זישע (זיגמונד) ברייטבארט (Zishe Breitbart; נולד בסטריקוב, פולין, 22 בפברואר 1893 – נפטר בברלין, 12 באוקטובר 1925, ידוע גם בכינוי "סופרמן היהודי") היה אמן קרקס יהודי שנודע ברחבי העולם כאיש החזק ביותר בדורו. ברייטבארט, שהיה בן לנפח יהודי, הצטיין בכוח פיזי יוצא דופן והופיע בקרקסים באירופה ובארצות הברית במופעים שכללו כיפוף מוטות ברזל, הרמת עגלות ופילונים, ושבירת שרשראות באמצעות שיניו. דמותו ריתקה קהלים מכל העולם וזכתה לפופולריות עצומה, אך בקרב יהודי מזרח אירופה זכה למעמד מיוחד — כסמל של גבורה יהודית מודרנית, כאלטרנטיבה מוחשית לדימוי היהודי הגלותי וכגילום חי של אידיאל "יהדות השרירים" שטבע מקס נורדאו. ברייטבארט מעולם לא הסתיר את יהדותו, נשא מגן דוד בהופעותיו, ולווה בהילה ציונית מובהקת. מותו הטראגי, שנגרם בעקבות תאונת מופע, הפך אותו לדמות מיתית בזיכרון התרבותי היהודי של התקופה 1.
ביוגרפיה מוקדמת
זיגמונד (זישע) ברייטבארט נולד בעיירה סטריקוב שבפולין, למשפחה יהודית קשת יום, בשנת 1895. אביו היה נפח, וברייטבארט המשיך את דרכו במלאכה זו, אך כבר בגיל צעיר ניכרו בו תכונות יוצאות דופן שהבדילו אותו מהדור שקדם לו. הוא ניחן בכוח גופני חריג, שבא לידי ביטוי בעבודתו בסדנת הברזל המשפחתית, שם נהג לכופף ברזלים בידיים חשופות לעיניהם ההמומות של הלקוחות. סופר כי בגיל שלוש בלבד נפל עליו מוט ברזל כבד, אך הוא הצליח לחלץ את עצמו בכוחות עצמו. בגיל ארבע כבר עסק ביציקת ברזל בסדנה, והאגדות סביב עוצמתו הפיזית הלכו והתפשטו 2.
ילדותו של ברייטבארט עברה בצל עוני מתמשך, בסביבה יהודית מסורתית שלא התעניינה בהאדרת הגוף, אלא ברוח ובתורה. על רקע זה, הופעתו של ילד יהודי בעל כוח כה בלתי שגרתי עוררה סקרנות והשתאות. גופו היה שונה מגופם של בני גילו, והיכולת שלו לבצע פעולות שנראו כמעט על-אנושיות החלה לקנות לו שם, תחילה בקרב תושבי סטריקוב, ובהמשך גם באזורים סמוכים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הייתה סטריקוב תחת שלטון האימפריה הרוסית, וברייטבארט גויס לצבא הצאר. הוא השתתף בלחימה, ובמהלך אחד הקרבות נפל בשבי כוחות גרמניים. הפרטים על תקופת השבי מועטים, אך היא סימנה נקודת מפנה בחייו.
קריירה בינלאומית
לאחר שחרורו מהשבי הגרמני בסיום מלחמת העולם הראשונה, הצטרף זישע ברייטבארט לקרקס גרמני נודד בשם "בוש", שהיה אחד הקרקסים המובילים באירופה באותה תקופה. במסגרת הקרקס, קיבל את השם הגרמני "זיגמונד" ויצא למסע הופעות נרחב ברחבי גרמניה, בירות אירופה וארצות הברית. בתקופה זו עבר מהעולם החשוך של סדנאות הנפחות אל מרכז הבמה ואל אור הזרקורים, כשהוא מציג לצופים את גופו כזירת מפגן של כוח ועצמה.
ברייטבארט לא הסתפק במופעים רגילים של כוח פיזי, אלא פיתח סגנון ייחודי שבמרכזו עמדו מופעי ראווה מרשימים ועתירי אדרנלין. מומחיותו כללה כיפוף פרסות סוסים, עיקום מוטות ברזל עבים בידיים חשופות, שבירת שרשראות באמצעות שיניו, הרמת עגלות רתומות לסוסים ואף גורי פילים. הוא נהג לתקוע מסמרים בבולי עץ במחי יד, להרים משקולות כבדים באופן תיאטרלי ולעיתים אף לשכב תחת עגלות או סוסים. כל אלה הפכו אותו לאטרקציה בינלאומית ולכוכב ראשי בקרקס. הופעותיו תוכננו כך שידגישו את עליונותו הפיזית — הן באמצעות הפעולות שביצע, הן באמצעות האביזרים שעליהם פעל והן באמצעות תלבושותיו.
הופעותיו של ברייטבארט לא הוגבלו לתצוגות כוח בלבד, אלא נבנו סביב דמות מיתולוגית כמעט. הוא הרבה להופיע כשהוא לבוש בתלבושות "אלפא-גבריות" כגון חייל רומאי, גלדיאטור או לוחם קלאסי, והמסר שעבר לקהל לא היה רק של יכולת פיזית אלא גם של גבורה, הדר וסמליות. ההערצה אליו חצתה מגזרים, גילאים וגבולות לאומיים. יהודים ולא-יהודים, נשים וגברים, מבוגרים וצעירים – כולם נהרו להופעותיו. בווינה, למשל, התלונן בעל פונדק כי "השולחנות שלי מלאים חורים כי הלקוחות בוחנים את כוחם בנעיצת מסמרים לתוכם בכפות ידיהם. כל הנשים בווינה מאוהבות בשמשון החדש הזה. שנאה גזענית, גאווה והתחסדות – לכל אלה אין כאן כל משמעות".
בשנים 1923–1924 יצא ברייטבארט לסיבוב הופעות בארצות הברית, שם הוצג בפרסומים כ"האיש החזק בעולם". כרזות גדולות עם שמו ודמותו נתלו בערים מרכזיות, והקהל האמריקאי נמשך לדמותו כשם שנמשך אל גיבורי-על או אגדות חיות. הוא הפך למופע המרכזי של הקרקס, והקהל נוהר אחריו בהמוניו. מסעותיו לארה"ב ולמדינות אירופה חיזקו את מעמדו ככוכב בינלאומי לכל דבר, וכמי שיכול לסחוף קהל לא רק באמצעות כוחו, אלא גם באמצעות נוכחותו הכריזמטית.
עם זאת, ברייטבארט עבר מדי פעם התקפות אנטישמיות. מדי פעם היו צעירים מפריעים להופעותיו, מתפרצים, ומאתגרים אותו במטרה להשפילו. כשהם לא היו מצליחים זאת, בעלי הקרקס היו קוראים למשטרה כדי לפנותם 3.
קרבתו לציונות
דמותו של זישע ברייטבארט עוצבה כבר בחייו כגילום מודרני של שמשון הגיבור. הכינוי "שמשון החדש" חזר שוב ושוב בעיתונות היהודית, בקרב קהלים נלהבים ובתיאורים שנקשרו להופעותיו, ולא היה בו רק ממד של מחמאה, אלא מעין הכרזה תרבותית על התהוותו של גיבור יהודי מסוג אחר – יהודי שאינו רק בן למסורת אלא גם לגוף. זהו "בריון יהודי, משלנו". כפי שנכתב ב"דואר היום", כאשר הבחין בבריונים פולנים המתגרים ביהודים מחוץ למסעדה בלובלין, יצא ברייטבארט מהמסעדה, והתנפל על הבריונים הפולנים, בעודו צועק לעברם: 'ככה יעשה לאלה המהתלים ביהודים ובזישע ברייטבארט!'.
הופעתו הציבורית של ברייטבארט, ובעיקר הדרך שבה עטה על עצמו מגן דוד ונשא אותו בגאווה בזירות הקרקס, יצרו זיקה עמוקה בינו לבין הרעיון של "יהדות השרירים" שטבע מקס נורדאו. אידיאל זה, שנוסח לראשונה בקונגרס הציוני השני ב־1898 וקיבל ביטוי מובהק במאמרו של נורדאו ב־1900, קרא לעצב "יהודי חדש" — לא עוד יהודי מכונס בגולה, אלא כזה שהוא בעל "עוצמה נפשית וגופנית, שבכוחו להגשים את יעדי הציונות". ברייטבארט נתפס לא רק כתגובה לסטריאוטיפ הגלותי, אלא כהתגלמותו של המיתוס המחודש – היהודי של נורדאו, ביאליק, ז'בוטינסקי והרב קוק. דמותו סימנה את קץ היהודי החלש והכפוף ואת עלייתו של יהודי חזק, גאה, שאינו נסוג מעימות.
בתודעה הציבורית של יהודי מזרח אירופה, שמוראות הפוגרומים וההשפלות עוד היו טריים בזיכרונם, הפך ברייטבארט לסמל של עוצמה יהודית. בעוד שהשם "בייליס" סימל בעיני יהודים את "השפלה, חוסר ישע, עלבון צורב" (מנדל בייליס, פועל פשוט בבית חרושת, עמד במרכז אחת מעלילות הדם המכוערות והמפורסמות בתולדות יהדות מזרח אירופה, לאחר שהואשם לשווא ברצח נער אוקראיני נוצרי לצורכי פולחן דתי 4), הפציע ברייטבארט כתשובה. דמותו הייתה במובהק אנטיתזה לדימוי היהודי הרבני, המשכיל או האינטלקטואל.
ההערצה סביבו קיבלה מימדים של פולקלור. בזמנו רווחה אמירה ביידיש שטענה ש"אם אלף ברייטבארט יקומו מקרב היהודים, לא ירדפו עוד את העם היהודי". כחלק מהגיבוש הסמלי שלו, שימש ברייטבארט כנשיא אגודת הספורט "מכבי" ברלין, ונטען כי תמך ברעיון הצבא היהודי של זאב ז'בוטינסקי. היו שאף סיפרו כי הוא עצמו נועד לשמש גנרל בצבא היהודי העתידי בארץ ישראל. ברייטבארט הוצג כיהודי גלותי שהפך לדמות של תחייה, לאומית וגופנית כאחת – והעובדה שלא הסתיר את יהדותו אלא נשא אותה בגאון הייתה מרכיב מרכזי במעמדו הציבורי ובאהבת הקהל.
מותו
זישע ברייטבארט נפטר באוקטובר 1925. במסגרת אחד ממופעיו, ניסה לבצע את אחד הפעלולים הקבועים שלו – נעיצת מסמר בבול עץ באמצעות מכות יד בלבד. אולם הפעם, זריזותו שאפיינה אותו בכל שנות הופעותיו לא עמדה לו, והמסמר ננעץ בירכו. הפציעה שנראתה תחילה שולית, התבררה במהרה כגורלית. בתוך ימים החלה להתפתח בגופו הרעלה חמורה, והטיפול שניתן לו – שכלל גם את קטיעת שתי רגליו – לא הצליח לעצור את התפשטות הזיהום. בתקופה שקדמה לגילוי האנטיביוטיקה, לא נותרה בידי הרופאים אפשרות של ממש, ולאחר שבועות של מאבק רפואי, נפטר ברייטבארט מדם מורעל והוא בן 32 בלבד.
מותו הכה גלים בקהילות יהודיות ברחבי העולם, ובמיוחד באירופה. הלווייתו נערכה בברלין, והייתה אחד האירועים היהודיים הציבוריים הגדולים שידעה העיר בשנות הרפובליקה של ויימאר. לפי הדיווח בעיתון "דאר היום", עיתונו של איתמר בן-אב"י, תחת הכותרת “למות שמשון השני – הלוויה ענקית לזישה ברייטברד”, נכתב כי "בשטח של קילומטרים אחדים מבתי הקברות עמדו מאות מכוניות עם אנשים שבאו אל הלוויה. מספר האנשים היה עצום, ושמשי בית הקברות הזקנים מצהירים שאינם זוכרים בחייהם לוויה יהודית ענקית כזאת בברלין". לא רק יהודים השתתפו בלוויה, אלא גם גויים, אמנים ואנשי קרקס, מעריצים, ספורטאים ונכבדים. "המשטרה נאלצה לשלוח שוטרים רבים ולהשגיח על הסדר ועל התהלוכה".
ליד הקבר הספיד את ברייטבארט הרב עזריאל מונק, רב קהילת "עדת ישראל" בברלין, בדברים שהביעו לא רק צער אישי אלא גם תחושת אובדן לאומית עמוקה. הוא הדגיש כי "המנוח רכש את אהבתם של מיליונים", והוסיף: "בלי לשים לב אל כל הפאר והכבוד שזכה מצד העולם הרחב, לא שכח ברייטברד מעולם כי הוא יהודי. תמיד היה בא בין אחיו היהודים באשר הם והיה מביע להם את שמחתו הרבה שיש ליהודים כיום האיש החזק ביותר בעולם". בהספדו שרטט הרב מונק את הפער העמוק בין מראהו החיצוני של ברייטבארט לאופיו: "שלגבר שניפץ שלשלאות הספיקה מילה טובה אחת של אדם אחד, כדי להמיס את ליבו כחמאה".
דגל שחור הונף על הקבר מטעם אגודת "מכבי" בברלין, שבה שימש ברייטבארט נשיא כבוד. כמו כן נתקבלו מברקי השתתפות בצער מאגודות אמנים בפריז, לונדון, רומא, וינה וורשה, וזרי פרחים הונחו בשמו של עולם התרבות הבינלאומי.
מורשת והנצחה
שיא תהילתו של זישע ברייטבארט הוליד סביבו תופעה תרבותית רחבת היקף, שהפכה אותו לדמות פולקלוריסטית חיה עוד בטרם מותו. הפופולריות העצומה שזכה לה ברחבי העולם היהודי הובילה ליצירת שירים, סיפורים, פואמות ותיאורים ספרותיים שנקשרו לשמו, והוא הפך לדמות מופת תרבותית של ממש. המיתוג שצמח סביבו חרג בהרבה מגבולות הבמה או הקרקס, והורחב גם למוצרים מסחריים וניסיונות להפקת רווח תדמיתי. כך, למשל, תרם ברייטבארט את שמו ומעמדו לתכנית קורס בריאות גופנית בהתכתבות, שבמסגרתה קיבלו המנויים מדריכים מפורטים שכללו את "הרגלי האכילה והאימונים של ברייטבארט". הקורסים הללו שווקו כדרך להכשיר דור חדש של צעירים יהודים ברוחו, לא רק כצופים נלהבים אלא כמי שיכולים לשחזר בגופם את כוחותיו 5.
אהדת ההמונים כלפיו נוצלה גם לצורכי פרסום מסחרי – ברייטבארט העניק חסות למוצרים שונים, ושמו הפך למותג. דמותו עיטרה כרזות ענק, גלויות, פוסטרים ומודעות מודפסות, שבחלקן אף הוסב שמו ל"זיטה ברייטברט" – תעתיק מקומי – בהתאם לשפת המקום או הקהל היעד. בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי שמורות ארבע כרזות מקוריות ממהלך שנות ה־20, חלקן בגודל חריג, וכולן מציגות את דמותו כשהוא שובר שרשראות או נועץ מסמרים בפיו, כסמל לעוצמה נטולת פחד. השפות שבהן הודפסו הכרזות – גרמנית, פולנית ויידיש – מלמדות על קהל הצופים הרחב והמגוון שמשך אליו, והפצתן בערים שונות באירופה מדגישה את תפוצת השפעתו התרבותית.
לאחר מותו ניסו שניים מאחיו, יוסף וגרשון ברייטבארט, להמשיך את דרכו כגיבורים יהודים בעלי גוף. גם הם היו "בעלי גוף", אך לא הצליחו לשחזר את הצלחתו של זישע. ניסיונותיהם לא נקלטו באותו אופן בקרב הציבור, ודמותו של זישע נותרה חד-פעמית. אישיותו הכריזמטית, עוצמתו החריגה והיכולת להחצין יהדות גאה – אלו לא היו ניתנים להעברה בירושה.
עם השנים, זכרו של ברייטבארט החל לדעוך. למרות ההדים הרבים שעורר בחייו ומיד לאחר מותו, ובהיותו אחד מגיבורי התרבות היהודיים הבולטים של תקופת בין המלחמות, הלך ונשכח שמו בעשורים שלאחר מכן. התמורות שחלו בזיכרון הקולקטיבי היהודי, יחד עם חורבן יהדות מזרח אירופה בשואה, דחקו את דמותו לשוליים.
ברייטבארט גולם על ידי איש השרירים הפיני יוקו אהולה בעיבוד קולנועי בדיוני מאוד של חייו, בסרטו של ורנר הרצוג משנת 2001, Invincible.
הוא שימש גם כהשראה לספר הילדים Zishe the Strongman מאת רוברט רובנשטיין, שיצא לאור בהוצאת Kar-Ben Publishing.
מגזין Reform Judaism ייחס לברייטבארט, שכונה במהלך סיבוב ההופעות שלו בארצות הברית בשנת 1923 "סופרמן של כל הזמנים", השפעה על ג'ו שוסטר וג'רי סיגל ביצירת דמותו של גיבור העל סופרמן 6.
צאצאיתו היא ג'ואן ברייבארט, מדריכת פילאטיס וכותבת אמריקאית 7 8 9.
לקריאה נוספת
- המאמר "יהדות השרירים" בתוך: מקס נורדאו אל עמו: כתבים מדיניים (תרגום: י. ייבין, עריכה: ב' נתניהו), הוצאה מדינית, תל אביב, תרצ"ז 1937; כרך ראשון, עמ' 169–178.
- טקסט המאמר כפי שמופיע לעיל בתמונה של המאמר בכפר המכביה
- חיים קאופמן, "יסודותיו ומרכיביו הלאומיים של המושג יהדות השרירים", בתנועה, כרך ג', מס' 3 (מאי 1996), עמ' 261–282.
- אודי כרמי, 'האמריקניזציה של יהדות השרירים', עיונים, כרך 32 (2019), עמ' 192–215.
- עופר אידלס, 'הייתכן לכנות את ההתעמלות בשם ספורט?': ראשיתה של התחרות הספורטיבית ביישוב העברי ומגבלותיו של התיקוף הציוני', ישראל, כרך 27–28 (2021), עמ' 95–114.
קישורים חיצוניים
- זיגמונד ברייטבארט באתר IMDb
- אגדות הכוח האמריקאיות: זיגמונד "זישה" ברייטבארט
- קורס בניית השרירים של זיגמונד ברייטבארט
- ביוגרפיה של זיגמונד "זישה" ברייטבארט באתר J-Grit: האינדקס האינטרנטי ליהודים קשוחים
- "דיון בעיתון Forward" — נשמר בארכיון מה־7 בינואר 2003
- עמוד אינטרנט המוקדש לזישה ברייטבארט
- אתר הספר Zishe the Strongman
- ראיון עם גארי בארט, אחיינו של ברייטבארט, במסגרת פרויקט ההיסטוריה שבעל־פה של וקסלר, מרכז הספר היהודי ביידיש, 21 בנובמבר 2014
- אושי, "מלך הברזל: בנו של הנפח היהודי שהפך לשמשון החדש", אתר מוזיאון העם היהודי, 6 בספטמבר 2021.
- יוחאי בן-גדליה, "אל תתעסקו עם זישה ברייטבארט", הספרנים – מגזין הספרייה הלאומית, 24 ביוני 2019.
הערות שוליים
- יוחאי בן-גדליה, "אל תתעסקו עם זישה ברייטבארט", הספרנים – מגזין הספרייה הלאומית, 24 ביוני 2019.
- אושי, "מלך הברזל: בנו של הנפח היהודי שהפך לשמשון החדש", אתר מוזיאון העם היהודי, 6 בספטמבר 2021.
- ההתקפות על זישה ברייטברט, דאר היום, 3 ספטמבר 1925
- שמואל גילר, היהודי הנשכח: על גורלו של קורבן עלילת הדם מנחם מנדל בייליס, פרויקט בן יהודה
- קורס בניית השרירים של זיגמונד ברייטבארט
- גורדון, מל (קיץ 2011). "היכנסו והכירו את האדם החזק בעולם — איש שרירים יהודי מפולין שלדעת אחדים היווה השראה לסופרמן!", מגזין Reform Judaism. נשמר מהמקור ב־9 ביולי 2013. אוחזר ב־30 בספטמבר 2013
- "גבריות יהודית בגרמניה: הסדנה הבינלאומית השנייה בנושא מגדר בהיסטוריה היהודית הגרמנית", H-Soz-Kult, 5 בפברואר 2006. אוחזר ב־4 בספטמבר 2024
- "ברייטבארט, זישה", אנציקלופדיה YIVO. אוחזר ב־4 בספטמבר 2024
- "ההיסטוריה של מכון PhysicalMind", PhysicalMind Institute, 14 במרץ 2019. אוחזר ב־4 בספטמבר 2024
