עלילונה

גלו את ההיסטוריה המרתקת של הציונות, היהדות ומדינת ישראל

הציבור הנאור

גל לירן11 mins

הציבור הנאור הוא מושג המופיע בתדירות נמוכה בפסקי דין של בית המשפט העליון בישראל למן שנות השישים, בהקשר של הכרעות ערכיות במשפט. החל בשלהי שנות השמונים עשה בו אהרן ברק בבית המשפט העליון כשופט וכמשנה נשיא, שימוש שיטתי כדי לתאר קריטריון אשר ינחה את בית המשפט כאשר הוא נדרש להכריע בסוגיות ערכיות, ובמיוחד כאשר קיימת סתירה בין שני ערכים. על רקע זה חדר הביטוי לשיח האקדמי והציבורי, המשפטי והפוליטי, באמצע שנות התשעים, והיווה סלע מחלוקת בתחומים המשיקים למחלוקת סביב המהפכה החוקתית.

משה לנדוי ואהרן ברק. צילום: אלכס קולומויסקי.
משה לנדוי ואהרן ברק. צילום: אלכס קולומויסקי.

מקור הביטוי

לפי הידוע, המושג "הציבור הנאור" הופיע לראשונה בפסיקה הישראלית בדבריו של השופט משה לנדוי מבית המשפט העליון בערעור אזרחי משנת 1963. מדובר היה בסכסוך עסקי בין נוסעת לחברת ספנות, והתמקד בתוקפו של סעיף בחוזה ההתקשרות הפוטר את החברה מאחריות לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו במהלך הנסיעה, ובשאלת עמידתו בתקנת הציבור. בפסיקתו, השופט לנדוי התייחס למושג "הציבור הנאור", אך שימושו במונח היה חד-פעמי.

בשנת 1969, בבג"ץ שליט, שב השופט לנדוי להשתמש במונח זה, והדגיש את הצורך בריסון שיפוטי בעת יישומו. הוא אף הזכיר את הפעם הקודמת שבה עשה שימוש במונח זה, תוך שהוא מסביר את הצורך בריסון והזהירות בשימוש במושג, במיוחד בהיעדר הסכמה כללית בציבור. בסופו של דבר, דעתו של לנדוי הייתה בדעת מיעוט, והוא סבר כי יש לדחות את עתירתו של בנימין שליט.

נשיא בית המשפט העליון, שמעון אגרנט, השתמש אף הוא בביטוי "הציבור הנאור" בפסק הדין בבג"ץ מירון נגד שר העבודה. במקרה זה דחה אגרנט את העתירה בטענה של היעדר זכות עמידה, והביע את עמדתו באשר לשימוש במושג זה כדי לשקף את עמדות הציבור המתקדם.

המושג "הציבור הנאור" נובע מהשפעות של תנועת הנאורות האירופית (Age of Enlightenment), ובמיוחד מהמורשת המשפטית והתרבותית של גרמניה. אחד מהמונחים המרכזיים שהשפיעו על גיבוש המושג הוא ה-Rechtsstaat, שפירושו "מדינת חוק". מושג זה, שהתפתח במאה ה-19 בגרמניה, ייצג את רעיון הממשל לפי עקרונות החוק, אך גם את חשיבותו של ציבור משכיל ורציונלי, המחויב לערכים תרבותיים משותפים. בתפיסה הגרמנית, ההבחנה בין ציבור משכיל ומתקדם לבין אלה שאינם חלק מהאליטה התרבותית יצרה הבחנה מעמדית ברורה.

ההיסטוריה של המרחב הציבורי הנאור במערב אירופה ובמיוחד בגרמניה, כללה לא רק את הבורגנות אלא גם את המעמדות הגבוהים, כמו האצולה, שהשתתפו בדיונים ובהתארגנויות תרבותיות וחברתיות. הרעיון של המרחב הציבורי הנאור כלל פן אופוזיציוני כלפי המשטרים האבסולוטיים, אולם הוא גם היה חלק מהתהליכים החברתיים שתרמו לאינטגרציה בין המעמדות הגבוהים. התערבבות זו לא תמיד הייתה חתרנית, אלא יצרה לעיתים אליטה חדשה שהתבססה על חינוך, תרבות וטעם.

הפרדוקס המרכזי של המרחב הציבורי הנאור היה בכך שהוא גישר בין מעמדות חברתיים ותרבותיים שונים, אך בו זמנית גם הרחיב את הפער בין המעמדות בעלי האמצעים לבין המעמדות הנמוכים. הברמס הצביע על מתח זה, כאשר הוא תיאר את המתח בין האידיאל האוניברסלי של המרחב הציבורי לבין מערכת יחסי הקניין הקפיטליסטיים שבה היה משולב.

המושג "הציבור הנאור" שימש לעיתים ככלי להדרה ולביקורת כלפי יהודים. בעוד ההשכלה הדגישה את ערכי התבונה, החילון, והקדמה, היהודים נתפסו בעיני חלקים מה"ציבור הנאור" כקבוצה שמסמלת חשכה, מסורתיות ואי-רציונליות, בעיקר בשל דבקותם באמונה דתית ובמנהגים מסורתיים. תנועות אינטלקטואליות ורעיוניות שצמחו מתוך ההשכלה והמרחב הציבורי האירופי דרשו מיהודים להיטמע בתרבות הכללית ולאמץ את ערכי הנאורות כדי להתקבל כחלק מהחברה. במקרים רבים, היהודים שדבקו במורשתם הדתית נתפסו כ"חשוכים" ובלתי שייכים לתהליך הקידמה האירופי, דבר שהוביל לאנטישמיות מודרנית שהתבססה על הדרה תרבותית ורעיונית ולא רק דתית.

השפעתה של ההשכלה הגרמנית הייתה משמעותית על שופטים ישראלים, בעיקר אלה שהתחנכו באירופה לפני עלייתם לישראל. שופטים אלו, כמו חיים כהן, אימצו את המושג "הציבור הנאור" כדי לייצג את תפקידם בבית המשפט כמי שמובילים את החברה לכיוונים נאורים, מתקדמים ורציונליים. מושג זה שיקף את שאיפתם של השופטים לייצג את הערכים של חברה משכילה ותרבותית, ובאופן מסוים שיקף גם את מורשתם התרבותית מהתקופה בה גדלו.

ההשפעות של התנועה הליברלית הגרמנית על התפיסה של הציבור הנאור במשפט הישראלי ניכרות גם בהתמקדותה בזכויות האזרח ובחינוך. התנועה הליברלית הגרמנית לא הדגישה את החירות האישית במובן הבריטי או האמריקני, אלא שמה דגש על הציבור המשכיל והמתורבת, שהיה מחויב לערכים משותפים ולחובות ציבוריות. התפיסה שהציבור המשכיל הוא זה שמוביל את החברה הייתה חלק בלתי נפרד מהתפיסה של בית המשפט העליון הישראלי בנוגע לתפקידו בקביעת נורמות מוסריות וחברתיות. בעוד המורשת הגרמנית שהובאה על ידי השופטים התמקדה בערכים כמו חינוך והשכלה, אך היא נשאה עמה גם גישות אליטיסטיות. מושג "הציבור הנאור" שיקף לעיתים הבחנה בין קבוצה תרבותית ואליטיסטית לבין שאר החברה, והוביל לביקורת מצד אלו שראו בכך אלמנט של שליטה תרבותית על החברה הרחבה. זה יצר מתח מסוים בין תפיסות מודרניות של דמוקרטיה לבין הרעיון של ציבור נאור המוביל את החברה.

הבעייתיות במושג זה נעוצה גם בהיסטוריה של רפובליקת ויימאר, שם המונח "הציבור הנאור" היה קשור לדיונים משפטיים ופוליטיים, אך נפילת הרפובליקה והמשבר החברתי שקדמו לעליית הנאציזם חשפו את חולשותיה של תפיסה זו. ברפובליקת ויימאר, שבה התפרקה החברה והכוחות הליברליים לא הצליחו לשמור על יציבות, ורבים מקרב "הציבור הנאור" אף שיתפו פעולה עם היטלר והמפלגה הנאצית, הרעיון של ציבור נאור שיוביל את המדינה מתוך המשבר לא צלח. במהלך תקופה זו, המושג "הציבור הנאור" אומנם שיקף עקרונות של השכלה וחינוך, אך הוא גם הראה את מגבלותיו ככוח מוביל בחברה מתוחה ושסועה. המשבר של ויימאר הדגים כי תפיסות נאורות ומשכילות לא תמיד מסוגלות לשמור על דמוקרטיה יציבה, במיוחד כאשר ישנן כוחות חברתיים גדולים שמושכים בחוטים.

במשפט הישראלי, השופטים אשר אימצו את המושג "הציבור הנאור" לא תמיד התייחסו לביקורת על המונח או להיסטוריה המורכבת שלו בגרמניה, וראו בו כלי לקידום ערכים ליברליים ומשפטיים מתקדמים. עם זאת, הביקורת נותרה גם בהקשר הישראלי, במיוחד בכל הנוגע לשימוש במושג זה כדי להגדיר את ערכיה של החברה כולה. ביתר שאת תפיסה זו השפיעה על הבנייה של המערכת החברתית הישראלית לכזו של "נאורים" ו"חשוכים", דבר שהעצים את ההלם התרבותי הגדול של "המהפך" ב-1977 ו"המהפך השני" של סוף 2022, בו אנשים שהיו נחשבים "חשוכים", קיבלו רשמית ובאופן טוטאלי את המפתחות להנהגת המדינה.

תנועת ההשכלה. מאת אניסה שארל גבריאל למונייה, בערך בשנת 1812.
תנועת ההשכלה. מאת אניסה שארל גבריאל למונייה, בערך בשנת 1812.

בפי אהרן ברק

אהרן ברק, יותר משופטים אחרים, התייחס לביטוי "הציבור הנאור" וקבע אותו כאמת מידה סמלית על פיה צריך לקבל החלטות שיפוטיות. כך למשל, עוד בשנות ה-80 השתמש בו – בהתייחסותו לכך שיש לגלות סובלנות כלפי בחורי ישיבות המבקשים לדחות גיוסם לצבא, או כדי להכריע בנושאים אזרחיים. הציבור הנאור הייתה אמת מידה על פיה השופט נדרש לבחור בין חוקים וערכים החופפים זה את זה, או כאשר הם צפים מתוך לאקונה הקיימת בספר החוקים. במקרים כאלה: "לא רגש הצדק של השופט האינדיבידואלי קובע מה הם כללי הצדק היושר… אמת המבחן המדריכה אותנו היא תחושת הצדק וההגינות של הציבור הנאור בישראל".

בשנות ה-90, כאשר נחקקו חוקי היסוד של מדינת ישראל, נדרש בית המשפט העליון ליישב סתירה לכאורה הקיימת מלשון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסח החוק נכתב כי מטרתו "להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". ברק התייחס למקרים בהם ישנה סתירה בין ערכים יהודיים וערכים דמוקרטיים, וכתב: "כאשר ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם ניתנים ליישוב עם ערכיה כמדינה דמוקרטית, אין מנוס מהכרעה. הכרעה זו צריכה להיעשות לדעתי לפי תפיסותיו של הציבור הנאור בישראל". ברק אף ציין כי הביטוי "ציבור נאור" אינו מתכוון לציבור מסוים אלא מטפורה המשקפת את המורכבות והפלוריאליזם של החברה והמדינה. כן ציין כי "תפישות היסוד של הציבור הנאור אינן קבועות ועומדות, הן נתונות בתנועה מתמדת".

ביקורת

הביטוי הפך לסמל הביקורת על ברק בעת שהוביל את המהפכה החוקתית והאקטיביזם השיפוטי. הביטוי עורר הדים רבים ומחלוקת ציבורית ואקדמית חריפה, מימין ומשמאל. תחילה תקפו אותו דווקא חוגי תיאוריה וביקורת מן השמאל הרדיקלי הפוסט-מודרניסטי. פרופ' רונן שמיר מאוניברסיטת תל אביב פרסם עוד בשנת 1994 את מאמרו "הפוליטיקה של הסבירות", המותח ביקורת נוקבת על השימוש של ברק בביטוי. אליבא דשמיר, נטל ברק סמכויות רבות מן המחוקק. שמיר מכנה זאת "האימפריאליזם של החוק" – אימפריאליזם החולש על רבים מתחומי החיים ועל פיה תפקידו של השופט לקבוע, באמצעות תבונתו, מה ראוי ומה נורמלי, דבר הנמשל בעיני שמיר לפעילות מועצת חכמים.

על-פי שמיר, מועצת חכמים של ברק מושלת בכיפה באמצעות המצאת המונח "הציבור הנאור", שאינו אלא מטפורה ל"ערכי היסוד" שקובע השופט. הציבור הנאור משמש אפוא כנקודת מוצא של השופט בבואו להכריע דינים, בדומה למושג כ"האני מאמין של האומה", זאת כאשר נמנה השופט לעד עם אותו "ציבור נאור". הנה כי כן, טוען שמיר, עושה ברק שימוש בהיגיון מעגלי, כאילו אין השופט פוסק על פי נהמת לבו כי אם אובייקטיבית, כדעת הציבור הנאור, אולם למעשה שיקול דעתו של הציבור הנאור זהה תמיד לזה של השופט. שמיר מונה שימושים דומים בהיגיון מעגלי בהקשר זה מצד ברק: מחד, תפקיד השופט לשמור על שלטון החוק, ומאידך הוא מגדירו ככזה שאינו אלא דברו של השופט, פסק דינו.

שמיר מזהה דעות קדומות העומדות ביסוד הגדרת ברק את הציבור הנאור, המובדל מפשוטי העם, הבורים והבערים. השקפת עולם זו משקפת את עולמן התרבותי והמוסרי של האליטות בישראל, בנות התרבות, האירופיות, המשכילות, המדירות את רגליו של "האחר", הדתי, הלא-רציונלי, המיסטי. שמיר רואה במהלך זה של ברק בגדר בריאתה של שכבה חברתית המתבססת על החזקה בנכסי המוסר והאינטלקט של החברה המוקנים לבני האליטות באקדמיה. שכבה זו מבקשת להשתלט על כל תחומי הידע ולנהל בשמם את החברה באופן בלבדי. שמיר מזהה תופעה זו בספרות האקדמית בשם בורגנות מנדרינית.

באותו הגיליון, כותב על הביטוי גם פרופ' מנחם מאוטנר במאמרו "הסבירות של הפוליטיקה". מאוטנר מסכים עם שמיר כי הציבור הנאור אינו מייצג אלא קבוצה בדלנית המדירה את רוב רובו של הציבור בישראל. לדעתו, הדבר בעייתי משום שהחברה הישראלית היא חברה רב תרבותית ופלורליסטית. מאוטנר מסביר ומבהיר כי עיקר האזכורים של "הציבור הנאור" בפסיקות בית המשפט העליון בשנות השמונים והתשעים נעשו על ידי אהרן ברק, כאמצעי להצדקת ערכים מסוימים.

לטענת מאוטנר, השימוש של ברק בביטוי זה הוא חלק ממאמץ ניכר להתגונן בפני תוקפיו בקרב ציבור אנשי המשפט שראו בהיותו הגורם העיקרי המוביל את ירידת הפורמליזם ועליית הערכים בבית המשפט וסברו כי הדבר מוביל לסובייקטיביזם שיפוטי בו כל שופט יפסוק על פי ערכיו שלו הוא, ובכך מעלה ברק את מערכת המשפט על מדרון חלקלק שסופו בניהיליזם מוסרי מוחלט. מכאן שהשימוש בערכי הציבור הנאור נועד להיות מנוגד לערכיו הפרטיים של השופט, לכאורה, ולתת תוקף מוסרי ציבורי אך גם מגביל לפסיקותיו. מאוטנר אינו "קונה" הסבר זה וקובע שהרטוריקה הזו של ברק אינה אלא אמצעי הסוואה להשלטת ערכיו האישיים של השופט על פסיקותיו שנהנות מחירות יצירתית רבה במיוחד ביחס לעבר בשל כך. ביטויים נוספים המשתייכים לרטוריקה זו הם "ערכי היסוד" ולא סתם "ערכים" שמטבע הדברים לוקים בארעיותם.

השופט פרופ' מנחם אלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, כתב על הביטוי במהלך פסה"ד 506/88 פסק דין יעל שפר נגד מדינת ישראל:

"לאחרונה נאמר כי תוכנו של 'כבוד האדם' ייקבע על פי ההשקפות של הציבור הנאור בישראל, על רקע תכליתו של 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'. דברים אלה, עם כל הכבוד, אינם מקובלים עלי. תמיהני, כיצד ומאין נכנס ל'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו', לצורך הגדרת זכויות היסוד שבו, 'הציבור הנאור בישראל'? מיהו ציבור זה? מי זוכה להימנות עליו או שלא להימנות עליו? מה טיבו של נאור זה ומה משמעות נאורותו?"

המשורר, המשפטן, העיתונאי ועורך עיתון אל-איתיחאד של חד"ש, רג'א זעאתרה, תקף אף הוא את המושג באתר האינטרנט "הגדה השמאלית", הגדירו כמייצג החברה הלבנה והשוביניסטית המדירה שחומי עור, חרדים וערבים וסיכם באומרו כי הציבור הנאור בפי ברק אינו אלא ציבור "המעדיף את זכותה של אליס מילר לטוס ולהרוג ילדים עזתיים על פני זכותה של אם חד-הורית להתפרנס בכבוד ולחנך את ילדיה".

הפילוסופית של המשפט, פרופ' רות גביזון, חיוותה דעתה בחריפות על מושג זה, וטענה כי ערכי הציבור הנאור אינם בהכרח נעלים על ערכי ציבור מאמיניו של הרב עובדיה יוסף: "כסמכות מוסרית עליונה לא ברור שבית המשפט טוב יותר מעובדיה יוסף. ולא ברור שהערכים העל-חוקיים של הציבור הנאור שבשמם הוא פועל, עולים על הערכים העל-חוקיים של הציבור הדתי, למשל.".

ניתוח תאורטי מקיף הוצע בשנת 2008 על ידי איש מדע המדינה והמשפטן פרופסור גד ברזילי הסבור כי מושגי שסתום כגון "ציבור נאור" נובעים מן העובדה כי המשפט הוא פוליטי וכי בהגדרתו הוא אינו יכול להיות נייטרלי. ברזילי משתמש בתיאוריזציה מקיפה כדי לחשוף את היסודות הפוליטיים של המשפט שמובילים לעשות שימוש במושגים כגון "הציבור הנאור".

המשפטן איש התקשורת בן דרור ימיני תקף את ברק ואמר כי הוא "עוקף את הדמוקרטיה, לכיוון של קבוצה ערכית השולטת בבית המשפט" ואילו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט משה לנדוי, כינה באופן חסר תקדים את חסידי התפישה שביטא ברק בשם "פונדמנטליסטים של המשפט".

הביטוי "הציבור הנאור" הפך לכלי נשק עיקרי של התוקפים את הלגיטימיות של בית המשפט העליון בכלל ואת תפישתו של אהרן ברק את התפקיד השיפוטי בפרט. הביטוי נתפש בעיני רבים ככזה המבטא זלזול בציבור הכללי ובערכיו.

בשנת 2001 הודה ברק כי ייתכן ושגה בניסוח הביטוי ויצר רטוריקה המזמינה ביקורת.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

חומרי המקור

חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.

One thought on “הציבור הנאור”

Comments are closed.

Related News

Back To Top

תפריט נגישות