הרננדו אלונסו

הרננדו אלונסו (בסביבות 1460 – 17 באוקטובר 1528) היה קונקיסטאדור ספרדי. הוא נחשב ליהודי הראשון שהגיע ליבשת אמריקה, והאדם הראשון בעולם החדש שנשרף על המוקד.

הרננדו אלונסו היה ככל הנראה מהעיירה מוגר, שבאנדלוסיה. היה נפח במקצועו. הוא נישא לביאטריס, אחותו של דייגו דה אורדס והגיע לספרד החדשה (מקסיקו של היום) יחד עם פאנפילו דה נרוואז בסביבות שנת 1520 או 1521. באותה תקופה היה בן למעלה מ-60 שנים.

הנוצ'ה טריסטה

הלילה העצוב, או "נוצ'ה טריסטה", היה אחד מהאירועים המכריעים בתהליך הכיבוש הספרדי של האימפריה האצטקית, כאשר כוחותיו של קורטס ניסו לחמוק מטנוצ'טיטלאן, הלא היא מקסיקו סיטי של היום, ונכנסו לקרב קשה מול האצטקים בין ה-30 ביוני ל-1 ביולי 1520. במהלך הקרב נאלצו הספרדים לסגת באבדות כבדות, בעוד האצטקים הצליחו להדוף את הכוחות הזרים מחוץ לעירם. הרננדו אלונסו, שהיה אחד מאנשי קורטס, ככל הנראה היה נוכח באירוע זה, בהתאם לעדויות המצביעות על השתתפותו בלחימה ובתלאות הכיבוש.

טנוצ'טיטלאן, בירת האימפריה האצטקית, הייתה ממוקמת על איים באגם טקסקוקו והייתה מוקפת גשרים ותעלות, מה שהפך אותה למעוז חזק שקשה היה לחדור אליו או לברוח ממנו. כאשר הספרדים מצאו עצמם נצורים בעיר בעקבות טבח שהם ביצעו באצילים אצטקים (לאחר שהספרדים נחשפו בפעם הראשונה לטקסים הפגאנים האצטקים ולמנהג קורבנות האדם), הפכה העיר לזירת קרב בין האימפריה האצטקית לבין צבאו של קורטס. האצטקים החריבו גשרים כדי למנוע מהספרדים להימלט, בעוד הספרדים הסתמכו על גשר נייד שתכננו לשאת איתם.

בעת סופת גשמים כבדה ששימשה ככיסוי, ניסו הספרדים ובעלי בריתם, כולל לוחמים משבט הטלאקסקלה שהתנצר והצטרף כבעל ברית, לברוח בלילה דרך הרחובות הצרים והגשרים. האצטקים, בהובלת לוחמי עילית כמו לוחמי הנשר, גילו את הכוחות הספרדיים והשיקו מתקפה קשה מכל הכיוונים. הקרב היה עקוב מדם, והספרדים נאלצו להשאיר מאחור את מרבית האוצרות שנטלו. בנוסף, מטען הזהב הרב שנשאו חלקם גרם לטביעת לוחמים רבים באגם.

המצור על טנוצ'טיטלאן

הרננדו אלונסו, היה אחד מבוני הספינות שהשתתפו במצור המפורסם על טנוצ'טיטלאן. הספינות ששמן היה בריגנטינות, נבנו בתכנון מוקפד בטקסקוקו, על מנת לאפשר לקורטס לשלוט באגם ולחסום את העיר. הספינות היו כלי משמעותי עבור הספרדים, משום שהן אפשרו להם לשמור על ניידות באגם ולספק תמיכה לצבאם בעת ההתקדמות על הסוללות שהובילו אל העיר.

טנוצ'טיטלאן, כאמור, הייתה בנויה על איים בתוך אגם טקסקוקו, כשהגישה אליה באמצעות סוללות וגשרים בלבד. המבנה הגיאוגרפי של העיר העניק יתרון אסטרטגי לאצטקים, במיוחד במאבק ימי שבו השתמשו בצי קאנו נרחב. עם זאת, הבריגנטינות של הספרדים, שצויידו בקשתים, מוסקטרים ותותחים, הצליחו לשבור את המערך הימי של האצטקים ולשלוט באגם.

במהלך המצור, הבריגנטינות שימשו לחסימת האספקה לעיר ולפגיעה במורל האצטקי, הירוד ממילא בעקבות התפרצות מחלת האבעבועות השחורות בעיר (ההתפרצות הראשונה של המחלה באמריקה בעקבות הגעת האירופאים), קורטס השתמש בספינות כדי לנתק את טנוצ'טיטלאן משאר היישובים שסיפקו לה אוכל ומים, ובכך החריף את הרעב והמצוקה בעיר. הספינות גם שימשו להעברת לוחמים ואספקה בין חלקי הצבא הספרדי, מה שהעניק להם יתרון לוגיסטי משמעותי.

בקרב הימי הראשון, הבריגנטינות של קורטס הצליחו להפתיע את צי הקאנו האצטקי. הרוח החזקה שאפשרה לספרדים להפעיל את המפרשים שלהם הביאה לניצחון ימי משמעותי. בקרב נוסף, קורטס הצליח לפתוח פרצה בסוללות כדי לאפשר לבריגנטינות לגשת ולהגן על צבאו משני צידי הסוללות, ובכך מנע מהאצטקים לתקוף באמצעות הקאנו שלהם.

השימוש בבריגנטינות שינה את הדינמיקה של הקרב, שכן הן העניקו לספרדים עליונות ימית שאיפשרה להם להתקדם אל העיר בהדרגה. הקאנו האצטקי, שבעבר היה כלי התקפה יעיל, הפך לאפקטיבי פחות מול התמרונים המורכבים של הספרדים. הספינות גם סייעו בלכידת קנואים אצטקיים, ובכך מנעו הגעה של אספקה לעיר.

בנוסף לתמיכה הצבאית, הבריגנטינות מילאו תפקיד פסיכולוגי חשוב. הנוכחות שלהן באגם הראתה את עליונות הספרדים והגבירה את הלחץ על האצטקים, שכבר התמודדו עם רעב, מחלות ומורל ירוד.

בשלב האחרון של המצור, הבריגנטינות אפשרו לקורטס ולחייליו לחדור אל תוך חלקי העיר הפנימיים ביותר. הן שימשו כדי ליירט ניסיונות בריחה של לוחמים אצטקים, כולל ניסיון הבריחה של הקיסר קואואטמוק. לכידתו של קואואטמוק הייתה אחת מנקודות המפנה האחרונות במצור, שהובילה לנפילת טנוצ'טיטלאן.

הרעב והמחלות, בשילוב עם עליונות הבריגנטינות, הובילו לכך שהאצטקים איבדו כל אפשרות להתנגדות משמעותית. הספינות היו גורם קריטי בסיום הקרב ובהשגת הניצחון הספרדי על האימפריה האצטקית.

חייו לאחר המלחמה

עדויות היסטוריות מצביעות על כך שהרננדו אלונסו היה אזרח מוערך ואמין במקסיקו לפני משפטו. הוא הגיע למקסיקו מקובה בשנת 1520 יחד עם פאנפילו דה נרוואז, ובאותה עת כבר היה מעל גיל שישים. במהלך חייו, אלונסו השתתף בכיבוש טנוצ'טיטלאן והיה מעורב בבניית הבריגנטינות ששימשו את קורטס במבצעי הכיבוש. עדויותיו נרשמו גם במשפטים אחרים, בהם התייחס לחלוקת השלל וטען כי קורטס שמר לעצמו את רוב הרווחים.

בין השנים 1524 ל-1528 הוזכר שמו של אלונסו פעמים רבות ברישומי מועצת העיר של מקסיקו. הוא קיבל אדמות מהעירייה וניצל אותן לגידול בקר ולעיסוק במסחר בבשר. התיעוד האחרון בו מופיע שמו היה במרץ 1528, אז הגיש יחד עם שותפו ברטולומה דה מוראלס הצעת מחיר למכירת בשר בעיר. הצעתו התקבלה, והוא המשיך לעסוק במסחר עד למעצרו.

אשתו הראשונה של אלונסו, ביאטריס, נפטרה זמן קצר לפני המצור על מקסיקו. לאחר מותה, הוא נישא מחדש, תחילה לאישה בשם אנה, ולאחר מותה של אנה, נישא לאיזבל דה אגילר. לאחר מותו של אלונסו, נישאה איזבל דה אגילר לכובש חואן פרס דה גמה ועברה לסביליה. בתו מנישואיו לביאטריס, שגם שמה היה ביאטריס, נישאה לאלונסו דה נונייז בסביליה, וכך המשיכה המשפחה את חייה באירופה לאחר מותו של אלונסו.

המשפט וההוצאה להורג

בשנת 1528 נעצר הרננדו אלונסו באשמת התייהדות. נגדו הוגשו שלוש האשמות: יציקת יין על גופו של בנו בן השנתיים, איסוף היין ושתייתו, כמעשה לועג לטקס הטבילה הנוצרי; מניעת אשתו מללכת למיסה כדי שלא תפר את חוקי הנידה; וטבילת בנו לפי ההלכה היהודית.

משפטו של אלונסו התקיים בבית הדין של האינקוויזיציה במקסיקו, גוף שנוסד לאכוף את חוקי הכנסייה ולמנוע כפירה בספרד החדשה. במהלך המשפט הופעלו עליו לחצים כבדים, והוא עונה עד שהודה באשמות שיוחסו לו. עדויות רבות הובאו נגדו, חלקן מבוססות על שמועות וחלקן על תצפיות ישירות לכאורה. העדים טענו כי אלונסו שמר על מנהגים יהודיים בסתר ואף ביצע טקסים שמטרתם לבוז לעקרונות הנצרות.

ב-12 באוגוסט 1574, שנים רבות לאחר מותו של אלונסו, התקיים דיון על ידי ד"ר דון פדרו מויה דה קונטררס, הארכיבישוף המיועד, ועורך הדין אלונסו פרננדס דה בונילה, במסגרת חקירה של תיקי כפירה מוקדמים. בין היתר, הם בדקו בגדי כפרה (סנבניטוס) שהוצבו בכנסיית הקתדרלה במקסיקו מאז ראשית האינקוויזיציה בניו ספרד. ברשומות נמצא שמו של הרננדו אלונסו, לצד פרטי עונשו: נפח יליד מחוז נייבלה ותושב מקסיקו, כופר יהודי שנשרף על המוקד בשנת 1528.

הרננדו אלונסו היה אחד משלושת השמות הראשונים שנרשמו. יחד איתו צוינו גונסאלו דה מוראלס, אחיו, סוחר יליד סביליה ותושב מקסיקו, שנשרף באותו יום על המוקד לאחר שהואשם כי הכה צלב ותלה אותו על מנעול; ודייגו דה אוקניה, עורך דין יליד סביליה, שהתפייס עם הרשויות לאחר שהואשם בקיום מנהגים יהודיים.

האוטו דה פה שבו נשרף הרננדו אלונסו נערך ליד כנסיית הקתדרלה במקסיקו, בנוכחותו של האב ויסנטה דה סנטה מריה. העדויות מתארות כיצד אלונסו וגונסאלו הוצגו לציבור כשהם לובשים סנבניטוס שעליהם נרשמו שמותיהם ועבירותיהם. העונש שלהם בוצע בידי הרשויות החילוניות, כפי שהיה נהוג בזמנו. חלק מהאשמות נגד האחים נתמכו גם בווידויים של אחותם, שנשרפה כיהודייה בפורטו ריקו.

רשימת היהודים שעמדו לדין על כפירה במקסיקו בין השנים 1528 ו-1603

סיכום

הרננדו אלונסו ואחיו, גונסאלו דה מוראלס, נחשבים בין הקרבנות הראשונים של האינקוויזיציה באמריקה. בתקופה זו, המסדרים הפרנציסקני והדומיניקני החזיקו בסמכויות רחבות בתחומי הדת, אך ללא סמכות מוגדרת וברורה לטפל במקרי כפירה. מסדר הדומיניקנים החל לפעול בניו ספרד בשנת 1526, והאב ויסנטה דה סנטה מריה, שהגיע בשנת 1528, היה הראשון שפתח ברדיפות נגד יהודים.

השלטון הקולוניאלי של אותה תקופה היה רווי ביריבויות בין המסדרים הדתיים לבין השלטון החילוני. עדויות מצביעות על כך שגורמים בכירים במושבה לא ראו בעין יפה את הפעולות הקיצוניות של המסדרים הדתיים. בין היתר, הובעו ביקורות חריפות על ההליכים המשפטיים של האינקוויזיציה, שהובילו לעונשי מוות ללא הליך ראוי.

מסמכים מאוחרים מגלים כי דון סבסטיאן רמירז דה פואנלאל, הנשיא של האודינסיאה המלכותית השנייה, פנה בשנת 1532 למלך ספרד והביע ביקורת על פעולות המסדרים הדתיים. הוא תיאר את ההליכים המשפטיים כבלתי הוגנים וציין שהנאשמים לא קיבלו הזדמנות אמיתית לבקש רחמים, דבר שגרם לעיוותי דין חמורים.

לקריאה נוספת

• קונווי, ג'. ר. ג', ודה מנוזקה, פדרו. "הרננדו אלונסו, כובש יהודי עם קורטס במקסיקו." פרסומי החברה ההיסטורית היהודית האמריקאית, כרך 31, 1928, עמ' 9–31. פורסם על ידי הוצאת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
• ויזניצר, ארנולד. "אנוסים במקסיקו במהלך המאה ה-16." American Jewish Historical Quarterly, כרך 51, מס' 3 (מרץ 1962), עמ' 168–197, 199–214. פורסם על ידי הוצאת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
• ליבמן, סימור ב'. "הרננדו אלונסו: היהודי הראשון ביבשת צפון אמריקה." Journal of Inter-American Studies, כרך 5, מס' 2 (אפריל 1963), עמ' 291–296. פורסם על ידי הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'.

חומרי המקור

חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.