לוחמי חרות ישראל (בראשי תיבות: לח"י) הייתה מחתרת עברית א-פוליטית בארץ ישראל שפעלה נגד המנדט הבריטי, משנת 1940 ועד אחרי הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. מטרתה המוצהרת של המחתרת הייתה לשחרר את ארץ ישראל מידי השלטון הבריטי באמצעות טרור ולהקים בה מדינה יהודית.
מקימי הארגון היו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. תחילה, הלח"י חיפש ברית עם מדינות הציר איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית, במלחמה בכובש הבריטי. לאחר מותו של מייסד הארגון אברהם שטרן ב-1942, החלה ההנהגה החדשה של לח"י, תחת הקומוניסט נתן ילין-מור, לתמוך בברית המועצות של יוסיף סטלין וב"בולשביזם לאומי" (National Bolshevism). להבדיל מהתפיסה המקובלת, ארגון הלח"י לא היה ימני אלא א-פוליטי. הוא היה מחולק לפלג הימני של "מלכות ישראל" (תחת הנהגת אברהם שטרן וישראל אלדד) ולפלג השמאלי שהיה מחולק בין קומוניסטים גמורים לחברי הכנענים, אשר האמינו שהיהודים והערבים הם עם אחד – העם העברי.
דרך פעולתו העיקרית של לח"י הייתה התנקשויות בבכירי ממשלת המנדט והצבא הבריטי. לח"י הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת המנדט נגדה פעל, ובעקבות רצח ברנדוט – גם על ידי ממשלת ישראל. החוק המגדיר אותם כארגון טרור בוטל בשנת 1979. הארגון ראה בביצוע של פעולות כנגד נציגים כלי לגיטימי והכרחי להגשמת החזון הציוני.
בשנת 1980 הכירה מדינת ישראל בתרומתו של ארגון לח"י, וראתה בו גוף לוחם שסייע בהקמת המדינה. באותה שנה נוצר "אות הלח"י", שהוענק לחברי המחתרת.
ב-1939, העולם היה עד לפריצתה של מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה הנאצית פלשה לפולין והובילה לתחילתה של אחת התקופות ההרסניות ביותר בהיסטוריה האנושית. ברקע זה התעצמו חילוקי דעות בין חברי תנועות המחתרת היהודיות בארץ ישראל, במיוחד באצ"ל (ארגון צבאי לאומי) – אחד הארגונים הציוניים שהוקמו כדי להיאבק על חירות העם היהודי ולהקים מדינה יהודית בארץ…
דוד צבי פנקס (5 בדצמבר 1895 – 14 באוגוסט 1952) היה פוליטיקאי ישראלי, מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת, ושר התחבורה. בשנת 1952, הוא עבר ניסיון התנקשות על ידי שני פעילי שמאל קיצוני, ואחרי זמן קצר נפטר מהתקף לב. למרות שהשניים זוכו מחמת הספק, לאחר שנים הם הודו שאכן הם אלו שהטמינו את הפצצה, אך שזה…
