זיינב בינת אל-חארית'

זיינב בינת אל-חארית' (בערבית: زينب بنت الحارث, נפטרה ב-629) הייתה אישה יהודייה ממוצא תימני שניסתה להתנקש במוחמד בעזרת כבש מורעל, בעקבות קרב ח'ייבר, בו נרצחו בני משפחתה ושבטה על ידי הפולשים המוסלמים. חלק מהמסורות טוענות שהיא אכן הצליחה, דבר אשר סותר את דבריו של מוחמד שאללה לעולם לא היה מאפשר לניסיון ההתנקשות להצליח.

משפחה

משפחתה הייתה ממוצא יהודי-תימני שהתיישבה בח'ייבר כמה דורות קודם לכן. אביה, אל-חארית' אבן אל-חארית', ושני אחיו, מרהב אבן אל-חארית' ויסיר, היו לוחמים-משוררים מפורסמים. נראה כי זיינב הייתה הילדה הבכורה, שכן אביה נקרא "אבו זיינב".

בקיץ 625 הגיעו לח'ייבר בני שבט נדיר, שגורשו ממדינה על ידי מוחמד. ביניהם היה סלאם אבן משכּם אל-נדירי, לוחם-משורר שזיינב נישאה לו. חלק מהמקורות טוענים שלסלאם ולזיינב היה בן בשם חריג'ה. עם זאת, אל-ואקידי מציין כי בניו של סלאם היו עמר, שנולד לא יאוחר מהאביב של 627, ואל-חכּם, שנולד בקיץ של 628.

מצור ח'ייבר

במהלך התקופה הרומית התיישבו יהודים באזור חצי האי ערב, בעיקר בתימן ובחג'אז (צפון-מערב ערב הסעודית). בחג'אז, באזור העיר ית'רב (כיום אל-מדינה), חיו שלושה שבטים יהודיים מרכזיים: בני קינוקאע, בני נדיר ובני קורייט'ה. בני קינוקאע עסקו בצורפות, בעוד בני נדיר ובני קורייט'ה עסקו בחקלאות וגידול תמרים. במהלך המאה ה-6 התיישבו בקרבת היהודים שבטים ערביים כמו אוס וחזרג', שהושפעו מהמוטיבים המונותאיסטיים של היהודים, והיו מהמצטרפים הראשונים לדת האסלאם.

החל משנת 622, מוחמד ניסה להפיץ את דתו החדשה בקרב יהודי אל-מדינה, אך נתקל בהתנגדות מצד השבטים היהודיים. לאחר קרב בדר בשנת 624, גורשו בני שבט קינוקאע מאל-מדינה, ואחריהם גם יהודי בני נדיר בשנת 625, שהתיישבו באזור ח'ייבר. במקביל, מוחמד החל להאשים את שבט קורייט'ה בבגידה ובסיוע לאנשי מכה שהתנגדו לו, מה שהוביל לטבח ב-600 מגברי השבט ושבי של הנשים והילדים.

בשנת 628, לאחר שנחתם הסכם שלום עם שבט קורייש במכה (הסכם חודייביה), מוחמד החליט לתקוף את חקלאי ח'ייבר היהודיים, מתוך צורך להציג הישג צבאי. במהלך הקרב, הוזמנו 30 מנהיגים יהודים לפגישה עם מוחמד, אך נתקלו במארב מצד אנשיו ורובם נהרגו. הקרב נמשך סביב המבצרים החזקים של ח'ייבר, ואנשי מוחמד הרגו כ-100 מאנשי המקום. היהודים הנותרים נכנעו והסכימו לשלם מחצית מיבוליהם כמס למוסלמים.

לאחר מצור ממושך ונפילת המבצרים המרכזיים של ח'ייבר, הושג הסכם לפיו תושבי ח'ייבר יורשו להישאר ולעבוד את אדמתם, בתמורה לתשלום מס. בנוסף, היהודייה צפייה שצפתה בבעלה ובני משפחתה נרצחים בקרב, נחטפה, אוסלמה בכפייה, ונישאה בכוח למוחמד. הניצחון בח'ייבר חיזק את מעמדו של מוחמד בקרב תומכיו וביסס את שליטתו באזור.

בעת המצור, התחבאה בתוך אחד מהמבצרים זיינב, יחד עם שאר הנשים והילדים, בזמן שבעלה סלאם פיקד על ההתנגדות באזור נטאת. הוא נהרג בקרב ביום הראשון, ואחיה של זינב, אל-חארית', לקח על עצמו את ההגנה על ח'ייבר.

תשעה ימים לאחר מכן, עלי איבן אבי טאלב הצליח לחדור למבצר נעאִם. אביה של זיינב אתגר את המוסלמים לקרב יחיד והרג כמה מהם לפני שעלי הרג את אל-חארית'. לאחר מכן, מרהב אבן אל-חארית' ניסה לנקום את מות אחיו, אך לאחר קרב עקוב מדם, עלי הרג גם אותו. אחר כך, יסיר, אחיו של מרהב, יצא לנקום את מות אחיו, וזובייר אבן אל-עוום הרג אותו. כך, כל אחיה של זיינב נרצחו על ידי המוסלמים.

במהלך עשרת הימים הבאים, זיינב הייתה עדה להעברתם של אזרחים, נשק ואוצרות אל מבצרי אל-חטיבה בזמן שהמוסלמים כבשו את המבצרים באזורי נטאת' ואל-שק. לבסוף, הפולשים תקפו את שלושת מבצרי אל-חטיבה. לא הייתה לחימה ממשית, אך המגינים לא יכלו לעמוד במצור לנצח כי מוחמד ניתק את מקורות המים שלהם, והם נכנעו.

הרעלת כתף כבש והגשתו למוחמד

כאשר המנהיגים הלכו למוחמד לנהל משא ומתן על תנאי הכניעה, החיילים נכנסו למבצרים לאסוף נשק, אוצרות ושבויים. זיינב שאלה מהו האוכל האהוב על מוחמד. כשנאמר לה שזו כתף כבש, היא שחטה כבש (בגרסאות אחרות עז) מהעדר שלה, תיבלה את הכתף ברעל קטלני וצלתה אותה. כאשר הסתיימו המשא ומתן על תנאי הכניעה, זיינב הגישה למוחמד את הארוחה כמתנה. לפי אבן אסחאק:

"כאשר השליח נח, זיינב בת אל-חארית', אשת סלאם בן משכּם, הכינה לו כבש צלוי, לאחר שביררה מהו הנתח המועדף עליו. כשנודע לה שזו הכתף, היא שמה בה כמות רבה של רעל והרעילה את כל הכבש. לאחר מכן, היא הביאה אותו והניחה אותו לפניו. הוא תפס את הכתף ולקח נגיסה ממנה, אך לא בלע אותה. בִּשְר בן אל-בַּרא בן מעֻרוּר שהיה עמו עשה כמוהו, אך הוא בלע את הנתח, בעוד השליח ירק אותו החוצה ואמר: "העצם הזו אומרת לי שהיא מורעלת"."

בִּשְר לא הצליח לקום, ו"צבעו הפך כמו צעיף לראש (טיילסאן)", כלומר, ירוק. המוסלמים זרקו חתיכה מהבשר לפני כלב, שאכל אותה ומיד מת. לפי אל-וואקידי:

"שליח האל קרא לזיינב ואמר, "הרעלת את הכתף?" היא אמרה, "מי אמר לך?" הוא השיב, "הכתף." היא אמרה, "כן." הוא שאל, "מה גרם לך לעשות זאת?" היא ענתה, "הרגת את אבי, דודי ובעלי. לקחת מהעם שלי את מה שלקחת. אמרתי לעצמי: אם הוא נביא, הוא ידע. הכבש יידע אותו מה שעשיתי. אם הוא מלך, ניפטר ממנו"."

מוחמד הצהיר כי אללה לעולם לא היה מאפשר לניסיון ההתנקשות להצליח. המוסלמים שאלו אם עליהם להרוג אותה, אך מוחמד השיב, "לא." וזיינב חזרה כפי שבאה.

לאחר שבִּשְר אכל מהכבש המורעל, הוא נותר משותק למשך שארית חייו. כשמת, כמעט שנה לאחר מכן, זיינב נמסרה לקרוביו. הם נקמו את דמו והרגו אותה.

שנים לאחר מכן, צ'חיח אל-בוכארי כתב ב"ספר הג'יזייה והחוזים" חדית שמתארת את האירוע באופן מורחב:

"כאשר ח'ייבר נכבשה, הוגש לנביא כבש צלוי ומורעל כמתנה (על ידי היהודים). הנביא ציווה: "כנסו לפניי את כל היהודים שהיו כאן." היהודים נאספו, והנביא אמר להם: "אני עומד לשאול אתכם שאלה. האם תגידו את האמת?" הם ענו, "כן." הנביא שאל, "מי הוא אביכם?" הם ענו, "כך וכך." הנביא אמר, "שיקרתם; אביכם הוא כך וכך." הם אמרו, "אתה צודק." הנביא אמר, "האם תאמרו לי את האמת עכשיו, אם אשאל אתכם על משהו?" הם ענו, "כן, אבו אל-קאסם; ואם נשקר, תוכל לדעת זאת כמו שידעת לגבי אבינו." ואז הוא שאל, "מי הם אנשי אש הגיהנום?" הם ענו, "נשהה באש הגיהנום לפרק זמן קצר, ולאחר מכן תחליפו אותנו." הנביא אמר, "ייתכן שתהיו מקוללים ומושפלים בתוכה! באללה, לעולם לא נחליף אתכם בתוכה." ואז הוא שאל, "האם תאמרו לי את האמת עכשיו אם אשאל שאלה?" הם ענו, "כן, אבו אל-קאסם." הוא שאל, "האם הרעלתם את הכבש הזה?" הם ענו, "כן." הוא שאל, "מה גרם לכם לעשות זאת?" הם ענו, "רצינו לדעת אם אתה שקרן, במקרה כזה ניפטר ממך, ואם אתה נביא, אז הרעל לא יפגע בך"."

השפעה על מוחמד

חדית' מסונאן אבו דאוד אומר שמוחמד קיבל טיפול בהקזת דם כדי להחלים מהרעל. סופר על ידי אבן שהאב:

"ג'אבר אבן עבדאללה נהג לומר שאישה יהודיה מתושבי ח'ייבר הרעילה כבש צלוי והגישה אותו לשליח האל, שאכל מהכתף… שליח האל קיבל הקזת דם על כתפו בגלל מה שאכל מהכבש. אבו הינד הקיז דם בעזרת קרן וסכין. הוא היה בעל ברית של בני באיד'ה מהאנצאר."

לדבריו, זה אכן השפיע: "אנאס סיפר שאישה הגיעה אל שליח האל עם כבש מורעל, והוא לקח ממה שהובא אליו… הוא (אנאס) אמר: "הרגשתי את השפעת הרעל על הענבל של שליח האל"."

חדית'ים המיוחסים לעאישה ואנאס אבן מאלכ מזכירים שמוחמד, על ערש דווי, זכר את הכאב העז מהפעם שנרעל בח'ייבר. מסופר על ידי עאישה: הנביא, במחלה שממנה נפטר, היה אומר:

"הו עאישה! אני עדיין מרגיש את הכאב שנגרם על ידי האוכל שאכלתי בח'ייבר, וברגע זה, אני מרגיש כאילו העורק הראשי שלי נחתך מהרעל הזה".

אום בִשְר [אם החורגת של בִּשְר אבן אל-בַּרא] באה אל הנביא במהלך מחלתו ואמרה: "הו שליח אללה! מעולם לא ראיתי חום כזה באדם." הנביא השיב לה: "הניסיון שלנו כפול ולכן השכר שלנו [בגן עדן] כפול. מה האנשים אומרים על זה [מחלתו]?" היא ענתה: "הם אומרים שזו דלקת קרום הריאה (פלוריסי)." אז הנביא אמר: "אללה לא ירצה שהשליח שלו יסבול מכך (פלוריסי) כי זה מצביע על אחיזה של השטן, אבל (מחלתי היא תוצאה של) הנתח שאכלתי יחד עם בנך."

מרואן בן עת'מאן בן אבו סעיד בן אל-מעלא סיפר כי הנביא לאום בִשְר בת אל-בַּרא אמר לפני שנפטר: "הו אום בִשְר, זה הרגע שבו אני מרגיש כאב קטלני ממה שאכלתי יחד עם אחיך [כך] בח'ייבר." המוסלמים ראו בכך שהנביא מת כשהיד בנוסף להיותו נביא שאללה כיבד אותו בכך.

כך, לפי חלק מהמקורות המוסלמים, הכבש המורעל אכן הרג את מוחמד – אבל לאט לאט ובאיחור של ארבע שנים.

הפניות

אנחנו מסרבים להיות אויבים: איך מוסלמים ויהודים יכולים לעשות שלום, חברות אחת בכל פעם, סיימון ושוסטר, 20 באפריל 2021. ISBN 978-1-951627-63-8.
מוחמד: מבוא קצר מאוד, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 24 במרץ 2011. ISBN 978-0-19-955928-2.
מוחמד אבן סעד. כתאב אל-טבאקות אל-כביר, כרך 2. תורגם על ידי ס. מוינול חק (1972). דלהי: קיטאב בוואן.
מוחמד אבן אסחאק. חיי מוחמד, תורגם על ידי אלפרד גיום (1955). אוקספורד: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
הייקל, מוחמד חוסיין (1933). חיי מוחמד, תורגם על ידי איסמעיל ראג'י אל-פארוקי (2005). קואלה לומפור: Islamic Book Trust.
מוחמד אבן ג'ריר אל-טברי. ההיסטוריה של אל-טברי, כרך 8: ניצחון האסלאם. תורגם על ידי מייקל פישביין (1997). אולבני: הוצאת אוניברסיטת מדינת ניו יורק.
אילן, ט. (2011). לקסיקון השמות היהודיים בעת העתיקה המאוחרת: חלק IV: התפוצה המזרחית, 330 לפנה"ס – 650 לספירה, טובינגן: מוהר-זיבק.
מוחמד באל-ואקידי. חיי מוחמד, תורגם על ידי ריזווי פאיזר, אמל אסמאעיל ועבדולקאדר טייב (2011). אוקספורד וניו יורק: ראוטלדג'.
דינה, א. ואיברהים, ס. אבן. (1916). חיי מוחמד, נביא אללה, פריז: מועדון הספרים של פריז.
אל-מוברקפורי, ס. ר. (2002). הנקטר החתום, לונדון: Dar-us-Salam Publishers & Distributors.
מוסלם 26:5430.
צחיח אל-בוכארי 2617.
אבו דאוד 34:4498.
אבו דאוד 40:4495.
צחיח אל-בוכארי 4428.
סונן אבו דאוד 27:3772.
צחיח אל-בוכארי 3169.
צחיח אל-בוכארי 5777.