רצח בע"מ

רצח בע"מ הייתה יחידת פשע מאורגן שפעלה בארצות הברית במהלך המאה ה-20, ידועה בביצוע רציחות בהזמנה. הקבוצה אורגנה על ידי מאיר לנסקי, ושימשה כזרוע האכיפה של הסינדיקט הלאומי, קולקטיב של משפחות פשע מאורגן.

בשנות ה-30, כאשר הנאצים החלו לפעול בארצות הברית, נתן דוד פרלמן, שופט ופוליטיקאי יהודי, פנה למאיר לנסקי לעזרה במאבק כנגדם. לנסקי, שהיה מודע היטב לאיומים האנטישמיים, הסכים לסייע אך הדגיש כי האלימות היא בלתי נמנעת בעוד רציחות אינן חלק מהתוכנית. תחת הובלת לנסקי, הקבוצה התמקדה במאבק ישיר בנאצים בארצות הברית והקימה לצורך כך צוות יהודי מלא. רצח בע"מ, שהייתה ידועה במוניטין שלה לשימוש בשיטות אכזריות ויעילות, הפכה לגורם מרכזי במאבק נגד האנטישמיות בארצות הברית שהגיעה מכיוון התנועה הנאצית הצומחת.

רקע

נתן דוד פרלמן, שנולד בשנת 1887 בפרוסיץ, פולין, היה דמות בולטת בפוליטיקה האמריקאית. הוא היגר לארצות הברית בגיל ארבע עם אמו, והתיישב בעיר ניו יורק. פרלמן למד בבתי ספר ציבוריים, סיים תיכון ולאחר מכן המשיך ללמוד במכללת העיר ניו יורק בהארלם. לאחר שסיים את התואר הראשון, למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק, שם סיים את לימודיו בשנת 1909. באותה שנה החל את דרכו המקצועית בתחום המשפטים, ומאורח יותר בפוליטיקה. בגיל חמישים ושתיים הוא מונה לעוזרו המיוחד של התובע הכללי של ניו יורק, תפקיד שבו החזיק שלוש שנים לפני ששימש שלוש שנים נוספות באספה המדינתית של ניו יורק. בשנת 1920, רץ פרלמן לתפקיד בקונגרס האמריקאי. פרלמן ניצח וכיהן כחבר קונגרס משנת 1920 ועד 1927. בתום התקופה חזר לעסוק במשפטים, ואז הפך בשנת 1935 לשופט בניו יורק. הוא היה גם פעיל בעניינים ציוניים, ושימש כראש הקונגרס היהודי האמריקאי.

פרלמן היה דמות צבעונית. הוא היה בעל אופי שמח אך יכול היה להיות מאיים כשנדרש. פופולריותו הייתה ניכרת בחברויות שיצר, בין היתר בזכות מעורבותו בביטול האיסור על האלכוהול, מה שזיכה אותו באהדה רבה. במהלך הקריירה שלו, הוא שמר על קשרים עם אנשים רבים מכל שדרות האוכלוסייה, ובין היתר עם גנגסטרים.

כשהמתיחות גברה בשנות ה-30 עם העלייה הגוברת של הנאציזם באמריקה, פרלמן החל לדאוג. בשנת 1938, לאחר שצפה בהפגנה נאצית בבית המכס, החליט לנקוט פעולה. הוא האמין שצריך להתמודד עם הנאצים פיזית, אך נתקל בדילמה של חוסר במשאבים ובכוח אדם. אז הוא החליט לפנות למאיר לנסקי, בוס פשיעה יהודי עם קשרים וניסיון בטיפול במצבים קשים. לנסקי ועמיתיו באגסי סיגל ולואיס "לפקה" בוכהלטר צפו כיצד כנופיות איריות, איטלקיות ופולניות מכות תלמידי ישיבות. הם שנאו את העלילה שאמרה שהיהודים הם חלשים ופחדנים. לכן הם הקימו כנופיה משלהם וגייסו אליה יהודים צעירים. לנסקי התחיל את דרכו בעולם הפשע שכשהוא עוד היה מאורגן רק באופן מקומי, וכל כנופיה שלטה בפינת רחוב אחרת. כאשר האיסור על אלכוהול נכנס לתוקף, המאפיות השתלטו על מכירת האלכוהול. בשכונות היהודיות של ניו יורק, הפושעים הפכו לגיבורים. לנסקי התעשר מאוד בתקופת האיסור, וכאשר החוק בוטל, הוא העביר את מאמציו לתחום ההימורים.

רצח בע"מ

בתוך הארגון של לנסקי, הוקמה יחידת "רצח בע"מ", שנעשתה ידועה בביצוע רציחות בהזמנה. הקבוצה שימשה כזרוע האכיפה של הסינדיקט הלאומי, קולקטיב של משפחות פשע מאורגן מרכזיות. רצח בע"מ. הייתה אחראית למאות רציחות ברחבי המדינה, וזכתה למוניטין בשל שיטותיה האכזריות והיעילות.

המקורות של רצח בע"מ מגיעים מדרכי הפעולה של המאפיה הסיציליאנית הידועות בשם סאטה (Sette). לנסקי חידש את שיטה זו וכך השתלט על הפשע המאורגן בניו יורק וסביבתה. שיטת הסאטה כוללת העסקת רוצחים מקצועיים שיהיו אדישים למטרותיהם וניהול ריכוזי של המבצעים השונים. לוצ'יאנו, השותף האיטלקי במאפייה היהודית-איטלקית החדשה, ולנסקי, החזירו את הסאטה כדי למנוע קונפליקטים פנימיים שיפריעו לעסקים ביניהם ולהבטיח שהסכסוכים ייפתרו על ידי מקצוענים ולא על ידי נקמות אישיות.

המגוייסים של לנסקי לרצח בע"מ הגיעו מרקעים שונים, כאשר חברים יהודים ואיטלקיים עבדו זה לצד זה. לואי "לפקה" בוכלטר, שותף ותיק של לנסקי, היה בעל תפקיד חשוב בארגון הפלג היהודי של הקבוצה. לפקה, הידוע בטבעו הקר ובנטיותיו הסדיסטיות, בנה מוניטין כאחד הגנגסטרים המפחידים ביותר בניו יורק. למרות הקריירה האלימה שלו, לפקה שמר על פרופיל ציבורי נמוך, והופיע לעיתים קרובות כאיש עסקים לגיטימי. המטה של רצח בע"מ היה ממוקם בחנות סוכריות חסרת אופי בשכונת בראונסוויל בברוקלין. החנות הזו, שנוהלה על ידי רוז גולד, הפכה למוקד מרכזי עבור רבות מהפעולות של הקבוצה. החדר האחורי שימש כמקום מפגש עבור החבורה, שם תכננו את הרציחות והנפיקו חוזים. למרות שהקבוצה לא התייחסה לעצמה בשם רצח בע"מ, השם נעשה פופולרי בעיתונות בגלל מעשי הרצח חסרי הרחמים שהם ביצעו.

בעוד שהמאפיה האיטלקית ניהלה יריבות עסקית ממושכת עם תומכי הנאצים, לנסקי ושותפיו היהודים חשו גאווה אישית בהקמת צוות יהודי מלא בתוך רצח בע"מ שמטרתו הייתה להילחם בנאצים בארצות הברית. לנסקי סירב להצעת לוצ'יאנו להכניס רוצחים איטלקיים לקבוצה האנטי-נאצית, והוא התעקש שזה עניין של גאווה יהודית. הקבוצה הזו של גנגסטרים יהודים, בראשה עמדו אנשים כמו עמנואל "מנדי" וייס, אברהם "קיד טוויסט" רלס ומרטין "באגסי" גולדשטין, הפכה למוכרת בזכות מאמציהם האלימים להילחם בפשיזם על אדמת אמריקה.

ג'וד טלר

ג'ד טלר היה עיתונאי בולט בעיתון יהודי בניו יורק, שהתחיל להתעניין באירופה כבר בשנת 1923, בעקבות הופעתו הראשונה של אדולף היטלר בעיתונות האמריקאית. ניסיון הכוח הראשון של היטלר, הפוטש במרתף הבירה, התרחש בנובמבר 1923, וסימן רגע חשוב בהיסטוריה הנאצית. למרות האלימות והמעצר שבאו בעקבותיו, אירוע זה הביא את היטלר לתשומת הלב הציבורית. הדיווחים של טלר הושפעו מהבנה עמוקה של הדרכים בהן היטלר ניצל את הקהילות היהודיות כשעירות לעזאזל. טלר נולד בטרנופול, אוקראינה, בשנת 1912, וחוויות המשפחה שלו במלחמת העולם הראשונה השפיעו עמוקות על כתיבתו.

טלר, שלמד במכללת העיר ניו יורק ובאוניברסיטת קולומביה, פרסם את אוסף השירים הראשון שלו בגיל שמונה עשרה והמשיך להשאיר חותם. הקריירה העיתונאית שלו חפפה עם הקמפיין האנטי-נאצי של פרלמן ולנסקי. מנדי וייס וסימור מגון מרצח בע"מ יצרו עימו קשר וביקשו את עזרתו בהרכבת רשימת תומכי נאצים.

מהומות יורקוויל

יורקוויל הייתה שכונה בולטת עבור הקהילה הגרמנית-אמריקאית בניו יורק. עד לשנת 1938, הפכה יורקוויל ידועה בשם גרמנטאון, ומנתה את האוכלוסייה הגרמנית-דוברת השלישית הגדולה ביותר בעולם, אחרי ברלין ווינה.

בערב ה-20 באפריל 1938, הפכה יורקוויל לזירה קרבות בין גנגסטרים בהובלת מאיר לנסקי, ותומכי נאצים מהאיגוד הגרמני-אמריקאי שהתכנסו לציין את יום ההולדת הארבעים ותשע של אדולף היטלר. צוות של לנסקי, מחופש עם כובעי הלגיון הכסוף של אמריקה (ארגון אנטי-פאשיסטי), התכונן לפשיטה על פגישה של האיגוד שהייתה מתוכננת בקזינו יורקוויל שבשדרת 86 מזרח. הקזינו, בניין בן שש קומות שנבנה בשנת 1904, שימש כמרכז חברתי הן עבור מהגרים גרמנים והן עבור מהגרים אירים בשכונה. בניגוד לשמו, הקזינו לא היה בית הימורים אלא מקום מפגש וריקודים. עצרת האיגוד התקיימה באולם הגדול של הקזינו, שקושט בצלבי קרס ובמרכזו היה דוכן נואמים.

כאשר עצרת האיגוד החלה, חולק צוות לנסקי למספר קבוצות. קבוצה אחת, שכללה את לנסקי, באגסי, פפ ומנדי, נכנסה לאולם והצטרפה לנוכחים, מנסה להשתלב. קבוצה נוספת, שכללה את טיק טוק, דרוקר, וורקמן ומגון, התמקמה מחוץ לאולם, מצוידת במקלות בייסבול ומקלות ביליארד קצוצים. קבוצה שלישית טיפסה על גרם מדרגות חיצוני כדי להיכנס לבניין דרך חלון בקומה העליונה.

בתוך האולם, התמלא לנסקי בכעס כשראה את הבמה המעוטרת בסמלים נאציים אשר עליה עמד דובר המחקה את היטלר. הצוות הפנימי התחיל לתקוף אנשים מחוץ לאולם המרכזי, תוך כדי מיקוד במאחרים ובמי שהלכו לשירותים. לאחר זמן קצר הגנגסטרים הסתערו לתוך האולם, יצרו כאוס וניגשו לבמה. בינתיים, הקבוצה החיצונית לכדה את הסלקטורים והכינה את המקום לפינוי חירום. קבוצת גרם המדרגות הצטרפה לקרב כשהיא ירדה לתוך האולם, מה שהוביל להתקפה מרובת כיוונים על אנשי האיגוד הנאצי. המאבק שהתרחש היה מהיר ואלים. אנשי האיגוד, על אף יתרונם המספרי, הופתעו על ידי ההתקפה הבלתי צפויה. רבים מהנאצים ברחו, משאירים את הקזינו במצב של ערבוביה. בין התקריות הבולטות במהלך העימות היה נאצי עם מדבקת הזיהוי "פרד. קמעונאי." שניסה לברוח אך נתפס והוכה על ידי באגסי. בסיטואציה אחרת, הגנגסטרים השליכו נאצי מעולף מחלון בקומה השנייה, מה שגרם לו לפציעות חמורות.

עד לסיום הקרב, היה הקזינו מלא בנאצים פצועים והגנגסטרים נראו רודפים אחרי כמה מהם ברחוב. המשטרה הגיעה מאוחר מדי ולמחרת בבוקר העיתונים טענו בטעות שהמהומות בוצעו על ידי חיילי הלגיון הכסוף. ההשלכות המשפטיות היו יחסית מינוריות, בייחוד עקב העובדה שהשופט פרלמן עמד לטובת הפורעים.

עצרת וייט פליינס

עצרת ווייט פליינס נערכה על ידי האיגוד הגרמני-אמריקאי ב-24 באפריל 1938 בווייט פליינס, ניו יורק. העצרת, הידועה גם כ"פסטיבל יום גרמניה", סימנה את ההעברה של פעילויות האיגוד מניו יורק סיטי למרכז מחוז ווסטצ'סטר. בעוד העצרת הציגה סמלים נאצים רבים ואנשים רבים הצדיעו בה במועל יד, המשטרה נקטה אמצעי זהירות מקיפים, סילקה זרים ושמרה על נוכחות חזקה הן בתוך והן מחוץ לאזור העצרת, מקיפה מספר אזורים ברחובות הסובבים כדי למנוע הפרעות פוטנציאליות. למרות מאמצים אלו, ההתייצבות הגדולה של הנאצים לא התרחשה, ורק כשליש מהמשתתפים הצפויים הגיעו.

בהגיעם לווייט פליינס, הנאצים לוו על ידי עשרים שוטרים במדים לארנה, שהייתה בעלת קיבולת של חמישה אלפים אך הייתה מלאה פחות מחצי. התוכניות של לנסקי להתעמת ישירות סוכלה על ידי נוכחות המשטרה, מה שגרם לו לפתח אסטרטגיה חלופית – גיוס בני נוער מקומיים. בני הנוער שגויסו יצרו הסחת דעת בתוך הארנה באמצעות פצצות ריח. תקרית פצצת הריח הפריעה לעצרת, אך לא השפיעה בצורה משמעותית על מהלך האירוע. מחוץ לארנה, היו הפגנות של סניף ווסטצ'סטר של הליגה האמריקאית לשלום ודמוקרטיה, ובאותו הזמן, התקיימה אספה של ותיקי מלחמת העולם היהודים במנהטן, שהדגישה את ההקשר הרחב יותר של המאבק האנטי-נאצי וההתנגדות לפשיזם. המפגש כלל נאומים שגינו את הפעילות הנאצית באמריקה. ההפגנות כנגד העצרת בווייט פליינס נחשבו לניצחון סמלי עבור המתנגדים לאיגוד, מה שהשתקף במאבק רחב יותר נגד הפשיזם בארצות הברית בתקופה זו.

סיכום

רצח בע"מ, תחת הובלת מאיר לנסקי, שיחקה תפקיד משמעותי במאבק האנטי-נאצי בארצות הברית בשנות ה-30. פעילותה של היחידה לא התמקדה רק בפשע המאורגן אלא גם במאבק הישיר נגד התנועה הנאצית, כשהיא בוחרת להקים צוות יהודי מלא למשימה זו. השפעתה של הקבוצה הייתה ניכרת בהקשר הרחב של ההתנגדות לפשיזם בארצות הברית, והיא זכורה בזכות השיטות האכזריות והיעילות שבהן פעלה. פועלה תרם רבות להעלאת המודעות ולמאבק נגד האנטישמיות, והותיר חותם על התקופה והמאבקים הפוליטיים והחברתיים של אותה תקופה. בין היתר, היחידה הדגישה את החשיבות של ארגוני הפשיעה היהודיים בגולה והגנתם על הקהילות היהודיות בהן הם פעלו.

לקריאה נוספת

• גנגסטרים נגד נאצים, מייקל בנסון, הוצאת מטר.