אריך קלאוזנר

אריך קלאוזנר (25 בינואר 1885 – 30 ביוני 1934) היה פוליטיקאי גרמני וקדוש מעונה קתולי שנרצח בליל הסכינים הארוכות — טיהור פוליטי שביצע המשטר הנאצי בגרמניה בין 30 ביוני ל-2 ביולי 1934, ובמהלכו בוצעו שורת התנקשויות פוליטיות בשמאל ובימין הגרמני כאחד.

משפחה

קלאוזנר נולד בדיסלדורף למשפחה קתולית ¹. אביו, פטר קלאוזנר (1844–1904), היה בן למשפחת קלאוזנר מפלירש, אוסטריה, שהגיעה לריינלנד בשנת 1740, ובני משפחתו נמנים עם קרובי משפחת קלויסנאר. אביו למד משפטים ושירת כמודד שיפוטי וכשופט שלום במאלמדי שבפרוסיה. אמו, אליזבת ביזנבאך (1864–1944), הייתה ממשפחה מהמעמד הגבוה בדיסלדורף ². קלאוזנר הלך בעקבות אביו בקריירת שירות ציבורי, ושירת זמן מה במשרד המסחר של פרוסיה ³. הוא שירת כקצין ארטילריה בבלגיה, בצרפת ובחזית המזרחית של מלחמת העולם הראשונה, ועוטר בצלב הברזל דרגה שנייה בשנת 1914 ובצלב הברזל דרגה ראשונה בשנת 1917. במהלך הכיבוש הצרפתי של חבל הרוהר, שלח קלאוזנר מכתב לשלטונות הכיבוש הבלגיים, שבו ביקר את ההתעללות בשוטרים גרמנים. בתגובה, נעצר קלאוזנר, נשפט בבית-דין צבאי בלגי, נדון לשני חודשי מאסר, והוגלה זמנית מהרוהר ⁴.

קריירה

משנת 1924 שירת קלאוזנר בפרוסיה במשרד הרווחה, ומאוחר יותר עמד בראש אגף המשטרה במשרד הפנים של המדינה. משנת 1928 עמד קלאוזנר בראש תנועת "פעולה קתולית" (בגרמנית: Katholische Aktion). לפני 1933 הביע תמיכה נחרצת במאבק המשטרה נגד פעילות בלתי חוקית של הנאצים. לאחר עליית אדולף היטלר והנאצים לשלטון בשנת 1933, מונה הרמן גרינג לראש ממשלת פרוסיה. קלאוזנר הודח ממשרד התחבורה של פרוסיה כאשר החל גרינג להעביר את המשטרה הפרוסית תהליך נאציפיקציה, והועבר למשרד התחבורה של הרייך ³.

יושב ראש תנועת "פעולה קתולית" בברלין

בשנת 1928 הצטרף קלאוזנר לאיגוד האקדמאים הקתולים (Katholischen Akademikerverbandes) ונבחר להנהלתו ⁵. מקור אחר מציין כי קלאוזנר היה זה שיזם את תנועת "פעולה קתולית" בברלין כבר בשנת 1922.

ההתנקשות

קלאוזנר היה מקורב לסגן הקנצלר פרנץ פון פאפן ונטל חלק בכתיבת נאום מרבורג שנישא ב־17 ביוני 1934. הנאום נכתב בעיקר על ידי אדגר יונג, אך התרומות של קלאוזנר ושל המזכיר הרברט פון בוזה עלו לשניהם בחייהם ³. אף על פי שטון הנאום היה מתון, הוא ביקר את האלימות והדיכוי שהחלו מאז היטלר מונה לקנצלר ³. הנאום קרא להפסקת המהפכה, להפסקת הטרור הנאצי ולהחזרת הנורמליות, החירות וחופש העיתונות ⁶.

ב־24 ביוני 1934 נאם קלאוזנר בקונגרס הקתולי בהופהגארטן שבברלין. נאומו הנלהב נגד הדיכוי נתפס בעיני הנאצים כאתגר גלוי לשלטונם ³.

שישה ימים לאחר מכן, ב־30 ביוני 1934, במהלך "ליל הסכינים הארוכות", נשלח קצין האס־אס קורט גילדיש בהוראת ריינהרד היידריך אל משרד התחבורה, שם שהה קלאוזנר, כדי להתנקש בחייו ⁷. לאחר ההתנקשות קוּדם גילדיש לדרגת SS-Sturmbannführer.

תואר הקדוש המעונה

לאחר תום שלטון הנאצים וסיום מלחמת העולם השנייה, הוקמה לזכרו של קלאוזנר אנדרטה בבית הקברות של כנסיית סנט מתיאס בברלין. בשנת 1999 הכירה הכנסייה הקתולית בגרמניה בקלאוזנר כעד אמונה, וצירפה אותו אל המרטירולוגיה הגרמנית.

מורשת

בית הספר התיכון הממלכתי Erich-Klausener-Gymnasium בעיר אדנאו נקרא על שמו ⁸.
שבעה רחובות בגרמניה נקראו על שמו של קלאוזנר:

• Erich-Klausener-Straße בדיסלדורף.
• Erich-Klausener-Straße בנויס.
• Erich-Klausener-Straße בקרפלד.
• Erich-Klausener-Straße במונהיים אם ריין.
• Erich-Klausener-Straße בלודוויגספלדה.
• Erich-Klausener-Straße בבריזלנג.
• Erich-Klausener-Straße בבלנקנפלדה-מאלו.

בנוסף, כיכר ליאו-שטץ (Leo-Statz-Platz) בשכונת אונטרבילק בדיסלדורף כוללת אזכור לזכרו.

הוקמה גם אבן זיכרון מסוג "שטולפרשטיין" (Stolperstein) לזכרו.

לקריאה נוספת

• מרטין פרש (1992). "Erich Klausener". בתוך: באוץ, פרידריך וילהלם (עורך), לקסיקון ביוגרפי-ביבליוגרפי של הכנסייה (BBKL), כרך 3, הרצברג: באוץ.
• אדולף, וולטר (1955). אריך קלאוזנר. ברלין: הוצאת מורוס.
• טילמן פונדר (2000), בעריכת ברנהרד גרוספלד, "אריך קלאוזנר", בתוך המשפטנות של וסטפאליה (Westfälische Jurisprudenz), וקסמן.

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה קצרה של אריך קלאוזנר – מתוך מרכז ההנצחה להתנגדות הגרמנית.
• The Legacy of Erich Klausener, בערוץ A Small Part of History, 1 באוגוסט 2024.
• גזירי עיתון אודות אריך קלאוזנר בארכיון העיתונות של המאה ה-20 – ZBW.
• סרפונטיין, אנלי (6 באוקטובר 2020). "קלאוזנר הונצח כקרבן הקתולי הראשון של המשטר הנאצי בשנת 1934". Crux.

חומרי המקור

חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.

הערות שוליים

1. מרטין פרש (1992). "Erich Klausener". בתוך: באוץ, פרידריך וילהלם (עורך), לקסיקון ביוגרפי-ביבליוגרפי של הכנסייה (BBKL), כרך 3, הרצברג: באוץ, עמודים 1570–1573.
2. אדולף, וולטר (1955). אריך קלאוזנר. ברלין: הוצאת מורוס. עמוד 157.
3. ביוגרפיה קצרה של אריך קלאוזנר – מתוך מרכז ההנצחה להתנגדות הגרמנית.
4. טילמן פונדר (2000), בעריכת ברנהרד גרוספלד, "אריך קלאוזנר", בתוך המשפטנות של וסטפאליה (Westfälische Jurisprudenz), וקסמן. עמ' 300.
5. ((מרטין פרש (1992). "Erich Klausener". בתוך: באוץ, פרידריך וילהלם (עורך), לקסיקון ביוגרפי-ביבליוגרפי של הכנסייה (BBKL), כרך 3, הרצברג: באוץ, עמודים 1570–1573.
6. גל לירן, אדגר יונג, אתר עלילונה.
7. שירר, ויליאם (1960). עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי: תולדות גרמניה הנאצית. ניו יורק: סימון אנד שוסטר.
8. פנץ, ה. או. "לגימנסיה הממלכתית לשפות מודרניות ע"ש אריך קלאוזנר באדנאו היסטוריה רבת תהפוכות" (PDF). דברי ימי גימנסיית EKG.