קוזאקים יהודים

מבין כל הענפים השונים של הקוזאקים, היחידים שמתועדים ככאלה שהתירו ליהודים להצטרף לחברתם היו הקוזאקים של אוקראינה, במיוחד בתקופה שבין המאה ה-16 למאה ה-20. אף על פי שהקוזאקים נודעו בעיקר כלוחמים חופשיים נוצריים בעלי מסורת צבאית ייחודית, ישנם עדויות לכך שיהודים השתלבו בשורותיהם במספר דרכים – כלוחמים, מתורגמנים, מנהלים פיננסיים, ואף כמפקדים.

השתתפותם של יהודים בחברות הקוזאקים הייתה תופעה ייחודית, שהתפתחה בעיקר באוקראינה, פולין ורוסיה, וזכתה לביטוי בתיעודים היסטוריים, ספרות עממית וכתבים אקדמיים. במחקר ההיסטורי זוהו שמות משפחה קוזאקים ממוצא יהודי, ומספר עדויות מצביעות על כך שיהודים אף מילאו תפקידים בכירים בקרב הקוזאקים.

במהלך מלחמות ותקופות של תסיסה פוליטית, כמו מרד חמלניצקי (1648–1657) ומלחמת האזרחים ברוסיה (1918–1920), היחסים בין יהודים לקוזאקים היו מורכבים ולעיתים עוינים, אך גם כללו שיתופי פעולה צבאיים ותרבותיים. מקרים יוצאי דופן כוללים את הקמתו של גדוד ישראלובסקי על ידי הנסיך גריגורי פוטיומקין במאה ה-18, ואת השתתפותם של יהודים ביחידות הקוזאקים הלבנים והאדומים במהלך המהפכה הרוסית.

הקשרים בין הקוזאקים ליהודים נותרו נושא מחקר ופולמוס, כאשר היסטוריונים שונים מציעים נרטיבים מנוגדים – חלקם מציגים את היהודים כמשתלבים בחברה הקוזאקית ואחרים מדגישים את הסכסוכים והרדיפות שחוו לאורך ההיסטוריה.

שינויי גישה במהלך המאה ה-17

כאשר המלך זיגמונט אוגוסט איחד את פולין וליטא לכדי קומונוולת' משותף (באיחוד לובלין בשנת 1569), המחוזות ווהלין, פודוליה ושאר אוקראינה נותקו מהדוכסות הגדולה של ליטא והועברו לשליטה ישירה של פולין. הקוזאקים הזפורוז'יים היו אדישים בדרך כלל לענייני דת ולא הפגינו עוינות כלפי היהודים עד סוף שנות ה-30 של המאה ה-17. לעיתים קרובות אף נכללו יהודים דתיים בקרבם, אך לאחר איחוד ברסט וההגירה המזורית, שהביאה איתה לאוקראינה תחושות אנטי-יהודיות מפולין בתקופת שלטונו של זיגמונט השלישי (1587–1632), החלו הקוזאקים להטביל יהודים לנצרות. האיגודים המקצועיים, אשר חששו מתחרות עם היהודים, מילאו תפקיד משמעותי בהאשמות שהועלו נגדם. עם זאת, האצולה הגבוהה הסתמכה במידה רבה על יהודים ששימשו כחוכרים (אַרֶנְדָּטוֹרִים), סוכנים ומנהלים פיננסיים, מה שהיווה מחסום משמעותי בפני רדיפות נגדם.

תיעוד היסטורי

חברת הקוזאקים הייתה מגוונת מבחינה אתנית, וחלק מהקוזאקים ייתכן שמקורם היה רחוק עד סקוטלנד. מקסים קריבוניס היה חייל שכיר חרב מסקוטלנד, ואיוון פידקובה היה ממולדביה. יהודים גם שירתו בשורות הקוזאקים, אם כי לא ברור לחלוטין כיצד בדיוק התקבלו לשורותיהם. הגדודים הקוזאקים באוקראינה שימשו לא רק למטרות צבאיות אלא גם למנהל ציבורי, ולכן נדרש בהם כוח אדם בעל כישורי ניהול, דיפלומטיה וכתיבה. בשל רמת האוריינות שלהם ושליטתם במספר שפות, יהודים יכלו למלא תפקידים אלו.

למרות שהקוזאקים לא היו ידועים כדתיים במיוחד לפני המאה ה-17, קיימת סברה כי עד תחילת המאה ה-17 הייתה נדרשת המרת דת לשם קידום בדרגות הקוזאקים. בשנת 1681 התלונן אחמד קלגה, היועץ הראשי של חאן קרים, בפני השגריר הפולני פיאסצ'ינסקי על כך שהקוזאקים של הדנייפר התחתון תקפו את קרים. בתגובה השיב פיאסצ'ינסקי כי הקוזאקים אינם נתינים של מלך פולין, ולכן אין ביכולתו לשאת באחריות ל"מעשיהם של נוודים בלתי נשלטים במדבר, שהיו מומרים מכל הדתות – פולנים, מוסקוביטים, ולאכים, טורקים, טטרים, יהודים ועוד".

תשובותיו ההלכתיות של רבי יואל סירקס (הב"ח) מזכירות את "ברכה הגיבור", שלחם בשורות צבאו של פטרו סהיידצ'ני ונפל בקרב נגד המוסקוביטים. בעדותו של חברו לנשק, "יוסף בן משה", בבית הדין הרבני, בנוגע להתירה של אלמנתו להינשא מחדש, נאמר כי לפחות 11 יהודים לחמו בשורות צבאו של סהיידצ'ני בקרב שבו נהרג ברכה.

בשנת 1637 היה איליאש (אליהו) קראימוביץ' אחד מקציני הקוזאקים הרשומים, ולאחר הוצאתו להורג של פאבליוק, מונה ל"סטארוסטה" (זקן) שלהם. ההערכה היא כי קראימוביץ' נולד כקראי קרים (קבוצה אתנית טורקית שהשתייכה ליהדות הקראית).

בשנת 1594 שירת יהודי בשם משה (ששמו המלא אינו ידוע) כסגנו של סטניסלב חלופיצקי, שליח הקוזאקים לחצרו של הקיסר רודולף השני. שניהם נשבעו בשם צבא הקוזאקים במסגרת ההסכם שלהם עם הקיסר.

היסטוריון הקוזאקים יורי מיציק מתאר מקרה משנת 1602, בו יהודי מהעיר ברסטיה המיר את דתו לנצרות והצטרף לצבא הזפורוז'י. בעקבות זאת, ילדיו ורכושו הוחרמו על ידי הקהילה היהודית (הקהל), והוא נאלץ לפנות למלך זיגמונט השלישי בבקשה להשיבם. בסופו של דבר הצליח במשימתו, וילדיו הצטרפו אליו.

שאול בורובוי

בשנות ה-30 גילה ההיסטוריון והבלשן שאול בורובוי מצבור מסמכים גדול, הכתובים בעברית ובאוקראינית באותיות עבריות, בארכיונים של הסיץ' הזפורוז'י. המסמכים, שנשמרו בארכיון המדינה במוסקבה מאז חורבן הסיץ' בידי הגנרל פיוטר טקלי בשנת 1775, עסקו במדיניות החוץ והפיננסים של הסיץ'. הם לא רק הוכיחו את נוכחותם של יהודים (ככל הנראה מומרים) בדרג העליון של החברה הקוזאקית (לפחות ארבעה מהם הוזכרו בשמם בעבודת הדוקטורט של בורובוי), אלא גם בשורות הגדודים הקוזאקיים עצמם.

ארכיון הסיץ' שימש בסיס לעבודת הדוקטורט המשולשת של בורובוי בשנת 1940. החלקים הראשון והשני פורסמו בלנינגרד בשנת 1940 ובמוסקבה בשנת 1941, אך בשל האווירה האנטישמית שלאחר המלחמה בברית המועצות, בורובוי לא יכול היה לשוב לנושא, והחלק השלישי של הדיסרטציה מעולם לא הודפס. אף שהחומר הטיפוגרפי כבר הוכן, הוא הושמד. מאמריו של בורובוי בנושא ספגו התקפות מצד חוגים אנטישמיים באקדמיה הסובייטית, משום שממצאיו הפריכו את הדימוי האנטישמי המקובל של יהודים כחששנים ופחדנים. הוא הראה כי החברה היהודית בפולין הייתה מקוטבת, וכי שכבה גדולה של יהודים עניים, שהודרו על ידי הקהל, הייתה פגיעה ונטתה לנטוש את קהילותיה ולחפש את עתידה בקרב הקוזאקים. מאוחר יותר ספג בורובוי ביקורת גם מחוגים יהודיים, שלא רצו להכיר בקונפליקט המעמדי שאפשר את נוכחותם של יהודים בצד הקוזאקים.

במהלך המאה ה-18

בהטמאנות הקוזאקית (הקוזאצ'ינה), מספר בכירים היו ממוצא יהודי. הבולט שבהם היה פאבלו הרציק, קולונל מפולטבה, שבתו האנה נישאה מאוחר יותר לפייליפ אורליק, שהיה הקנצלר הכללי של איוואן מזפה ולימים הפך להאטמאן בגלות. גם אנהסטסיה מרקוביץ', אשתו של האטמאן איוואן סקורופדסקי, אשר נודעה בהשפעתה הרבה על הפוליטיקה האוקראינית באותה תקופה, הייתה ככל הנראה ממוצא יהודי.

ידועים מקרים רבים של יהודים שהצטרפו לשורות הקוזאקים בתקופה שלפני חורבן הסיץ' בשנת 1775. אחד המקרים הבולטים היה סימון צ'רניאבסקי, שהוטבל בסיץ' בשנת 1765 ושימש מאוחר יותר כשליח הסיץ' לחצרה של הקיסרית יקתרינה השנייה. מויסיי גורלינסקי שירת את הסיץ' כמתורגמן, ואיוואן קובלבסקי (שכבר היה נוצרי מומר לפני שהגיע לסיץ') הגיע לדרגת קולונל. חלק מהיהודים הצטרפו לקוזאקים כנערים הרפתקנים, כמו וואסיל פרכריסט, בנו של איזיק, שהצטרף לכוחות הקוזאקים בשנת 1748. יהודי נוסף קיבל בדיוק את אותו שם משפחה בהטבלה בסיץ' שנתיים לאחר מכן. איוואן פרכריסט נחטף עם כל כיתתו בחדר במהלך פשיטה קוזאקית בשנת 1732. יעקב קריז'אנובסקי הפך לקוזאק עוד לפני 1768, ושימש גם כדיאקון בכנסיית הסיץ'. הוא היה משכיל ורב-לשוני, והתבלט תחת פיקודו של פטרו קלנישבסקי במהלך המלחמה הרוסית-עות'מאנית בשנים 1769–1774.

בפולקלור

האנציקלופדיה היהודית מציינת כי באפוסים האוקראיניים המכונים דומיס (Dumys) ישנה התייחסות לפולקובניק בשם מתוויי בורוחוביץ' (1647), ששמו עשוי להתפרש כ"בן ברוך", דבר שעשוי להעיד על מוצאו היהודי. למעשה, אכן היה פולקובניק מהמאה ה-17 בשם מיכאילו בורוחוביץ'. מתוויי בורוחוביץ' אף נמנה עם מנהיגי מרד חמלניצקי, אך אין לכך אישוש חד-משמעי במקורות היסטוריים.

שמות משפחה קוזאקים ממוצא יהודי

מחקרה של סוזאנה לובר על ספרי הרישום של הקוזאקים הרשומים מצא שמות משפחה רבים המעידים על מוצא יהודי. משפחות קוזאקים ממוצא יהודי כוללות בין היתר את: הרציק, אוסיפוב-פרכרסט, פרכריסט, קריז'אנובסקי, מרקביץ'/מרקוביץ', ז'ידנקו, ז'ידוק, ז'ידובינוב, ליבנקו, יודין, יודאייב, חלאייב, ניברוצ'נקו, מצוננקו, שבתני, ז'ידצ'נקוב, שאפארביץ', מריבצ'וק, מגרובסקי, זרייטל' ואחרים.

גדוד ישראלובסקי

בדצמבר 1787 ייסד הנסיך גריגורי פוטיומקין, השר והמועדף על יקתרינה הגדולה, גדוד קוזאקים יהודי למטרת שחרור ירושלים – שיאו של יחסו האוהד כלפי היהודים.

החלוקה הראשונה של פולין בשנת 1772 הכניסה מספר רב של יהודים לתוך האימפריה הרוסית. יקתרינה העניקה לפוטיומקין אחוזה עצומה בשם קריצ'ב בשטחים החדשים שנכבשו, וכך נוצר מגעו הראשון עם יהודים. במסגרת מפעל ההתיישבות בדרום רוסיה סביב הים השחור, ביקש פוטיומקין למשוך אליו יהודים מפולין ומהים התיכון, בעיקר כאלה העוסקים בגידול גפנים, והושיבם באחוזות שננטשו על ידי הקוזאקים הזפורוז'יים. הוא אף הקיף את עצמו ברבנים שלמד איתם תיאולוגיה.

במיוחד התקרב לרב יהושע צייטלין, שהיה גם סוחר עשיר ומלומד, והשניים הפכו לידידים קרובים. "הנסיך הרוסי והרב החובש כיפה ופיאות נהגו לרכוב יחד ולשוחח באחווה," תואר אחד המפגשים. צייטלין זכה לתואר אצולה ולמעמד של "יועץ חצר", והקהילה היהודית כינתה אותו "השר צייטלין" – מעמד חסר תקדים ליהודי שומר מצוות ברוסיה.

לאחר שיחות עם צייטלין והרבנים הנודדים על אומץ הלוחמים מבני ישראל במקרא, החליט פוטיומקין לחמש יהודים כלוחמים. תחילה הקים יחידת פרשים יהודית בחוותו, וכאשר פרצה המלחמה הרוסית-עות'מאנית, ביקש לשחרר את קונסטנטינופול למען הכנסייה האורתודוקסית ותמך ברעיון סיוע ליהודים בשחרור ירושלים.

כך נוסד גדוד ישראלובסקי – גדוד קוזאקים יהודי, בפיקודו של הדוכס הגרמני פרדיננד מבראונשווייג. הנסיך דה לין, איש האצולה האירופאי ורב-תרבותי, כתב לקיסר יוזף השני על הרעיון יוצא הדופן של פוטיומקין: "הוא מתכוון להפוך אותם לקוזאקים. אין דבר שמשעשע אותי יותר".

עד מהרה יצאו שתי פלוגות של קוזאקים יהודים לפעילות סיור נגד הטורקים, אך לפי דיווחו של דה לין, הן לא הצליחו להוכיח את עצמן. לאחר שבעה חודשי אימונים, הוחלט לסיים את הניסוי הצבאי יוצא הדופן.

קיומו של הגדוד נותר נושא שנוי במחלוקת, משום שאין בנמצא תיעוד מאמת בארכיון הצבאי הממלכתי במוסקבה.

יש הסוברים כי חלק מהקוזאקים היהודים הצטרפו בהמשך ליחידות הפרשים של נפוליאון תחת פיקודו של הקולונל ברק יוזלוביץ', שנהרג במארב לילי בידי הונגרים במהלך מסע המלחמה של 1809. נטען כי ייתכן כי כמה וותיקי גדודו של פוטיומקין השתתפו בקרבותיו המפורסמים של נפוליאון.

קוזאקים יהודים-פולנים

המשורר הפולני הדגול אדם מיצקביץ' סייע בהקמת גדוד נוסף של קוזאקים יהודים בשם "ההוסרים של ישראל" כדי להילחם נגד האימפריה הרוסית לצד בריטניה, צרפת וטורקיה במהלך מלחמת קרים. פרשים אלו לחמו לצד קוזאקים מתנגדי השלטון הרוסי מחוץ לסבסטופול.

מלחמת האזרחים ברוסיה

במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה (1918–1920), שפרצה בעקבות מהפכת 1917, שירתו יהודים רבים הן בקרב הקוזאקים האדומים (Красное Казачество), יחידות הפרשים של הצבא האדום, והן בקרב הקוזאקים הלבנים.

בבריגדת קוטובסקי, אחד מגדודי הקוזאקים האדומים, פיקד האנרכיסט שלום שוורצבארד, אשר לימים התנקש בסימון פטליורה. מנגד, סטודנטים יהודים מילאו תפקיד משמעותי גם בגדוד הקוזאקים של הדון הלבן, בהנהגת וסילי צ'רנצוב, עד כדי כך שאחד מגדודיו כונה "הלגיון היהודי". הקוזאקים של צ'רנצוב (הצ'רנצובצים) התפרסמו בכך שהובילו את ההתנגדות החמושה נגד הבולשביקים באזור הדון.

לקריאה נוספת

• יהודים-קוזאקים בראשית המאה ה-17 // קייבסקאיה סטארינה, 1890, מס' 5, עמ' 377-379 (ברוסית).
• א. יוכבודובה, "יהודים זפורוז'יים ומבצר הדז'יביי" וסטניק (ברוסית).
• שאול בורובוי, "יהודים בסיץ' הזפורוז'י (על בסיס חומרי ארכיון הסיץ')" // אוסף היסטורי, לנינגרד, 1934, כרך 1 (ברוסית).
• מיקולה קוסטומארוב, "החורבן: מונוגרפיה היסטורית על חיי רוסיה הקטנה 1663–1687" (מהדורה ראשונה ב-Vestnik Evropy, מס' 4–9, 1879, ומס' 7–9, 1880).
• מ. שרייבר, האנציקלופדיה היהודית של שנולד (מהדורה שלישית), ניו יורק, 2002.
• ד"ר סרגיי פלוכי, "הקוזאקים והדת באוקראינה בעת החדשה המוקדמת", הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2001.
• האנציקלופדיה היהודית – קוזאקים.
• יהודים זפורוז'יים (ברוסית).
• סימון סבאג מונטיפיורי, "קוזאקים כשרים", הספקטייטור, 9 בספטמבר 2000.
• קוזאקים כשרים.
• הארכיון הראשי של מסמכים עתיקים בורשה – ארכיון זמויסקי, מס' 3048, עמ' 286.
• י. מיציק, "יהודים בסיץ' הזפורוז'י במאה ה-17" עלון המכון ההיסטורי היהודי בפולין, ורשה, 1993, עמ' 65-66.
• מ. הורן, "חובותיהם הצבאיות של יהודים ברפובליקה הפולנית-ליטאית במאות ה-16 וה-17", ורשה, 1978, עמ' 103.
• ס. לובר, "מוצאם של הקוזאקים הזפורוז'יים במאה ה-17 לפי שמותיהם", ברלין, 1983, עמ' 100.
• ארכיון דרום-מערב רוסיה, קייב, 1914, חלק III, כרך 4, מס' 45, עמ' 100-102.
• ו. סיצ'ינסקי, "זרים על אוקראינה", קייב, 1992, עמ' 99-100.
• הארכיון ההיסטורי המרכזי של אוקראינה בקייב, קרן 229, מס' 232, גיליון 199.
• א. לימן, "הכנסייה בעולם הרוחני של הקוזאקים הזפורוז'יים", זפוריז'יה, 1992, עמ' 8.
• א. סקלקובסקי, "היסטוריה של הסיץ' החדשה או הקוש האחרון של הקוזאקים הזפורוז'יים", דניפרופטרובסק, 1994, עמ' 192.
• ארכיון הקוש של הסיץ' הזפורוז'י החדשה, רשימת מסמכים 1713-1776, קייב, 1994, עמ' 77.
• שאול בורובוי, "יהודים בסיץ' הזפורוז'י" // מחקרים של מכון התרבות היהודית של האקדמיה הלאומית למדעים של אוקראינה, קייב, 1930.

חומרי המקור

חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.