לואי נתנאל דה רוטשילד

גל לירןאוגוסט 4, 2025אוגוסט 4, 202501 mins

לואי נתנאל, הברון פון שוורץ דה רוטשילד (בגרמנית: Ludwig Nathaniel, Freiherr von Rothschild), היה ברון אוסטרי ממשפחת רוטשילד, מראשי הסניף הווינאי של השושלת, בנקאי מרכזי באימפריה האוסטרו-הונגרית, נשיא בנק קרדיטאנסלט, ופטרון בולט של מדעי הטבע, האמנות והארכיאולוגיה. הוא נודע בעיקר כמי שנכלא כבן ערובה בידי הנאצים בשנת 1938, ושוחרר רק לאחר תשלום כופר חסר תקדים — מהגבוהים שתועדו אי פעם בתולדות האנושות עבור אדם פרטי.

לואי נתנאל דה רוטשילד (1882–1955), הנציג הבולט האחרון של הסניף הווינאי של משפחת רוטשילד. צילום: גאורג פָיֶיר – הספרייה הלאומית של אוסטריה, ארכיון התמונות.

תוכן עניינים

ילדות מוקדמת

רוטשילד נולד בווינה ב־5 במרץ 1882. הוא היה בנם של הברון אלברט שלמה אנסלם פון רוטשילד (1844–1911) ורעייתו, בטינה קרולין דה רוטשילד (1858–1892). אביו החזיק בארמונות רבים בווינה, ובהם ארמון אלברט רוטשילד, שבו נשמרו אוספי אמנות עתיקים ויוקרתיים.

קריירה

לאחר מותו של אביו, אלברט רוטשילד, בשנת 1911, הוא לקח לידיו את ניהול בנק קרדיטאנסלט ואת החברות התעשייתיות שבבעלות הסניף האוסטרי של משפחת רוטשילד.

חטיפתו כבן ערובה על ידי הנאצים

לאחר האנשלוס — סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית במרץ 1938 — נעצר הברון לואי דה רוטשילד בשדה התעופה אספרן, בעת שניסה לעזוב את המדינה, והועבר לידי הגסטאפו. הוא נכלא במלון מטרופול שבווינה, בקומה העליונה, בסמוך לחדרו של קורט פון שושניג, קנצלר אוסטריה האחרון שנעצר גם הוא. לואי, שהיה אז ראש הסניף האוסטרי של שושלת רוטשילד ונשיא בנק קרדיטאנסלט, נחשב לדמות מפתח במערכת הכלכלית של אוסטריה, ולכן הפך עבור גרמניה הנאצית לבן ערובה בעל ערך אסטרטגי עצום.

בעיתונות של התקופה דווח כי שליטתו בבנק המרכזי של מרכז אירופה וקרבתו לשלטון האוסטרו-הונגרי הפכו אותו לסמל להשפעת היהודים בעולם הכלכלה. הוא הוחזק בבידוד במשך למעלה משנה. במהלך מאסרו ביקר אותו מפקד האס אס היינריך הימלר. לפי הדיווחים, רוטשילד הרשים את הימלר, וזה הורה לשפר את תנאי מאסרו: החדר צויד בריהוט איכותי ובמתקני סניטציה נאותים. על אף פניות מצד המלכה מרי של הממלכה המאוחדת, וככל הנראה גם מהדוכס מווינדזור, לואי נותר עצור, תחילה במעצר ממשי ואחר כך במעצר בית, בעוד רכושו האישי והעסקי הועבר לשליטת "נציב" גרמני, כחלק ממדיניות ההחרמה וה"אריזציה" של רכוש יהודי.

ימים ספורים לפני הסיפוח, ניסה הכלכלן פליקס סומרי לשכנע את רוטשילד לברוח מאוסטריה, אך ללא הצלחה. אחיו אלפונס ורעייתו ביקרו אותו בשווייץ והתכוונו לשוב לאוסטריה, אך לואי הצליח לשכנע אותם להישאר שם ולהעביר את ילדיו — פרנצ'סקה והיידי דה רוטשילד — להולנד. הוא עצמו, בניגוד לרוב אחיו שברחו בזמן, נותר באוסטריה ונלכד.

הנאצים דרשו תחילה ממשפחתו סכום מוערך של 10 מיליון דולר. אך רק לאחר משא ומתן ממושך, שוחרר לואי בתמורה לסכום של 21 מיליון דולר — סכום הנחשב לדמי הכופר הגבוהים ביותר ששולמו אי פעם עבור אדם פרטי.

עם שחרורו ביולי 1939, עבר רוטשילד לדרום אמריקה, ובהמשך הגיע לארצות הברית, שם הפך לאזרח אמריקאי. רק אז הסתיים פרק הכליאה, שתואר כך ב־TIME: "הברון האופנתי לשעבר, שהזדקן בעקבות שנת כליאה הדוקה, ירד מן המטוס בציריך — אדם חופשי שוב, ששוחרר בתמורה לדמי כופר שגובהם אינו ידוע".

מאסרו של רוטשילד סימל את תחילתה של מדיניות שיטתית מצד השלטון הנאצי — החרמת רכוש יהודי באמצעות סחיטה, רדיפה, מעצר והשפלה פומבית. באוסטריה לבדה הוחרמו כל נכסיה של משפחת רוטשילד. רכושו של לואי, כולל ארמון רוטשילד בווינה, אוספי אמנות, בנקים, חברות תעשייה וקרנות פילנתרופיות, הועברו לידיים אריות, לעיתים דרך מראית עין משפטית. הארמון המרכזי של המשפחה, שבו פעל לימים אדולף אייכמן, נבזז ונמסר לשימוש ממשלתי. לאחר המלחמה נהרס המבנה לחלוטין. ממשלת אוסטריה לא השיבה לידי המשפחה את מרבית הרכוש, ובמיוחד לא את יצירות האמנות, שנותרו בידי המדינה שאסרה את הוצאתן.

רוטשילד ניסה להשיב את רכושו בשנות ה־40 וה־50, אך קיבל רק פיצוי חלקי. הוא תרם את שרידי הארמון והגנים לממשלת אוסטריה בתנאי שתוקם קרן פנסיה לעובדי המשפחה לשעבר. רק בשנת 1998, הודות לפעילותה של אחייניתו בטינה לוראם לבית רוטשילד, השיבה הממשלה האוסטרית מעל 200 יצירות אמנות למשפחת רוטשילד, ואלו נמכרו בכריסטי'ס בלונדון בשנת 1999.

בשנת 2020 הגישו יורשיו תביעה נגד עיריית וינה, אחת הגדולות שהוגשו אי פעם בנושא השבת רכוש יהודי, בדרישה להשיב קרן נאמנות שהקים נתנאל פון רוטשילד עוד בשנת 1907, ושנועדה לספק טיפול פסיכיאטרי לעניים. לטענת התובעים, עיריית וינה שימרה הלכה למעשה חוקים נאציים, כאשר מכרה את נכסי הקרן וביטלה את מטרותיה. הפרשה עוררה מחדש דיון באוסטריה על הדרת זכרה של משפחת רוטשילד מהתודעה הלאומית. ההיסטוריון רומן סנדגרובר תיאר זאת כך: "ההיסטוריה של משפחת רוטשילד הודחקה מזיכרונה הקולקטיבי של וינה".

חייו האישיים

בשנת 1946 נישא לרוזנת הילדגרדה קרולינה יוהאנה מריה "הילדה" פון אוורספרג (1895–1981), בתו היחידה של הרוזן אנטון פון אוורספרג (1858–1924) ורעייתו ולרי שנק פון לֶדֶץ (1875–1931). בני הזוג התגוררו באיסט בארנרד, ורמונט שבארצות הברית, וכן באנגליה. לא נולדו להם ילדים.

רוטשילד מת מאי ספיקת לב בעת ששחה במונטגו ביי, ג'מייקה, ב־15 בינואר 1955.