חיים־עזריאל ויצמן (בכתיב המקורי: ווייצמן; 27 בנובמבר 1874, י"ח בכסלו ה'תרל"ה – 9 בנובמבר 1952, כ"א בחשוון ה'תשי"ג) היה נשיאה הראשון של מדינת ישראל, כימאי ומראשי הציונות.
ויצמן היה מנהיג זרם הציונות הסינתטית. ב־1917 נבחר לנשיא הפדרציה הציונית באנגליה, והיה גורם בעל השפעה בדיונים אשר הביאו להצהרת בלפור בסוף אותה שנה. ב־1920 נבחר לנשיאהּ הרביעי של ההסתדרות הציונית.
לצד פעילותו המדינית והציונית היה ויצמן ביוכימאי. ב-1916, בעת ששימש כמרצה בכיר באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה, השתמש ויצמן בחיידק Clostridium acetobutylicum (שמכונה לעיתים "אורגניזם ויצמן" על שמו) כגורם ביוכימי בתהליך שבו ייצר אצטון, אתנול ובוטנול מעמילן. על בסיס השיטה שהמציא, הוקמה תעשיית חירום צבאית. ב-1936, לצד עבודתו במפעל הציוני, התמסר ויצמן לעבודה מדעית ב"מכון זיו" ברחובות שאותו ייסד ב-1934 ואשר נקרא מ-1949 "מכון ויצמן למדע", על שמו.
המפלגה שהוא היה חלק ממנה כל חייו, הציוניים הכלליים, התקיימה החל מראשית שנות השלושים ועד לשנות השישים. לאחר מכן הפכה למפלגה הליברלית שהיא חלק ממרכיבי הליכוד. לכן, חיים וייצמן, בדומה למנחם בגין וזאב זבוטינסקי, הוא אחד מאבות הימין הישראל.
נְשִׂיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הוא ראש המדינה של מדינת ישראל. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, בה סמכויות הרשות המבצעת נתונות בידי הממשלה, ובעקבות מאבקי הכוחות בין דוד בן גוריון לחיים ויצמן, ממלא נשיא המדינה תפקידים אשר בעיקרם הם ייצוגיים וטקסיים. מוסד הנשיאות נחשב למבטא את אחדות העם, והנשיא מכונה לעיתים "האזרח מספר 1". נשיא המדינה נבחר…
באפריל 1935 פרשו מההסתדרות הציונית מרבית חבריה הרוויזיוניסטים, והקימו את ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח), שפעלה בין 1935-1946. הרקע לפרישה התמיכה שהתעוררה כלפי זאב ז'בוטינסקי כמנהיג ציוני וההזדהות עם המשנה הרעיונית שפיתח עם השנים התבטאה בשנות ה-20 של המאה ה-20 ביצירתן של תנועות רעיוניות. הבולטות בהן היו בית"ר, תנועת הצעירים, שדגלה בחינוך ציוני לאומי והכשרה צבאית…
