גריגורי מקלר

גריגורי קונוביץ' מקלר (ברוסית: Григорий Конович Меклер; 26 ביוני 1909 – 10 באוגוסט 2005) היה קצין צבאי סובייטי יהודי, מומחה לתעמולה ומתרגם, אשר שיחק תפקיד מרכזי בהנחת היסודות למשטרו של קים איל-סונג בצפון קוריאה לאחר מלחמת העולם השנייה. בהיותו חלק מהפיקוד הסובייטי במזרח הרחוק, הוא הופקד על עיצוב תדמיתו של קים כמנהיג, סייע בניסוח נאומיו, ארגן את הופעותיו הציבוריות ותכנן אירועים מתוזמנים שהגבירו את מעמדו בעיני הציבור. מקלר הכיר את קים עוד מתקופת הכשרתו במחנות הסובייטיים, וכאשר הגיע לפיונגיאנג ב-1945, הפך ליועצו הקרוב ולדמות מפתח בהטמעתו כפניה של המדינה החדשה. לאחר חזרתו לברית המועצות, פנה לקריירה מחקרית ונחשב למקור מידע חשוב להיסטוריונים, אך גם עורר את זעמה של צפון קוריאה בשל עדויותיו על מעורבות ברית המועצות בעלייתו של קים לשלטון.

ביוגרפיה

גריגורי מקלר נולד ב-26 ביוני 1909 בכפר בייבו שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) למשפחה יהודית גדולה. אביו עבד כנפח, ומקלר גדל בסביבה צנועה. בשנת 1924, בהיותו בן 15, עבר לעיר אודסה, שם למד ציור והוכשר כצייר מקצועי. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1927, סיים את לימודיו והחל לחפש אפיקים חדשים להתפתחותו.

במהלך שהותו באודסה הצטרף לקומסומול בשנת 1926, ארגון הנוער של המפלגה הקומוניסטית. במסגרת פעילותו בארגון, זכה לתמיכה כלכלית שסייעה לו להמשיך בלימודיו. הוא החל ללמוד פילוסופיה במכון הפדגוגי בקרסנודר, מוסד חינוכי שהיה מזוהה עם הכשרת אנשי חינוך ופעילים אידיאולוגיים של המשטר הסובייטי. במהלך לימודיו הפגין עניין מיוחד בנושאים היסטוריים ואידיאולוגיים, ובלט ביכולותיו האינטלקטואליות.

לאחר שנתיים בקרסנודר, קיבל אפשרות לעבור לאוניברסיטת מוסקבה, אחד המוסדות היוקרתיים ביותר בברית המועצות. הוא עבר לשם והמשיך את לימודיו במסלול היסטוריה. בשנת 1933 השלים את לימודיו וקיבל תואר בהיסטוריה, תחום שילווה אותו בהמשך דרכו כחוקר וכאיש תעמולה.

קריירה צבאית

בשנת 1934, בעקבות המלצה של המפלגה הקומוניסטית, מקלר החל ללמוד שפות זרות במכון ללימודי המזרח של האקדמיה הרוסית למדעים. במסגרת לימודיו למד גרמנית, אנגלית ויפנית, וכן עבר הכשרה קרבית כחלק מהכנתו לתפקידים צבאיים ומודיעיניים. לקראת סוף אותה שנה, קיבל דרגת לוטננט זוטר והוצב כמתרגם צבאי ברגימנט התעופה ה-48 של חיל האוויר האדום. במסגרת תפקידו הוצב במזרח הרחוק של ברית המועצות, שם היה מעורב בפעילות הקשורה לעימותים בגבול עם יפן, אזור מתוח בו התנהלו תקריות חוזרות בין הצבא האדום לצבא היפני הקיסרי.

בשנת 1937, מקלר הצטרף למודיעין של הארמייה המיוחדת של הדגל האדום במזרח הרחוק, יחידה שהייתה אחראית על איסוף מידע מודיעיני והתמודדות עם איומים יפניים באזור. בתפקיד זה עסק בתרגום, ניתוח מידע מודיעיני, ותעמולה צבאית מול כוחות האויב. במהלך שירותו קודם לדרגת לויטננט-קולונל ונעשה לדמות משמעותית בעבודת המודיעין באזור.

בשנת 1940 מונה לראש מחלקת התעמולה המיוחדת של הארמייה ה-25, יחידה שפעלה מחברובסק ועסקה בניהול התעמולה והלוחמה הפסיכולוגית מול הכוחות היפניים, וכן בהשפעה על אוכלוסיות מקומיות. במסגרת תפקידו זה, החל בלימודי השפות הקוריאנית והיפנית על מנת להעמיק את הבנתו לגבי האזור ואוכלוסייתו.

ב-1941, עם פרוץ הפלישה הגרמנית לברית המועצות, מקלר הועבר באופן זמני לחזית המערבית, שם השתתף בקרב על מוסקבה. לאחר מכן שב לתפקידו במזרח הרחוק והמשיך בפעילותו המודיעינית והתעמולתית, תוך שהוא צובר ניסיון נוסף בעבודה עם קבוצות אתניות שונות באזור, כולל קוריאנים, סינים ויפנים.

פגישתו הראשונה עם קים איל-סונג

בשנת 1944 פגש מקלר לראשונה את קים איל-סונג במחנה צבאי סובייטי בווייאצקויה, סמוך לחברובסק, שם אומן קים יחד עם יחידות קוריאניות במסגרת הכנה לקראת תפקיד עתידי בקוריאה. במסגרת תפקידו, מקלר קיבל הוראה מהפיקוד הסובייטי לבדוק מקרוב את אישיותו וכישוריו של קים, ולסייע לו בגיבוש תדמיתו כמנהיג.

מקלר התרשם מקים כבר בפגישתם הראשונה. הוא תיאר אותו כאדם בעל כריזמה, קשוח עם פקודיו אך אהוד עליהם, וכן דובר רוסית באופן סביר עם מבטא בולט. משימתו כללה לא רק הערכת קים אלא גם הכנתו לקראת תפקיד ציבורי משמעותי, תוך עבודה על חיזוק סמכותו בעיני הציבור והצגתו כדמות לגיטימית להנהגת קוריאה. מקלר ראה כיצד הסובייטים מתלבטים בין מועמדים אפשריים להנהגת המדינה החדשה, וביצע ראיונות עם מספר אישים קוריאנים שהיו תחת חסות ברית המועצות.

לאחר בחינת המועמדים, המליץ למפקדיו על קים איל-סונג כמי שמתאים ביותר לתפקיד. זמן קצר לאחר מכן, נודע לו כי המלצתו הייתה גורם מכריע בהחלטת ברית המועצות לתמוך בקים. מקלר הבין כי אף על פי שקים היה בעל ניסיון כלוחם גרילה נגד היפנים, מרבית העם הקוריאני כלל לא הכיר אותו, והוא נדרש לבנות את מעמדו מאפס. במסגרת המשימה שהוטלה עליו, הוא החל לתכנן את הדרך שבה יוצג קים לציבור הקוריאני, תוך שימוש בכלים של תעמולה ותכנון מדוקדק של הופעותיו הציבוריות.

עבודתו כיועץ לקים איל-סונג

לאחר שקים איל-סונג הגיע לפיונגיאנג ב-19 בספטמבר 1945, מקלר הצטרף אליו והפך ליועצו הקרוב. במסגרת תפקידו, פעל לשיפור תדמיתו הציבורית של קים בעיני העם הקוריאני, אשר כמעט ולא הכיר אותו. מקלר ליווה אותו לסיורים ברחבי המדינה, ערך את נאומיו, פיקח על סידורי האבטחה שלו, ותכנן אסטרטגיות תעמולה שנועדו לבסס את מעמדו כמנהיג בלתי מעורער. הוא פעל מאחורי הקלעים כדי לעצב את תדמיתו של קים כמי שדואג לרווחת העם, תוך יצירת אירועים מתוזמנים שהדגישו את מחויבותו לאזרחי המדינה החדשה.

אחד הצעדים הראשונים שנקט היה ארגון מסע עיתונאים וצעירים לבית הולדתו של קים, שנועד לחזק את הקשר בין המנהיג החדש לבין מורשתו הקוריאנית. האירוע סוקר בהרחבה בתקשורת, וסייע ביצירת תדמית של קים כאיש העם וכממשיכו של המאבק לעצמאות קוריאה.

באירוע נוסף, מקלר ניצל את הטרגדיה של ילדה שטבעה למוות, כדי להמחיש את דמותו של קים כמי שמזדהה עם סבלו של העם. במסגרת המהלך, תוזמרה הופעה פומבית בה קים פגש את הוריה השכולים ושכנע אותם שלא לשים קץ לחייהם מתוך ייאוש. האירוע לווה בנגינת מוזיקת אבל של תזמורת סובייטית, והסתיים בכך שקים הציע למשפחה נסיעה למרפאה סובייטית כדי לסייע להם להתאושש מהאובדן. ההופעה זכתה לתשומת לב ציבורית רחבה והגבירה את אהדת הציבור כלפיו. מקלר ציין כי קים מעולם לא התנגד להמלצותיו, ואף הפגין גמישות מלאה בקבלת ההנחיות שניתנו לו.

במרץ 1946, כאשר נערכו דיונים בין ברית המועצות וארצות הברית על הקמת ממשלה קוריאנית מאוחדת, מקלר הציע כי קים ימונה לשר ההגנה של הממשלה העתידית, צעד שנועד לחזק את מעמדו בקרב הציבור ובקרב הנהגת צפון קוריאה המתהווה.

בשנה זו הועבר מקלר לתפקיד חדש בסיביר, מה שסימן את סיום פרק פעילותו בצפון קוריאה. לפני עזיבתו, נפגש עם קים בפעם האחרונה, ולבקשתו נתן לו עצה אחרונה: "Look before you leap" (הסתכל לפני שאתה קופץ). השניים חלקו רגע של שתיקה, התחבקו, ואז נפרדו.

לאחר צפון קוריאה

לאחר שובו לברית המועצות, נותק כמעט לחלוטין הקשר בין מקלר לקים איל-סונג. במשך השנים שלאחר עזיבתו את צפון קוריאה, הוא לא קיבל עדכונים על קים ולא ניסה ליצור קשר עמו. הפעם הבאה שבה נפגשו הייתה בשנת 1950, במהלך ביקורו של קים במוסקבה. מקלר היה עד לפגישה שבה ביקש קים את אישורו של סטלין לפלוש לדרום קוריאה, צעד שהוביל לפרוץ מלחמת קוריאה זמן קצר לאחר מכן.

בתום כהונתו בצפון קוריאה, מקלר עסק בניהול החזרת שבויי מלחמה יפנים שהוחזקו במחנות שבסיביר, תהליך שנמשך בין השנים 1946 ל-1948. בהמשך עבר להוראה צבאית, ולימד במחלקה הפוליטית של המחוז הצבאי הסיבירי עד שנת 1949. לאחר מכן שימש כמרצה בבית הספר הגבוה להנדסה צבאית של חיל האוויר באירקוטסק, שם המשיך ללמד עד לפרישתו מהשירות הצבאי בשנת 1955.

לאחר שסיים את שירותו בצבא האדום, פנה לקריירה מחקרית, ובשנת 1957 החל לעבוד כחוקר במכון ללימודי המזרח של האקדמיה הרוסית למדעים. במסגרת תפקידו כתב ספרים ומאמרים על קוריאה, ועסק בין היתר בניתוח כלכלת דרום קוריאה – נושא שנחשב רגיש במיוחד באותה תקופה בברית המועצות, ואף נאסר לפרסום במקרים רבים. במהלך שנותיו במכון, זכה להכרה כאיש מחקר מוביל, ואף הוענק לו התואר "עובד תרבות נכבד של ה-RSFSR" על תרומתו האקדמית. הוא המשיך בעבודתו המחקרית עד פרישתו בשנת 1982.

ראיונותיו באחרית ימיו

לאחר קריסת ברית המועצות, מקלר הפך לאחד המקורות החשובים ביותר עבור חוקרים, עיתונאים ויוצרי סרטים דוקומנטריים שהתעניינו בראשית המשטר בצפון קוריאה. הידע הרב שצבר במהלך עבודתו עם קים איל-סונג, כמו גם גישתו הישירה לתהליכי קבלת ההחלטות של הסובייטים בנוגע להנהגת קוריאה, הפכו אותו לדמות מפתח בחקר ההיסטוריה של האזור. הוא התראיין לתקשורת הרוסית והבינלאומית, סיפק עדויות מפורטות על התקופה שבה שימש כיועץ לקים, והשתתף במספר סרטים דוקומנטריים שעסקו במעורבות ברית המועצות ביצירת המשטר הצפון-קוריאני.

במהלך שנות ה-90, לאחר שהופיע בסרט תיעודי שעסק בקים איל-סונג, קיבל אזהרות מצד שגרירות צפון קוריאה במוסקבה. העיתונאי הרוסי לאוניד מלצ'ין, שהפיק את הסרט, סיפר כי זמן קצר לפני השידור, התקשר אליו אדם שהציג את עצמו כנציג השגרירות הצפון-קוריאנית והתעניין בפרטי הסרט ובמקורותיו. לאחר שהסרט הראשון בסדרה שודר, התקבלה שיחת טלפון נוספת מאותו גורם, ובה נאמר לו באופן מפורש: "אם זה ישודר, תמצא את עצמך בחדר מתים". בעקבות האיום, פנה מלצ'ין למשרד החוץ הרוסי, והמשטרה המליצה לו ולמשפחתו לעזוב את ביתם באופן זמני מטעמי ביטחון. רק לאחר התערבות רשמית של משרד החוץ מול השגרירות הצפון-קוריאנית, נפסקו האיומים, ומלצ'ין שב לביתו.

הופעתו הציבורית של מקלר ועדויותיו הפומביות על תהליך הקמת המשטר בצפון קוריאה עוררו עניין רב אך גם תגובות עוינות. צפון קוריאה, שניסתה במשך עשורים לטשטש את מידת המעורבות הסובייטית בהכתרת קים איל-סונג, לא קיבלה בעין יפה את חשיפת הפרטים, וגורמים המקורבים למשטר פעלו כדי לערער על אמינותו ולהרתיע אותו ואת הסובבים אותו מלדון בנושא בפומבי.

מותו

בשנותיו האחרונות חי מקלר בדירה צנועה במוסקבה, רחוק מאור הזרקורים. מצבו הבריאותי התדרדר בהדרגה, ובשלב מסוים הפך למשותק מהמותניים ומטה. על אף מגבלותיו הפיזיות, המשיך להתעניין בחקר ההיסטוריה ונשאר בקשר עם חוקרים ועיתונאים שהתעניינו בעדותו על צפון קוריאה. הוא נפטר ב-10 באוגוסט 2005, בגיל 96.

האמת המוסתרת מאחורי עלייתו לשלטון של קים אל-סונג

על פי דו"ח מודיעין צבאי אמריקאי סודי שכיום הותר לפרסום, כאשר קים איל-סונג חזר לקוריאה בשנת 1945, הוא טיפח את צ'ו מאן-שיק, לאומן קוריאני בולט והדמות הלא-קומוניסטית המכובדת ביותר בצפון קוריאה. בשיחות פרטיות הבהיר קים לצ'ו כי הוא לאומן נלהב וכי אינו תומך בכל התוכניות הקומוניסטיות לקוריאה.

למעשה, הביוגרפיה הרשמית של קים איל-סונג מתעלמת לחלוטין מהתקופה של ארבע השנים (1941–1945) שבהן שהה באימונים בברית המועצות. כך טוען ג'ונגוון א. קים, חוקר בתחום לימודי משפטים מזרח-אסייתיים באוניברסיטת הרווארד.

כיום, 75 שנים לאחר שובו של קים איל-סונג לקוריאה יחד עם כוחות הכיבוש הסובייטיים בעקבות כניעת יפן, אין מחלוקת בנוגע לעובדות הבסיסיות – מלבד סוגיה אחת. כל המומחים מסכימים כי כאשר חזר למולדתו באמצע ספטמבר 1945, הוא לבש את מדיו של קצין בצבא האדום, אך אין הסכמה באשר לדרגתו המדויקת.

מאמר שהתפרסם ב-Korea & World Affairs מציין כי קים איל-סונג "נכנס לצפון קוריאה במדי צבא רוסי בדרגת קפטן או מייג'ור". לעומת זאת, ד"ר אלכסנדר ז'בין, מנהל המרכז ללימודי קוריאה במכון לחקר המזרח הרחוק של האקדמיה הרוסית למדעים במוסקבה, טען כי "מקורות ומסמכים רוסיים קובעים כי הוא היה קפטן".

האלוף ניקולאי גאורגייביץ' לבדב, שהיה חבר במועצה הצבאית של הארמייה ה-25 של הצבא האדום, אשר שלטה באזור הצפוני של קוריאה בין השנים 1945 ל-1948, אישר כי קים איל-סונג החזיק בדרגת קפטן בצבא הסובייטי. בראיון שנערך עמו בשנת 1984 ופורסם בשנת 2011 בכתב העת הרוסי Sovershenno sekretno ("סודי ביותר"), סיפר לבדב:

"קים איל-סונג הובא אלינו במהרה. חשבתי שזה מוזר שהוא לבש מדים של קפטן סובייטי ועל חזהו היה עיטור הדגל האדום, בעוד שהאיש שהביא אותו היה לבוש בבגדים אזרחיים. הקוריאני המוצק ובעל הפנים העגולות דיבר רוסית טובה, אך בכל הנוגע להכשרה פוליטית, הוא היה בור לחלוטין. הוא נכשל לחלוטין בבחינה על מרקסיזם-לניניזם. אך לא הייתה לנו ברירה; לא יכולנו פשוט לגשת לסטלין ולדווח שהמועמד שלו אינו מתאים".

בעוד שהמקורות הרוסיים טוענים כי קים איל-סונג היה בדרגת קפטן בצבא האדום בעת חזרתו לקוריאה ב-1945, פרסומים אחרים, כולל המהדורה המקוונת הנוכחית של Encyclopaedia Britannica ומקורות נוספים, מציינים כי דרגתו הייתה מייג'ור.

על פי קים צ'אנג-סון, מחבר הדו"ח "Fifteen-Year History of North Korea", שפורסם על ידי מחלקת המסחר של ארצות הברית, "אין עוררין על כך" שקים איל-סונג היה "מייג'ור זמני" בצבא האדום, שכן "ראו אצלו סימני דרגת מייג'ור". מאמר שפורסם ב-The China Quarterly בשנת 1963 תחת הכותרת "צבא העם הצפון קוריאני והמפלגה", טוען כי לקים איל-סונג "הוענקה 'מדליית סטלין' ודרגת מייג'ור בצבא האדום". באופן דומה, במאמר שפורסם ב-The Seoul Times בשנת 2009 תחת הכותרת "הסובייטים הכשירו את קים איל-סונג להנהגה", הוא הוזכר כמייג'ור.

לקריאה נוספת

• פוצ'טארב, אנדריי (14 בינואר 2005). "היועץ הסודי של 'שמש האומה'". Nezavisimoye Voyennoye Obozreniye (ברוסית).
• מקלר, גריגורי. "אני יצרתי את משטר קים איל-סונג; עדותו של הקצין הפוליטי הסובייטי ג'. מקלר". בעיות מזרח אסיה, המכון לחקר מזרח אסיה (בקוריאנית).
• סטרייפר, ביל. "היהודים הרוסים שסייעו ביצירת צפון קוריאה". ResearchGate. נצפה ב־22 במרץ 2024."היהודים הרוסים שסייעו ביצירת צפון קוריאה". Fitzinfo. 14 בדצמבר 2022.
• קים, גוק-הו; אן, הי-צ'אנג; יו, יונג-גו; אן, סונג-גיו (12 באוגוסט 1991). "עבור הסובייטים, 'קים איל-סונג כמנהיג' לא היה מובן מאליו (רשומות סודיות של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה מס' 1)". JoongAng Ilbo (בקוריאנית).
• מדצקי, אנטולי (22 ביולי 2004). "מעצב התדמית הסובייטי של קים איל-סונג". The Moscow Times.
• "הסובייטים הכשירו את קים איל-סונג למנהיגות". The Seoul Times. 2001.
• לין, היונג גו (2 בנובמבר 2009). "סדרים דו-קוטביים: שתי הקוריאות מאז 1989". Zed Books Ltd., עמ' 80.
• מרטין, בראדלי קיי (2004). "תחת חסותו האוהבת של המנהיג האב: צפון קוריאה ושושלת קים". Thomas Dunne Books.
• סון, סאה-איל (אוגוסט 2010). "הביוגרפיה הביקורתית ההשוואתית של סון סאה-איל (77)". Monthly Chosun (בקוריאנית).
• לנקוב, אנדריי ניקולייביץ' (2002). "מסטלין לקים איל-סונג: עיצוב צפון קוריאה, 1945-1960". Rutgers University Press, עמ' 18–19.
• קים, גרמן (12 ביוני 2020). "מיכאיל קאן – לוטננט קולונל סובייטי עם סמכויות של גנרל". אגודת הקוריאנים בקזחסטן (ברוסית).
• ג'ון, היונ-סו (2015). "התוכנית הסובייטית לממשלה הזמנית הקוריאנית שלאחר המלחמה: מחקר של החלטות הפוליטבירו". Asian Perspective, כרך 39 (4), עמ' 730–731.
• "ממוריאל – גריגורי קונוביץ' מקלר: מערכת הנצחה בינלאומית". skorbim.com.

חומרי המקור

חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.