קטגוריה: דוד בן גוריון

דָּוִד בֶּן־גּוּרְיוֹן (גְּרין; ‏16 באוקטובר 1886 – 1 בדצמבר 1973) היה מדינאי ישראלי, מראשי תנועת העבודה וראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. הוא נחשב לאחד האישים המרכזיים בתהליך הקמת המדינה ובבניית מוסדותיה, אך דרכו המדינית והפוליטית לוותה גם במהלכים שנויים במחלוקת.

בן־גוריון היה איש העלייה השנייה, ממנהיגי פועלי ציון ואחדות העבודה, מזכירה הכללי השני של ההסתדרות ומייסדה של מפא"י. בתפקידיו כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית ויו"ר ההנהלה הציונית, הוביל את היישוב היהודי בארץ ישראל, ניסח את מגילת העצמאות, הכריז על הקמת המדינה וחתם עליה ראשון. במקביל פעל למען ממלכתיות וריכוז הכוח בידי המדינה, צעד שכלל יצירת חינוך אחיד ואת פירוק המחתרות – מהלך שהגיע לשיאו בסזון נגד האצ"ל והלח"י ובפירוק הפלמ"ח והפגזת האונייה אלטלנה.

במלחמת העצמאות מילא תפקיד מרכזי בעיצוב המדיניות הצבאית, לרבות תכנית ד', שנועדה להשתלט על שטחים חיוניים למדינה שבדרך, ואשר נקשרה גם לעזיבת וגירוש חלק מהאוכלוסייה הערבית. בתקופת הנהגתו הייתה פרשת ילדי תימן, שבמהלכה נלקחו ילדים ממשפחות עולים והועברו לאימוץ, במרבית המקרים בלי ידיעת המשפחות.

מבחינה רעיונית היה בן־גוריון מחובר עמוקות לזהות היהודית, אך דגל ביצירת "יהודי חדש" בארץ ישראל. מתוך כך ראה ביהדות הגלותית ובתרבות היידיש סמלים של חולשה שיש להתנער מהם, וקידם מדיניות שצמצמה את מעמד השפה והתרבות היידישאית לטובת חיזוק העברית והתרבות העברית.

כראש ממשלה וכשר ביטחון, היה מזוהה עם סגנון הנהגה ריכוזי ולעיתים נוקשה. במהלך כהונתו נעשה שימוש בשירותי הביטחון, בהם השב"כ, גם כדי לעקוב אחר יריבים פוליטיים מימין ומשמאל – צעד שנתפס כמתח בין ביטחון המדינה לבין שמירה על חופש פוליטי.

בכך נותרה דמותו של בן־גוריון מורכבת: מצד אחד – מייסד ומנהיג שנשא על כתפיו את עול הקמת המדינה וביסוסה; ומנגד – מנהיג ששיטותיו ודרכו עוררו ביקורת והשפיעו על דמותה המפולגת והמתלבטת של החברה הישראלית.