ידעיה בן עשיהו היה יהודי שחי בסוף ימי הבית הראשון המזוהה על סמך ממצא ארכאולוגי שנחשף בעפר שהוצא מהר הבית. שמו מופיע על בולה – טביעת חותם עשויה חרס – שנמצאה ביולי 2025 באתר מצפה המשואות שבהר הצופים, במסגרת פרויקט סינון העפר. החותם, שהשתמר בשלמותו, כולל גם טביעת אצבע קדומה של בעליו. הכתובת, כפי שפוענחה על ידי ד"ר ענת מנדל-גברוביץ' ויצחק דבירה, היא "ליד[ע]יה (בן) עשיהו", כאשר אות אחת שחוקה הושלמה באות ע'. על פי הסימנים בגב הבולה, נראה ששימשה לאבטחת שק או כלי אחסון, ואולי נמסרה לידיו של ידעיה עצמו.
החותם מתוארך למחצית השנייה של המאה השביעית או ראשית השישית לפנה"ס, והוא ממצא נדיר המעניק אישוש חומרי לתיאורים מקראיים מתקופת יאשיהו מלך יהודה. על פי המקרא, בתקופה זו התרחש גילוי "ספר התורה" בבית המקדש, ובעקבותיו נשלחה משלחת לחולדה הנביאה. בין שליחי המלך נמנה עשיהו, פקיד בכיר הנושא את התואר "עבד המלך". על סמך השם החריג, המיקום והמעמד המשתמע מהבולה, החוקרים סבורים כי ידעיה היה בנו של אותו עשיהו, ושירת אף הוא בתפקיד בכיר בחצר המלוכה או במנהל המקדש בירושלים, ערב חורבן הבית הראשון.
גילוי החותם
טביעת החותם נחשפה במהלך עבודות סינון עפר בהר הבית שנעשו באתר מצפה המשואות שברכס הר הצופים. מדובר בפרויקט ארכיאולוגי ארוך טווח המתקיים מזה שני עשורים, שהחל לאחר פינוי עפר בלתי חוקי מהר הבית שביצע הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בשנת 1999. מטרת המיזם היא לחשוף פריטים ארכיאולוגיים שנותרו מעורבבים בעפר, והוא מתקיים תחת פיקוח אקדמי של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. מאז 2019, פועל הפרויקט במצפה המשואות בתמיכת הקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל ובסיוע הקרן לפיתוח קהילתי יהודי ברכס הר הזיתים.
הבולה התגלתה ביולי 2025, ימים ספורים לפני צום י"ז בתמוז, על ידי הארכיאולוג מרדכי ארליך, במסגרת עבודתו בפרויקט. היא תועדה ונחקרה על ידי החוקרים ד"ר ענת מנדל-גברוביץ' ויצחק דבירה, שפענחו את הכתובת הקדומה. לדבריהם, כל אותיות הכתובת פוענחו בבירור למעט אחת שחוקה, שלגביה הוצעה השלמה מבוססת באות ע'. התוצאה הסופית של הפענוח היא הכתובת: "ליד[ע]יה (בן) עשיהו". צורת הכתב מתאימה לתקופה המאוחרת של ימי הבית הראשון, ומתוארכת למחצית השנייה של המאה השביעית עד תחילת המאה השישית לפני הספירה. בממצא עצמו ניכרת טביעת אצבע של בעל החותם, שהשתמרה בדופן החרס.
מדובר בבולה (חותם עשוי חרס) ששימש בעת העתיקה להטבעת סמל או שם לצורך אבטחת חבילות, שקי אחסון או מכתבים, כך שניתן יהיה לוודא שהמיכל לא נפתח בידי גורם לא מוסמך. לפי סימנים שנמצאו בגב הבולה, ייתכן שהיא שימשה בפועל כאמצעי רישום או אחריות של בעליה, ידעיה בן עשיהו, על פריטים או מלאי שנמסרו לפיקוחו.
בפרויקט סינון העפר השתתפו עד כה יותר מ־260 אלף מתנדבים, ונחשפו בו למעלה מחצי מיליון פריטים, בהם שברי כלי חרס, חותמות, מטבעות, תכשיטים, עצמות בעלי חיים, כלי נשק קדומים ועוד. טביעת החותם של ידעיה בן עשיהו מצטרפת לשורת ממצאים נדירים שהתגלו בפרויקט, בהם בולות נוספות של אנשי מינהל מימי בית ראשון, ובהן גם אחת הנושאת את השם הצליהו בן אמר. החוקרים רואים בגילוי זה "אישור ארכיאולוגי לתיאורי התנ"ך על הנעשה בירושלים ערב חורבן בית ראשון".
זיהוי הדמות
הזיהוי של ידעיה בן עשיהו עם דמות מקראית אפשרית נשען בראש ובראשונה על הקשר שבין שמו לבין דמותו של עשיהו, המוזכר במקרא כשליח מטעם יאשיהו מלך יהודה. לפי התיאור בספר מלכים ובספר דברי הימים, בימי יאשיהו התגלה בבית המקדש "ספר התורה", אירוע שנתפס כדרמטי במיוחד בעיני המלך. בעקבות הגילוי, שלח יאשיהו משלחת על מנת "לדרוש את דבר ה'", והמשלחת פנתה אל חולדה הנביאה. אחד מחבריה היה עשיהו, אשר נושא בתיאור המקראי את התואר "עבד המלך". תואר זה, בתקופת בית ראשון, אינו מציין עבדות במובנה הפשוט, אלא תפקיד מינהלי בכיר, כנראה בלשכת המלך או במנהל המקדש. עשיהו מתואר בתור אחד מאנשי האמון הקרובים ביותר של המלך יאשיהו בעת האירוע המכונן.
ההקשר המקראי מקבל משנה תוקף לאור פרטי הבולה עצמה, הנושאת את השם "לידעיה בן עשיהו". מדובר בשילוב נדיר של שמות, שאין עדות לריבוי שימוש בהם בתקופה זו, והסבירות שמדובר בצירוף מקרי של שמות נחשבת נמוכה מאוד. החוקרים ד"ר ענת מנדל־גברוביץ' ויצחק דבירה, שעסקו בפענוח, סבורים כי מדובר באותו עשיהו המקראי וכי ידעיה היה ככל הנראה בנו. לדעתם אפשר להניח שבנו של עשיהו שירת אף הוא בתפקיד בכיר בחצר המלוכה, באותה תקופה ממש או שנים ספורות לאחר מכן.
העובדה שהחותם נמצא בעפר מהר הבית, כלומר בקרבה גאוגרפית ממשית לאזור הפעולה של חצר המלוכה והמקדש בירושלים, מוסיפה תוקף להנחה שמדובר בדמות היסטורית שפעלה במסגרת זו. זיהוי כזה מתאפשר רק לעיתים נדירות במחקר הארכיאולוגי של תקופת המקרא, והוא מתעצם נוכח העובדה שהחותמות באותה תקופה שימשו כמעט בלעדית את אנשי האליטה המנהלית. ממצאים מסוג זה לא היו ברשות פשוטי העם, אלא שימשו בעלי תפקידים המעורבים במנגנון השלטוני, או באחזקת רכוש ציבורי ופרטי בעל ערך.
נוסף על כך, הממצא משתלב ברצף רחב יותר של בולות שנמצאו בפרויקט סינון העפר ונושאות שמות של דמויות מנהליות מתקופת הבית הראשון, חלקן אף מזוהות עם דמויות מקראיות מוכרות. בכך תורם החותם של ידעיה בן עשיהו לביסוס הרקע ההיסטורי של תיאורים מקראיים מתקופה זו, לא רק כתיעוד סיפורי אלא גם כמציאות מנהלית ומדינית ממשית.
לפי הכרונולוגיה המקראית, חורבן בית המקדש הראשון התרחש בשנת 586 לפנה"ס – שלושים ושש שנים לאחר ימי יאשיהו ומות המלך בקרב מגידו. בתקופה זו נחרבה ירושלים בידי הבבלים, רבים מתושביה נהרגו ואלפים הוגלו לבבל, ובכללם אנשי המנהל והאצולה. מאחר שטביעת החותם של ידעיה בן עשיהו מתוארכת לשנים הסמוכות לשלטון יאשיהו, אין בידינו מידע ישיר על גורלו בתקופת החורבן. לא ניתן לדעת אם נמנה עם הגולים לבבל, אם נהרג במאורעות האלימים, או שמא מת קודם לכן. עם זאת, עצם קיומו של החותם מעיד כי פעל בירושלים בתקופה רגישה ומסוכנת, על סף קריסתה של ממלכת יהודה.
לקריאה נוספת
- שילה פריד, ""ידעיה בן עשיהו": חותם מימי בית המקדש הראשון התגלה בירושלים", אתר YNET, מתאריך 30 ליולי 2025.
- ארנון סגל, "ד"ש מידעיה בן עשיהו, 600 לפני הספירה", אתר מקור ראשון, מתאריך 3 לאוגוסט 2025.
- שילה פריד, "הנמען: ידעיה בן עשיהו", אתר YNET, מתאריך 30 ליולי 2025.
