המאמר "שואה – לעולם לא עוד" נכתב על ידי ד"ר קרול נברוצקי, היסטוריון ונשיא המכון הפולני לזיכרון לאומי, ופורסם בקבוצת Polska Press ב-26 בינואר 2025. בתאריך ה-2 ביוני 2025, נברוצקי נבחר לנשיא פולין. מינויו עורר תגובות מעורבות, במיוחד בקרב חוגים יהודיים מהשמאל, הרואים בו דמות שנויה במחלוקת ואף אנטישמית בשל עמדותיו הלאומיות המובהקות, וניסיונותיו לכתוב פרקים נוספים להיסטוריה הפולנית אשר מעלים את קרנם של המתנגדים לנאצים בקרב הפולנים, בניסיון להראות שהעם הפולני ככלל לא שיתף פעולה עם הגרמנים, אלא התנגד להם.
המאמר
"אנחנו דורשים בצדק מהעולם לגלות יותר אמפתיה כלפי הקורבנות הפולנים של מלחמת העולם השנייה. נמשיך להיות אמינים בדרישה זו כל עוד נשמור על אמפתיה כלפי קורבנות השואה" — כך כותב ד"ר קרול נברוצקי, נשיא המכון הפולני לזיכרון לאומי, במאמר שפורסם בקבוצת Polska Press ב-26 בינואר 2024.
אילו גדל בארצות הברית, היה כובש את הוליווד. אך גם בפולין שלפני המלחמה, הנריק שארו נחשב לאחד מבמאי הקולנוע הבולטים של התקופה. הוא הצליח באותה מידה בקולנוע האילם והמדבר, וביים למעלה מתריסר סרטים, ביניהם הפקות פטריוטיות מוערכות כמו "לסיביר" ו"שנת 1914". בסרטיו השתתפו כמה מהשחקנים הידועים ביותר באותה תקופה, בהם יוגניוש בודו, אדולף דימשה, נורה ניי וידוויגה סומובסקה. הקריירה המזהירה הזו נקטעה עם פרוץ המלחמה. כמו אלפי יהודים פולנים, שארו מצא את עצמו בגטו ורשה. בשנת 1942 גררו אותו הגרמנים מדירתו וירו בו למוות במקום.
שארו, שהיה בן 41 במותו, היה אחד מששת המיליון היהודים האירופים שנרצחו בידי שליחי המדינה הגרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה. בכל 27 בינואר, ביום הזיכרון הבין-לאומי לשואה — המצוין ביום שחרור אחרוני האסירים באושוויץ — אנו מכבדים את זכרם של כל מי שנפגעו מהפשע הנורא הזה.
מ"מיין קאמפף" ועד לארובות המעשנות של בירקנאו
מהרגע הראשון של דרכו הפוליטית היה אדולף היטלר אחוז באנטישמיות. "המגפה הזו שהוחדרה לאומתנו גרועה מהמוות השחור", כתב על היהודים בספרו "מיין קאמפף", שפורסם ב-1925. אלפי גרמנים, ובהמשך מיליונים, אימצו את השקפת עולמו.
כאשר הנאצים תפסו את השלטון ברייך בשנת 1933, הם עברו במהירות מרטוריקה אנטישמית למעשים. חוקי נירנברג מספטמבר 1935 שללו מהיהודים זכויות אזרח בסיסיות. שלוש שנים לאחר מכן שטפה את גרמניה גל של מהומות אנטי-יהודיות, שהגיע לשיאו בליל הבדולח. יותר ויותר יהודים נאלצו להגר ונשדדו מרכושם. אך הגרוע מכל עוד היה לפניהם. ב-30 בינואר 1939 הכריז היטלר ברייכסטאג כי אם תפרוץ מלחמה עולמית, תוביל היא ל"השמדת הגזע היהודי באירופה".
לאחר שהיטלר וסטלין חילקו ביניהם את הרפובליקה הפולנית השנייה, יצרו הכובשים הגרמנים והסובייטים תוהו ובוהו עבור תושבי האזורים שנכבשו. במסגרת מבצע טננברג, מבצע AB ופעולות רצחניות אחרות, רצחו הגרמנים באכזריות נציגים של האליטה הפולנית – במיוחד מורים, כמרים, פקידים, ותיקי המרד בשלזיה ובפוזנן, ואף חברי האיגוד הפולני המערבי (לשעבר איגוד ההגנה על גבולות המערב). מראשית הכיבוש, הטרור הגרמני פגע גם באוכלוסייה היהודית. ב-12 בספטמבר 1939 ירו חיילי הוורמאכט למוות ב-22 יהודים בקונסקיה. בפרשוב ובסביבתה, רצחו קציני האיינזצגרופן מאות יהודים. טבח דומה, בהיקף גדול הרבה יותר, התרחש בקיץ 1941 בעקבות פלישת גרמניה לברית המועצות, בשטחי מזרח פולין.
בשטחי הממשל הכללי ובאזורים שסופחו ישירות לרייך, כבר דחסו הגרמנים את האוכלוסייה היהודית לגטאות. הגדול מכולם – גטו ורשה – מנה בשיאו כ-450,000 איש, כשהוא מבודד לחלוטין מן העולם החיצון. "פליטים חדשים ממשיכים להגיע. אלה יהודים מהכפרים, שנשדדו מכל רכושם. הם בלויים, יחפים, בעיניהם ניתן לראות את הרעב הטרגי – בעיקר נשים וילדים", כתבה הצעירה מרים ווטנברג, לימים מרי ברג, ביומנה מגטו ורשה. הרעב והמחלות גבו קורבנות רבים בגטאות. מתוך ייאוש וחיפוש אחר מזון או סיכוי לשרוד, ניסו אחדים להימלט אל "הצד הארי". אולם יציאה בלתי מורשית מהגטו הייתה עבירה שדינה מוות. "ברובע הארי, עצר שוטר גרמני אם יהודייה שנמלטה מהגטו עם תינוק בזרועותיה. הוא ירה בה, הטיח את התינוק על המדרכה, רמס אותו, פתח פתח ביוב והשליך את התינוק שעדיין גנח לתוך החור", תיאר אחד העדים.
הגרמנים רצחו גם את מי שסייעו ליהודים מסתתרים. גורל כזה פקד את משפחת ברנק מסיידליסקה שבמחוז מאלופולסקה, ואת משפחת אולמה ממרקובה שבפודקרפצ'ה. בסך הכול נרצחו כאלף פולנים על ידי הכובש הגרמני בשל עזרה ליהודים. למרבה המזל, היו גם סיפורים עם סוף טוב. הרופא המפורסם לודוויק הירשפלד, הפסנתרן ולדיסלב שפילמן, והבמאי לעתיד רומן פולנסקי – כל אלה, יחד עם רבים אחרים, שרדו בצד הארי הודות לעזרת חברים פולנים ולעיתים גם זרים מוחלטים שגילו נדיבות לב.
הם הצליחו לשרוד על אף הגורל שיועד להם בידי הגרמנים. במחצית השנייה של 1941, בהנהגת הרייך, התקבלה ההחלטה על "הפתרון הסופי לשאלה היהודית", כלומר – השמדת כל יהודי אירופה. במסמכים שהוכנו לקראת ועידת ואנזה ב-20 בינואר 1942 הופיעה תוכנית להשמדת לא פחות מ-11 מיליון איש! כמעט כל מנגנון המדינה הגרמנית, לרבות השטחים הכבושים, היה שותף למבצע השמדה אדיר-ממדים זה. רק במהלך "אקציית ריינהרד" בשנים 1942–1943, נרצחו קרוב לשני מיליון יהודים – בעיקר בשטחי הממשל הכללי.
כבר בשנת 1942 החלה ההשמדה התעשייתית של יהודים בתאי הגזים של אושוויץ-בירקנאו, בלז'ץ, טרבלינקה, סוביבור ואתרי השמדה נוספים. "כך זה קרה: אנשים הובלו במשאיות אל הצריפים. אנו, שהיינו מיועדים לסייע, עזרנו לחולים לרדת ולהתפשט בתוך הצריף. […] לאחר שהתפשטו, הלכו העירומים לתא. אנשי אס.אס שעמדו בכניסה דחפו אותם פנימה באלות. כאשר התא התמלא, סגרו אנשי האס.אס את הדלת", העיד שלמה דרגון, יהודי פולני שנכפה עליו על ידי הגרמנים לעבוד בזונדרקומנדו במחנה אושוויץ. רצח העם הזה בא לקצו עם תבוסת הרייך.
ציווי הזיכרון
לקראת סיום המלחמה, כשהחזית התקרבה ממערב וממזרח, עשו הגרמנים מאמצים נואשים למחוק את עקבות פשעיהם המתועבים. הם שרפו את גופות הנרצחים – כמו ביער ביאליסטוק, שם גילה המכון הפולני לזיכרון לאומי בשנת 2022 כ-17 טון של אפר אדם, שרידי קורבנות ממחנה זולדאו. במחנות ההשמדה פוצצו תאי הגזים והמשרפות, וכל התיעוד הושמד. אך מאמצים אלה לא צלחו במלואם. עדויות הניצולים, מסמכי מחנות שנשמרו ומקורות נוספים מאפשרים לשחזר את מהלך הפשעים הנוראים ואת מנגנוניהם – ובכללם את מה שמכונה כיום השואה. זיכרון הפשע הזה מצוין כיום ברחבי העולם התרבותי כולו.
ביום הזיכרון הבין־לאומי לשואה מצדיע המכון הפולני לזיכרון לאומי לקורבנות הרצח – ובתוכם כמעט שלושה מיליון יהודים פולנים שהיו אזרחי הרפובליקה הפולנית השנייה. אנו מתייחסים לגורלם לא רק ביום זה, כפי שמעיד הקטלוג המקיף והמתעדכן כל העת של פרסומי המכון תחת הכותרת: "טרור, שואה, דיכוי. הקהילה היהודית תחת הטוטליטריות הגרמנית והסובייטית באדמות פולין, 1939–1945". כעמים, אנו נושאים אחריות מיוחדת לשימור זיכרון השואה – משום שעל אדמת פולין הקימו הגרמנים את מחנות ההשמדה. כיום, במקום שבו עלו עשן המשרפות, ניצבים מוזיאונים ואתרי זיכרון – שיעורי היסטוריה חיים לדורות הבאים.
אושוויץ, הסמל המוכר ביותר להשמדת יהודי אירופה, הוא גם אחד המקומות המרכזיים לשותפות בסבל הפולני. שני העמים, קורבנותיו של אותה טוטליטריות גרמנית, ראויים במלואם למקום של כבוד בזיכרוננו.
קרול נברוצקי, ד"ר, נשיא המכון הפולני לזיכרון לאומי.
קישורים חיצוניים
- קרול נברוצקי, "שואה – לעולם לא עוד", באתר המכון הפולני לזיכרון לאומי, 2 בפברואר 2024.
