קטגוריה: הפלמ"ח

הפלמ"ח (ראשי תיבות של "פלוגות מחץ") היה כוח המגן המובחר של "ההגנה", שהוקם בשנת 1941 ושימש כזרוע הצבאית המתקדמת ביותר של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. הפלמ"ח הוקם בתגובה לחשש מפני פלישה גרמנית אפשרית לארץ ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה, ובמהלך שנות פעילותו הפך לכוח מחתרתי מרכזי שהתמחה בלחימה, מודיעין והגנה על יישובים יהודיים.

הפלמ"ח כלל יחידות לוחמים שעברו אימונים אינטנסיביים, והיה מבוסס על מודל ייחודי של שילוב עבודה חקלאית והכשרה צבאית, כאשר לוחמיו שירתו ביישובים חקלאיים ועבדו במקביל להשתתפות באימונים ופעולות צבאיות. הדגש על חיי שיתוף ועבודת אדמה חיזק את הקשר האידיאולוגי בין הלוחמים לבין רעיונות ההתיישבות הציונית.

במהלך שנות פעילותו, הפלמ"ח היה מעורב בשורה של פעולות מבצעיות, בהן פעולות חבלה נגד מתקנים בריטיים, סיוע בהעפלה – העלאת עולים לארץ ישראל באופן בלתי חוקי, ופעולות מודיעין והגנה כנגד התקפות ערבים. הפלמ"ח גם נטל חלק מרכזי בהכנה ובביצוע של פעולות הגנה והתקפה במהלך מלחמת העצמאות (1948), והיווה כוח מרכזי בצה"ל שזה עתה הוקם.

מפקדים רבים מהפלמ"ח הפכו לאחר מכן למפקדים בולטים בצה"ל ולמנהיגים פוליטיים במדינת ישראל, בהם יגאל אלון, משה דיין ויצחק רבין. הפלמ"ח היה ידוע ברוח הלחימה והחברות שפיתח בקרב לוחמיו, ותרם תרומה מכרעת להקמת מדינת ישראל ולביסוס צה"ל כצבא ההגנה המרכזי.

ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון, רצה לפרק את הפלמ"ח כחלק ממאמציו לבסס את צה"ל כצבא ממלכתי מאוחד וממושמע, ללא זיקה פוליטית או ארגונית לאף מפלגה או קבוצה בתוך החברה הישראלית. הפלמ"ח היה מזוהה באופן חזק עם תנועת הפועלים והקיבוצים, ובמיוחד עם תנועת "השומר הצעיר", שנחשבה לחלק מהשמאל הפוליטי. בן-גוריון ראה בכך סכנה לאחדות הלאומית וליכולת לבנות צבא ממלכתי מקצועי, שיפעל אך ורק תחת מרות הממשלה ולא תחת השפעות פוליטיות חיצוניות.

מעבר לחשש מהזיקה הפוליטית של הפלמ"ח, בן-גוריון ראה גם את עצמאות הפעולה היחסית של הפלמ"ח כמכשול להקמת צבא ריכוזי חזק. הוא האמין שבכדי להבטיח את יעילותו של צה"ל, כל הכוחות הצבאיים חייבים להיות מאוחדים תחת פיקוד אחד ולא להיות מבוססים על מבנים עצמאיים בעלי אידיאולוגיות או מבנים ארגוניים נפרדים.

ב-1948, זמן קצר לאחר הקמת מדינת ישראל, הורה בן-גוריון על פירוק הפלמ"ח במסגרת תהליך זה. ההחלטה עוררה התנגדות רבה בקרב חברי הפלמ"ח ותומכיהם, שראו במהלך כפגיעה בערכים ובהישגים של הארגון, שהיה גורם מרכזי במאבק להקמת המדינה. למרות זאת, בן-גוריון עמד על כך כי הפיכת צה"ל לצבא ממלכתי היא חיונית לביטחונה של המדינה הצעירה ולמניעת פילוגים פוליטיים בתוך הכוחות הצבאיים.