מקס נאומן (12 בינואר 1875 – 18 במאי 1939) היה מייסד "אגודת היהודים הלאומיים-הגרמנים" (Verband nationaldeutscher Juden), שקראה לביטול הזהות האתנית היהודית באמצעות התבוללות. האגודה הוצאה אל מחוץ לחוק על ידי המשטר הנאצי ב-18 בנובמבר 1935.
נאומן היה קפטן בצבא בוואריה במהלך מלחמת העולם הראשונה ועורך דין בברלין.
חיים מוקדמים
נאומן נולד למשפחה יהודית ממזרח אירופה שהתבוללה. הוא למד בגימנסיה פרידריך-וורדר בברלין, וקיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת ברלין. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת כמפקד חי"ר, ועוטר בצלב הברזל (דרגה ראשונה ושנייה).
פעילות פוליטית
מול עמדותיהן של ארגונים יהודיים, כמו "האיגוד המרכזי של אזרחי גרמניה בני הדת היהודית" (Centralverein deutscher Staatsbürger jüdischen Glaubens) וקבוצות ציוניות, נאומן דגל בהתבוללות מוחלטת כפתרון לאנטישמיות. בתקופת רפובליקת ויימאר היה פעיל במפלגת העם הגרמנית. בספרו של מיכאל ברנר הרנסנס של התרבות היהודית ברפובליקת ויימאר הוא מצוטט כאומר: "מערכת הבחירות אינה יכולה להיות מאבק של תפיסות דתיות, עליה להיות מאבק מכריע על גרמניותנו!" – בהתייחסו לבחירות 1933, שהתקיימו לאחר עליית היטלר לשלטון.
הפגישה עם הרמן גרינג
בעקבות התגברות הקריאות לחרם על סחורות גרמניות ברחבי העולם, ובייחוד בבריטניה, זימן הרמן גרינג — שר הפנים של פרוסיה ונשיא הרייכסטאג — לפגישה דחופה את ראשי שלוש הקבוצות המרכזיות של יהדות גרמניה: יוליוס ברודניץ מהאגודה המרכזית של יהודים בני דת משה (Central Verein), ד"ר מקס נאומן מהאגודה הלאומית-גרמנית של יהודים, והיינריך שטאל, נשיא קהילת ברלין. הציונים לא הוזמנו, שכן גרינג ותומכיו תיעבו את הציונות, אף שבמקביל ביקשו להשתמש בה כדי לעודד את הגירת היהודים מגרמניה. למרות זאת, הצליחו נציגי התנועה הציונית, קורט בלומנפלד ומרטין רוזנבליט, להשתחל לפגישה ברגע האחרון.
בעת ההמתנה לפגישה, פרץ עימות מילולי חריף בין נאומן לרוזנבליט, כשנאומן טען כי אין לציונים כל זכות לייצג את יהדות גרמניה. לאחר שהוזמנו להיכנס ללשכת גרינג, הותר רק לבלומנפלד להישאר, ורוזנבליט סולק. גרינג, לבוש מדים של פלוגות הסער, פתח את הפגישה בהתקפה על המנהיגים היהודים, האשים אותם באחריות לכתבות "מרושעות ובוגדניות" שהתפרסמו בעיתונות האנגלית והאמריקאית, ואיים: "אם לא תפסיקו את השקרים הללו מיד — לא אוכל עוד להבטיח את שלומם של היהודים בגרמניה".
גרינג דרש מהמנהיגים לצאת ללונדון כדי להכחיש את הדיווחים על רדיפת יהודים, והדגיש במיוחד את הצורך למנוע את עצרת המחאה המתוכננת במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. בלומנפלד ציין כי התנועה הציונית הגרמנית היא היחידה שיש לה קשרים עם יהדות העולם, אך הדגיש כי לא תוכל להשפיע אם לא תותר לה לומר את האמת. גרינג התפרץ בזעם, אך נאומן התייצב מולו באומץ, טען כי גרינג "אינו מעודכן" במתרחש, והציג שורה של מקרים קשים של אלימות כלפי יהודים, כולל תמונה מעיתון נאצי המתעדת יהודים כורעים לקרצף רחובות בכפייה. גרינג נבוך מההוכחות, והסכים לבסוף שיאמרו את האמת, כל עוד תופסק "תעמולת הזוועה" נגד גרמניה.
בתום הפגישה, הורה גרינג כי לא משנה מי ייסע — אך משלחת צריכה לצאת כבר למחרת. הארגונים היהודיים החלו מיד לשלוח הודעות הרגעה לכל עבר: מברקים, שיחות טלפון, מכתבים, ובהם ניסו לשכנע ארגונים יהודיים בחו"ל לבטל את העצרת:
"מזועזעים מהעיוות הגס של האירועים האחרונים בגרמניה. למעט כמה הטרדות בידי בריונים בודדים לא נגרם כל נזק ליהודים. היהודים ממשיכים בעסקיהם ובמשרדותיהם מבלי שיופרעו. לא דוכא אף עיתון יהודי מוביל. לגרמניה שליטה מלאה במצב […] אנחנו יכולים להבטיח שכל השמועות המדאיגות לגבי מהומות ציבוריות ומעשי אלימות מוגזמות מאוד. לא התרחשו מעשים מאורגנים מסוג זה. נקודת מבט רגועה בחו"ל תסייע ותתמוך בשמירה על תנאים פוליטיים וכלכליים רגילים".
במקביל, סגן יו"ר ה-Central Verein, ארנסט וואלאך, שנמצא כבר בארה"ב, שלח מסרים לד"ר סטיבן וייז בבקשה להימנע מדברי הסתה בעצרת. מאמצים אלו נועדו בעיקר לפייס את המשטר הנאצי, שראה ביהדות גרמניה מניעה מרכזית של התנועה האנטי-היטלריסטית הבינלאומית.
מותו
הקבוצה של נאומן פורקה על ידי הגסטפו בשנת 1935. הוא נאסר בבית הסוהר קולומביה האוס ושוחרר לאחר מספר שבועות. הוא מת מסרטן ב-18 במאי 1939.
הפניות
- "אגודת היהודים הלאומיים-גרמנים 1921–1933" מאת קרל ג'יי. ריינס, מתוך שנתון מכון ליאו בק, כרך 25, גיליון 1, עמ' 243–268.
- מי ומי בגרמניה הנאצית מאת רוברט סלומון ויסטריך (Psychology Press, 2002), עמ' 177.
- עמ' 51, הוצאת אוניברסיטת ייל, 2009; ISBN 0-300-07720-3.
- אדווין בלאק, הסכם ההעברה: הסיפור הדרמטי של ההסכם בין הרייך השלישי ופלשתינה היהודית (Dialog Press, 2009; ISBN 978-0-914153-13-9), עמ' 31.
קישורים חיצוניים
- ערך על נאומן באתר מרכז שמעון ויזנטל.
חומרי המקור
חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.
