דאוד אבו יוסף היה דמות יוצאת דופן בהיסטוריה של היישוב העברי בארץ ישראל, ונחשב לאחד השומרים העברים הראשונים. אבו יוסף, בדואי-יהודי ממוצא עיראקי, נודע באומץ ליבו ובכישוריו כאיש מדבר וכלוחם, וזכרו נותר כדמות מיתית מהימים שלפני עליית תרמ"ב (ידועה בשם העלייה הראשונה שהחלה בשנת 1881, אך זו טעות היסטורית, כי היא כלל לא העלייה הציונית הראשונה).
רקע
אדמת פתח־תקווה נקנתה בכ"ט בתמוז ה'תרל"ח, 30 ביולי 1878 והמייסדים, חלקם עולים חדשים וחלקם בני הישוב הישן, עלו לקרקע בז' במרחשוון ה'תרל"ט, כמושבה חקלאית. היא הייתה המושבה הראשונה במרכז הארץ. המושבה "גיא אוני" (ראש פינה) הקדימה אותה והוקמה עוד מספר שבועות לפני הקמת פתח תקווה, אולם מאחר שהידיעות על הקמת "גיא אוני" הגיעו באיחור ומתיישבי אומלבס היו בעלי קשרים רבים יותר, קיבלה פתח־תקווה את הכינוי "אם המושבות".
המתיישבים הראשונים, יהושע שטמפפר, יואל משה סלומון, זרח ברנט, דוד גוטמן, אלעזר ראב ובנו יהודה ראב ומיכל לייב כץ (זיינגר), הקימו את ישובם על שטח אדמה שהם קנו מבעלי הקרקע של הכפר הערבי אוּמְלָבָּס, אשר גרו ביפו. הכפר עצמו היה כמעט ריק מאריסים, אשר רובם מתו או עזבו את הכפר בשל מחלת המלריה. האדמה נרשמה על שם דוד גוטמן, נתין אוסטרי, והסכם המכירה נחתם אצל הקונסול האוסטרי ביפו, וזאת על מנת להימנע ממצב של אי־מימוש העסקה, כפי שקרה לקבוצה בניסיון הרכישה הקודם של אדמות ליד יריחו.
בשנותיה הראשונות של המושבה היו אירועים ביטחוניים רבים בפתח תקווה, או כפי שמתאר השומר הראשון, יהודה ראב, לא עבר יום ללא ניסיונות שוד, ולילה-לילה היו "ביקורי ידידות" בשדה או בחצר, בניסיון לגנוב את הבהמות.
חייו המוקדמים של דאוד אבו יוסף
דאוד אבו יוסף נולד למשפחה יהודית בעיראק, ככל הנראה בסביבות בגדד. משפחתו, כמו משפחות יהודיות אחרות באזור, עסקה במסחר עם שבטי הבדואים במדבר. כילד, אבו יוסף בילה תקופות ארוכות במדבר יחד עם הבדואים, ונחשף לתרבותם, לשפתם ולמנהגיהם.
הוא גדל והתחנך במחנה בית אביו תוך שהוא שומר על נאמנותו ליהדות ומקפיד על לימודיו ועל תקוותו לגאולת עם ישראל ושיבת ציון. מילדותו, הוא למד קרוא וכתוב, דבר שאפשר לו להיות בקשר עם העולם היהודי הרחוק יותר ולקיים את מצוות הדת.
במהלך חייו, הגיע אל מחנה המשפחה חוקר אנגלי, שנשלח על ידי הוואלי, המושל העות'מאני של בגדאד. החוקר היה בדרכו למשימה מיוחדת – לחפש אחר השבט האגדי "יהוד אל-חיבר", שעל פי שמועות רבות ומסורות שונות, היה שבט בדואי יהודי שחי במדבר ערב והיה מזוהה עם עשרת השבטים האבודים של ישראל. השבט היה נושא לאגדות וסיפורים רבים, והחיפוש אחריו הפך למשימה רבת חשיבות הן מהבחינה ההיסטורית והן הדתית.
דאוד הצטרף לשיירה של החוקר האנגלי, שהייתה מורכבת מבדואים מנוסים ואמיצים. במשך כחמישה חודשים נדדו במדבר הערבי בחיפוש אחר השבט המסתורי. הם עברו בדרכים קשות ומסוכנות, נתקלו בשבטים שונים ובסכנות המדבריות. לבסוף, אכן מצאו שבט בדואי הנקרא "יהוד אל-חיבר" בפי שכניו. עם זאת, אנשי השבט לא הודו שהם יהודים, מה שגרם לאכזבה בקרב חברי השיירה. בעקבות זאת, כל אחד מחברי השיירה חזר למקומו, והחיפוש אחר עשרת השבטים נותר ללא מענה סופי.
מפגשו עם היישוב העברי
בשנת 1879, במהלך מסעותיו במדבר, נגנבה ממנו סוסתו. הוא לא ויתר ויצא למסע חיפושים בעקבותיה, שהוביל אותו עד דמשק, שם הצליח למצוא את סוסתו ולהוציא אותה מידי הגנב. לאחר שהשיב לעצמו את סוסתו, החליט דאוד לנצל את ההזדמנות ולבקר בירושלים, עיר הקודש, שהייתה יעד משאת נפשו.
בדרכו לירושלים עבר דאוד בכפר פג'ה שבשרון, שם התארח בביתו של השייח המקומי. במהלך השהות שם, סיפר לו השייח כי בקרבת מקום, על אדמת "מלבס", הוקם יישוב חדש של יהודים שהגיעו מארצות רחוקות. סקרנותו התעוררה, והוא החליט לרכוב לשם ולבדוק את היישוב במו עיניו.
כשהגיע דאוד ליישוב החדש, הוא ראה אנשים הלבושים במלבוש "נכרי", המזכיר את הלבוש של האירופאים שפגש לעיתים בבגדאד. הוא היה מאוכזב וחזר לשייח בפג'ה, כשהוא מאמין שזה התל בו. אולם, השייך נשבע בפניו כי אכן מדובר ביהודים. משוכנע בכנות דבריו, חזר דאוד ליישוב.
הוא ניגש ליהודה ראב, שאותו ראה כבר בביקורו הראשון שומר על הגורן לפנות ערב, ואמר לו: "אנא ישראל", "אנא יהוד", ולאחר מכן הוסיף גם את הפסוק: "שמע ישראל" כדי לחזק את דבריו. היהודים קיבלו את דאוד באהבה ובברכה. לאחר ששמע על תלאותיהם והתמודדותם עם התקפות ונסיונות השוד של הבדואים מהסביבה, הציע דאוד להישאר איתם שנה אחת ולעזור להם כשומר. הצעתו התקבלה בחפץ לב, והוא הפך לדמות משמעותית בחיי היישוב בראשיתו.
תפקידו כשומר
דאוד אבו יוסוף הפך לדמות מרכזית בשמירה על המושבה פתח-תקוה. במשך השנה בה הוא נכח במושבה, רועי המדבר לא העזו להתקרב. בזכות אומץ לבו וזריזותו, הוא הצליח להפחיד את השכנים הערבים ולספק דוגמה אישית לשאר השומרים. דאוד לימד את המתיישבים את מנהגי הערבים, כיצד להצטיין ברכיבה על סוס, להשתמש בנבוט, באגרוף, בשוט ובמקרה הצורך גם בפגיון. הוא היה נחרץ בדעתו כי שימוש בנשק חם הוא מעשה של מורך לב, וכי יש להימנע ממנו ככל האפשר כדי לא לעורר את נוהג נקמת הדם אצל השכנים.
יכולותיו הצבאיות של דאוד אבו יוסוף היוו מקור לפחד ולכבוד בקרב אויביו ובני שבטו כאחד. הוא היה מיומן בשימוש בחנית, שבה השתמש לציד איילות ולפגיעה מדויקת במטרות. כך, למשל, בתנופת מקל מהירה כבזק, הצליח פעם להפיל כנף מעל חסידה חיה בשדה ולהמציא לגברת גוטמן מטאטא כנף חדש לפסח. הוא היה מסוגל לחתוך שישה אבטיחים בשורה בתנופה אחת מבלי להזיז אותם ממקומם, או לחתוך מטפחת מעופפת באוויר לשניים במכה אחת. במעשה אחד הוא הצליח לשסף בחרבו חזיר בר, כך שחתך את ראשו וצווארו בתנועה אחת.
באחת מההתנגשויות עם שבט ערב-ג'רמלה, שפלש לשדות המושבה היהודית והעלה את עדריו עליהם, הוא הראה את כישוריו בקרב. הוא הכה את אחד הרועים הגדולים בצד השטוח של חרבו, ושבר לו את ידו. שייח הג'רמלה, אחסן אל עלי, שהיה ידוע כשודד אכזר, ניסה לנקום בו. הוא שלח את אנשיו להכות את דאוד במקלות בלבד, כדי לא להעניק לו את הכבוד שמגיע לגיבור אמיתי שנופל בקרב נשק. דאוד הגיב בחוכמה: הוא קפץ על סוסתו, חטף את ראש השבט מבין סוסו והחזיק בו כבן ערובה, תוך שהוא מצליח להבריח את הפולשים ולהביאו עד לאוהל השומרים של פתח-תקוה.
בנוסף לכישוריו הצבאיים, דאוד היה גם נעים זמירות ומוזיקאי מוכשר. הוא הצטיין בשירה ונגינה בכלי נגינה פרימיטיביים בנוסח הבדואים, במיוחד בכלי בשם "הרבאבה" העשוי מעור בהמה ושערות גמלים. הוא חיבר לעצמו שירים בערבית בכתב עברי מזרחי, ואפילו נגע ללבבות הקהל במהלך חתונת בתו של השייח עומר אבו-קישק, כשזימר בעברית. שירתו ריגשה את הנוכחים עד כדי בכי, ולמחרת קנה לו השייח תלבושת בדואית הדורה כתודה והוקרה.
עזיבתו
לאחר שנה במושבה פתח-תקוה, נפרד דאוד אבו יוסוף מהמתיישבים. ידוע כי עבד זמן מה כגובה בממשל העות'מאני במחוז שכם, אך לאחר מכן נעלמו עקבותיו. גורלו נותר בגדר תעלומה – ייתכן שחזר לשבטו במדבר עיראק, או אולי המשיך במסעו לחפש את שבטי היהודים הבדואים במדבר ערב. מאז, לא נשמע עוד ממנו דבר.
אבו יוסף נותר בזיכרון של בני המושבה כדמות יוצאת דופן, גיבור מדבר יהודי, ואחד משלושת השומרים העבריים הראשונים בארץ ישראל.
קישורים חיצוניים
- התלם הראשון, מאת יהודה ראב, פרוייקט בן יהודה.
- היהודי הבדואי -השומר דאוד אבו יוסוף בספרות העברית, המולטי יקום של אלי אשד.
- דאוד אבו-יוסף, אנציקלופדיה תידהר לחלוצי הישוב ובוניו.
