קטגוריה: ההגנה

ההגנה הייתה ארגון צבאי מחתרתי מרכזי שפעל בארץ ישראל בתקופת היישוב היהודי תחת המנדט הבריטי, והיווה את הבסיס להקמת צבא ההגנה לישראל (צה"ל). הארגון נוסד בשנת 1920 על ידי זאב ז'בוטינסקי בעקבות פרעות תר"פ (1920), במטרה להגן על היישוב היהודי מפני התקפות של ערבים, במיוחד באזורים מרוחקים. ההגנה התפתחה להיות הכוח הצבאי הראשי של היישוב המאורגן, והייתה כפופה להסתדרות הכללית ולמוסדות הלאומיים.

בתחילת דרכה, ההגנה פעלה בעיקר במגננה והפעילה כוחות מתנדבים שפעלו בהגנה על יישובים יהודיים. בשנות ה-30, עם עליית הטרור הערבי, ארגון ההגנה התרחב ושילב כוחות מקצועיים יותר, כמו פלוגות הלילה המיוחדות בהנהגת אורד וינגייט, ואסטרטגיות של הגנה היקפית ביישובים.

במהלך המרד הערבי הגדול (1936-1939), ההגנה נקטה באסטרטגיות מגוונות, שכללו לא רק הגנה על יישובים, אלא גם הקמת "חומה ומגדל" והקמת יישובים חדשים כאמצעי התגוננות והתיישבות. בשנים אלו, הארגון עבר שינוי משמעותי והפך לכוח חצי-צבאי מאורגן, עם יחידות שדה ופעילות מבצעית ענפה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, ההגנה שיתפה פעולה עם הבריטים במאבק נגד גרמניה הנאצית, ובמקביל הכשירה לוחמים לקראת המאבק להקמת מדינה יהודית. לאחר המלחמה, כאשר הבריטים הגבילו את העלייה לארץ ישראל, ההגנה הייתה מעורבת בפעילות של "ההעפלה" – הבאת עולים לארץ בצורה בלתי חוקית דרך הים.

עם תום המנדט הבריטי ולקראת הקמת המדינה, ההגנה הפכה לצבא מאורגן יותר ויותר, ובמלחמת העצמאות (1948) היא היוותה את הכוח המרכזי שלחם במלחמה, כאשר הכוחות שלה הפכו לצה"ל לאחר הכרזת העצמאות.

ההגנה שמה דגש על פעילות במחתרת לצד התארגנות ממושמעת ומקצועית, והיא נחשבת לארגון שהניח את היסודות להקמת צה"ל ולכוח הצבאי המרכזי שהבטיח את קיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל ומדינת ישראל בראשיתה.