הבנות ביילין-אבו מאזן

מסגרת לסיכום הסכם מעמד קבע בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין

השגת שלום בין העם הישראלי והעם הפלסטיני, פותרת את בעיית הליבה שבלב הסכסוך הישראלי-ערבי ומתחילה עידן של שלום כולל התורם בכך ליציבות, לביטחון ולשגשוג של המזרח התיכון כולו.

ממשלת מדינת ישראל והארגון לשחרור פלסטין (להלן "אש"ף"), נציגו של העם הפלסטיני;

במסגרת תהליך השלום במזרח התיכון שהחל במדריד באוקטובר 1991;

מתוך שאיפה להשגת שלום צודק, בר-קיימא וכולל במזרח התיכון המבוסס על יישום החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 ו-338 על כל היבטיהן;

תוך אישור מחדש של דבקותם בהתחייבויות שבוטאו בהצהרת העקרונות (להלן "ה-DOP") שנחתמה בוושינגטון די.סי ב-13 בספטמבר 1993, בהסכם קהיר מה-4 במאי 1994, ובהסכם הביניים מה-28 בספטמבר 1995;

תוך אישור מחדש של נחישותם לחיות בדו-קיום של שלום, בכבוד הדדי ובביטחון;

תוך הצהרה כי כל הסכם, הצהרה, מסמך או אמירה הסותרים הסכם מסגרת זה הם בטלים ומבוטלים;

מתוך רצון להגיע להסכם מלא על כל סוגיות מעמד הקבע התלויות ועומדות בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מה-5 במאי 1999, כפי שנקבע ב-DOP;

מסכימים בזאת על המסגרת הבאה להסכם מעמד קבע;

סעיף I: הקמת המדינה הפלסטינית ויחסיה עם מדינת ישראל

1. כחלק בלתי נפרד מהסכם מסגרת זה ומהסכם מעמד הקבע המלא: א. ממשלת ישראל תרחיב את הכרתה במדינת פלסטין העצמאית בתוך גבולות מוסכמים ובטוחים שבירתה אל-קודס עם הקמתה, לא יאוחר מה-5 במאי 1999. ב. במקביל, מדינת פלסטין תרחיב את הכרתה במדינת ישראל בתוך גבולות מוסכמים ובטוחים שבירתה ירושלים (Yerushalayim). ג. שני הצדדים ממשיכים לראות בחיוב את האפשרות להקמת קונפדרציה ירדנית-פלסטינית, שתהיה מוסכמת על מדינת פלסטין והממלכה ההאשמית של ירדן.
2. מדינת ישראל ומדינת פלסטין (להלן: "הצדדים") ירחיבו בזאת את ההכרה ההדדית בזכותן לחיות בשלום ובביטחון בתוך גבולות מוסכמים הדדית כפי שיוגדרו בסעיף II של הסכם זה ובהסכם מעמד הקבע. בפרט, הצדדים: א. יכירו ויכבדו איש את ריבונותו, שלמותו הטריטוריאלית ועצמאותו המדינית והכלכלית של משנהו. ב. יוותרו על השימוש בכוח, ועל האיום בכוח ככלי של מדיניות ויתחייבו לפתרון בדרכי שלום של כל הסכסוכים ביניהם. ג. יימנעו מארגון, הסתה, שידול, סיוע או השתתפות במעשי אלימות, חתרנות או טרור נגד הצד השני. ד. ינקטו צעדים יעילים כדי להבטיח שמעשי אלימות או איומים באלימות לא יצאו משטחיהם או דרך שטחיהם, לרבות המרחב האווירי והמים הטריטוריאליים שלהם, וינקטו צעדים הולמים נגד המבצעים מעשים כאלו. ה. יתחייבו שלא להצטרף, לסייע או לשתף פעולה עם כל קואליציה צבאית או ביטחונית, ארגון או ברית העוינים לאחד הצדדים. ו. יחליפו ויאשררו את כלי השלום ביניהם כפי שיוגדרו בהסכם מעמד הקבע המלא.

סעיף II: התוויית גבולות בטוחים ומוכרים

1. הגבולות הבטוחים והמוכרים בין מדינת ישראל לבין מדינת פלסטין העתידית מתוארים במפות המצורפות ובנספח 1 של הסכם מעמד הקבע. הצדדים מכירים בכך שגבולות אלה, לרבות תת-הקרקע, המרחב האווירי והמים הטריטוריאליים שלהם, יהיו בלתי ניתנים להפרה.
2. הצדדים יגדירו את התוואי ואת אופן היישום של הטריטוריה, כמו גם את היקפה, שתימסר על ידי ישראל עבור המעבר החוץ-טריטוריאלי המוסכם בין רצועת עזה והגדה המערבית (כפי שמתואר בנספח 1 של הסכם מעמד הקבע).
3. הגבול באזור ירושלים יותווה בהתאם להוראות סעיף VI של הסכם מסגרת זה.
4. הצדדים יכירו בגבולות הסופיים בין שתי המדינות כקבועים ובלתי ניתנים לביטול.

סעיף III: יצירת יחסים נורמליים ויציבים בין המדינות

1. עם החלפת כלי האשרור של חוזה השלום, הצדדים מסכימים לכונן יחסים דיפלומטיים וקונסולריים מלאים ביניהם ולקדם יחסים כלכליים ותרבותיים, לרבות תנועה חופשית של אנשים, סחורות, הון ושירותים מעבר לגבולותיהם.
2. הצדדים ימשיכו לשתף פעולה בכל התחומים בעלי העניין המשותף וישאפו לקדם במשותף ובנפרד שיתוף פעולה אזורי דומה עם מדינות אחרות באזור ועם הקהילה הבינלאומית.
3. הצדדים ישאפו לקדם יחסי תרבות הדדיים ויעודדו תוכניות משותפות להפצת המנהגים הלאומיים, הפולקלור והמסורות שלהם ביניהם.
4. הצדדים יבטיחו חופש גישה למקומות בעלי חשיבות דתית והיסטורית על בסיס לא-אפליה. גישה לכל המקומות והאתרים הקדושים, תפילה בהם והגנה עליהם יובטחו על ידי שני הצדדים.

סעיף IV: לוח זמנים לנסיגה צבאית ישראלית והסדרי ביטחון

1. ביישום החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 ו-338, הצדדים מסכימים כי נסיגת כוחות הצבא והביטחון של ישראל תתבצע בשלושה שלבים: א. נסיגה מהאזורים המרכזיים של הגדה המערבית ומכל רצועת עזה, (כפי שמוגדר בנספח 2 להסכם מעמד הקבע ובמפות המצורפות), שתחל לא יאוחר מה-5 במאי 1999 ותושלם לא יאוחר מה-4 בספטמבר 1999; ב. נסיגה מהאזורים המזרחיים של הגדה המערבית (כפי שמוגדר בנספח 2 להסכם מעמד הקבע), שתחל לא יאוחר מה-5 בספטמבר 1999 ותושלם לא יאוחר מה-4 בינואר 2000; ג. נסיגה מהאזורים המערביים של הגדה המערבית (כפי שמוגדר בנספח 2 להסכם מעמד הקבע), שתחל לא יאוחר מה-5 בינואר 2000 ותושלם לא יאוחר מה-4 במאי 2000.
2. לאחר מכן ישראל תחזיק כוח שיורי מינימלי בתוך מתחמים צבאיים מוסכמים ובמקומות מוגדרים. כוח שיורי זה יכלול: א. שלושה גדודים מתוגברים, שני מחסני חירום צבאיים קיימים, וכוחות לוגיסטיים אינטגרליים (מיקומם ותנאי החכירה שלהם, משך הזמן, אופן הפריסה, תפקודם ועוצמתם המספרית, מפורטים בנספח 2 להסכם מעמד הקבע). ב. שלוש תחנות התרעה מוקדמת ושלוש יחידות הגנה אווירית כפי שהוגדר והוסכם בנספח 2 להסכם מעמד הקבע יוחזקו עד ה-5 במאי 2007 או עד שיושגו הסכמי שלום והסדרי ביטחון בילטרליים בין ישראל לבין הצדדים הערביים הרלוונטיים, המאוחר מביניהם.
3. הצדדים מסכימים על הקמת ועדה לתיאום ביטחוני ישראלית-פלסטינית (להלן "ה-CSC") כדי לפקח על יישום הנסיגה הצבאית של ישראל, לקבוע את אופני הפעולה המסדירים את נוכחותה הצבאית השיורית, ולתאם את כל שאר ענייני הביטחון (מבנה וסמכויותיה מפורטים בנספח 2 להסכם מעמד הקבע). ה-CSC תיישם גם לוח זמנים מוסכם לכניסת כוחות הביטחון הפלסטיניים (להלן "ה-PSF") לשטחים הפלסטיניים בתיאום ובמקביל לנסיגת הכוחות הישראליים. הצדדים מסכימים כי ה-CSC תחל בדיוניה לא יאוחר מה-5 במאי 1998 (ראה נספח 2 להסכם מעמד הקבע).
4. סיורים משותפים ישראליים-פלסטיניים ייערכו לאורך נהר הירדן וכן לאורך שני צדי הגבול הישראלי-פלסטיני, על מנת להרתיע, למנוע וללחום בחדירה או התארגנות של טרור חוצה גבולות וצורות אחרות של פעילויות אלימות. המנדט ומשך הסיורים הללו ייקבעו על ידי ה-CSC, כפי שמפורט בנספח 2 להסכם מעמד הקבע.
5. הצדדים מסכימים כי מדינת פלסטין תהיה מפורזת. ה-PSF יישאר כפוף למגבלות מוסכמות כפי שמוגדר בנספח 2 להסכם מעמד הקבע. בהסכמה הדדית, ולא לפני ה-5 במאי 2007, יכולות הגנה עצמית פלסטיניות יעמדו למשא ומתן בין הצדדים.
6. הצדדים מסכימים כי נותני החסות וצדדים אחרים עליהם הוסכם, יוזמנו לערוב להסדרים לנסיגה הצבאית של ישראל ולהסכמי ביטחון בילטרליים אחרים כפי שנקבע בהסכם מסגרת זה. בתפקידם כערבים, הצדדים השלישיים האמורים יוזמנו גם להשתתף בתצפית, אימות ותפקידים טכניים אחרים עליהם יוסכם ב-CSC. מהצדדים השלישיים האמורים יתבקש בהתאם להקים ולממן כוח משקיפים בינלאומי קבוע (להלן ה-IOF) שמנדטו ותפקודיו מתוארים בנספח 2 של הסכם מעמד הקבע.

סעיף V: התנחלויות ישראליות

1. בעקבות הקמת מדינת פלסטין העצמאית והכרה בה על ידי מדינת ישראל כפי שמתואר בסעיפים I ו-III של הסכם זה: א. לא יהיו אזורי מגורים אזרחיים בלעדיים לישראלים במדינת פלסטין. ב. ישראלים בודדים שיישארו בתוך גבולות המדינה הפלסטינית יהיו כפופים לריבונות הפלסטינית ולשלטון החוק הפלסטיני. ג. לישראלים בודדים שמושב הקבע שלהם נמצא בתוך המדינה הפלסטינית נכון ל-5 במאי 1999, תוצע אזרחות פלסטינית או שיבחרו להישאר כתושבים זרים, וכל זאת מבלי לפגוע באזרחותם הישראלית. ד. בתוך לוח הזמנים המוסכם לנסיגת כוחות ישראל מהשטחים הפלסטיניים כפי שמתואר בסעיף IV ובנספח 2 להסכם מעמד הקבע, ממשלת ישראל וכוחות הביטחון שלה ישמרו על האחריות לבטיחות ולביטחון של ההתנחלויות הישראליות מחוץ לאזורי סמכות הביטחון הפלסטינית, עד להעברת האזורים האמורים לשלטון פלסטיני מלא. ה. ה-CSC יקים את המנגנון לטיפול בסוגיות ביטחוניות הנוגעות לאזרחים ישראלים בפלסטין ולאזרחים פלסטינים בישראל.

סעיף VI: ירושלים

1. ירושלים תישאר עיר פתוחה ובלתי מחולקת עם גישה חופשית ובלתי מופרעת לאנשים מכל הדתות והלאומים.
2. הצדדים מסכימים עוד כי רפורמה במערכת המוניציפלית הנוכחית של ירושלים ובגבולותיה תונהג לא יאוחר מה-5 במאי 1999, ולא תהיה נתונה לשינוי נוסף בחוק או בדרך אחרת, אלא בהסכמה הדדית, לפני מילוי הוראות פסקה 9 להלן. רפורמה זו תרחיב את הגבולות המוניציפליים הנוכחיים של ירושלים ותגדיר את גבולות העיר של "העיר ירושלים" (City of Jerusalem), כך שיכללו את: אבו דיס, עזרייה, א-ראם, א-זעיים, מעלה אדומים, גבעת זאב, גבעון, ואזורים סמוכים במפות המצורפות.
3. בתוך "העיר ירושלים", שכונות המיושבות על ידי פלסטינים יוגדרו כ"רובעים פלסטיניים". הגבולות המדויקים של "העיר ירושלים" ושל הרובעים הישראליים והפלסטיניים מותווים ומתוארים בנספח 3 להסכם מעמד הקבע ובמפות המצורפות. מספר הרובעים הישראליים והרובעים הפלסטיניים ישקף את האיזון הדמוגרפי הנוכחי של 2:1. פרופורציה זו תעודכן בהתאם לאופנים, לקריטריונים וללוח הזמנים כפי שמתואר בנספח 3 להסכם מעמד הקבע הזה.
4. הצדדים מסכימים לקיים עירייה אחת ל"עיר ירושלים" בצורה של מועצה עירונית עליונה משותפת, המורכבת מנציגי הרובעים. נציגים אלה יבחרו את ראש העיר של "העיר ירושלים". בכל העניינים הנוגעים לאזורי "העיר ירושלים" שתחת ריבונות פלסטינית, המועצה העירונית העליונה המשותפת תבקש את הסכמת ממשלת פלסטין. בכל העניינים הנוגעים לאזורי "העיר ירושלים" שתחת ריבונות ישראלית, המועצה העירונית העליונה המשותפת תבקש את הסכמת ממשלת ישראל.
5. "העיר ירושלים" תורכב מהמועצה העירונית העליונה המשותפת, שתי תתי-עיריות – תת-עירייה ישראלית, הנבחרת על ידי תושבי הרובעים הישראליים, ותת-עירייה פלסטינית, הנבחרת על ידי תושבי הרובעים הפלסטיניים – וכן ועדה פריטטית משותפת לאזור העיר העתיקה כפי שמתואר בפסקה 12 להלן.
6. הצדדים מסכימים עוד כי העירייה של "העיר ירושלים": א. תאציל סמכויות מקומיות חזקות לתתי-העיריות לרבות הזכות למיסוי מקומי, שירותים מקומיים, מערכת חינוך עצמאית, רשויות דת נפרדות, ותכנון וייעוד למגורים, כפי שפורט בנספח 3 להסכם מעמד הקבע; ב. תפתח תוכנית אב לעשרים וחמש שנים עבור "העיר ירושלים" עם אופנים מוסכמים ליישומה המאוזן, לרבות ערבויות לאינטרסים של שתי הקהילות. ג. תאפשר לאזרחים ישראלים ופלסטינים המתגוררים בתחום השיפוט של עיריית העיר ירושלים ותתי-העיריות להצביע ולהיבחר לכל התפקידים הנבחרים כפי שיפורט בחוקי העזר המוניציפליים של ירושלים.
7. בתוך "העיר ירושלים" שני הצדדים מכירים בחלק המערבי של העיר כ"ירושלים" (Yerushalayim) ובחלק המזרחי הערבי של העיר, תחת ריבונות פלסטינית, כ"אל-קודס" (ראה מפות מצורפות).
8. עם החלפת כלי האשרור של חוזה השלום ביניהם: א. ממשלת מדינת פלסטין תכיר בירושלים (Yerushalayim), כפי שהוגדרה תחת סעיף VI, פסקה 7 ונספח 3 להסכם מעמד הקבע, כבירה הריבונית של מדינת ישראל. ב. ממשלת מדינת ישראל תכיר באל-קודס, כפי שהוגדרה תחת סעיף VI, פסקה 7 ונספח 3 להסכם מעמד הקבע, כבירה הריבונית של מדינת פלסטין.
9. הריבונות הסופית של האזור שמחוץ לירושלים (Yerushalayim) ואל-קודס, אך בתוך הגבולות המוניציפליים הנוכחיים של ירושלים, תיקבע על ידי הצדדים בהקדם האפשרי. כל צד שומר על עמדתו לגבי הסטטוס הריבוני של אזור זה. ועדה ישראלית-פלסטינית משותפת לקביעת מעמד הקבע של אזור זה תוקם לא יאוחר מה-5 במאי 1999 ותחל בדיוניה מיד לאחר מכן. מבלי לפגוע בקביעת מעמד הקבע של אזור זה: א. אזרחות פלסטינית תוענק לתושבים הפלסטינים של אזור זה. ב. בעניינים מסוימים אזרחים פלסטינים המתגוררים באזור זה יזדקקו לחוק הפלסטיני (כפי שפורט בנספח 3 להסכם מעמד הקבע). ג. הצדדים ייהנו מגישה חופשית לשימוש בשדה התעופה קלנדיה באזור זה. טרמינל פלסטיני ייעודי חדש ייבנה, ויתחיל לפעול במקביל לחתימת חוזה השלום (לגבי אופני הפעולה, ראה נספח 3 להסכם מעמד הקבע).
10. הצדדים מכירים בתפקידה הרוחני והדתי הייחודי של ירושלים עבור כל שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות. מתוך רצון לקדם יחסים בין-דתיים והרמוניה בין שלוש הדתות הגדולות, הצדדים מסכימים בהתאם להבטיח חופש פולחן וגישה לכל האתרים הקדושים עבור בני כל האמונות והדתות ללא מניעה או הגבלה.
11. מתוך הכרה במעמד המיוחד ובחשיבות של אזור העיר העתיקה (ראה מפות) עבור בני האמונות הנוצרית, היהודית והמוסלמית, הצדדים מסכימים להעניק לאזור זה מעמד מיוחד.
12. הצדדים מסכימים עוד כי: א. תת-העירייה הפלסטינית תהיה אחראית לעניינים המוניציפליים של האזרחים הפלסטינים המתגוררים באזור העיר העתיקה ורכושם המקומי. ב. תת-העירייה הישראלית תהיה אחראית לעניינים המוניציפליים של האזרחים הישראלים המתגוררים באזור העיר העתיקה ורכושם המקומי. ג. שתי תתי-העיריות ימנו ועדה פריטטית משותפת לניהול כל העניינים הנוגעים לשימור האופי הייחודי של אזור העיר העתיקה (מבנה ואופני פעולתה מפורטים בנספח 3 להסכם מעמד הקבע). ד. במקרה של מחלוקת בין שתי תתי-העיריות בעניינים הנוגעים לאזור העיר העתיקה, הנושא יועבר להכרעה בוועדה הפריטטית המשותפת.
13. למדינת פלסטין תוענק ריבונות חוץ-טריטוריאלית על הר הבית (החראם א-שריף) תחת ניהול הווקף של אל-קודס. הסטטוס קוו הנוכחי לגבי זכות הגישה והתפילה לכל, יובטח.
14. כנסיית הקבר תנוהל על ידי תת-העירייה הפלסטינית. הוועדה הפריטטית המשותפת תבחן את האפשרות להקצות מעמד חוץ-טריטוריאלי לכנסיית הקבר.
15. הפיקוח על אנשים וסחורות העוברים דרך "העיר ירושלים" יתבצע בנקודות היציאה. ענייני ביטחון אחרים הנוגעים לאנשים, כלי רכב וסחורות החשודים במעורבות בפעילות עוינת מטופלים בנספח 2 להסכם מעמד הקבע.

סעיף VII: פליטים פלסטינים

1. בעוד שהצד הפלסטיני סבור כי זכותם של הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם מעוגנת בחוק הבינלאומי ובצדק הטבעי, הוא מכיר בכך שדרישות הקדם של עידן השלום והדו-קיום החדש, כמו גם המציאות שנוצרה בשטח מאז 1948, הפכו את יישום הזכות הזו לבלתי מעשי. הצד הפלסטיני, אם כן, מצהיר על מוכנותו לקבל וליישם מדיניות וצעדים שיבטיחו, ככל שהדבר אפשרי, את רווחתם ושלומם של פליטים אלה.
2. בעוד שהצד הישראלי מכיר בסבל המוסרי והחומרי שנגרם לעם הפלסטיני כתוצאה ממלחמת 1947-1949. הוא מכיר עוד בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים למדינה הפלסטינית ובזכותם לפיצויים ולשיקום בגין אובדן מוסרי וחומרי.
3. הצדדים מסכימים על הקמת ועדה בינלאומית לפליטים פלסטינים (להלן "ה-ICPR") להסדר סופי של כל היבטי סוגיית הפליטים כדלקמן: א. הצדדים מפנים הזמנות למדינות תורמות להצטרף אליהם בהקמת ה-ICPR. ב. הצדדים מברכים על כוונת ממשלת שוודיה להוביל את ה-ICPR ולתרום כלכלית לפעילותה. ג. ממשלת ישראל תקים קרן לתרומתה, יחד עם אחרים, לפעילות ה-ICPR. ד. ה-ICPR תנהל את כל פעילויות גיוס הכספים ותתאם את מעורבות התורמים בתוכנית. ה. ה-ICPR תגדיר את הקריטריונים לפיצוי תוך התחשבות ב: (1) אובדן מוסרי; (2) רכוש מקרקעין; (3) תמיכה פיננסית וכלכלית המאפשרת יישוב מחדש ושיקום של פלסטינים המתגוררים במחנות פליטים. ו. ה-ICPR תוסיף: (1) לפסוק בתביעות בגין אובדן חומרי; (2) להכין ולפתח תוכניות שיקום וקליטה; (3) להקים את המנגנונים והמקומות להעברת תשלומים ופיצויים; (4) לפקח על תוכניות שיקום; (5) לבחון את כוונותיהם של פליטים פלסטינים מצד אחד ושל מדינות ערביות ואחרות מצד שני, בנוגע לרצונות להגירה והאפשרויות לכך; (6) לבחון עם ממשלות ערביות המארחות אוכלוסיות פליטים, כמו גם עם פליטים אלה, מקומות לקליטה במדינות אלו בכל פעם שקיים רצון הדדי. ז. ה-ICPR תיישם את כל האמור לעיל בהתאם ללוח הזמנים המוסכם שהוגדר בנספח 4 להסכם מעמד הקבע.
4. ה-ICPR תונחה על ידי העקרונות הבאים בטיפול ב"פליטי 1948" וצאצאיהם כפי שהוגדר בנספח 4 להסכם מעמד הקבע: א. כל משפחת פליטים תהיה זכאית לפיצוי בגין אובדן מוסרי בסכום כסף שיוסכם על ידי ה-ICPR. ב. כל תובע עם רכוש מקרקעין מוכח יפוצה על פי פסיקת ה-ICPR. ג. ה-ICPR תספק תמיכה פיננסית וכלכלית, המאפשרת את היישוב מחדש והשיקום של פלסטינים המתגוררים במחנות פליטים. ד. הפליטים יהיו זכאים לתמיכה פיננסית וכלכלית מה-ICPR ליישוב מחדש ושיקום.
5. מדינת ישראל מתחייבת להשתתף באופן פעיל ביישום התוכנית לפתרון בעיית הפליטים. ישראל תמשיך לאפשר איחוד משפחות ותקלוט פליטים פלסטינים במקרים מוגדרים מיוחדים, שיוסכמו עם ה-ICPR.
6. הצד הפלסטיני מתחייב להשתתף באופן פעיל ביישום התוכנית לפתרון בעיית הפליטים. הצד הפלסטיני יפעיל תוכנית לעידוד השיקום והיישוב מחדש של פליטים פלסטינים המתגוררים כיום בגדה המערבית וברצועת עזה, בתוך אזורים אלה.
7. אש"ף רואה ביישום האמור לעיל הסדר מלא וסופי של סוגיית הפליטים על כל ממדיה. הוא מתחייב עוד כי לא יועלו תביעות או דרישות נוספות הנובעות מסוגיה זו עם היישום המלא של הסכם מסגרת זה.

סעיף VIII: ועדה מתמדת ישראלית-פלסטינית

1. הצדדים יקימו ועדה מתמדת ישראלית-פלסטינית (להלן: "IPSC"), שתחל בפעילותה עם חתימת הסכם מסגרת זה.
2. IPSC זו תהיה מוסמכת לעסוק בכל העניינים הנוגעים למעבר החלק בין הסכם הביניים לבין הסכם מעמד הקבע.
3. ה-IPSC תתאם גם פעילויות הנוגעות ליישום הסכם מעמד הקבע.

סעיף IX: משאבי מים

1. הצדדים מסכימים כי הם מחזיקים באותם משאבי מים טבעיים החיוניים למחייתו ולהישרדותו של כל עם.
2. זכויות מים וסוגיות מים מפורטות בנספח 5 להסכם מעמד הקבע.
3. במטרה להשיג הסדר כולל ובר-קיימא של כל בעיות המים ביניהם, הצדדים מתחייבים במשותף להבטיח כי הניהול והפיתוח של משאבי המים שלהם לא יפגעו בשום אופן או יסכנו את משאבי המים של השני.
4. הצדדים מסכימים עוד על האמור לעיל: א. פיתוח משאבי מים קיימים וחדשים להגדלת הזמינות וצמצום הבזבוז. ב. מניעת זיהום משאבי מים. ג. העברת מידע ומחקר משותף ובחינת הפוטנציאל לשיפור המים.
5. הצדדים מסכימים להכין בהקדם האפשרי, אך לא יאוחר מה-5 במאי 1999, תוכנית ניהול מים מתואמת, נפרדת ומשותפת מוסכמת עבור האקוויפרים המשותפים שתבטיח שימוש ופיתוח אופטימליים של משאבי מים לטובת העמים הישראלי והפלסטיני.
6. הצדדים מסכימים לשאוף להרחיב את שיתוף הפעולה המשותף שלהם לממלכה ההאשמית של ירדן, בפרט לגבי מי נהר הירדן וים המלח ולשאוף לקדם הבנה אזורית רחבה יותר בנושא ניצול וניהול משאבי מים במזרח התיכון.

סעיף X: מסגרת זמן ויישום

א. תקופת ההכנה: 5 במאי 1996 עד 4 במאי 1999

1. עם חתימת הסכם מסגרת זה וכניסתו לתוקף לא יאוחר מה-5 במאי 1996, תחל תקופת ההכנה למעמד הקבע. מיד לאחר מכן, הצדדים: א. יקימו את ה-IPSC (ועדה מתמדת ישראלית-פלסטינית) לאורך הקווים שנקבעו בסעיף VIII. ב. יפנו הזמנות למדינות תורמות להצטרף לממשלת שוודיה ואליהם בהקמת ה-ICPR (ועדה בינלאומית לפליטים פלסטינים). תקופת ההכנה תסתיים לא יאוחר מה-4 במאי 1999.
2. במהלך תקופה זו מוסכם כי הדברים הבאים ייושמו: א. הסכם מעמד הקבע עם כל הנספחים יוכן, בהתבסס על ההסכמים והעקרונות שנקבעו בהסכם מסגרת זה. ב. כתוצאה מכך, ובהתבסס על המנגנונים להתוויית גבולות המפורטים בנספח 1 להסכם מעמד הקבע, ההתוויה המשותפת של הגבולות ומעברים חוץ-טריטוריאליים רשמיים ואחרים תושלם סופית. ג. הוועדה לתיאום ביטחוני ישראלית-פלסטינית (CSC) תוקם ותחל בדיוניה, לא יאוחר מה-5 במאי 1998. ה-CSC תקים את המנגנון לטיפול בסוגיות ביטחוניות הנוגעות לאזרחים ישראלים במדינת פלסטין, ולאזרחים פלסטינים במדינת ישראל. ד. הצדדים יזמינו את נותני החסות לתהליך השלום וצדדים שלישיים מוסכמים אחרים, להקים כוח משקיפים בינלאומי (IOF) כפי שהוסכם בנספח 2 להסכם מעמד הקבע. ה. ממשלת ישראל תקים תוכנית לעידוד מתיישבים ישראלים להתיישב מחדש בתוך השטח הריבוני של ישראל. מתיישבים המעוניינים לקחת חלק בתוכנית זו יפוצו על ידי ממשלת ישראל לפני ה-1 בינואר 1999, על פי קווים מנחים שיוכרזו בתוך שלושה חודשים מכניסתו לתוקף של הסכם מסגרת זה. ו. המערכת המוניציפלית המורחבת המוסכמת של ירושלים תיחנך לא יאוחר מה-5 במאי 1999. ז. שני הצדדים יכינו ויסכימו על תוכנית אב לירושלים כפי שמתואר בסעיף VI. ח. בהתאם לסעיף VII של הסכם מסגרת זה, אש"ף יפעיל תוכנית לעידוד השיקום והיישוב מחדש של פליטים פלסטינים המתגוררים כיום בגדה המערבית וברצועת עזה, בתוך אזורים אלה. ט. הצדדים יקדמו את עבודת ה-ICPR כפי שנקבע בסעיף VII להסכם זה. י. הצדדים יכינו תוכנית ניהול מים מתואמת, נפרדת ומשותפת מוסכמת עבור האקוויפרים המשותפים. יא. בהקדם האפשרי, אך לא יאוחר מה-4 במאי 1999, תקופת הביניים תסתיים והסכם מעמד קבע מלא ייחתם וחוזה שלום יותחל.

ב. תקופת היישום: 5 במאי 1999 עד 4 במאי 2000

1. עם החתימה והכניסה לתוקף של הסכם מעמד הקבע הישראלי-פלסטיני, יחל יישום הסדר מעמד הקבע. הקמת מדינת פלסטין העצמאית בתוך גבולות בטוחים ומוכרים תוכרז על ידי אש"ף וסוכנויותיו הרלוונטיות. מיד לאחר מכן, אך לא יאוחר מתוך חודשיים, ייחתם חוזה השלום.
2. ממשלת מדינת ישראל תרחיב הכרה דיפלומטית מיידית ומלאה למדינת פלסטין ולאל-קודס כבירתה, כפי שמתואר בסעיף VI ובנספח 3 להסכם מעמד הקבע.
3. ממשלת מדינת פלסטין תרחיב הכרה דיפלומטית מיידית ומלאה למדינת ישראל ולירושלים (Yerushalayim) כבירתה, כפי שמתואר בסעיף VI ובנספח 3 להסכם מעמד הקבע.
4. הוראות הנוגעות לנורמליזציה של יחסי ישראל-פלסטין ייושמו כמתואר בסעיף III.
5. עם כניסתו לתוקף של הסכם מעמד הקבע הישראלי-פלסטיני, תחל נסיגת כוחות הצבא והביטחון של ישראל והוראות הביטחון המוסכמות ייושמו בהתאם ללוח הזמנים המתואר בסעיף II ובנספח 2 להסכם מעמד הקבע.
6. בתוך "העיר ירושלים" ייערכו בחירות לשתי תתי-העיריות. שתי תתי-העיריות ימנו ועדה פריטטית משותפת לאזור העיר העתיקה (כפי ששורטט בסעיף VI פסקה 12 להסכם זה), ומועצה עירונית עליונה משותפת פרופורציונלית (2:1) אשר תבחר את ראש העיר של "העיר ירושלים".
7. הצדדים מסכימים להמשיך לעבוד במשותף ובנפרד במסגרת קבוצות העבודה הרב-צדדיות ופורומים רלוונטיים אחרים לקראת: א. הקמת מזרח תיכון חופשי מקואליציות ובריתות עוינות; ב. יצירת מזרח תיכון חופשי מנשק להשמדה המונית, הן קונבנציונלי והן לא-קונבנציונלי, בהקשר של הסדר כולל, בר-קיימא ויציב.

ג. תקופת פוסט-יישום: 5 במאי 2000 עד 4 במאי 2007

1. כוחות שיוריים ישראליים יישארו בטריטוריה פלסטינית. ה-CSC תמשיך לתאם צרכי ביטחון ישראליים ופלסטיניים.
2. האחריות לביטחונם של אזרחים ישראלים תושבים במדינת פלסטין, תישאר בידי ה-CSC.

ד. התקופה שלאחר ה-5 בנובמבר 2007 כוחות שיוריים ישראליים נותרים ייסוגו מהמדינה הפלסטינית מותנה בהשגת חוזי שלום והסדרי ביטחון בין ישראל לבין הצדדים הערביים הרלוונטיים.