מאי וייסנברג (השם החקוק על המצבה שלה הוא "מלכה מאי וייסנברג"; 15 באוקטובר 1913 – 2 באוגוסט 1939, י"ח באב תרצ"ט) הייתה לוחמת אצ"ל וקריינית ברדיו קול ירושלים. נהרגה בהתפוצצות פצצה באולפן הרדיו "קול ירושלים".
ביוגרפיה
מאי נולדה בעיר יוהנסבורג בדרום אפריקה, ברובע Turffontein, לאמה ברטה, לבית גארב, ילידת ליטה ולנתן נחום מרימסקי, יליד רוסיה. מאי הייתה הבכורה מבין ארבעת ילדי המשפחה. שמות אחיה ואחותה: הרולד, חנה, וארנולד אשר עברת את שמו לאורי והיה בין מקימי קיבוץ מעגן מיכאל. שני האחים בחרו לשנות את שם המשפחה ממרימסקי למרי.
הוריה היו פעילים בחיי הקהילה היהודית. השפה העברית הייתה שגורה בביתם והם דאגו שילדיהם ילמדו עברית. אביה היה ציוני כללי בהשקפתו, גבאי בבית-כנסת אורתודוקסי וחבר המועצה המקומית באזור מגוריו.
בגיל 18 השתתפה בתחרות מלכת יופי שנערכה ביוהנסבורג והגיעה למקום השלישי מתוך מאות מועמדות. הצטיינה במשחק טניס, ניגנה בכינור, והייתה חברה בארגון ישראל הצעיר.
וייסנברג השתתפה בחוג דרמה יהודי בשם "Johannesburg Jewish Guild drama section", בתפקידים ראשיים. היא למדה בבתי ספר יוקרתיים בעירה וסיימה שם את לימודיה באוניברסיטת ויטווטרסראנד. הייתה בעלת תעודת הוראה בעברית ושימשה מורה לתורת הביטוי ולדרמה. בשנת 1931, זכתה לתואר F.T.C.L (Fellowship of the Trinity College of Music), מטעם "Trinity College of Music" על תורת הדיבור. היא הייתה השלישית מדרום אפריקה שזכתה בתואר זה.
בשנת 1933 משפחתה עלתה ארצה, בעקבות אחיה הבכור, הרולד Harold, חניך תנועת הנוער בית"ר, שעלה לישראל שנה קודם לכן כנער ולמד במקוה ישראל. המשפחה התגוררה בתל אביב ברחוב טרומפלדור.
בהגיעה לישראל עסקה לפרנסתה במתן שיעורים פרטיים באנגלית למבוגרים – לעורכי-דין יהודים פליטים מגרמניה לקראת בחינות הרישוי שלהם באנגלית. היא נישאה לאחד מתלמידיה, ד"ר יוליאן וייסנברג, עורך-דין עולה מגרמניה, שהיה מבוגר ממנה בשמונה שנים. לא נולדו להם ילדים.
בשנת 1937 מאי ובעלה עברו לגור בירושלים.
בהגיעה לירושלים, התקבלה מאי ל"קול ירושלים", תחנת הרדיו של שירות השידור של פלשתינה (א"י) של השלטון המנדטורי (PBS – The Palestine Broadcasting Service). התחנה שידרה בשלוש השפות הרשמיות באותה עת: אנגלית, ערבית ועברית. מאי החלה כקריינית עוזרת באנגלית, ובהמשך הייתה לקריינית החדשות באנגלית – ונקראה "מיי מרי" (May Marry). מתוך התחנה, מאי השתתפה בהעברת ידיעות לאצ"ל, ואף הייתה רשומה כחברה בארגון.
בזכות בקיאותה וכישוריה בתחום הדרמה היא קודמה לתפקיד המנהלת של פינת הנוער באנגלית. היא הפיקה תסכיתי רדיו לילדים בהם השתמשה בשם העט "Waithill May".
כמומחית לדרמה ואומנות ההגייה היא כתבה תסריטים לרדיו, לרשות השידור הפלסטיני וגם לשירות השידור הבריטי באנגליה, ואף השתתפה בהפקתם.
נסיבות מותה
מאיר צפניה, יליד העיר העתיקה ירושלים, היה נער בן 17 שלמד מכונאות רדיו וחשמל בהתכתבות ועבד כמתלמד ברדיו. הוא הצטרף לארגון הצבאי הלאומי בשנת 1938 והיה "צעיר מהימן, מסור לארגון ושש לקרב".
באמצע חודש מאי 1939 פורסם 'הספר הלבן' של שר המושבות הבריטי מלקולם מקדונלד, שהכיל הגבלות על היישוב היהודי. בתגובה, פרצו רבים בזעם לרחובות בקריאות "לא נוותר – מקמייקל ממזר". בהפגנה חברי הארגון הצבאי הלאומי צעקו "ויצמן הבוגד רד" ופנסי רחוב נרגמו.
חנוך קלעי [סטרליץ] הועמד בראש מפקדת הארגון בירושלים, בנימין זרעוני היה מפקד הארגון בירושלים, סגנו משה מולדבסקי. משה הורביץ היה אחראי למודיעין, וישקה לבשטיין [אליאב] היה קצין המבצעים – בן 31, מוכשר ואמיץ עם רגשות לאומיים חזקים. אליאב עבד על תוכנית לפיצוץ בית השידור הממשלתי, וחיים קורפו, שהיה אז בן 18, התקין את מנגנוני ההשהיה.
אליאב נפגש עם מאיר צפניה, ובעזרת מידע ממקור מודיעיני נוסף, הם קבעו את תוכנית הפעולה. השעה 17:20 נקבעה כזמן הפיצוץ, במטרה לפגוע בערבים ואולי גם באנגלים באולפני הרדיו, תוך צמצום סכנת הפגיעה ביהודים.
בשעות הבוקר, מאיר צפניה הוסע לבית השידור לבוש במעיל מתפוצץ שתפר מצליח נמרודי, חבר אצ"ל בן 19 משכונת הבוכרים. יעקב אליאב וחיים קורפו הרכיבו במעיל מוקש חשמלי, סוללה ושעון. בתיקו נשא מאיר שלוש מעטפות נפץ.
ב-2 באוגוסט 1939 ב-7:45 בבוקר, מאיר נכנס לבניין, עבר את הביקורת והכניס את המעיל לחדר הפיקוח. מעטפה נוספת הניח באולפן 1 ואחרת במרתף הבניין. לאחר מכן עבר לאגף נפרד של התחנה.
ב-17:13, אחת המעטפות התפוצצה וריסקה את מיי וייסנברג בזמן שידור. מנסור מיהר לעזור לה ולהעביר אותה לבית החולים, אך היא נפטרה בלילה. מאנסור נפצע אנושות מהפיצוץ השני.
יעקב אליאב המתין לתוצאות בגינה העירונית, ושמע את קול הנפץ השלישי בשעה 17:30. מאיר צפניה נעצר לאחר מכן על ידי הבולשת הבריטית.
מיי וייסנברג נפצעה קשה ונלקחה לבית החולים, שם נפטרה כתוצאה מתסחיף קריש-דם. רושמי קורות הארגון הצבאי הלאומי כתבו כי יום קודם לכן הודיעו לפקידים היהודיים לא להגיע לעבודה, אך מיי לא שעתה לאזהרה ונהרגה בזמן הפיצוץ. באולפנים היו כ-20 ילדים ערבים שחולצו ללא פגע.
שירותה באצ"ל
בזמן אמת, דבר שירותה באצ"ל לא הוזכר בעיתונות ובהספדים הרשמיים. שמועות רבות הופצו על נסיבות מותה, חלקן על ידי חברים ובני משפחה שניסו לעשות צדק עם הפוגעים. חלק אמרו שהיא לא הייתה אמורה להיות באולפן בשעת הפיצוץ, ביניהם חיים קורפו מהאצ"ל (וחבר כנסת ושר מטעם ממשלות הליכוד לעתיד) שטען ש"מיי וייסנברג נהרגה בשוגג".
קייטי קפלן, חברת האצ"ל שעלתה מדרום אפריקה טענה "המחתרת, הם פוצצו אותה."
הוריה של מיי דרשו חקירה למציאת האחראים. מנהל הרדיו קרופורד מקנאר הבטיח להם כי נעשים מאמצים לגלות את האשמים. הוא הדגיש שאין כאן מניע אישי ואמר: "לא יכלו להיות לה אויבים, לא ייתכן שמישהו ביקש את רעתה".
אמה של מיי אמרה: "את הבת שלי הרגו יהודים". "פושעי מלחמה" ו"רוצחים מקרב בני עמנו".
לעומת זאת, היו אנשי אצ"ל שטענו אחרת בנוגע לאירוע. הם אמרו שמתכנני הפעולה הסתייעו במיי וייסנברג, שהייתה מספקת ידיעות לארגון. אמרו כי "קשריה של וייסנברג עם המחתרת החלו לפני הפעולה וכי מיי הייתה קרובה ברוחה לארגון".
"אירעה תקלה, מיי וייסנברג, ששיתפה איתנו פעולה ועזרה לנו בתכנון הפעולה על ידי מסירת מידע, נהרגה כאשר פוצץ אולפן הרדיו בירושלים" אמר מישהו שרצה בעילום שמו.
איש המודיעין משה הורביץ של האצ"ל לא היה מוכן לדבר בנושא , "אנחנו לא פותחים את הפה כל כך מהר, לא רק בשביל לא לכלכך את מישהו, גם בשביל לא ללכלך את עם ישראל" אמר לשואליו.
כשיצאו רשימות רשמיות של חברי האצ"ל, מיי וייסנברג הייתה כלולה בהן:
המצבה על קברה של מיי וייסנברג הוזמנה על ידי אביה, כעשרה חודשים אחרי מותה. היא ניזוקה בשנות השלטון הירדני, ושופצה על ידי המשפחה לאחר שחרור ההר במלחמת 'ששת הימים'
לקריאה נוספת
קול ישראל מירושלים מאת איזי מן, רשות השידור ופרינטיב, ירושלים, 2008. מסת"ב: 978-965-90316-1-0, עמ' 50-53
קישורים חיצוניים
2 באוגוסט 1939 מותה של שדרנית הרדיו מפיצוץ מעטפת נפץ, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2010
מלכה וייסנברג ז"ל המשקיף, 4 באוגוסט 1939
לוויית ויסנברג ומנצור דבר, 4 באוגוסט 1939
הודעה לעיתונות דבר, 11 באוקטובר 1939
דבר -פצצה בבית השידור של רדיו ירושלים
מקום קברה של מלכה מאי וייסנברג בהר הזיתים, ירושלים
חומרי המקור
חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.
