עליית תלמידי הגר"א או עליית הפרושים הוא גל עליות של מספר קבוצות עולים מליטא ומרוסיה הלבנה לארץ ישראל בתחילת המאה ה-19. עלייה זו כללה מאות עולים ובתוכם משפחות צעירות, שעלו ארצה בשלושה גלים עיקריים, והתיישבו תחילה בעיקר בצפת ובטבריה. עלייה זו מכונה "עליית תלמידי הגר"א" מפני שכמה ממנהיגי העלייה הבולטים הכירו את הגר"א (הגאון מווילנה) והיו קרובים למשנתו. עלייה זו נתמכה, כמו כל היישוב בארץ, גם מכספי החלוקה שנאספו על ידי השד"רים, ומנהיגים מעלייה זו אף יצאו בעצמם לחו"ל כשד"רים. אנשי עלייה זו וצאצאיהם ב"יישוב הישן" נקראו "פרושים". העולים בעלייה זו השפיעו בצורה דרמטית על היישוב היהודי בארבע ערי הקודש, ירושלים, חברון, טבריה וצפת, ובין השאר נטלו חלק משמעותי ביציאה מן החומות בירושלים, ובהקמת פתח תקווה.
החזון של רוסיה קיים למעלה מאלף שנים, כאשר במרכזו ניצבת השאיפה להשתלט על קונסטנטינופול (כיום איסטנבול) ולהפוך את העיר לבירתה של רוסיה. חזון זה, שהתחיל עוד במאה ה-9 עם הופעתה של רוסיה ככוח פוליטי מתגבש, נמשך לאורך ההיסטוריה, תוך שהוא משתלב במאבקים גאופוליטיים דתיים וצבאיים, ואפילו במאבק למעמד בינלאומי של מעצמה. מה שידוע היום כ"החזון…
