תכנית לוויתן הייתה מסמך סודי שנחשף במסגרת פרשת הריגול של ישראל בר, אשר שיקף את תוכניותיה של מפלגת מפ"ם בשנות ה-50 להשתלט על המדינה באמצעות התארגנויות מחתרתיות פרו-סובייטיות. התכנית, שנוסחה בחלקה על ידי יגאל אלון, כללה אסטרטגיות להשתלטות על השלטון במצב של מלחמה אזורית או עולמית, מתוך אמונה כי ברית-המועצות תוביל את הכוחות המהפכניים במזרח התיכון. תכנית לוויתן נחשפה על ידי איסר הראל במהלך חקירתו של בר, והפכה לאחת מנקודות המפתח בהבנת הרקע האידיאולוגי לריגול שלו עבור הק.ג.ב.
רקע
פרשת ישראל בר היא אחת הפרשיות השערורייתיות והמורכבות ביותר בתולדות מדינת ישראל. בר, דמות מוכרת בתחום הביטחוני, התגלה כמרגל למען ברית-המועצות. אף על פי שהורשע ונכלא, זהותו האמיתית נותרה בגדר חידה עד היום. פרשת ריגול זו התפרסמה במקביל למשפט אייכמן ולפרשת לבון, מה שהגביר את המסתורין והדרמה סביבו. בר עלה לארץ ב-1938 והצליח להשתלב במהירות בצמרת "ההגנה". הוא היה מקורב לבכירי המערכת הביטחונית, כמו אליהו גולומב, יגאל ידין, יצחק שדה ויגאל אלון. בר קיבל תפקידים בכירים בצה"ל, הפך לקצין במטכ"ל ואף כיהן כראש מחלקת התכנון. בהמשך דרכו, הפך ליועץ לענייני ביטחון, עם קשרים עמוקים בתוך מפ"ם ולחוגים הביטחוניים הקרובים לשמעון פרס, יצחק נבון וטדי קולק.
במהלך חקירתו של בר, נחשפו בדירתו מסמכי תכנית לוויתן, על ידי איסר הראל, ראש שירותי הביטחון באותה תקופה. הראל חשד כי מסמך זה מייצג התארגנות מחתרתית רדיקלית בתוך מפ"ם, שמטרתה הייתה להשתלט על המדינה באמצעות ארגונים אזוריים מחתרתיים הקשורים למפלגה. התכנית נוסחה בחלקה על ידי יגאל אלון, איש מפ"ם ודמות צבאית בכירה. היא התבססה על רעיונות פרו-סובייטיים, אשר משקפים את השפעתה של המלחמה הקרה על הפוליטיקה הישראלית. מפ"ם באותן שנים תמכה בברית-המועצות, ובמסגרת התארגנויות חשאיות דנה באפשרות להקים משטר קומוניסטי בישראל, עם תמיכה סובייטית.
תכנית לוויתן התייחסה למצב שבו מפ"ם תשתלט על המדינה באמצעים חשאיים, ותציב את עצמה בעמדה מרכזית במערך השלטוני. חלק מתמיכת מפ"ם בתכנית נבע מהשפעתה של מלחמת קוריאה, ומהחשש למלחמת עולם שלישית, שבה למזרח התיכון יהיה תפקיד מפתח.
לפני מעצרו, איסר הראל ניהל שיחות עם בר, שבמהלכן גילה את פרטיה של תכנית לוויתן. למרות ערמומיותו של בר בנוגע לחלקו האישי בפרשה, הראל הבין שמדובר באדם מסוכן, המנסה להחדיר סוכנים למוסדות הביטחוניים בישראל. בשיחה אחת, שנערכה בסוף 1955, בר תיאר כיצד מפ"ם הקימה ארגון מודיעין חשאי משלה והחלה לגייס אנשים ממערכת הביטחון. לפי תיאורים רבים, תכנית לוויתן הייתה יותר מתכנית תיאורטית; היא שיקפה את האידיאולוגיה הרדיקלית שבר ניסה לקדם. התכנית הציבה את עצמה כנגד המערב וארצות-הברית, והעדיפה שיתוף פעולה עם הגוש המזרחי. בר נתפס כתומך בפתרון סובייטי לעתיד המזרח התיכון, ותכנית לוויתן היוותה ביטוי לכך.
לאחר שהתגלה כמרגל סובייטי, ישראל בר נשפט ונידון ל-10 שנות מאסר. למרות פעילותו נגד ישראל, יש הרואים בתכנית לוויתן חלק ממאבק אידיאולוגי רחב יותר שהתנהל בתוך הפוליטיקה הישראלית בתקופת המלחמה הקרה, והיא מייצגת את החזון של אנשי מפ"ם ליצירת מדינה סוציאליסטית הנתמכת על ידי ברית-המועצות.
חקירתו הנגדית של ישראל בר
בחקירתו הנגדית בר הסביר את טיבם של המסמכים שנתפסו בביתו, ביניהם מסמכי תכנית לויתן:
"… המסמך הזה הוחרם בביתי. הכתוב מתאים לרוח תכנית לוויתן. אני רואה את המסמך שנית. זה כנראה נכתב ע"י יגאל אלון ויש בתוכן פסקה הדומה לתכנית לוויתן או מגדיר אותה. תכנית לוויתן הייתה תכנית לתפיסת השלטון לפי התאוריה המרכסיסטית הקלסית או הלניניסטית לתפיסת השלטון ע"י מפ"ם. זה נעשה ע"י התקוממויות מזוינות של העמילים המדוכאים נגד השלטון. התכנית הזאת לא הוכנסה לפרטי הפרטים. היא לא הוכנה בכלל. הרעיון הועלה במסעדה ששמה "לויתן". ומכאן השם. בפגישה הזו השתתפו בן אהרון, ריפתין, גלילי, ברוך רבינוב, שייקה וינברג ואני, וגם יגאל אלון. סנה לא היה שותף להתיעצות זאת אך סופר לו על כך. סנה אמר שהתכנית אינפנטילית וכשיבוא הצבא האדום, המלאכה תעשה מעצמה. כל זה היה ב־1951 באביב אחרי האופנסיבה הסינית המפורסמת בקוריאה. בקשר לתכנית זאת (תכנית לויתן) היתה פגישה אחת בפורום זה. אחרי זה היו פגישות בהרכבים שונים אחרים. בין הפגישות שונות לדווח על ההתקדמות של התכנית והפעולה במשך 1951 היו כמה פגישות. אני דיווחתי ליערי ובנטוב. תגובתם היתה שצריך להמשיך. בנטוב נתן לי כמה רעיונות אסטרטגיים לחסימת זרימת התוצרת העירה, לקידום תכנית זאת. אני יזמתי תחזית בקשר לנשק. היה נשק בקיבוצים ונשק למפ"ם. התחזית נגעה לשימוש בנשק והנשק הזה היה מספיק למטרה…
אני הייתי אחד ממקבלי העתק של המסמך ששלח יגאל אלון לכמה אנשים. זו איננה תכנית אלא יש בה פסקה המאשרת את הכוונה של תכנית לויתן. המיסמך קדם לישיבה במסעדה לויתן. יש כאן קטע המטיל ביצועים על מחלקת הבטחון בה הייתי אחד משניים. זה היה באביב 1951, דיווחתי לסנה לא לפי הוראה אלא בעצמי. את סנה לא שתפו בועידה, כי היחס אליו היה כאל מהפכן צעיר ובלתי מנוסה ולא סמכו עליו בענינים אלה של מהפכות."
בחקירתו ישראל בר מזכיר את פגישתם במסעדת לוויתן. בספר "חזן – תנועת חיים" של זאב צחור מרואיין יצחק פונדק, שטען שבתחילת שנות החמישים נפגשו מספר מנהיגים ממפ"ם, ביניהם שמעון אבידן, בבית קפה בתל אביב. לאחר שעזבו, מצא בעל בית הקפה על הרצפה תוכנית לאימון מפקדי גדודים לצבא מפ"ם, אשר תכנן לבצע הפיכה צבאית, להשתלט על מדינת ישראל ולהקים בה משטר קומוניסטי. על פי התוכנית, מפקד צבא ההפיכה היה אמור להיות שמעון אבידן. לטענתו של פונדק, בעל בית הקפה ההמום העביר את המסמכים לשירות הביטחון הכללי (שב"כ).
באותו ספר, זאב צחור חשף שורה של גילויים משמעותיים על פעילות מחתרתית של מפ"ם בשנות החמישים. בין הגילויים העיקריים:
- תאים חשאיים של מפ"ם פעלו בשירות הביטחון, בממשל הצבאי, במשרד הביטחון ובצה"ל.
- חלק מחברי התאים הללו המשיכו לקריירות בכירות במערכת הביטחון, וכמה מהם אף הפכו לאלופים, שגרירים וחברי כנסת. אחד מהם הגיע לכהן כשר בממשלה מטעם מפלגה ימנית.
- בלפחות 50 קיבוצים הוקמו מחסני נשק חשאיים, לעיתים אף גדולים יותר באיכות ובכמות מהמחסנים שהיו ביחידות ההגנה המרחבית של צה"ל.
מאיר יערי וחבריו במפ"ם, כולל משה סנה, ניסחו מטרות ברורות לפעילות התאים המחתרתיים. המטרה המרכזית הייתה לסכל כל ניסיון השתלטות של הימין בראשות מנחם בגין על המדינה ולהתכונן למאבק מחתרתי במקרה של עליית שלטון ימני. בנוסף, התאים התכוננו למלחמה עולמית אפשרית בין המערב הקפיטליסטי לבין העולם הסוציאליסטי, כשהמחתרת נועדה לפעול בתוך צה"ל לשם השתתפות במאבק גלובלי זה.
הוועדה הצבאית של מפ"ם כללה דמויות מפתח כמו יצחק שדה, יגאל אלון, משה כרמל, שמעון אבידן, אליהו כהן בן חור וישראל בר. אחד מעקרונות הוועדה היה שעל כל קיבוץ להפריד בין הנשק שסופק על ידי צה"ל לבין הנשק שנרכש בצורה חשאית, ולהסתירו במחסני נשק נפרדים, שרק שלושה אנשים ידעו את מיקומם. בין היתר, בתאים החשאיים של מפ"ם פעלו קצינים בכירים בצה"ל, בהם מפקד פיקוד, שני קציני מבצעים פיקודיים, מפקדי חטיבות, סגני מפקדי חטיבות, מפקד מחוז, סגני מפקדי מחוז, מפקד חיל, וכן בכירים בחיל הים, חיל האוויר, המטה הכללי ומדריכים בקורסי פיקוד. חלקם הגיעו לדרגת אלוף ומעלה.
המסמכים
בפני בית המשפט הוצגו שני המסמכים שנתפשו בדירתו של ישראל בר.
מסמך א' – ארגון המחלקה
תפקיד המחלקה
א. כללי: התפקידים המוטלים על המחלקה מתחלקים ל-3 סוגים:
(1) ארגון.
(2) הסברה, וחינוך רעיוני.
(3) ייעוץ, ניסוח וביצוע.
תפקודים ארגוניים
על המחלקה לארגן את כל חברי המפלגה הנמצאים או נמצאו בעבר במסגרות צבאיות בטחוניות, הינו: צבא קבע, שרות חובה, שרות מלואים, הגנה מרחבית – ארגון יעיל אשר יאפשר מגע מתמיד עם כל החברים, הדרכתם הפוליטית הקבועה וביצוע כל תפקיד שמוסדות המפלגה יטילו עליהם.
ארגון זה יבוצע שלבים שלבים ויתחיל בצבא הקבע ובשרות החובה.
תפקידי חינוך רעיוני והסברה
על המחלקה להעמיק את החינוך הפוליטי בין החברים כצבא, כולל את החברים שעסקו ועוסקים בתפקידים בטחוניים, כן יש להדריכם באותן התפיסות הצבאיות הנובעות מנסיוננו הצבאי ומהעקרונות הפוליטיים בפעולה זאת יושם הדגש, לפחות בתקופה הקרובה, על החברים שמילאו וממלאים עתה תפקידים פיקודיים.
תפקידי ייעוץ. ניסוח. תכנון ובצוע
על המחלקה לתת ניסוח סופי מחייב לעמדת המפלגה בענייני בטחון, כפי שהיא נובעת מהעקרונות הפוליטיים, המחלקה תיעץ לנציגי המפלגה בכל המוסדות הציבוריים באופן הצגת עמדות המפלגה בענייני ביטחון והיא תתכנן ותבצע את כל הפעולות המשולבות בשאלת הבטחון, כפי שהמפלגה תטיל עליה.
מסגרות פעולה
לשם בצוע התפקידים הנ"ל, תפעל המחלקה באמצעות המסגרות הבאות:
א. תאים בצבא הקבע ובשרות החובה – תאים אלה יקומו בהדרגה בכל היחידות, המתקנים והמחנות של הצבא. בשלב השני יאורגנו התאים בארגון מרחבי ופקודי.
ב. תאים של אנשי בטחון (מלואים ומשוחררים) – במשקים, בסניפים, בעיר ובמושבה.
ג. חוגים – המחלקה תקים מגע בלתי אמצעי עם אנשי צבא ובטחון באמצעות שבעה חוגים כדלהלן:
(1) חוג מרכזי התאים בצבא הקבע ובשרות החובה (כולל סמלים).
(2) חוג מרכזי התאים למשקים ולסניפים של מלואים ומשוחררים.
(3) חוג המא"זים של שני הקבוצים הארציים.
(4 ) חוג של קצינים, החל מדרגה של מפקד פלוגה.
(5) חוג מצומצם.
תפקידי החוגים
חוג מס. 1 מתכנס כל חודשיים לערך. מטרת הפגישות תהיה הדרכת הרכזים והסמלים, קביעת תכנית פעולה לתאים, חלוקת חומר הסברה.
חוג מס. 2 עליו מוטלים אותם התפקידים באותה הדחיפות של פגישות.
חוג מס. 3 פגישה אחת לחודשיים. הסברה על תפקידי הגנה מרחבית והדרכה פוליטית. דיון על התפקידים במסגרת הקיבוצים.
חוג מס. 4 עבודה סמינריונית ונושאים פוליטיים כלכליים וצבאיים כלליים.
חוג מס. 5 יפגש כל חודש, מטרתו עבודה סמינריונית רצופה בנושאים פוליטיים וכלכליים, דיון בבעיות צבאיות כלליות ואקטואליות.
כלים נוספים:
א. ועדה צבאית – תסייע למחלקה בעיקר בביצוע התפקידים המצוינים בחלק הראשון בסעיף ד'. היא תתכנס בדרך כלל כל שבועיים, דיוניה יקוימו בהתאם לבעיות האקטואליות שעולות על הפרק. מסקנות הדיונים יסוכמו רכוז מחלקת הבטחון ותהוינה את התפישה המחיבת לכל חברי המפלגה בענייני הבטחון.
ב. ספריה צבאית – מלבד חומר הסברה שוטף אשר יוצא על ידי המחלקה בעזרת מחלקת ההסברה, תקויים ספרית יד צבאית שמטרתה הרחבת האופק של חברי המפלגה בעיקר אלה הנמצאים בתפקידי פיקוד וכן הבלטה של קו המחשבה המפלגתית בענייני ביטחון.
מסמך ב' – תכנית לוויתן
מעמדנו בצבא
א . הקדמה – שני דברים הניעוני לכתיבת הדברים הבאים: ראשית רק עכשיו מצטיידת לפניי תמונה פחות או יותר ברורה על הנעשה בצבא ובמפלגה כי במשך השנה שלא הייתי בארץ, איבדתי את הקשר הבלתי אמצעי עם הגורמים השונים. שנית, ההתפתחות שחלה בארץ ובמפלגה בקשר עם הצעות הפיקוד הים תיכוני הבליטה בצורה החריפה ביותר את משמעות הבעיה המחייבת טיפול יוצא מגדר הרגיל.
ב . הגדרות – לפני שאגש לעצם העניין ברצוני להגדיר כמה מונחים: (1) קצינות גבוהה = פירושו קצינים ממפקדי חטיבות ומעלה, כלומר אלופי משנה ואלופים. (2) קצינות בינונית = מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, מסרן ועד סגן־אלוף (3) קצינות נמוכה = מפקדי מחלקות וסגני מפקדי פלוגות בדרגות סגן משה וסגן. (4) ב.ר.א. (בעלי דרגות אחרות) = רבי טוראים וסמלים, מפקדי כיתות וסגני מפקדי מחלקות.
ג. ההתפתחות – אין צורך לתאר כאן באופן יסודי את צמיחת חברי מפלגתנו לתוך עמדותיהם בצבא עד לפירוק הפלמ"ח. כתוצאה מאופן גידולם של ההגנה והפלמ"ח, היתה השפעתנו בכל עמדות הפיקוד גדולה ללא כל פרופורציה למעמדנו כתנועה בישוב. מסיבות פוליטיות הוחלט ליטול מאתנו את ההגמוניה בעמדות הפיקוד הגבוהות. התוצאה היתה פירוק הפלמ"ח וסילוק הקצינים הגבוהים. בהמשך התפתחות זו נוצר בקרב אנשינו מכל הדרגות הלך רוח בלתי מוצדק אשר אמר: "בצבא כזה אי אפשר לעבוד". התוצאה הייתה עזיבה המונית של עמדות חשובות בצבא. המפלגה לא ניתחה מעולם את הדברים באופן יסודי, עכ"פ לא הצליחה להסיק מסקנות לגבי החזרת וכיבוש עמדה חשובה זו. אמנם ניסו להשפיע על הרבה קצינים שישארו בצבא, אך הלחץ בקיבוצים היה בכיוון הפוך, והדבר היה לרוב תלוי בשיקולו האישי של החבר. כיום יש לנו עוד מספר קצינים בינוניים שנשארו בצבא מימי מלחמת השחרור.
ד. תפקידים – אנסה לנתח בקצרה לאור איזה תפקידים נודעת חשיבות בשביל המפלגה לחדור לצבא, ומה הן העמדות אשר צריך ללחום עליהן:
- יעילות הצבא וסכנת הסיבוב השני – עם כל הביקורת לצבא ולמדינה, ברור לנו שניפול ונקום יחד איתם. הכרחי שהצבא יהיה טוב ככל האפשר, ועלינו לעשות את הכל למען חיזוקו והאדרתו.
- הפיקוד הים תיכוני – אנו מיעוט במדינה ואין כל סיכויים קרובים שנהפך לרוב. "אי-ציות" הוא אחד הדברים הקשים להגשמה, כי ללא ספק המבחן המכריע לא יוצג כברירה בין סוציאליזם לקפיטליזם, בין מזרח למערב אלא בין הגנה על המולדת לבין בגידה. תנועת הפועלים נכשלה כבר פעם ב־1914 במבחן דומה לזה. אני משוכנע שנוכל לפנות ברגע המכריע רק אל עצמנו בדרישה לא לציית (גם זה רק בתנאי שההסברה האידיאולוגית תלך בד בבד עם קשר ארגוני הדוק). יהיה ערך לדבר אם יהיה אל מי לפנות. כמות המפקדים וחלוקתם בעמדות מפתח בכל הדרגות, לאו דוקא בקצינות הגבוהה, תגביר את השפעתנו כגורם מכריע. צריך להיות ברור שאם יכלו לסלק את קצינינו הגבוהים כאשר לא היו להם מחליפים ראויים, הרי במסגרת צבאית גדולה – בנוכחות "יועצים" זרים למיניהם – חשיבות הקצינות הגבוהה יורדת עוד יותר, וישפיע בעיקר כושר הביצוע הטקטי של יחידות מחטיבה ומטה.
- מאבק בין מעמדי – ההתפתחות הבינלאומית זירזה בצעדי ענק תהליך אשר מעצמו לא היה מבשיל במהירות כה גדולה. אין כל כך לצפות ליוזמה מזוינת של כוחות מהפכניים כמו לנסיון דיכוי אשר תחילתו תהיה כלכלית וסופו משטרתית צבאית (פירוק הנשק מהקיבוצים, מאסר מנהיגים למען "ביטחון המדינה"). אין כל בטחון שלא תשנה פרשת "השבת השחורה" או מסע דיכוי דוגמת יוון. ברור שנצטרך במקרה זה לתכנן תגובה מראש, להתכונן לכך ולהיות מוכנים לפעולה גם ברגע כאשר הדבר אינו רצוי לנו. במובן זה מצבנו יותר טוב מאשר מצבם של כל תנועות הפועלים בארצות הקפיטליסטיות. לנו ריכוזים טריטוריאליים, מקורות הספקת מזון, נשק, חילים מאומנים וקצינים מכל הדרגות בעלי רמה גבוהה מאד.
ה. דרכי ביצוע – מהי הפעולה המעשית אשר יש לנקוט בה:
- לאור המצב הקשה בקיבוצים אינני רואה כל אפשרות להגביר באופן ניכר את מספר המגויסים בשירות קבע. מצד שני רוב החברים בצבא הקבע הגיעו לרגלי המצב הפוליטי לגבול עלייתם בצבא. אמנם בחלקם תופשים עמדות חשובות, גם פיקודיות, ובעיקר בשטח ההדרכה, אך חשיבותם נשארת בגבולות מצומצמים למדי. לעומתם ביחידות המילואים אין מגבילים לפי שעה את חברינו. יש לכוון את החברים שלנו אשר בעתודות לכך שיתפסו עמדות חשובות. כי לגבי שלושת התפקידים הנזכרים אין הבדל בין יחידות עתודה לבין יחידות צבא סדיר. בעיקר יש ללחום בנטיה הנפוצה להתחמק מכל תפקיד ולמצוא מפלט בר"מ 40 (עתודת קצינים של המטה הכללי).
- חלק גדול מן המפלגה ומן הקצינים נשארו עומדים על המקום מימי פרוק הפלמ"ח. הן בשטח הפוליטי – צבאי והן בשטח המקצועי. בשטח הפוליטי מושמעות מדי פעם דעות וסיסמאות אשר מוכיחות שמנהיגי מפ"ם תלושים לא פעם ממציאות הצבא. שוכחים שהצבא הולך המתקדם בכל השטחים ולוא גם היה בידינו, היו חלים בו שינויים רבים. גם באופוזיציה אנו חייבים ללוות את התפתחותו וליצור את דעותינו תוך ביקורת עצמית ובדיקה מתמדת ללא שמץ רומנטיות על "ימים עברו".
- מצד שני חלה התפתחות טקטית מקצועית גדולה בצבא. חלק גדול ממפקדינו מיושן ויש הכרח לחדש את ידיעותיהם. הדבר יכול להיעשות במסגרת הקורסים הפתוחים לאנשי המילואים אשר להם זכות הבכורה במידה שזמן הקורס חורג ממסגרת חובת השירות שלהם (הכוונה בעיקר לקורס המג"דים). יש לנצל אפשרות זו עד תום כל עוד היא פתוחה לפנינו. יתכן ואף היא תיסגר ונצטרך לפתור בעיה זו בכוחות עצמנו.
- ישנו מספר גדול של קצינים נמוכים אשר השתחררו עם תום מלחמת השחרור. מהם יש לגייס לצבא הקבע מתוך מגמה שיעלו במשך הזמן לתפקיד של מפקדי פלוגות. זהו לדעתי התפקיד החשוב ביותר בצבא ואנו יכולים הן בעתודות והן בצבא הסדיר לתפוס את מרבית העמדות הללו.
- מספר המגויסים חברי מפ"ם מגיע לאלפים. עדיין כל הדרכים פתוחות לפניהם לתפיסת עמדות פיקוד ומקצוע. יש לדרבן ולכוון אותם על מנת שילך מקסימום לקורס קצינים, אחדים ילמדו מקצועות שונים או ימלאו תפקידים במסגרת ב.ד. חשיבות מיוחדת לחילות מקצועיים (אויריה, שריון, תותחנים, קשר) ולמקצועות כמו מכונאים, טכנאים, נשקים ועוד. הכרחי שנשמור על פרופורציה בין פיקוד, מקצוע והדרכה. יש לציין שהשפעת המשקים וההורים עדיין אינה מופעלת בכיוון הרצוי. הדאגה העיקרית אצל הורים היא "שלילד יהיה טוב" וההצלחה נמדדת לא פעם לפי מרחק המחנה הצבאי מן הבית או מספר הביקורים בבית במשך החודש. חייבת לחדור הכרה שבנינו למרות גילם הצעיר נושאים ממדרגה ראשונה של מאבק פוליטי. הדבר יבחן אמנם בהכרה פוליטית וזיקה חברתית אך חשוב במיוחד ניצול שנות גיוס מבחינה צבאית. בשנתיים בוזבזו מבחינה זו מאות חברים מוכשרים כתוצאה מחוסר כיוון והדרכה.
ו. כלי ביצוע –
- וועדת ביטחון עליונה אשר תהיה מורכבת מנציגי מרכז המפלגה וחברי ועדות הביטחון של של המפלגה, הקיבוץ הארצי והקיבוץ המאוחד, וחברים מרכזיים בצבא. תפקיד הועדה הזאת: להתוות את קוו הפעולה בצבא ובמדיניות כוח האדם. לפקח על דרכי הביצוע של ועד ועדת הביטחון.
- ועדת הביטחון של המפלגה: (א) תשמש מפקדה לארגון הצבאי של המפלגה. (ב) תרכז את רישום כוח האדם אשר עומד לרשותה בפוטנציה ובפועל. (ג) תנהל רישום מדויק על העמדות התפוסות על ידינו ותציע לועדת הביטחון העליונה הצעות על כיוון וויסות כוח האדם שלנו בצבא. תנוהל כרטיסיה אישית משולשת: לפי שמות, לפי יחידות, לפי תפקידים ומקצועות. (ד) היא תקיים מגע קבוע עם כל איש בצבא. אין כוונתי לפגישות כלליות, הרצאות וכדומה אלא למגע אישי קבוע (לא חשובה כרגע חלוקת התפקידים בין ועדת הביטחון של המפלגה לבין ועדות הביטחון של הגופים ההתישבותיים). נראה לי שהמגע עם השכבות הרחבות של המגויסים יקויים על־ידי האחרונים. לעומת זה המגע עם אנשי צבא הקבע והקדרים הפעילים של הארגון הצבאי יהיה ישיר עם ועדת הבטחון של המפלגה. (ה) היא תבצע את כיוון וויסות כוח האדם בצבא ובמילואים בהתאם להחלטות ועדת הביטחון העליונה. (ו) תפעיל את כל אנשינו בעלי השפעה בצבא על מנת להשיג את הידיעות הדרושות ועזרה לביצוע תפקידה בתוך הצבא. הערה: ייתכן ויש עוד תפקידים שלא הזכרתי אותם. אינני שולל אפשרות כזו, התרכזתי בנושא מסוים בלבד.
- ארגון צבאי מחתרתי בדומה לארגון ההגנה אשר החברות והאחריות בו יהיו אישיים ואשר חבריו סרים למשמעתו המלאה. יכול להיות ערעור על פקודות הן מצד פרטים, והן מצד הקיבוצים, אך במסגרת זו לא יהיה כל מקום לחוסר משמעת. אין כוונתי לכך שכל אדם יהפך באופן אוטומטי עם התגייסותו לצבא חבר בארגון. הבניין יצטרך להיעשות באיטיות וזהירות אך אין זה עומד בסתירה להכנה מהירה של קדרים וחברים בפוטנציה רבים.
- ועדת ערעורים מרכזית תטפל בכל הערעורים של פעילים, מועמדים לתפקידים (בצבא) וקיבוצים על החלטות ועדת הבטחון. הכרחי למנוע "סחבת" והשתמטות. הכרחי שהכרעת ועדה זו תהיה סופית, מוכרת על־ידי הגופים ההתישבותיים.
- מנגנון. ברור שהדברים הנ"ל מחייבים מנגנון אשר יעלה בהרבה על הקיים עד כה. יהיה הכרח לגייס מספר אנשים נוספים וכסף.
ז . מסקנות –
כפי שהוסבר לעיל אפשר להגשים את רוב המשימות ללא קורבנות נוספים בכח אדם. יחד עם זה לא יזוז דבר אם למפלגה בכללה ולהנהגתה בפרט לא יתבררו הדברים הבאים:
- חומרת המצב והמסקנות המעשיות שיש להסיק ממנו (עד מתי היוזמה תהיה בידינו?).
- אין כל ערך למלחמתנו הפוליטית (הכרזות בכנסת, אסיפות, בירורים בסניפי המפלגה ובקיבוצים) אם אין בצידה דרך מעשית אשר תענה על תביעות השעה והעתיד. (יש סו"ס להפוך את המושג "מפלגה מהפכנית" הלכה למעשה).
- אין כל טעם לחכות להבראת המצב בתוך המפלגה מבחינה רעיונית וארגונית על מנת להתחיל בפעולה הנדרשת. ראשית, הזמן פועל נגדנו, שנית כל הזרמים במפלגה יכולים להזדהות עם התביעות שהוגדרו לעיל.
- זיקתו, קשריו ומשמעתו של חבר מפלגה איש צבא (והדבר נכון לגבי כל חברי המפלגה) יקבעו אמנם על סמך הכרתו וקשריו החברתיים. אך חשיבות מכרעת בקשר ארגוני הדוק, תביעות מעשיות ממנו ופיקוח עליו.
- הגיע הרגע האחרון להקמת מוסדות ביצוע יעילים בעלי סמכות ואמצעים אשר יוכלו לבצע את תפקידם.
- יש לחסל את הסתירה העצומה בין הכרזותינו הפוליטיות ומעשינו; בין כשרונותינו והצלחותינו בשטח הצבאי ואוזלת היד בניהול עניינינו אנו.
לסיכום
תוכנית לוויתן, שנוסחה בחלקה על ידי יגאל אלון, מדגישה את מעורבותו המוקדמת של אלון בחוגי מפ"ם ובחשיבה האסטרטגית של התקופה. בהמשך, אלון כיהן כסגן ראש הממשלה ואף כראש הממשלה בפועל, דבר הממחיש את התפקיד המרכזי שמילא בפוליטיקה הישראלית. חשיפת התוכנית במסגרת פרשת ישראל בר על ידי איסר הראל הציבה את אלון ואת מפ"ם במוקד ויכוח אידיאולוגי שנגע לעתיד הפוליטי והביטחוני של המדינה. בספרו של איסר הראל נחשפו רק שני מסמכים – אך אי אפשר לדעת אם היו עוד, או אם חלק הושמדו באירוע שריפת ארכיוני השב"כ.
לקריאה נוספת
- חזן – תנועת חיים, זאב צחור.
- ריגול סובייטי – קומוניזם בארץ ישראל, איסר הראל.
- מרגלים לא מושלמים, יוסי מלמן.
- הופקרו למותם, אורי מילשטיין.
- שתול קומוניסטי בצמרת המדינה, אמנון לורד, אתר מידה.
- כשהשמאל הקים מחתרת בצה"ל ומנהיגיו העבירו סודות לרוסיה, אתר היגיון בשיגעון.
