טל מנשה הוא ישוב דתי קהילתי בגוש שקד שבצפון-מערב השומרון, הממוקם בסמוך ליישובים שקד וריחן. היישוב שייך למועצה האזורית שומרון ומתפקד כיישוב קהילתי דתי, אשר מאופיין באורח חיים תורני-קהילתי מגובש. באופן רשמי הוקם טל מנשה כשכונה של היישוב חיננית הסמוך, וזאת בשל מדיניות ממשלת ישראל בתחילת שנות ה־90 שלא להכריז על הקמת יישובים חדשים מעבר לקו הירוק. בפועל, כבר מראשיתו התנהל היישוב כקהילה עצמאית, עם מזכירות נפרדת, מוסדות משלו ונציגות משלו במועצה האזורית.
היישוב הוקם בשנת 1992 בידי גרעין התיישבותי של בוגרי הטכניון ובוגרי כולל מר"ץ ממבשרת ציון, שביקשו להקים יישוב דתי-קהילתי בצפון השומרון, אזור שהיה דל יחסית בנוכחות יהודית. תחילה התארגנו חברי הגרעין במסגרת שנקראה "גרעין גינת" ותכננו להתיישב בגבעה מיוערת סמוכה לעיר ג’נין, אך בעקבות שינויי מדיניות ממשלתיים הועברו לשטח של חיננית ב’, שם הקימו את גרעין היישוב. בחודשים הראשונים חיו המשפחות הראשונות בתנאים מאתגרים: תשתיות מינימליות, היעדר קווי טלפון, צורך בהסעות יומיומיות לילדי הגנים ובתי הספר, והסתמכות על קהילות שכנות לסיוע.
שמו של היישוב ניתן לו על שם נס גיזת הצמר של גדעון משבט מנשה, כמסופר בספר שופטים (פרק ו’, פסוקים ל"ה–מ’), אשר לפי המסורת התרחש בסמוך למיקומו הנוכחי של היישוב. בשנים הראשונות התקיימה עלייה הדרגתית לקרקע, והיישוב צמח מתשע משפחות מייסדות ורווק אחד ליישוב קהילתי מבוסס. במהלך שנות ה־90 התפתחו בו מוסדות חינוך ראשונים, הוקם בית כנסת זמני, ונוסדו מסגרות קהילתיות ותרבותיות.
נכון לשנת 2025 מתגוררות ביישוב כ־140 משפחות. האוכלוסייה מורכבת מישראלים ותיקים לצד עולים מצרפת, גרמניה, ארצות הברית, דרום אמריקה וחבר המדינות. התושבים עוסקים במגוון רחב של תחומי עיסוק, בהם חינוך, היי-טק, מסחר, קבלנות בניין, שירותים סוציאליים ועבודות עצמאיות.
ב־23 במרץ 2025 קיבל הקבינט המדיני-ביטחוני החלטה להעניק לטל מנשה, לצד 12 יישובים נוספים, מעמד של יישוב עצמאי. בכך הסתיים פרק של יותר משלושה עשורים שבהם נחשב היישוב פורמלית לשכונה של חיננית, והוכר רשמית כיישוב עצמאי לכל דבר, עם ניהול תקציבי ותכנוני עצמאי, חיזוק מוסדותיו והעמקת מעמדו בגוש שקד ובצפון השומרון.
אטימולוגיה
שם היישוב טל מנשה נגזר מן המסורת היהודית הקושרת את האזור לסיפור נס גיזת הצמר של גדעון משבט מנשה, כמסופר בספר שופטים (פרק ו', פסוקים ל"ה–מ’). על פי הכתוב, גדעון ביקש אות מאלוהים כדי לוודא את שליחותו, והניח גיזת צמר על הגורן. בלילה ירד טל על הגיזה בלבד בעוד שהאדמה מסביב נותרה יבשה, ולאחר מכן התהפכה התופעה כדי לחזק את האות. על פי המסורת המקומית, הנס התרחש בסמוך לשטח שעליו שוכן כיום היישוב.
הקשר לשבט מנשה נטוע בהיסטוריה של חבל הארץ, שכן האזור שבו ממוקמת טל מנשה נכלל בחלקו הצפוני של חבל ארץ שניתן לנחלת שבט מנשה. השם שנבחר ליישוב משקף את השאיפה להיאחז באדמות שהיו מזוהות עם השבט המקראי ולחזק את הזיקה ההיסטורית-דתית לאזור. משמעותו המילולית של השם, "טל מנשה", מתייחסת במפורש לנס שבו הופיע הטל כסימן אלוהי, ומחברת בין המסורת המקראית לבין ההתיישבות המודרנית במקום.
גיאוגרפיה
היישוב טל מנשה שוכן בגוש שקד שבצפון-מערב השומרון, באזור גבעי המשקיף על עמק יזרעאל והגלבוע. היישוב ממוקם על שטחי יהודה ושומרון, צפונית-מערבית לעיר ג’נין, והוא מהווה חלק ממערך ההתיישבות היהודית באזור זה. סמיכותו ליישובים חיננית, שקד וריחן יוצרת רצף יישובי צפוף יחסית באזור שבמשך שנים נחשב לדליל באוכלוסייה יהודית. כבר בשנות התשעים הוגדר היישוב מבחינה פורמלית כשכונה של חיננית, בשל המדיניות הממשלתית, אך בפועל מיקומו הגאוגרפי והמרחק מהמרכז הפכו אותו ליישוב עצמאי עם קווי תכנון, מוסדות ותשתיות משלו.
המיקום של טל מנשה על אחד מרכסי השומרון מעניק לו נקודת תצפית אסטרטגית על סביבתו. משטחי היישוב נשקפים נופי עמק יזרעאל מצפון ומזרח, הרי הגלבוע מדרום-מערב, והגבעות המיוערות של צפון השומרון הסמוכות. השטח מאופיין בטופוגרפיה הררית ובשילוב של חורש טבעי עם אזורי בנייה מודרניים, כאשר חלק מהתשתיות התוכננו כך שיתאימו לנוף הקיים.
הגישה ליישוב מתבצעת באמצעות כביש 596, המחבר אותו ליישובים הסמוכים, ודרך כביש 65 המהווה ציר תחבורה מרכזי בצפון הארץ. פתיחתו של כביש 6 בראשית שנות ה־2000 שיפרה משמעותית את הנגישות ליישוב, קיצרה את זמני הנסיעה לאזורי המרכז, ואפשרה את חיזוק הקשר הכלכלי והחברתי בין טל מנשה לבין יישובים ועיריות רחוקות יותר.
הטופוגרפיה, הקרבה לג’נין והמרחבים הפתוחים שסביבו עיצבו את אופיו הייחודי של היישוב ואת אופי הפיתוח שבו. בתוך תחומי היישוב נשמרו אזורי טבע ירוקים, ביניהם "בוסתן בראשית" ושבילי טיול מקומיים העוברים בחורש טבעי, ואלו שולבו כחלק מהתפיסה הגאוגרפית של שילוב ההתיישבות בסביבה. המיקום הגאוגרפי, יחד עם ההקשרים ההיסטוריים והמקראיים של נחלת שבט מנשה, תרמו לתחושת הרצף בין העבר לבין ההתיישבות המודרנית במקום.
היסטוריה
ראשית הדרך של היישוב טל מנשה החלה בסוף שנות ה־80, כאשר קבוצה של בוגרי הטכניון ותלמידי כולל במבשרת ציון גיבשה רעיון להקמת יישוב דתי־קהילתי בצפון־מערב השומרון. הקבוצה פנתה לתנועת אמנה ולגוש אמונים בבקשה לסייע להקים גרעין התיישבותי חדש באזור שבו ההתיישבות היהודית הייתה דלילה מאוד. הגרעין, שנקרא "גינת", פעל בשנים 1989–1991 כדי להיערך להקמת היישוב החדש, מתוך מטרה ליצור רצף התיישבותי יהודי בגבול הצפון־מערבי של השומרון, בסמוך לג'נין וליישובים היהודיים שהוקמו באזור עוד בשנות ה־80, כמו שקד וחיננית.
בקיץ 1991, בסיוע תנועת אמנה, הוקם מחנה זמני במושב שדה יעקב שבעמק יזרעאל. במקום הוצבו 17 קרוואנים שאכלסו את משפחות גרעין ההתיישבות, ובמהלך השנה התקיימה היערכות לעלייה לקרקע. באותה תקופה התקיימו מגעים מול המנהל האזרחי וגופים ממשלתיים במטרה לאשר את ההקמה, אך בעקבות בחירתו של יצחק רבין לראשות הממשלה ב־1992 הופסקו אישורי יישובים חדשים מעבר לקו הירוק. לנוכח המגבלות, נמצא פתרון משפטי שלפיו טל מנשה יוגדר כ"שכונה" של חיננית, אף שהקהילה ניהלה בפועל חיי יישוב עצמאיים לחלוטין.
ב־22 בספטמבר 1992 עלו תשע המשפחות הראשונות לקרקע בשטח הסמוך לחיננית, באזור שכונה בתחילה "חיננית ב'". בשנים הראשונות התגוררו המשפחות בקרוואנים בתנאים לא פשוטים, עם מחסור בתשתיות בסיסיות כמו קווי טלפון, חיבורי מים מוסדרים ותשתיות כבישים. בתקופה זו הוקם בית כנסת זמני, נפתח מעון לילדים, והחלה פעילות קליטה למשפחות נוספות שהצטרפו ליישוב. כבר בשנים 1995–1997 גובשו תוכניות להקמת אתר קבע מוסדר, וכעבור זמן לא רב הושלמו התוכניות והחלה ההיערכות למעבר.
בשנת 1999 עבר היישוב למיקומו הנוכחי, על קרקע מדינה מוסדרת, מה שסימן נקודת מפנה בתולדותיו. המעבר אפשר לתושבים להתחיל בתהליך של בניית בתים פרטיים ותשתיות קבועות. בהמשך השנים, נבנה בית הספר היסודי האזורי הדתי "טללי אורות", הוקמו גני ילדים, נפתח סניף פעיל של תנועת הנוער בני עקיבא, והחלו להתפתח מוסדות תרבות, דת וחינוך שהיוו בסיס לחיי קהילה מאורגנים ומגובשים. האוכלוסייה גדלה בהדרגה, והיישוב משך אליו משפחות דתיות־תורניות מרחבי הארץ, וכן עולים חדשים ממדינות שונות, בהן צרפת, גרמניה, דרום אמריקה וארצות הברית.
בתקופת האינתיפאדה השנייה, בראשית שנות ה־2000, סבל היישוב מהמצב הביטחוני באזור, בדומה ליישובים נוספים בגוש שקד. אף על פי כן, הקהילה המשיכה בתהליכי בנייה, פיתוח וקליטה. בשנת 2004 הוקמה ביישוב מדרשת טל מנשה, מוסד תורני לבנות שירות לאומי, ששילב לימודי תורה עם פעילות חינוכית וחברתית. המדרשה פעלה תחת חסותו של הרב חיים דרוקמן, שהרצה בה אחת לחודש, ותפקדה במשך חמש שנים עד לסגירתה בשנת 2009 עקב קשיים כלכליים.
במהלך העשור השני של המאה ה־21 התחדש קצב הצמיחה. בשנת 2013 אושרה תוכנית מתאר חדשה ליישוב, שאפשרה תוספת משמעותית של יחידות דיור ותשתיות חדשות. במסגרת זו הוכנו מגרשים נוספים, החלה קליטה מואצת של משפחות צעירות, ונוספו פרויקטים חינוכיים וקהילתיים. בשנים אלו המשיך היישוב להתבסס כקהילה דתית־תורנית מגובשת ולמשוך אליו אוכלוסייה מגוונת, תוך חיזוק המוסדות הקיימים והרחבת השירותים לתושבים.
ב־23 במרץ 2025 קיבל הקבינט המדיני־ביטחוני החלטה להכיר בטל מנשה כיישוב עצמאי, לאחר שנים שבהן הוגדר פורמלית כשכונה של חיננית. המהלך היה חלק מתוכנית רחבה להסדרת ההתיישבות שמוביל השר בצלאל סמוטריץ’, וכלל עוד שנים־עשר יישובים נוספים ברחבי יהודה ושומרון. ההכרה סימנה שלב חדש בהתפתחות היישוב והעניקה לו מעמד מוניציפלי עצמאי תחת המועצה האזורית שומרון.
פרשת דו"ח ששון
בשנת 2007, בעקבות חוות הדעת של עו"ד טליה ששון על סוגיית המאחזים, החליטה המדינה לעדכן את מבנה אזורי הבחירה במועצה האזורית שומרון. בהחלטה זו צורף היישוב טל מנשה, שבפועל התנהל כבר אז מול המועצה כיישוב עצמאי, לאזור הבחירה של היישוב השכן חיננית. מטרת המהלך הייתה להסדיר את מעמדו המוניציפלי של טל מנשה, כך שלתושביו תהיה זכות בחירה והשפעה על המוסדות הנבחרים במועצה.
ההחלטה עוררה מחלוקת ציבורית: בכתבתו של עקיבא אלדר בעיתון הארץ דווח כי בחיננית, יישוב ותיק בעל צביון חילוני, היו מי שחששו מהשפעה מוגברת של קהילה דתית־לאומית על אופי היישוב המשותף. ועד חיננית פנה באמצעות עו"ד מיכאל ספרד, מטעם האגודה השיתופית, ליועץ המשפטי לממשלה ולגורמים נוספים בדרישה לבטל את האיחוד הכפוי. לטענת אנשי חיננית, שילוב טל מנשה לאזור הבחירה שלהם עלול היה לשנות את דפוסי קבלת ההחלטות בוועד המקומי.
למרות המחלוקת, בחירות משותפות נערכו באותה שנה, ובהן זכתה הרשימה בהובלת נציגי טל מנשה לרוב הקולות. הדבר הבטיח ליישוב ייצוג משמעותי הן בוועד המקומי והן במועצה האזורית. מבחינת תושבי טל מנשה, מדובר היה בהישג חשוב: המהלך אפשר ליישוב להבטיח את האינטרסים הייחודיים שלו במסגרת רשמית ומוכרת, תוך שימור שיתוף פעולה עם חיננית.
בהמשך, שמרה המועצה האזורית על מנגנון ניהול נפרד לשני היישובים, כך שבפועל המשיך טל מנשה להתנהל באופן עצמאי בתחומי חינוך, דת, תרבות ותשתיות, במקביל לניהול המשותף של עניינים מוניציפליים כלליים. עבור היישוב, האיחוד נתפס כשלב נוסף בתהליך ההתבססות וההכרה המלאה בו כקהילה מוסדרת בשומרון.
דו"ח טליה ששון, שנועד במקור להסדיר את סוגיית המאחזים ולשמור על הסטטוס־קוו המשפטי בשטחי יהודה ושומרון, היה אחד הגורמים המרכזיים שהובילו לשינוי במבנה אזורי הבחירה. בפועל, יישום המלצותיו יצר מתיחות בין תושבי שני היישובים: בעוד שמבחינת הרשויות צירוף טל מנשה לחיננית היה פתרון טכני לצורך מתן ייצוג דמוקרטי, עבור חלק מתושבי חיננית נוצרה תחושת כפייה ושינוי במאזן הפנימי. המצב הזה תרם לתחילתו של סכסוך מקומי, אף שהמועצה האזורית נקטה בהמשך צעדים לשמירת אוטונומיה ניהולית לשני היישובים.
חיי הישוב
נכון לשנת 2025 מונה טל מנשה כ־140 משפחות, המהוות קהילה דתית־תורנית מגובשת בעלת אופי קהילתי חם. התושבים עוסקים במגוון תחומים, החל במקצועות חופשיים וכלה בענפי שירותים ותעשייה. רבים מהם עובדים בענפי ההיי־טק, החינוך והעבודה הסוציאלית, לצד אחרים העוסקים בקבלנות בניין, מסחר, עצמאות בתחומים מגוונים ושכירים במגזר הציבורי והפרטי. הקהילה מגוונת מבחינת הרכב אוכלוסייה וכוללת ישראלים ותיקים לצד עולים חדשים מצרפת, גרמניה, דרום אמריקה, ארצות הברית ומדינות חבר העמים, מה שמעניק ליישוב צביון רב־תרבותי ייחודי בתוך מסגרת תורנית אחידה.
המערכת החינוכית ביישוב מפותחת וכוללת מסגרות חינוך החל מהגיל הרך ועד למסגרות על־יסודיות. ביישוב פועלים שני גני חובה ושני גנים לגיל הרך, הפועלים על פי תכנים דתיים־קהילתיים המותאמים לאופי היישוב. מוסד הדגל החינוכי הוא בית הספר היסודי האזורי הדתי "טללי אורות", שבו לומדים כ־200 תלמידים מכלל יישובי גוש שקד והאזור. בית הספר מציע שילוב ייחודי בין לימודי קודש לחול וכולל מסגרות חווייתיות כמו "גן תלמודי" עם עבודה חקלאית פעילה, פינת חי המטפחת קשר ישיר עם הטבע, חדר מחשבים מודרני ומעבדות מדעיות מתקדמות. במסגרות העל־יסודיות לומדים בני היישוב במוסדות חינוך דתיים מחוץ ליישוב בהתאם להעדפות המשפחות: הבנות פוקדות אולפנות בפרדס חנה, חריש וכפר פינס, ואילו הבנים לומדים בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, בישיבה התיכונית בחריש ובמסגרות חינוכיות דתיות נוספות באזור.
המרקם הדתי של היישוב בא לידי ביטוי בהנהגתו הרוחנית ובחיי הדת הפעילים של הקהילה. רב היישוב, הרב ראובן עוזיאל, משמש במקביל כרב האזורי של צפון השומרון ומוביל את הפעילות התורנית והמענה ההלכתי לתושבים. במרכז היישוב נמצא בית הכנסת "אוהל יצחק", המשמש מוקד רוחני לכלל התושבים ובו מתקיימות כל התפילות, שיעורי התורה וקבוצות לימוד "דף יומי". בנוסף, נערכים שיעורי נשים ומפגשי לימוד משותפים בנושאי הלכה, פרשת השבוע ומחשבת ישראל. לצד בית הכנסת המרכזי פועל בית כנסת בנוסח עדות מזרח בשם "טל־גנים", שנבנה משאריות בית הכנסת של היישוב המפונה גנים, ובכך שומר על רצף זיכרון ותודעה קהילתית־אזורית.
תחום התרבות והקהילה ביישוב מפותח במיוחד ומשקף את אופייה החברתי של הקהילה. ביישוב פועלת ספרייה קהילתית פעילה, מקווה לנשים המשרת את נשות היישוב והאזור, וחדר נוער ייעודי המשמש כמרכז פעילות שבועי לתלמידי כיתות ז' עד י"ב. בנוסף לכך, מתקיימים חוגי ספורט מגוונים, ערבי תרבות לנשים, סדנאות העשרה למשפחות ומערך חוגים לילדים בכל הגילים. אחת ממטרות הקהילה היא לטפח חיי תרבות תוססים לצד חיי תורה ומסורת, ולכן נערכת הקפדה על הפעלת פעילויות אזוריות רחבות, מופעי תרבות וחגיגות משותפות.
במהלך השנים הפכו אירועים מרכזיים ביישוב למסורת קהילתית חשובה. בין אירועים אלו ניתן למנות את חגיגות היובל של היישוב שנערכו בשנים 2002, 2012 ו־2022, שבהן התקיימו מופעים אזוריים, טקסים קהילתיים ואירועי תרבות מגוונים. לצד זאת, מתקיימים לאורך השנה מופעי תרבות בהיקף אזורי, הפעלות נוער רבות, חוגי העשרה בתחומי אומנות, מדעים ותורה, ופעילויות משותפות למשפחות היישוב. כל אלו מעידים על חיי קהילה פעילים, מחוברים ומשגשגים, המשלבים חיי תורה ותרבות לצד בניית תשתיות חברתיות ומוסדיות ארוכות טווח.
ברכת דור המקימים
לכבוד חגיגות ה-20 בשנת 2012, פרסם דור המייסדים של הישוב ברכה:
"קודם כל אני רוצה להודות לה’ “ימלא פי תהילתך” – אשריי ואשרינו שזכינו, אנחנו דור החלוצים, דור המקימים. זו זכות עצומה שאי אפשר לתאר במילים. זכינו להקים ישוב בארץ ישראל, זכינו להיות פועלים עם א-ל בתהליך הגאולה לו אנחנו עדים. עבורי כבן לניצול שואה, ממשוחררי מחנה “בוכנוולד” שבגרמניה לא יכולה להיות שמחה גדוי לה יותר מאשר להיות חלק של הקמה ובנייה של תשתית לבתים ליהודים רבים בביתנו הלאומי, בארצנו שלנו, בארץ ישראל. כל מחיר שווה את הזכות הזאת. הגרעין שלנו היה מיוחד מתחילת דרכו , משלב בו תורה עם מלאכה, תורה עם דרך ארץ, גרעין צעיר אך חשיבה בוגרת ועשיה מתוך שיקול דעת , אחראיות ומתינות. כאלה הם האנשים שהקב”ה הפגיש אותם וששאיפתם המשותפת היתה ליצור “יש מאין” מציאות בצפון השומרון במקום השמם הזה, מציאות שיש בה תורה, חינוך ותרומה לסביבה. ולפי השאיפה הזאת הכל מתנהל והכל מתקדם במיקרו ובמקרו ויש סייעתא דשמיא. “תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם” – ובאמת יש הרבה חילוקי דעות אך “אלו ואלו דברי א-לקים חיים” ודווקא ריבוי הדעות בונים את הפסיפס השלם. והנה מתוך שמחה עצומה ורגשי הודיה על האושר הישובי והנחת הפרטי הריני הולך במידותיו של הקב”ה “המברך את עמו ישראל בשלום” ואני מברך בשם בוגרי הישוב (“הזקנים”) שנזכה שהקב”ה ימלא כל משאלות לבנו לטובה ולברכה ברמה הפרטית וברמה הכללית שנידע לשמוח בחלקנו שניראה את החיוב שבחברינו ושנגדל ונפרח מתוך שורשינו האיתנים לגבהים ולמרחקים ונדביק את עם ישראל בכל אתר ואתר ברוח האמונה התמימה ובהתלהבות הרעננה ובשמחה מרוב טוב, וכך נזכה לגאולה השלמה בקרוב בימינו, אמן".
לקריאה נוספת
- "שורשים איתנים ופריחה מתחדשת", באדיבות ישוב טל מנשה.
- חנן גרינווד, "ממשיכים להוביל מהפכה: עשרות יישובים ביהודה ושומרון יוכרו כעצמאיים", ישראל היום, 23 במרץ 2025.
- עקיבא אלדר, "כך כבש המאחז הדתי את ההתנחלות החילונית השכנה", באתר הארץ, 23 בדצמבר 2007
- גרגורי ס' מהלר (2004). Politics and government in Israel: the maturation of a modern state. Rowman & Littlefield, עמ' 314. ISBN 978-0-7425-1611-3.
- הלר, ג'פרי (11 בינואר 2021). "In Trump's final days, Netanyahu orders more settler homes built". Reuters.
- "Tal Menashe". הרי זהב.
