מוחמד היגר עם נאמניו לעיר מדינה בשנת 622. הם הגיעו לעיר מדינה כפליטים חסרי כל. התקופה שבין ההיג'רה ועד קרב בדאר בשנת 624 הייתה עידן הזהב ביחסים בין מוחמד לבין היהודים.
בתקופה זו מוחמד כורת בריתות הגנה עם השבטים היהודיים החזקים והסכמי חסות עם בתי אב יהודיים בודדים. קשה לדעת האם מוחמד ניהל בכוונת מכוון מדיניות של חתימת הסכמים נפרדים מול כל שבט יהודי או שמא העוינות ההדדית, או לפחות חוסר ההסכמה, בין היהודים אילצו אותו לכרות בריתות נפרדות. בכל מקרה, מוחמד מקיים קשרים מסחריים עם היהודים. למשל, לוקח הלוואות מהבנקאים היהודיים. הלוואות אלו מימנו את מסעות הסחר והביזה של המוסלמים. כמו כן מוחמד מוכר לסוחרים יהודיים וקונה מהם, וגם מקיים דיונים וויכוחים ערניים עם היהודים בשווקים ובבתי הכנסת.
כל זה השתנה לאחר קרב בדאר. קרב בדאר היה ניצחונם הראשון של המוסלמים בקרב גלוי. בשובו מקרב זה הנחה מוחמד את מאמיניו: מן ט'פרתם בה מן רג'אל אליהוד, פאקתלוה – מי שתפגשו מאנשי היהודים הרגוהו. לפי הנחיה זו פתחו המוסלמים בשורת מעשי רצח ביהודים.
נסקור כאן מספר התנקשויות בולטות:
ההתנקשות במשוררת עצמה בת מרוואן. למשוררת היו בנים בוגרים. אבל, אחד מילדיה היה תינוק. המתנקש נכנס לחדרה באישון לילה. כמה מילדיה ישנו סביבה ועל חזה היה התינוק שהיא היניקה אותו. המתנקש מישש אותה, הסיט את התינוק, הניח את חרבו על חזה, נשען על החרב עד שיצאה מגבה. הריגת אישה חסרת ישע אינה נחשבת מעשה גבורה בתרבות אנושית. לפיכך, למחרת שאל המתנקש את מוחמד האם יבולע לי? אפילו שתי עיזים לא תתנגחנה בגללה. ענה לו מוחמד.
ההתנקשות בבדחן היהודי אבו עפך – אבי הטפשות. הוא היה זקן מופלג. בליל קיץ ישן אבו עפך בחצרו. המתנקש המוסלמי נכנס ותקע את חרבו בכבדו, ואחר כך נשען עליה עד שהחרב יצאה מגופו מצד שני וחדרה למזרן.
בשני המקרים הללו מדובר בהתנקשויות באנשים חסר ישע.
ההתנקשות במשורר היהודי כעב אבן אלאשרף, ממנהיגי השבט היהודי נצ'יר, היתה מסובכת יותר. המתנקשים, מוחמד בן מסלמה ואבו נאילה היו "אחים לחלב" של כעב אבן אלאשרף. כלומר, שלושתם ינקו מחלב מינקת אחת. כעב נשא אשה זמן קצר קודם לכן. שני "אחיו לחלב" באו בלילה. אבו נאילה קרא לו. כעב רצה לצאת לקראתו. אשתו החדשה התנגדה, אבל הוא אמר שהוא בוטח ב"אחיו לחלב". יצא כעב אל אבו נאילה ואחר שהתרחקו התנפלו עליו המתנקשים בהנהגת "אחיו השני לחלב" מוחמד בן מסלמה. כעב קרא למחמד בן מסלמה שיצילנו. הלה שלף את פגינו ותקע אותו בטבורו נשען עליו עד שחתך אותו עד מפשעתו. לאחר מכן כרתו המוסלמים את ראשו של כעב כדי להביא אותו אל מוחמד. מוחמד ברך אותם "באללה אכבר" ו"אללה יצליחכם".
רצח הסוחר היהודי אבו סונינה. מיד לאחר הכרזת מוחמד: "כל איש מאנשי היהודים שייפול בידכם הרגוהו!" התנפל ערבי בשם מוחיצה, על מעסיקו, הסוחר היהודי אבן סונינה והרגו. אחיו הגדול, של מוחיצה, חוייצה, הכה את מוחיצה מכות נמרצות וקרא: "אתה אויב אללה! הרגת אותו! חי אללה הרבה מהשומן שבבטנך בא מכספו!" השיב לו מוחיצה הרוצח: "אילו מי שהורה לי להרוג אותו, היה מצוה עלי להרוג אותך, הייתי מתיז את ראשך! בעקבות אירוע זה התאסלם האח הגדול חוייצה מפחד האסלאם".
גם בהתנקשות זו כמו בקודמתה אנו רואים את שימושו של מוחמד באנשים הקרובים ביותר, כדי להתנקש בחייהם של היהודים.
דוגמא נוספת היא ההתנקשות בסוחר יהודי גדול אחר.
לפני שפנה מוחמד למלחמה ביהודי ח'יבר. דאג לרכך את דרכו בטרור. בח'יבר שהה אחד ממנהיגי יהודי שבט נצ'יר שמוחמד גרשם ממדינה. שמו היה סלמאן אבן אבי אלחקיק. כינויו היה: "אבו ראפע" והוא היה מכונה גם "גדול סוחרי החג'אז". הדרך שבה בוצע חשובה לנו ביותר. אבו רפע נרצח על ידי ערבי בשם עבדאללה אבן עתיך. ערבי זה ידע לדבר יהודית (כנראה תערובת של עברית ערבית וארמית). אבן עתיך וחבריו באו לביתו של אבו ראפע ואמרו לאשתו שבאו לחפש מקום ללון, לקנות מזון, ולהביא מתנה לבעלה. לרוצח הייתה מיינקת יהודייה ולכן דיבר במבטא יהודי. אשתו של אבו ראפע הכניסה אותם לבית. הם פרצו לחדר השינה החשוך, זיהו את אבו ראפע לפי זקנו הלבן שבלט באפילה, ורצחו אותו על מיטתו.
אירועים אלו משמשים לצערינו מופת אצל סוג מסויים של מוסלמים להתנהגות ראויה כלפי יהודים גם היום.
דוגמא לשימוש באח לחלב לרצח מוכר לנו מפרעות תר"פ (1920) בישוב בני יהודה שברמת הגולן של היום. היישוב הוקם על ידי חברת "בני יהודה" שנוסדה בשנת 1884 בצפת. החברה רכשה אדמה ליד הכפר הערבי ביר א-שגום מעל הכנרת (כיום – במערב מושב העובדים גבעת יואב). חיים ופרומה ברנשטיין נכבשו לרעיון. חיים נתמנה למוכתר המושבה ובנה לו בית אבן מרווח. בנם השני משה, נולד ב-1898, באותו זמן ילדה גם אשת המוכתר הערבי בן. כיוון שהיא מתה בלידתה, נטלה פרומה את התינוק לביתה והיניקה אותו יחד עם בנה. כך הפכו השניים ל"אחים לחלב". ביום י"ז בניסן תר"ף (5.4.1920) פרץ לבית משפחת ברנשטיין בבני יהודה שכנם עלי אחסן אבו שג'ר אשר היה "אח לחלב" של משה ברנשטיין והרג ביריות את "אימו" פרומה ואת "אחיו" אברהם. בן אחר נמלט מהרוצח, הצליח לעבור את הירדן ולהגיע לטבריה.
גם רצח אנשים הלועגים למוחמד אומץ כמופת על ידי מוסלמים מסויימים. כך בשנת 2015 פרצו רוצחים מוסלמיים למערכת העיתון הצרפתי צ'ארלי האבדו ורצחו שם חמשה עשר עובדים בגלל קריקטורות על מוחמד שפורסמו בעיתון. הסופר סולימן רושדי שפרסם ספר סטירי על הקוראן בשם "פסוקי השטן" מתחבא עד היום מפחד פסק דין מוסלמי שגוזר עליו דין מוות. אירועים נוספים מסוג זה היו לאחר ביקורתו של האפיפיור על האסלאם, ולאחר שעיתון דני פרסם קריקטורות על מוחמד.
לצערינו השב"כ ואמ"ן אינם מבינים כלל את התרבות האסלאמית. הם אינם מבינים כלל שאצל גורמים מסויימים בקרב הערבים בארץ התקופה ההיא משמשת מודל להתנהגות ראויה כלפי היהודים כאן ועכשיו.
לעם היהודי ולמדינה היהודית היחידה בעולם, מגיעים כוחות בטחון שיוכשרו להבין את הזרמים העוינים בקרב האיסלאם שסביבנו. כוחות בטחון שיתריעו יומם ולילה על האיום הקיומי של חדירת שופטים ערביים איסלמיים למערכת המשפט היהודית. כוחות בטחון שיתריעו יומם ולילה על האיום הקיומי העליון שבחדירת גורמים מוסלמיים מסוג זה למרכזי העצבים של השרות הציבורי היהודי ושל מערכת ההשכלה הגבוהה היהודית.
הרב אליצור סגל הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני במזרח תיכון. לתגובות: [email protected]
