולן איננו מצוי בסדר היום הבין לאומי. איננו מצוי בדיונים בינינו לבין מצרים. איננו מצוי בדיונים בינינו לבין ארצותהברית. ואילו אנו כאן, באקט שאין לו שום משמעות מעשית. מעלים אוחו לראש סדר היום הבין לאומי… לשם מה? יש רק הסבר אחד אפשרי לזה, ההסבר שאנחנו מצהירים עלידי האקט הזה שרמת הגולן איננה נשוא כלשהו להתפשרות.
לטענות מהאופוזיציה שאמרו שמנחם בגין מתנהג כמו דיקטטור בזה שהוא מביא את הצעת החוק לאישור בזק, הוא ענה:
אתם תשתדלו להסית. תרתי משמע, את האומה הזאת. החופשית. הדמוקרטית, המוכנה לשמוע כל דברי ביקורת וכל דברי בלע והבל ורעות רוח. שאני נהגתי היום כמו דיקטטור, כמו שאמר אותו חבר מפ"ם. הדמוקרט הגדול, הסטליניסט הידוע משנות החמישים, אשר בקיבוצו היתה תלויה תמיד תמונה של אדם מסוים. שאינני רוצה להזכיר היום את שמו? הוא ילמד אוחי דמוקרטיה? אני את נפשי הקרבתי למען דמוקרטיה. אני אחד מבוני הדמוקרטיה בישראל. יחד עם ראשי הממשלה הקודמים, כראש האופוזיציה. כל איש בישראל יודע זאת. האם לנו תטיפו דמוקרטיה?
בתגובה לקבלת החוק אף נוצר משבר ביחסי ארצות הברית–ישראל. נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, החליט להשעות את מזכר ההבנה האסטרטגי עם ישראל, ולהקפיא את בקשותיה של ישראל בתחום הביטחון. בשנת 2019 הכירה ארצות הברית תחת הנשיא טראמפ בריבונות ישראל על רמת הגולן. למעט ארצות הברית, אף מדינה לא הכירה בריבונותה של ישראל ברמת הגולן.
ביקורת בינלאומית חריפה נמתחה על ישראל בעקבות החוק. החלטה 497 של מועצת הביטחון מ-17 בדצמבר קובעת שהחלטה של ישראל להחיל את המשפט, השיפוט והמינהל שלה ברמת הגולן בטלה וחסרת תוקף במשפט הבין לאומי. ההחלטה דורשת מישראל לחזור בה מהצעד האמור.
משמעות החוק והשלכותיו
בקרב מומחי משפט בישראל קיימת מחלוקת לגבי משמעותו המשפטית של חוק רמת הגולן. יש הטוענים כי החוק סיפח למעשה את רמת הגולן למדינת ישראל והחיל עליה את ריבונות המדינה באופן מלא. אחרים טוענים כי החוק קבע את החלת המשפט הישראלי אך לא את סיפוח רמת הגולן, ומביאים ראייה לדבריהם מהיעדר המילה "סיפוח" מלשון החוק או מהחלטת הממשלה העוסקת בו. גם ראש הממשלה בגין אמר במהלך הדיון על החוק בכנסת לאמנון רובינשטיין: "אתה משתמש במילה 'סיפוח'. אני לא משתמש בה".
למרות קבלת החוק ניהלה ישראל משא ומתן מדיני, גלוי או סמוי, עם סוריה, שהגיע אף לשלבים מתקדמים, וכלל ויתור על רמת הגולן, כולה או מקצתה. לכל אורך שנות ה-80, ה-90, וממש עד פרוץ מלחמת האזרחים הסורית – היו כאלה שניהלו או הצהירו שינהלו משא ומתן על רמת הגולן בתמורה לשלום עם סוריה. ביניהם גם שמעון פרס, יצחק רבין ואהוד אולמרט. ב-15 בדצמבר 2009, בדיוק 28 שנים לאחר סיפוח הרמה, אמר עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר:
"אסד אינו נטוע באופן טבעי בציר הרדיקלי ואיננו שולל את האפשרות להגיע לשלום עם ישראל."
מעט לאחר שהוא אמר זאת, פרצה מלחמת האזרחים הסורית, שחלקה התרחש בגולן הסורי.
תגובת התושבים הדרוזים של רמת הגולן
הדרוזים תושבי רמת הגולן סירבו ברובם הגדול לקבל את האזרחות הישראלית, ופרצו בשביתות פוליטיות וצעדי מחאה הפגנתיים כנגד החוק. רוב גדול של הדרוזים ברמת הגולן אינם אזרחים ישראלים כי אם תושבי קבע, והם מקיימים יחסים שוטפים וקשרי משפחה עם קרוביהם בסוריה. יוצאים מכלל זה תושבי הכפר ע'ג'ר שמעמדו הבינלאומי מסובך – לא ברור אם לפני שנכבש על ידי ישראל היה בשטחה של סוריה או בשטחה של לבנון. רוב תושבי ע'ג'ר אימצו לעצמם אזרחות ישראלית. מאידך, חמישה ראשי יישובים דרוזים בגולן הצטרפו כבר ב-11 בינואר 1978 לקריאתם של ראשי היישובים היהודים בגולן – לספח את הגולן לישראל באופן מלא.
"חוק שריון רמת הגולן" ו"חוק משאל העם"
ב-1999 אושר בכנסת חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), התשנ"ט-1999, שזכה לכינוי "חוק שריון רמת הגולן", אשר לפיו החלטת ממשלה לוותר על שטח של המדינה תדרוש אישור של רוב חברי הכנסת (61 או יותר) וכמו כן אישור הוויתור על ידי רוב המצביעים במשאל עם, אך נקבע שסעיף זה יחול רק כאשר יחוקק חוק יסוד המסדיר משאל העם בישראל.
ב-22 בנובמבר 2010 אישרה הכנסת תיקון לחוק, שכונה "חוק משאל העם" ומסדיר את אופן עריכתו של משאל העם. ב-12 במרץ 2014 אישרה הכנסת את חוק יסוד: משאל עם.
טענות עכשוויות
ב-22 ביוני 2022, משה שחל, חבר הכנסת והשר לשעבר מטעם מפלגת העבודה, התראיין לכאן 11 לתכנית שדיברה על הסיפוח. הוא טען שבגין החליט לספח כי הוא קיבל בקשה לכך ממנהיג של מדינה ערבית, שרצה להחליש את אסד בועידה של הליגה הערבית שהתקיימה באותו יום של ההצבעה. ברם, להבדיל מדברים אלו, לא הייתה פגישה באותו יום, והועידה ה-12 של הליגה הערבית התכנסה כמעט שנה שלמה לאחר אישור החוק.
ב-2022 דווח שכ-20% מתושביה הדרוזים של הרמה הוציאו אזרחות ישראלית. ב-2024, כשטיל של חיזבאללה פגע במג'ד אל-שמס ורצח 12 ילדים, רבים בארץ ובעולם, משמאל ומימין, כבר התייחסו לדרוזים של הגולן כ"אזרחי ישראל" לכל דבר ועניין, דבר שהראה שהסיפוח הפך לקונצנזוס.
לקריאה נוספת
- חוברת חוק רמת הגולן, מרכז ההסברה הממשלתי.
- אליאב שוחטמן, הגולן – הסכר מול המפולת: מעמדה המשפטי של ישראל ברמת-הגולן, נתיב 31, מרץ 1993
- ליאון שלף, בשולי החקיקה (באיחור מה) ובטרם הפסיקה (אולי): חוק רמת הגולן – החלת משפט ולא סיפוח, הפרקליט מא, תשנ"ג 1993.
- אשר מעוז, רמת הגולן – חלק ממדינת ישראל?, הפרקליט מא, תשנ"ג 1993.
קישורים חיצוניים
- חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981, באתר ויקיטקסט
- היסטוריית החקיקה של חוק רמת הגולן, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- חוק ומשפט, אתר ועד יישובי הגולן
- חגי הוברמן, חוק על רמה, באתר ערוץ 7, 15 בדצמבר 2011
- 33 שנים לחוק רמת הגולן, בבלוג של ארכיון המדינה, 14 בדצמבר 2014
- גיל ליטמן, בגין סיפח את רמת הגולן לא רק ממניעים אידאולוגיים, באתר מקור ראשון, 2 בינואר 2022
- רמת הגולן שלו: מה גרם לבגין להחיל ריבונות?, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 12:54)
- הדיונים במליאה הכנסת בנוגע לאישור החוק, אתר הכנסת
- רמת הגולן שלו: מה גרם לבגין להחיל ריבונות?, כאן 11, סרטון באתר יוטיוב
- הגולן משנה את פניו? מספר שיא של דרוזים ביקשו אזרחות ישראלית, אתר שומרים
חומרי המקור
חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.
