המחתרות הן הארגונים חשאיים שפעלו בארץ ישראל בתקופת היישוב, בעיקר בתקופה העותמאנית והמנדט הבריטי, במטרה להיאבק נגד השלטון הזר ולהקים מדינה יהודית עצמאית. שלוש המחתרות המרכזיות שפעלו בארץ היו "ההגנה" (שכללה תחתיה את "הפלמ"ח), "אצ"ל" (ארגון צבאי לאומי) ו"לח"י" (לוחמי חירות ישראל), שכל אחת מהן פעלה בגישות שונות ובשיטות מגוונות כדי לקדם את מטרותיה הלאומיות.
"ההגנה" הייתה הכוח הגדול ביותר ונחשבה למחתרת המרכזית של היישוב המאורגן, והיא פעלה בעיקר להגן על היישוב היהודי ולהכין את הכוח הצבאי שעתיד היה להפוך לצה"ל לאחר הקמת המדינה. לעומתה, אצ"ל ולח"י פעלו בקו תקיף יותר, ולעיתים נקטו בפעולות התקפה ישירות נגד הבריטים והערבים, במטרה להביא לסיום המנדט הבריטי ולהקים מדינה יהודית ריבונית.
המחתרות גם היו מעורבות בפעולות נגד שלטון המנדט הבריטי, שכללו חבלה, פיגועים, פעולות סודיות וארגון הגנה עצמית, ולעיתים תיאמו ביניהן פעולות משותפות. הפעולות של המחתרות יצרו קונפליקטים בין המחתרות לבין הבריטים, ולעיתים גם בתוך היישוב היהודי עצמו, כאשר הייתה מחלוקת לגבי שיטות הפעולה הרצויות.
לאחר קום המדינה ב-1948, המחתרות פורקו, ולוחמיהן השתלבו בכוחות הביטחון הרשמיים של המדינה החדשה, אך מורשתן נותרה מרכזית בזיכרון ההיסטורי של התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל.
התקרית במועדון השומר הצעיר התרחשה בליל 13 בפברואר 1944, כאשר ארבעה חברי מחתרת לח"י הגיעו למועדון ברחוב מצדה 21 בתל אביב כדי להפיץ חוברות הסברה לזכר יאיר, זליג ז'ק ואברהם אמפר שנפלו בקרבות, בקרב בני נוער של תנועת השומר הצעיר. באותה עת התקיימה במקום מסיבת ט"ו בשבט, וכמאה בני נוער נכחו בו. חברי הלח"י עמדו…
הכרזת הלח"י על מלחמה בבריטים פורסמה ב־1 בנובמבר 1943, ימים ספורים לאחר בריחת ה-20 מלטרון. עצם הבריחה נתפסה כנקודת מפנה בתולדות הארגון – מאירוע של הישרדות והצלה למהלך סמלי של חידוש הכוח המחתרתי. בעיתון המחתרתי "החזית" (גליון ה') נוסחה ההכרזה כפתיחת "חזית המלחמה להקמת המלכות העברית". היא לא הוצגה כהודעה טכנית בלבד אלא כקריאה היסטורית,…
התקיעה בכותל של שנת 1946 הייתה פעולת מחתרת לא-אלימה שביצעו שלושה נערים בני תנועת בית"ר בירושלים – אפרים שטיינברג, שמואל בג'יו ומשה קיראון (קרואני) – ביוזמת האצ"ל, ביום הכיפורים תש"ז. היא הייתה חלק ממסורת תקיעת שופר שנמשכה משנת 1930 ועד קום המדינה, כהתרסה נגד האיסור הבריטי על מנהגים דתיים יהודיים ברחבת הכותל המערבי. התקיעה עוררה…
רחמים מזרחי (תרפ״ד, 1924 – י״ז בתשרי תש״ט, 20 באוקטובר 1948) היה לוחם אצ״ל ירושלמי. כנער הצטרף לבית״ר ואחר-כך לאצ״ל, ונודע כאחד מתוקעי השופר בכותל בתקופת המנדט. ב-1944 נעצר, הוגלה למחנות אריתריאה-סודאן-קניה והוביל ניסיונות בריחה, בהם בריחת ה-54. עם שובו ביולי 1948 התגייס לצה״ל ולחם באזור ירושלים. הוא נפל בקרב בין מלחה לבית ג׳אלה ונזכר…
העלייה לתל חי בי״א באדר הייתה תופעה שנתית רבת משתתפים שהתפתחה במהלך תקופת המנדט הבריטי, ושימשה במה למאבק פוליטי, אידאולוגי וסימבולי בין מחנות הציונות השונים. ראשיתה בשנת 1928, ביוזמת תנועת בית״ר (ברית טרומפלדור), אשר ביקשה לעצב מסורת לאומית המתרכזת בקברו של יוסף טרומפלדור, וליצור טקס לאומי משותף של אחווה וזיכרון. המהלך נתקל בהתנגדות חריפה מצד…
