"ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד! ג'ייש מוחמד סַוְפַּ יאעוּד!"

"ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד! ג'ייש מוחמד סַוְפַּ יאעוּד!", ובעברית – "ח׳ייבר ח׳ייבר, הו יהודים! צבא מוחמד ישוב!".

הקריאה הזו נשמעת בהר הבית כמעט בכל יום שישי וכן בהרבה הפגנות ערביות. קריאה זו מופנית אלינו היהודים, לפיכך חובה עלינו להבין את משמעותה. אבל, לפני כן, עלינו לדעת את תולדות היהודים בחצי האי ערב. וקודם כל להבין מהיכן אנו יודעים על עצם קיומם של יהודים בחצי האי ערב.

נתאר מצב שבו כל יהודי אירופה הושמדו ואת עצם הידיעה שאי  פעם היו יהודים באירופה אנו יודעים מתוך  כתביהם של הגויים הגרים באירופה. זה בערך מצב ידיעותינו על היהודים במרכז חצי האי ערב. קהילות ישראל שבמרכז חצי האי ערב הושמדו יחד עם כל נכסי הרוח וחומר שלהן. נשארו רק קהילות מדולדלות בדרום הרחוק, בתימן. בנוסף לכך, כיום לא ניתן לערוך חפירות ארכיאולוגיות בריכוזי היהודים שהיו בחצי האי ערב בגלל השלטון הערבי המוסלמי הנוכחי השולט שם. לפיכך, כל ידיעותינו כרגע מתבססות על הספרות המוסלמית הענפה.

לדברי המוסלמים, יהודים הגיעו למרכז חצי האי ערב כבר בימי משה רבינו. לדבריהם לאחר מלחמת מדין חלקים משבטי בני ישראל המשיכו לשבת באזורים שכבשו מהמדינים. גלים נוספים של בני ישראל הגיעו לחצי האי ערב לאחר חורבן בית ראשון. דבר זה מתואר גם בספרות חז"ל. גלים נוספים המשיכו להגיע במהלך ימי בית שני. בימי רדיפות אנטיוכוס הרביעי במהלך השלטון הרומאי ולאחר חורבן בית שני. כל אלו הנן ידיעות מעורפלות כרגע. ידיעות יותר ברורות יש לנו קרוב לימי מוחמד. לדברי המוסלמים העיר מדינה וסביבתה היו אזור יהודי טהור עד שנת 525 למניין הנוצרים, דרפ"ה למניין היהודים. בשנה זו התמוטט סכר גדול באזור מאריב. זה אזור בדרום מזרח תימן של היום. כתוצאה מהתמוטטות הסכר שני שבטים ערביים גדולים הגרו משם והגיעו למדינה. שבטים אלו נקראו בני אוס ובני ח'זרג'. בתחילה שבטים אלו היו כפופים ליהודים אולם בתהליך ארוך של עשרות שנים מאזן הכוחות השתנה ובימי מוחמד השבטים היהודיים היו קשורים בבריתות עם השבטים הערביים. בריתות המראות שמאזן הכוחות היה לטובת הערבים. כך השבט היהודי קינוקע והשבט היהודי נצ'יר היו בעלי ברית של שבט ח'זרג' ואילו השבט היהודי קוריט'ה היה בברית עם השבט הערבי אוס. זמן קצר לפני הגירתו של  מוחמד למדינה התחולל קרב בין השבט הערבי אוס שנתמך על ידי השבטים היהודיים קוריט'ה ונצ'יר לבין השבט הערבי ח'זרג' שנתמך על ידי השבט היהודי קינוקע. קרב זה נקרא קרב בועת'. בני אוס ניצחו אבל היהודים מבני קוריט'ה ונצ'יר שסייעו להם, שחררו את השבויים היהודים מבני קינוקע וכן ויתרו על כופר הנפש שהיה מגיע להם מבני קינוקע עבור היהודים שנהרגו על ידיהם. אירוע זה היה מוכר למוחמד, ובקוראן הוא מוכיח את היהודים שלא מספיק שויתרו על כופר נפש ושחררו שבויי קינוקע – עצם המלחמה בין היהודים אסורה להם לפי תורתם. עונשו של יהודי שילחם באחיו בעולם הזה הוא קלון, ועונש קשה ביותר ביום תחיית-המתים (סורת אל בקרה איה 85). מלחמה זו השאירה קרעים עמוקים בקרב יהודי מדינה. מוחמד ניצל את הקרעים הללו ביעילות.  

בשנת 610 למנין הנוצרים, שנת דש"ע ליהודים, החל מוחמד לראות חזיונות. לאחר 12 שנים של הטפה לא מוצלחת בעיר מכה, היגר מוחמד למדינה בשנת 622 למנין הנוצרים, דשפ"ב ליהודים. שם, בעיר מדינה, בתהליך שלקח חמש שנים בלבד גרש מוחמד את כל יהודי מדינה והכניע את כל יהודי חצי האי ערב. אחר הקרבות המרכזיים ששבר את יהודי חצי האי ערב היה קרב ח׳ייבר.

מוחמד מגיע למדינה כמהגר חסר כול. לפיכך עסקו הוא ונאמניו בשוד. הניצחון המשמעותי הראשון שלהם היה קרב בדאר בשנת דשפ"ד, 624 למנין הנוצרים. בקרב זה שדדו המוסלמים שיירה גדולה של אנשי מכה. לאחר שחזרו משוד זה קרא מוחמד ליהודים משבט קינוקא להתאסלם. לאחר שהללו סרבו הטיל עליהם מצור. בסופו של דבר יהודי קינוקע הסכימו לגלות ממדינה. בכל תקופת המלחמה הזו יהודי שבט נצ'יר ויהודי שבט קוריט'ה לא באו לעזרת אחיהם הנצורים. כנראה בגלל הזיכרון המר של קרב בועת'. לאחר שנתיים קרא מוחמד גם ליהודי שבט נצ'יר להתאסלם. הללו סרבו ולאחר מצור הסכימו לגלות גם הם ממדינה. בכל התקופה הזו יהודי שבט קוריט'ה לא באו לעזרת אחיהם. יהודי שבט נצ'יר גלו לח׳ייבר.

ח׳ייבר היא נוה מדבר גדול כמאה ק"מ צפונית לעיר מדינה. בתקופה זו היא הייתה אזור יהודי טהור. יהודי נצ'יר ארגנו קואליציה רחבה בין יהודי ח׳ייבר שמצפון למדינה לבין אנשי מכה מדרום למדינה ויצאו להלחם במוחמד. בתקופת המצור על מוחמד, יהודי קוריט'ה, למרות פניית יהודי שבט נצ'יר, שמרו על ניטרליות וסיפקו אוכל וכלי עבודה לשני הצדדים. עבור מוחמד סיוע זה היה קריטי. כתוצאה מכך נכשל המצור. מיד לאחר עזיבת צבא מכה וצבא ח׳ייבר פנה מוחמד להשמיד את יהודי קוריט'ה. לאחר מצור הם נכנעו כי חשבו שגורלם יהיה גלות, כגורל נצ'יר וקינוקע. אבל לאחר שנכנעו הורה מוחמד לכרות את ראשי כל הגברים ואת הנשים והילדים והרכוש חילק בין נאמניו.

עכשיו נשאר למוחמד לשבור את הברית בין יהודי ח׳ייבר לבין אנשי מכה. הוא פנה ליהודי ח׳ייבר וביקש לכנס ועידת שלום. יהודי ח׳ייבר נענו, ושלחו שלושים מנהיגים לפגישה עם מוחמד. בדרך רצחו את כל שליחי השלום חוץ מיהודי אחד שהצליח לברוח. אירוע זה המחיש לאנשי מכה שאי אפשר לסמוך על יהודי ח׳ייבר. לפיכך אנשי מכה כרתו הסכם שלום עם מוחמד בעיר ח'דיבה הנמצאת בין מדינה לבין מכה.  כך הבטיח מוחמד את הצד הדרומי שלו. לאחר הסכם שלום זה שהבטיח את עורפו הדרומי, יצא מוחמד להלחם ביהודי ח׳ייבר בצפון. לאחר קרבות רבים נכנעו יהודי ח׳ייבר ושילמו מס ג'זיה – מס עבדות, למוחמד. כניעת יהודי ח׳ייבר הביאה לכניעת יתר יהודי חצי האי ערב. עכשיו פנה מוחמד דרומה וכבש את מכה כמעט ללא התנגדות.

אירועים אלו הם התקופה המעצבת של האיסלאם. פקודת היום של מחבלי הנוח'בה כאשר יצאו לקרב בשמחת תורה תשפ"ד מזכירה את מרבית אירועים אלו. גם ההקפדה לפעול בשבת דווקא היא הד להתנהגותו של מוחמד שהקפיד לפתוח את מלחמותיו נגד היהודים בשבתות.

לכן, כאשר אנו שומעים את הקריאה המופנית אלינו – "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד! ג'ייש מוחמד סַוְפַּ יאעוּד!" – אנו מצידנו צריכים להפנים את לקחי ח'ייבר.

• לא לקלוט פליטי אקלים.
• לא לקלוט מהגרים פוליטיים.
• ליהודים אסור להילחם אחד בשני.
• להזהר מהצעות שלום.
• אם מחליטים בכל זאת לצאת לשיחות שלום צריך להיות מוכנים לניסיונות חיסול.

הרב אליצור סגל הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני במזרח תיכון. לתגובות: [email protected]