ב-1939, העולם היה עד לפריצתה של מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה הנאצית פלשה לפולין והובילה לתחילתה של אחת התקופות ההרסניות ביותר בהיסטוריה האנושית. ברקע זה התעצמו חילוקי דעות בין חברי תנועות המחתרת היהודיות בארץ ישראל, במיוחד באצ"ל (ארגון צבאי לאומי) – אחד הארגונים הציוניים שהוקמו כדי להיאבק על חירות העם היהודי ולהקים מדינה יהודית בארץ ישראל. אך בעוד שחלק מאנשי האצ"ל נטו לשתף פעולה עם הבריטים, שראו בהם בעלי ברית פוטנציאליים במאבק נגד גרמניה הנאצית, קבוצה אחרת בהנהגת אברהם שטרן (יאיר) ראתה בבריטניה אויב עיקרי שיש להיאבק בו. מחלוקות אלו הובילו לפרישתו של שטרן מהאצ"ל ולהקמת לח"י (לוחמי חירות ישראל).
רקע
בבואנו להבין את ההקשר לפרישת אברהם שטרן וארגון הלח"י מהאצ"ל, יש לקחת בחשבון את המציאות המורכבת שבה עמד היישוב היהודי באותה תקופה. הבריטים, אשר שלטו בארץ ישראל תחת המנדט, הפנו עורף ליישוב היהודי ולרעיון הציוני. הם הגבילו את העלייה היהודית לארץ, והחלו לתמוך ברעיון של מדינה ערבית עצמאית שתישלט תחת השפעתו של חאג' אמין אל-חוסייני, מנהיג הפלסטינים ומי שנודע בתמיכתו בנאצים. מצב זה יצר תחושה של איום קיומי עבור היישוב היהודי, אשר חשש לא רק מפגיעה ישירה אלא גם מהפסקת מימוש הרעיון הציוני ויצירת מדינה יהודית בארץ ישראל.
המשבר של פרעות תרפ"ט (1929) וההתפתחויות האלימות בין יהודים לערבים במהלך מאורעות 1936-1939, גרמו לאנשי לח"י להבין שלא ניתן יהיה לקיים יחסי אחווה ושלום עם השכנים הערבים. עם ההתפשטות של האידיאולוגיה הנאצית בקרב ערביי ארץ ישראל, שכללה ביטויים פומביים של תמיכה בהיטלר והכנת לקראת הקמת המפלגה הנאצית הפלסטינית (יוזמה של הטמפלרים ולאומנים ערבים), האיום על קיומם של היהודים בארץ ישראל הלך וגבר. גם דגלי צלב הקרס ותמונות היטלר שהתנוססו בבתי הערבים בארץ, עוררו תחושת חירום והביאו את אנשי הלח"י להבנה כי הבריטים לא יגנו על היהודים אלא רק יגבירו את הלחץ עליהם.
בחירתו של שטרן לשקול שיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית אינה נובעת מאהדתו לנאציזם או משאיפה לנקמה פוליטית (למרות שבדעותיו הפוליטיות, הוא כן חשב שהשיטה הפאשיסטית מחזיקה בתוכה יתרונות). שטרן הבין שהיישוב העברי נמצא בסכנה משני הכיוונים, הן מצד הבריטים והן מצד הנאצים. בתפיסתו, אם הבריטים ימשיכו לשלוט בארץ, הם עלולים לשים קץ לחלוטין למימוש הציונות. מנגד, גרמניה יצרה את הרושם שהיא שואפת לפנות את היהודים מאירופה ולשלוח אותם למקום אחר. בתרחיש כזה, על פי שטרן, ייתכן שהגרמנים, למרות היותם אויבי העם היהודי, עשויים להיות בעלי ברית אסטרטגיים במאבק לעצמאות יהודית בארץ.
יש להבין, אם כן, את ההקשר של ניסיונותיו של שטרן בשנות ה-30 וה-40 ליצור קשר עם גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. עבורו, זה היה מהלך אסטרטגי ולא אידיאולוגי. שטרן ראה בכך אמצעי להשגת מטרותיו, וזיהה שייתכן שהנאצים יוכלו להציע ליישוב העברי אופציה טובה יותר מאשר הבריטים, במיוחד בתקופה שבה עדיין לא התגלו תוכניותיהם להשמדת העם היהודי.
חילוקי הדעות האידיאולוגיים
חילוקי הדעות האידיאולוגיים בין אצ"ל ללח"י נבעו מהתפיסה השונה ביחס למטרות המאבק ולבעלי הברית הפוטנציאליים במאבק הלאומי. בעוד האצ"ל, תחת הנהגתו של דוד רזיאל, החליט להתייצב לצד בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה מתוך הנחה שסיוע לבריטים במאבקם נגד גרמניה הנאצית יזכה את היישוב היהודי בהכרת תודה ובתמורה מדינית לאחר תום המלחמה, הרי שלח"י, בהנהגתו של אברהם שטרן, ראה בבריטניה את האויב המרכזי במאבק הלאומי היהודי. שטרן סבר שהבריטים אינם מתכוונים לעמוד בהבטחותיהם כלפי העם היהודי, כפי שהתגבש בספר הלבן מ-1939 שהגביל את העלייה היהודית והציג מדיניות פרו-ערבית מובהקת.
בבסיס המחלוקת עמדה תפיסת המציאות השונה בין שתי התנועות. אנשי לח"י ראו בבריטים את המכשול הגדול ביותר להגשמת השאיפות הלאומיות של העם היהודי, והאמינו כי על היהודים להיאבק בכוח נגדם כדי להשיג את חירותם הלאומית. מבחינתם, הבריטים אינם בעלי ברית פוטנציאליים, אלא אויב שצריך להילחם בו, גם אם המשמעות היא למצוא שותפים אחרים, כולל מדינות הציר. שטרן סבר כי יש לנצל את חולשת בריטניה, שהייתה שקועה במלחמה עולמית, כדי לתבוע עצמאות ליהודים בארץ ישראל. עבורו, השאלה מי ינצח במלחמה הייתה משנית – העיקר היה לנצל את ההזדמנות להפיל את השלטון הבריטי בארץ ישראל ולהקים מדינה יהודית.
מאידך, רזיאל והאצ"ל האמינו בגישה פרגמטית יותר, ולפיה הבריטים, למרות התנהלותם הכושלת ביחס לשאיפות הלאומיות היהודיות, הם בעלי ברית הכרחיים במאבק נגד גרמניה הנאצית. רזיאל האמין שהתגייסות יהודית רחבת היקף לצבא הבריטי תזכה את היהודים בלגיטימציה ובתמיכה בינלאומית להקמת מדינה יהודית לאחר המלחמה. הוא גם סבר שכאשר המלחמה תסתיים והבריטים ייצאו מנצחים, יוכלו היהודים לתבוע את זכויותיהם על סמך תרומתם למאמץ המלחמתי הבריטי.
גישה זו הייתה בניגוד מוחלט להשקפת עולמו של שטרן, שסבר כי הבריטים, גם אם ינצחו במלחמה, ימשיכו לפעול נגד מימוש השאיפות הלאומיות של היהודים. במובן זה, שטרן ניתח את המציאות באור שונה לחלוטין – בעיניו, ההסתמכות על בריטניה הייתה מהלך חסר סיכוי, שכן הבריטים לא היו מעוניינים בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ולא משנה איזו תמיכה יהודית תינתן להם במלחמה. יתר על כן, שטרן האמין שבסופו של דבר הבריטים ישתמשו ביהודים כ"כוח עבודה" זמני לצרכיהם המלחמתיים, ולאחר מכן ימשיכו ליישם את מדיניותם הפרו-ערבית, כפי שהתבטאה בספר הלבן (וכשהתבררו מימדי תכנית קלייטון שמשמעותה הייתה חיסול הישוב היהודי בארץ ישראל והעברת הארץ כולה לידיים ערביות, התברר שהוא צדק).
הקמת הלח"י
חילוקי הדעות המהותיים הובילו לפרישת שטרן והקמת לח"י, אשר הציב את המאבק בבריטים כמטרה מרכזית, גם אם המשמעות הייתה ניסיון להתקרב לגרמניה הנאצית ולאיטליה הפשיסטית.
ביוני 1940, לאחר שחרורו מהכלא הבריטי, פרש אברהם שטרן מהאצ"ל בעקבות חוסר הסכמה עמוק בנוגע לשיתוף הפעולה עם הבריטים. שטרן הקים את לח"י והוביל את התנועה החדשה עם מטרות ברורות: להילחם בבריטים עד שיסתלקו מארץ ישראל ולהקים מדינה יהודית עצמאית. הלח"י, אשר כונה על ידי הבריטים "כנופיית שטרן", ראה במאבק הצבאי הישיר נגד בריטניה את הדרך המרכזית להגשמת החזון הציוני.
שטרן חיפש בריתות חדשות, ובמהלך המלחמה פנה לחפש שותפות עם מדינות הציר – גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. שטרן נמשך לרעיונות הפשיזם האיטלקי בעקבות תקופת לימודיו באיטליה בשנים 1933–1934. הוא ראה במשטר זה מודל לחיקוי ולבניית מדינה יהודית חזקה, ריכוזית ומאוחדת. בנוסף, שטרן האמין כי הכוחות הפשיסטיים, ובראשם גרמניה ואיטליה, צפויים לנצח במלחמת העולם השנייה, ולכן היה זה הגיוני בעיניו ליצור קשרים עם מדינות הציר במטרה להבטיח את התמיכה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לאחר הניצחון.
עיקרי התחייה
"עיקרי התחייה" מהווים אחד מהמסמכים המרכזיים שהגדירו את האידיאולוגיה של לח"י, ומעידים על החזון רחב היריעה של הארגון בתקופה שבה היישוב היהודי עמד בפני דילמות קשות. מסמך זה נוסח על ידי אברהם שטרן בשנת 1940, ושיקף את תפיסותיו הפוליטיות, האידיאולוגיות והדתיות של שטרן ואת מטרות הארגון לטווח ארוך, מעבר לפעולות ההתנגדות המיידיות לבריטים. מטרת המסמך הייתה לא רק לשרטט חזון ברור לאנשי לח"י אלא גם למנוע מצבים של מבוכה רעיונית וחוסר בהירות שעמדו בבסיס חילוקי הדעות שהובילו לפרישת הארגון מהאצ"ל.
המסמך "עיקרי התחייה" כלל שמונה-עשר עיקרים, שנכתבו בשפה ברורה ומוחלטת, תוך הדגשת הצורך בהזדהות מוחלטת עם העקרונות הללו. שטרן לא התפשר על חשיבות ההזדהות המלאה עם העקרונות, וטען כי מי שאינו מזדהה עם העקרונות הללו אינו יכול להישאר חלק מהארגון. שטרן סבר כי ההזדהות עם מטרות הארגון היא קריטית, שכן הקורבנות שיידרשו מהלוחמים במאבקם למען השחרור הלאומי יהיו עצומים.
שטרן ראה ב"עיקרי התחייה" מסמך מהפכני, לא רק במובן הצבאי, אלא גם במובן הלאומי והפוליטי. הוא הציב חזון רחב יותר מאשר סילוק הבריטים בלבד – החזון היה להקים מדינה יהודית ריבונית, על פי עקרונות הציונות הרוויזיוניסטית, שתהיה עצמאית משלטון זר ותפעל במרחב הפוליטי לפי עקרונות הלאומיות העברית.
גבולות ארץ ישראל
אחד הנושאים המרכזיים שעליהם הושם דגש במסמך היה שאלת גבולותיה של ארץ ישראל. בניגוד לגישות שדיברו על חלוקת הארץ בין היהודים והערבים או על קבלת גבולות מצומצמים, שטרן הציב גבולות מרחיקי לכת: "המכורה היא ארץ ישראל בגבוליה המפורשים בתורה 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת'". התפיסה שהוצגה בעיקרים הייתה שאין לאף גורם זכות לחלק את הארץ, ושמדינת ישראל שתקום תהיה מדינה עברית שתשתרע על כל השטח מהנילוס ועד לפרת, גבולותיה ההיסטוריים של ממלכת ישראל.
שטרן הבהיר במסמך כי לא יתקבלו גבולות שסומנו על ידי מעצמות זרות, כמו גבולות המנדט הבריטי, אלא גבולות שיקבעו לפי הקרבתו של העם היהודי במלחמתו לשחרור הארץ. לפי עקרונות אלה, המולדת העברית תשתרע על השטח כולו, והעם היהודי יהיה ריבון מלא על אדמתו.
פתרון "בעיית הזרים"
שטרן התמודד גם עם סוגיית הערבים בארץ ישראל, שהייתה אחת מהשאלות המרכזיות שהטרידו את מנהיגי היישוב. במסמך נקבע כי הפתרון ל"בעיית הזרים" הוא חילופי אוכלוסין – רעיון שהיה קיים גם בקרב הזרם הציוני המרכזי, כולל חיים ויצמן. לפי העקרונות הללו, אין ברית בין העם היהודי והערבים בארץ ישראל, שכן הערבים אינם שותפים למאבק הלאומי. שטרן הציע כי יש להחליף אוכלוסיות בין הערבים ליהודים, כלומר, ליישב את היהודים בארץ ישראל ולפנות את הערבים לארצות ערב הסמוכות.
לח"י כתנועה פוליטית
במסמך "עיקרי התחייה" מצוינת גם שאיפתו של שטרן להפוך את לח"י לא רק לארגון לוחם, אלא גם לתנועה פוליטית שתשלוט במדינת ישראל העתידית. שטרן חזה מצב שבו לח"י תוביל את השחרור הלאומי, ולאחר סילוק הבריטים תקים משטר חברתי וכלכלי חדש שיתבסס על עקרונות הלאומיות העברית והחופש האישי. בניגוד לטענה שלח"י הייתה רק ארגון שמטרתו לגרש את הבריטים, שטרן הציב יעד ברור – להקים משטר עברי עצמאי המבוסס על עקרונות צדק ומוסר נבואי.
הפן הדתי והלאומי
פן חשוב נוסף בעקרונות שהוצגו במסמך הוא הפן הדתי-לאומי. במסמך מודגש תפקידה של הדת היהודית כשומרת על הזהות הלאומית של העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה. לפי שטרן, המלחמות שניהלו היהודים, כולל מרד החשמונאים ומרד בר כוכבא, התחוללו בשל חילול קדשי האומה. לפיכך, אחד היעדים המרכזיים של התנועה היה שיקום בית המקדש בירושלים, שסימל עבור שטרן את הגאולה השלמה של העם היהודי.
שטרן ראה ב"עיקרי התחייה" לא רק תוכנית פוליטית, אלא חזון מלא הכולל חידוש רוחני ולאומי של העם היהודי, שבמרכזו בית המקדש והמלכות העברית שתוקם בארץ ישראל.
הניסיונות להתקרב למדינות הציר
הניסיונות של לח"י ליצור קשרים עם מדינות הציר היוו חלק מהגישה הפוליטית של שטרן, שראה את האימפריה הבריטית כאויב מספר אחד במאבק להקמת מדינה יהודית. שטרן האמין שאם גרמניה הנאצית או איטליה הפשיסטית ינצחו במלחמה, ייתכן שאלה יסייעו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, בשל האינטרסים הגיאופוליטיים שלהם באזור. הרעיון המרכזי היה לנצל את השאיפות האסטרטגיות של מדינות הציר במזרח התיכון, ולהפוך את המאבק הבריטי-ציוני לחלק מהמאבק הכללי של מעצמות הציר במערב.
ההסכם עם איטליה: טיוטת הסכם ירושלים (1940)
ב-1940, שטרן קיווה לחתום על הסכם עם איטליה הפשיסטית, במסגרתו איטליה הייתה אמורה לסייע להקים מדינה יהודית בארץ ישראל תחת חסותה. טיוטת "הסכם ירושלים 1940" ביטאה את האידיאולוגיה המהפכנית של שטרן: הקמת מדינה עברית בגבולותיה ההיסטוריים, תחת תמיכתה של איטליה הפשיסטית, עם שיטת ממשל קורפורטיסטית שתנוהל לפי העקרונות הכלכליים של מוסוליני. אף שההסכם לא נחתם לבסוף והתברר כי היה ניסיון הונאה ביוזמת ארגון המש"י, שירות הידיעות של האצ"ל, במטרה להכפיש את שטרן, הטיוטה מעידה על האסטרטגיה של שטרן לנצל את הכוחות הבינלאומיים לטובת מאבק הלאום היהודי.
ניתוח סעיפי ההסכם מצביעים על האידיאולוגיה של שטרן באופן עמוק ביותר. הסעיף הראשון והמרכזי בהסכם הצהיר על הכרתה של איטליה הפשיסטית בזכות העם היהודי להקים מדינה עצמאית בארץ ישראל. איטליה התחייבה לראות את תחיית האומה העברית ככורח היסטורי, והצהירה שארץ ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. הסעיף ביטא את התמיכה של איטליה בהקמת מדינה יהודית עצמאית, מתוך הבנה שאיטליה ושותפותיה למדינות הציר יסייעו בכינון מדינה כזו.
אחד הסעיפים הבולטים בהסכם התחייב לסייע ליהודים להעביר את אוכלוסייתם מאירופה לארץ ישראל, במסגרת מדיניות "חיסול הגולה". סעיף זה הדגיש את חשיבות ההעברה ההמונית של יהודים מארצות שבהן שלטה איטליה או היו בנות בריתה, אל מולדתם ההיסטורית בארץ ישראל. סעיף זה התאים למחשבתו של שטרן, שראה בהעברה כזו אמצעי למנוע את השמדת היהודים באירופה ולהבטיח את קיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל.
ההסכם כלל גם סעיפים הנוגעים לשיתוף פעולה צבאי. איטליה התחייבה לסייע בהקמת צבא עברי שיפעל לשחרור הארץ משלטון בריטי. הצבא העברי היה אמור להיות מאורגן ופועל לא רק בארץ ישראל, אלא גם באזורים שבשליטת מדינות הציר באירופה. שיתוף הפעולה הצבאי כלל גם הבטחה שאיטליה תספק תמיכה צבאית לארגון הלח"י כדי להבטיח את השתתפותם במאבק לשחרור הארץ.
בנוסף, ההסכם כלל סעיף שהעניק לאיטליה שליטה על מדיניות החוץ של המדינה היהודית העתידית. לפי ההסכם, בעוד המדינה היהודית הייתה אמורה לנהל את ענייני הפנים שלה באופן עצמאי, התחייבה ממשלתה לאמץ את מדיניות החוץ של איטליה ולשתף פעולה עם המעצמות הקשורות בה. מדיניות זו כללה ויתור על הקמת כוחות ימיים ואוויריים, מתוך הבנה שהכוח הימי העיקרי באזור יהיה צי הסוחר היהודי, בעוד נמל חיפה יהפוך לבסיס של הצי האיטלקי.
אחד הסעיפים הסמליים ביותר בהסכם היה העברת המקומות הקדושים לנצרות, כולל העיר העתיקה בירושלים, לשליטה ישירה של הוותיקן (דבר שהאיטלקים רצו להשיג בכל מקרה, כחלק מתכנית אתיופיה). סעיף זה ביטא את הנכונות של לח"י לוותר על שליטה באתרים קדושים לנצרות, בתמורה לתמיכה מצד איטליה והממשל הנוצרי באירופה. סעיף זה היווה עדות לחשיבה הפרגמטית של שטרן, שהיה מוכן להקריב שטחים וסמלים לאומיים מסוימים כדי להשיג את התמיכה הדרושה להקמת מדינה יהודית.
לסיכום, הסעיפים המרכזיים בהסכם ירושלים משקפים את שאיפותיו של שטרן ושל ארגון לח"י ליצור שותפות אסטרטגית עם איטליה הפשיסטית ומדינות הציר, מתוך מטרה להבטיח את עתידו של העם היהודי ואת הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל. ההסכם, גם אם לא נחתם לבסוף, מציג תכנית שאפתנית ומעוררת מחלוקת מבחינה פוליטית ואידיאולוגית, אך היא מייצגת את חשיבתו הפרגמטית של שטרן והניסיונות להבטיח את הקיום היהודי בעולם שבו הסכנות היו רבות ומוחשיות.
המגעים עם הנאצים
ב-1941 ניסה לח"י ליצור קשרים גם עם גרמניה הנאצית. שליח מטעם לח"י, נפתלי לובינצ'יק, נשלח ללבנון כדי להיפגש עם הנציג הדיפלומטי הגרמני ורנר אוטו פון הנטיג. המטרה הייתה להציע לנאצים שיתוף פעולה תמורת הבטחה להקמת מדינה יהודית לאחר הניצחון במלחמה. תזכיר גרמני שנשלח למשרד החוץ בברלין, אשר תיאר את פגישתו של לובינצ'יק עם הנציגים הגרמנים, מדגים את החשיבה האסטרטגית שהנחתה את שטרן – הוא היה מוכן לשתף פעולה עם אויבי הבריטים, גם אם היו נאצים, בתנאי שתמורת זאת יובטחו עתידם וגורלם של היהודים בארץ ישראל.
הרציונל מאחורי הניסיונות לשיתוף פעולה עם מדינות הציר
לכאורה, ניסיון של תנועה יהודית לשתף פעולה עם מדינות הציר הוא בגידה בעקרונות העם היהודי, במיוחד על רקע השואה. אולם, הרציונל מאחורי מהלך זה נבע מחישוב קר ופרגמטי שהנחה את שטרן: השגת עצמאות יהודית בארץ ישראל עברה, לדעתו, דרך תבוסת בריטניה, ואילו האינטרסים של מעצמות הציר במזרח התיכון יכולים היו להתאים לצרכים הציוניים.
שטרן לא היה נאיבי ביחס לנאצים או לפשיסטים. הוא הבין היטב את הסכנות שעמדו בפני העם היהודי, אך סבר כי השואה, שהייתה אז רק בתחילת דרכה, אינה בהכרח סותרת את האפשרות לנצל את הכוחות הפוליטיים לטובת השגת מטרותיו. עבור שטרן, היה מדובר בשיקול אסטרטגי: ניצחון הבריטים במלחמה לא היה משרת את המטרות הציוניות, ולכן היה על היהודים להיערך לאפשרות שגרמניה ואיטליה ינצחו וינצלו את המצב לקידום האינטרסים שלהם במזרח התיכון.
התכנית הכוללת של שטרן הייתה לשכנע את הנאצים לשלוח את יהודי אירופה לארץ ישראל (בהסתמך על רצונם של הנאצים לקדם את תכנית מדגסקר שמשמעותה הייתה טרנספר של יהודי אירופה לאפריקה). ניצניה של תכנית זו היו כבר ב"תכנית ה-40,000" – התכנית של שטרן להעלות 40,000 לוחמים יהודים מפולין לארץ ישראל, שיסייעו לאצ"ל וללח"י להשתלט על צירים מרכזיים.
ההתנקשות באברהם שטרן
שטרן נרצח ב-12 בפברואר 1942 בתל אביב על ידי קצין הבולשת הבריטית ג'פרי מורטון, במה שמוכר כהתנקשות פוליטית שכוונה כנגדו באופן אישי. נסיבות מותו של שטרן ממשיכות להעסיק את הציבור וההיסטוריונים, והאירוע נחשב לסמל למאבק המחתרתי ולהתעקשותו של שטרן על חירותו הלאומית והאישית.
באותה עת, שטרן היה מבוקש על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשל פעילותו האנטי-בריטית והמאבק המזוין שהנהיג באמצעות לח"י. הבריטים ראו בו איום ממשי על שליטתם בארץ ישראל, ובשל כך התנהלו נגדו חיפושים אינטנסיביים. שטרן היה נרדף על ידי הבולשת הבריטית במשך תקופה ממושכת, והצליח לחמוק ממעצר פעמים רבות. הוא מצא מחסה בבניין ברחוב מזרחי ב' בתל אביב, שם הסתתר בסיועם של אנשי לח"י ומעטים שידעו את מיקומו המדויק.
בבוקר ה-12 בפברואר 1942, בעקבות הלשנה, פשטה הבולשת הבריטית על דירת המסתור של שטרן. עם כניסת הקצינים, וביניהם ג'פרי מורטון, התבצע חיפוש בדירה, כאשר שטרן ניסה לשמור על קור רוח למרות ההסתערות הבריטית. על פי העדויות, שטרן לא היה חמוש באותה העת, ונעצר ללא התנגדות. אולם, במהלך המעצר נורה שטרן למוות על ידי מורטון מטווח קצר.
הגרסה הרשמית של הבריטים טענה כי שטרן נורה כאשר ניסה להימלט או לבצע פעולה עוינת, אך גרסה זו נתפסה על ידי רבים כמפוקפקת. עדי ראייה ודיווחים מאוחרים מצביעים על כך ששטרן נורה בדם קר, לאחר שכבר היה בידיים בריטיות, מה שהוביל רבים להאמין שמדובר בהתנקשות פוליטית. מורטון, הקצין הבריטי שביצע את הירי, זכה להגנה מצד השלטונות הבריטיים ולא הועמד לדין על המעשה. מאוחר יותר הוא אף כתב בספר זיכרונותיו שהרג את שטרן מתוך חשש שהלה יבצע פעולה מסוכנת, אך עדויות סותרות מאששות שההרג היה יזום ולא מוצדק.
מותו של שטרן הותיר את ארגון לח"י ללא מנהיגו הכריזמטי והנחוש, אך לא פגע ברוח הלחימה של הארגון. להפך, הוא הפך לדמות מופת עבור אנשי לח"י ושאר לוחמי המחתרות. שטרן הפך לסמל למאבק האידיאולוגי והאלים נגד הבריטים, והמורשת שהשאיר אחריו השפיעה רבות על המשך פעילות לח"י והמאבק להקמת מדינת ישראל.
סיכום
פרישת הלח"י מהאצ"ל והקמתו של ארגון נפרד בראשות אברהם שטרן נבעו מחילוקי דעות אידיאולוגיים עמוקים בנוגע לדרך המאבק בבריטים ובמטרות התנועה הציונית בזמן מלחמת העולם השנייה. שטרן התנגד לשיתוף הפעולה עם הבריטים וחתר לפעול כנגד השלטון הבריטי בכל דרך אפשרית, כולל ניסיונות להתקרב למדינות הציר. למרות שהניסיונות הללו לא זכו להצלחה מעשית, הם שיקפו גישה רדיקלית ששמה את הקמת המדינה היהודית מעל לכל שיקול אחר. מותו של שטרן בידי הבריטים הותיר את הלח"י בתחושת משבר, אך הארגון המשיך להיאבק עד סוף תקופת המנדט. הלח"י הפך לסמל לנחישות לאומית ולמאבק חסר פשרות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
לאחר מותו, הנהגת הארגון התפצלה לשלושה מנהיגים – נתן ילין מור (שייצג את הצד השמאלי, הקומוניסטי), ישראל שייב (שייצג את הצד הימני, של מלכות ישראל) ויצחק שמיר (שייצג את הצד הממלכתי), שלימים יקים את יחידת המבצעים המיוחדים של המוסד, יחידת קיסריה, ויגייס אליה יוצאי לח"י רבים שהתמחו בפעילות מחתרתית והתנקשויות. בשנת 1983 שמיר הפך לראש הממשלה השביעי של מדינת ישראל וכך הביא את הלח"י והאידיאולוגיה שלו לקדמת הבמה.
לקריאה נוספת
- חביב כנען, מאתיים ימי חרדה, הוצאת "מול ארט", 1974, עמ' 41–43.
- יוסף הלר, לח"י אידאולוגיה ופוליטיקה 1940–1949, הוצאת כתר,1989, עמ' 113–114.
- אלדד חרובי, הבולשת חוקרת – ה-C.I.D. בארץ ישראל, 1920–1948, עמ' 174–175.
- יוני ריינר, "תיק סגור: תעלומת המופתי והשואה", הוצאת ePublish, 2021.
- נחמיה בן–תור, ספר תולדות לוחמי חירות ישראל (לח"י) (חמישה כרכים), הוצאת "יאיר", 2010
- בני מוריס, קורבנות, הוצאת עם עובד, 2003
- יוסף הלר, לח"י: אידאולוגיה ופוליטיקה 1949-1940, מרכז זלמן שזר ובית ההוצאה כתר, ירושלים, 1989, 628 עמ'
- צבי פרנק, לח"י מאין ולאן, הוצאת יאיר, תל אביב, 1992, 64 עמ'
- עופר רגב, נסיך ירושלים, התנקשות לח"י ברוזן ברנדוט
- נתן ילין-מור, לוחמי חרות ישראל, הוצאת שקמונה, 1974
- פנחס גינוסר, בצאת לח"י מהמחתרת, פרוטקול הוועידה הארצית 1949, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1985
- אודי לבל, הדרך אל הפנתיאון – אצ"ל לח"י וגבולות הזיכרון הישראלי, הוצאת כרמל, ירושלים, 2008
- אריה אלדד, העצים והשבבים, כנרת, זמורה, דביר, 2020.
- איתן הבר, יוסי מלמן, המרגלים, ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 36-39
קישורים חיצוניים
- יהודה לפידות, "לידתה של מחתרת: האצ"ל בשנות השלושים", מכללת הרצוג דעת לימודי יהדות ורוח.
- לוחמי חרות ישראל, מכללת הרצוג דעת לימודי יהדות ורוח.
- עיקרי התחיה – הטקסט המלא, בפרויקט בן-יהודה.
- האם אברהם שטרן שיתף פעולה עם הנאצים -על פי הפרופסור אהרונסון באתר החופשי של בני קריית חיים
- יוסי מלמן, החפרפרות הבריטיות במחתרות העבריות, באתר הארץ, 26 ביוני 2011
- הסכם ירושלים(הקישור אינו פעיל) כחלק מתיק "מגעים עם האיטלקים והגרמנים 1940 – 1941" של אוסף לח"י – מכון ז'בוטינסקי
- יוסי ברנע, "חיסול הגולה לשם הקמת 'מלכות ישראל'", כיוונים חדשים 25, עמ' 310–317, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
- הבולשת הבריטית במאבק נגד ארגוני המחתרת בארץ ישראל – ד"ר אלדד חרובי, סרטון בערוץ "Peleg Levy", באתר יוטיוב (אורך: 19:01)
לוחמי חירות ישראל, דף שער בספרייה הלאומית - לוחמי חרות ישראל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר העמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל (לח"י)
- ספרייה הדיגיטלית בתוך האתר של העמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל כוללת עשרות ספרים מסוגות שונות על המחתרת
- עדויות של לוחמי חרות ישראל, 143 ראיונות שנערכו על ידי עמותת תולדות ישראל– לתיעוד דור תש"ח
- יהודה לפידות, הארגון הצבאי הלאומי בישראל (לימים לוחמי חרות ישראל-לח"י), באתר דעת
- לוחמי חרות ישראל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"(הקישור אינו פעיל, 11.4.2020)
- נדב שרגאי, ויצמן לצ'רצ'יל: יהודים הסגירו אנשי לח"י לבריטים, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
- יוסי מלמן, שהצעירים יעבדו קצת, באתר הארץ, 12 בינואר 2005
- גילי חסקין, "האצ"ל בישראל" – ארגונו הפורש של 'יאיר', באתר הבית של גילי חסקין (נא לוודא שהקישור תקין)
- גילי חסקין, מ'האצ"ל בישראל' ללח"י, באתר הבית של גילי חסקין (נא לוודא שהקישור תקין)
- פנחס גינוסר, מחקר חלוצי על לח"י – אורות וצללים, קתדרה 64, יולי 1992, עמ' 171-140; המשך: הנ"ל, מחקר חלוצי על לח"י – אורות וצללים (חלק שני), קתדרה 65, ספטמבר 1992, עמ' 158-137
- יוסף הלר, לח"י בין ימין לשמאל – הערות לבקורת, קתדרה 71, מרץ 1994, עמ' 111-74
- פנחס גינוסר, תשובה ליוסף הלר, קתדרה 71, מרץ 1994, עמ' 115-112
- המנון לח"י – חיילים אלמונים, באתר יוטיוב
- הרי את מקודשת לי מולדת באתר יוטיוב.
- 'השבועה' באתר יוטיוב.
- 80 שנה למות אברהם שטרן, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי – כאן, 27 בינואר 2022.
- עופר אדרת, כיצד ניסו בלח"י לרתום את הנאצים לברית נגד הבריטים, באתר הארץ, 19 ביוני 2023.
