עלייה לארץ ישראל (לעיתים נקרא בקיצור עלייה לישראל, או פשוט עלייה) הוא מונח מרכזי בהווייה היהודית ובציונות, המציין את הגירתם של יהודים אל ארץ ישראל. המונח "עלייה" הוא שם ייחודי שקיים רק אצל עם ישראל ביחס לארץ ישראל, והוא מבטא את החשיבות של ארץ ישראל ואת היותה גבוהה רוחנית משאר הארצות בעיני המסורת היהודית. הפעולה ההפוכה, של יציאת יהודים מארץ ישראל, נקראת ירידה בהתאם.
ביקור זמני בארץ ישראל הנעשה על רקע דתי מכונה עלייה לרגל ומונח זה משמש גם אצל אומות ודתות אחרות, שמאמיניהן באים לארץ ישראל כצליינים.
לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נטענה המילה במשמעויות פוליטיות וכלכליות חדשות ונוספות. בשנת 2016 נקבע יום העלייה כיום ציון לאומי במדינת ישראל, לכבודן של העליות לארץ ישראל.
התעמולה האנטי-מזרחית בקום המדינה הייתה מערך שיטתי ומקיף של תדמיות, התבטאויות מקרב הנהגת המדינה ופרסומים בעיתונות ושאר אמצעי התקשורת, בשנותיה הראשונות, אשר עיצבו את דמות העולה מארצות האסלאם כאלמנט נחשל, פרימיטיבי וחסר מסוגלות הורית. תעמולה זו לא הוגבלה רק לזירה הפוליטית, אלא חלחלה לעיתונות היומית ולשיח הרפואי והסוציאלי, תוך יצירת דה-הומניזציה של העולים והצגתם כסכנה…
יוסף ברגר-ברזילי (ברוסית: Иосиף Бергер-Барзилай; שמו המקורי: יצחק ז'ליאזניק; 29 בנובמבר 1904 – 31 במרץ 1978) היה פעיל פוליטי ומדינאי, ממייסדי המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ) והמפלגה הקומוניסטית הלבנונית. ברגר-ברזילי, שעלה לארץ ישראל כחלוץ חדור אידיאולוגיה בראשית שנות ה-20, הקדיש את צעירותו לקידום הקומוניזם הסובייטי, תוך הפגנת נאמנות עיוורת להנחיות שהגיעו ממוסקבה. אמונתו המוחלטת בשיטה…
נאום "כור המצרף לעם" נישא על ידי דוד בן־גוריון בכינוס מפקדי גדנ"ע בשנת 1951. בנאום זה שרטט בן־גוריון את חזונו לגבי תפקידו הכפול של צה"ל – לא רק כמכשיר הגנה צבאית, אלא גם ככלי מרכזי בחינוך הדור הצעיר ובעיצוב דמות האומה הישראלית. בן־גוריון הציג את הצבא כ"בית הספר הגדול ביותר בארץ", אשר נועד להקנות לעולים…
משפחת פרוש היא משפחה יהודית ירושלמית ותיקה מבונות ירושלים, שמוצאה ברבי נפתלי צבי פעלדמאן, שכונה "הפרוש", אשר עלה לארץ ישראל בשנת תרט"ו (1855) מליטא. בני המשפחה פעלו לאורך דורות לחיזוק חיי התורה והחסד בירושלים, ונמנו עם מקימי מוסדות ציבור, כוללים, ישיבות ושכונות. חלקם היו מעורבים בניהול קופת הכוללים, בהקמת תשתיות קהילתיות ובקידום החינוך התורני, תוך…
ההשמאלה היא תופעה רעיונית והיסטורית ייחודית בתולדות התנועה הציונית והחברה היהודית, המתארת את תהליך ההקצנה האידיאולוגית של זרמים ציוניים־סוציאליסטיים כלפי עמדות מרקסיסטיות, פרו־סובייטיות ומהפכניות. בניגוד לתפיסות השמאל המתונות שביקשו לשלב בין בניין הארץ לבין פעולה פוליטית ריאלית, ההשמאלה ייצגה דחף עמוק לחרוג מן המסגרת הציונית הצרה ולחבר את המפעל היהודי בארץ ישראל אל המאבק הבינלאומי…
