מחנה הריכוז דכאו, ה-24 במאי 1933. צילום: אתר ההנצחה למחנה הריכוז דכאו.

יהודים במחנות הריכוז הראשונים בגרמניה (1933–1934)

מעמדם של היהודים במחנות הריכוז הראשונים תחת שלטון הנאצים בשנים 1933–1934 משקף את תהליך המעבר של האידיאולוגיה האנטישמית מרטוריקה אלימה להוצאה לפועל של מדיניות מוסדית של רדיפה, דה־הומניזציה והשמדה. במחנות כגון דכאו, אורניינבורג, אוסטהופן והמחנות באזור אמסלנד, הפכו יהודים, אף שהיו אזרחים גרמנים לכל דבר, ליעד מרכזי של התעללות, בידול ורצח. מחנות אלו שימשו כאבן…

קראו עוד
האיור המופיע בראש הספר "לווייתן" מאת תומאס הובס; חריטה מאת אברהם בוס.

המדינה כאורגניזם חי

"המדינה כאורגניזם חי" היא תפיסה פילוסופית ופוליטית המתארת את המדינה כגוף חי בעל חלקים תלויים זה בזה, אשר מתפקדים יחד בדומה לאיברי גוף אנושי או אורגניזם ביולוגי. רעיון זה, שקיבל ביטוי מרכזי בעבודותיהם של הוגים כמו רודולף קיילן ושליטים דיקטטוריים דוגמת אדולף היטלר, שימש כמסגרת מחשבתית להבנת מדינה כישות אורגנית המתפתחת, נלחמת ושורדת. קיילן טבע…

קראו עוד
יונס בהרי (משמאל), ראשיד עלי אל-כילאני (נואם) ואמין אל-חוסייני (במרכז), בטקס לציון יום השנה להפיכת הנאצים בעיראק בשנת 1941, שהתקיימה בברלין. צילום: לא ידוע.

האסלאם בגרמניה הנאצית

האסלאם שיחק תפקיד מורכב במדיניות ובאידיאולוגיה של גרמניה הנאצית. אף על פי שהיטלר והנהגת הרייך השלישי דגלו בתורת גזע שהציבה את "הארים" כעליונים על גזעים אחרים, האסלאם זכה ליחס שונה ומיוחד. היחס לאסלאם נע בין הערצה לתכונות מסוימות שבו, לבין ניצולו לצרכים פרגמטיים במלחמה. גישה זו השפיעה על מדיניות הפנים, הפרופגנדה, ותורת הגזע, כמו גם…

קראו עוד
רפואה בארץ ישראל המנדטורית. צילום: זולטן קלוגר.

אאוגניקה

אאוגניקה היא גישה חברתית ופסאודו-מדעית שנוסדה בסוף המאה ה-19, שמטרתה הייתה "שיפור" הגזע האנושי באמצעות השפעה על תהליכי רבייה. האידיאולוגיה האאוגנית שאפה לעודד את ריבוי האוכלוסייה הנחשבת לבעלת תכונות רצויות, ולהפחית את הילודה של קבוצות שנתפסו כבעלות תכונות לא רצויות. בעוד שמייסדי התנועה דיברו על שיפור הבריאות והרווחה, יישום רעיונות אאוגניים היה לעיתים קרובות כרוך…

קראו עוד
אימון משותף של לוחמים ולוחמות בכנופיות הערביות בתקופת המרד הערבי הגדול, 1938. צילום: לא ידוע.

חיסול האופוזיציה הערבית למופתי

חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, היה אחת הדמויות המרכזיות בתנועה הלאומית הערבית במחצית הראשונה של המאה ה-20. כחלק מפעילותו, המופתי שיתף פעולה עם הנאצים והפאשיסטים ושלט בכוח על התנועה הערבית בארץ ישראל, תוך שימוש באלימות כנגד מתנגדיו הפוליטיים. בתקופת המרד הערבי הגדול בשנות ה-30, חיסול האופוזיציה הפך לכלי מרכזי בידיו של המופתי להשגת מטרותיו…

קראו עוד
Back To Top

תפריט נגישות