לואיס דה סנטאנחל

לואיס דה סנטאנחל (בספרדית: Luis de Santángel, נפטר ב-1498) היה פקיד בכיר בחצרם של פרדיננד השני ואיזבלה הראשונה, בתפקיד "escribano de ración" – מנהל האוצר המלכותי. סנטאנחל, שהיה דור שלישי למומרים ממשפחה יהודית שהמירה את דתה לנצרות במהלך המאה ה-15, מילא תפקיד מפתח במימון מסעו הראשון של כריסטופר קולומבוס בשנת 1492.

כחבר קרוב של קולומבוס וכאדם בעל גישה ישירה למלכה איזבלה, סנטאנחל הצליח לשכנע את המלכים הקתוליים לתמוך במסע לאחר שהביעו היסוס רב. הוא הדגיש את היתרונות הדתיים, הכלכליים והפוליטיים של גילוי נתיב חדש להודו, והציע לממן חלק ניכר מההוצאות באמצעות הלוואה של כ-1.4 מיליון מרבדים מתוך כספי אראגון, פעולה שחסכה מהמלכה את הצורך למשכן את תכשיטיה.

סנטאנחל פעל גם על רקע אישי וקהילתי: בתקופה שבה האינקוויזיציה הספרדית רדפה את היהודים ואת האנוסים, הוא חתר ליצירת הזדמנויות חדשות עבורם מעבר לים. למרות מעמדו הבכיר והחסינות המלכותית שהוענקה לו ולמשפחתו בשנת 1497, בני משפחתו נפגעו מרדיפות האינקוויזיציה, וחלקם אף הוצאו להורג.

בזכות מעורבותו המרכזית במסע של קולומבוס, זכה סנטאנחל להוקרה בדמות מכתבו הראשון של קולומבוס על המסע, אשר נשלח אליו ותורגם והופץ ברחבי אירופה. השפעתו ניכרת לא רק בהוצאה לפועל של מסע היסטורי זה, אלא גם בעיצוב ההיסטוריה של יהדות ספרד ושל העולם החדש.

ביוגרפיה

לואיס דה סנטאנחל נולד למשפחה יהודית ספרדית שהתנצרה במהלך המאה ה-15, ככל הנראה בעקבות וויכוח טורטוסה בשנת 1414. סבו, עזריה צ'ינילו, אימץ את השם לואיס דה סנטאנחל לאחר שהמיר את דתו לנצרות, וכך ביסס את מעמד המשפחה בקרב האצולה הספרדית. המשפחה זכתה לשגשוג כלכלי ולמעמד חברתי גבוה, ולואיס, בן הדור השלישי למשפחה, המשיך במסורת זו.

סנטאנחל שירת בחצרם של פרדיננד השני ואיזבלה הראשונה בתפקיד "escribano de ración", מנהל האוצר המלכותי, ואחראי על ניהול הכספים של הממלכה. תפקיד זה הקנה לו גישה ישירה למלכים והשפעה רבה על קבלת ההחלטות בחצר.

לואיס דה סנטאנחל, בתור חבר בחצר המלכותית ומומר שהשתייך לאחת המשפחות המובילות בקרב קהילת המומרים בספרד, מצא את עצמו מעורב בעקיפין באירועים שהובילו להתנקשות בפדרו דה ארבואס בשנת 1485. ההתנקשות, שנחשבת לאחת מנקודות המפנה בהיסטוריה של האינקוויזיציה בספרד, התרחשה על רקע ההתנגדות לפעולתם של האינקוויזיטורים בממלכת אראגון, שהתמקדו ברדיפת מומרים ואנוסים.

פדרו דה ארבואס היה כומר ספרדי, שהוכתר בתפקיד אינקוויזיטור בממלכת אראגון על ידי תומאס דה טורקמדה, האינקוויזיטור הכללי של קסטיליה. תפקידו, לצד עמיתיו, היה לזהות ולרדוף אחרי אלו שנחשדו בכפירה, ובפרט יהודים מומרים שהמשיכו לקיים בסתר את דתם היהודית. פעולות האינקוויזיציה נתפסו כמתקפה על זכויותיה וחוקיה הייחודיים של ממלכת אראגון, מה שגרם להתנגדות רחבה בקרב האוכלוסייה המקומית, ובמיוחד בקרב משפחות מומרים בולטות.

ההתנקשות בפדרו דה ארבואס בוצעה ב-14 בספטמבר 1485 בזמן שהתפלל בכנסיית לה סאו בעיר סרגוסה. הוא הותקף בעודו כורע ברך מול המזבח. למרות שנקט באמצעי זהירות והיה לבוש בשריון קל, הוא נפצע אנושות ומת מפצעיו שלושה ימים לאחר מכן. ההתנקשות נתפסה כתגובה קיצונית לפעילות האכזרית של האינקוויזיציה ונראתה בעיני רבים כאקט של התנגדות פוליטית וחברתית.

לאחר ההתנקשות, האינקוויזיציה הגיבה באכזריות רבה. במסגרת חקירות שנערכו לאחר המעשה, נאספו ראיות שהובילו לכך שמשפחות מומרים ידועות, כולל משפחת סנטאנחל, הוזכרו כמממנות הפשע או כתומכות בו. משפחתו של לואיס דה סנטאנחל הייתה אחת מהמשפחות הבולטות ששמן נקשר לאירוע, דבר שהעמיד את לואיס עצמו בסיכון אישי משמעותי. בעוד כמה מקרובי משפחתו של סנטאנחל עלו על המוקד בעיר סרגוסה, בזכות מעמדו בחצר המלכותית וקשריו האישיים עם המלך פרדיננד, הוא הצליח לקבל חסינות רשמית מפני האינקוויזיציה בשנת 1497, חסינות שהורחבה גם לצאצאיו.

התוצאה של ההתנקשות הייתה התגברות הרדיפות כלפי מומרים ויהודים באראגון. בתוך שנה מהאירוע, הוצאו להורג תשעה אנשים שהואשמו במעורבות ברצח, ארבעה נוספים התאבדו, ושלושה עשר נשרפו בדמותם, כעונש סמלי. בנוסף, קהילת המומרים והיהודים סבלה מגל אלימות חסר תקדים. ההתנקשות הפכה לאחד האירועים שסייעו לתומאס דה טורקמדה ולמערכת האינקוויזיציה להצדיק את הרחבת פעולתם ולחזק את כוחם (בדומה למקרים אחרים בהיסטוריה היהודית, כמו הרשל גרינשפן).

על רקע זה, סנטאנחל שהיה מקורב לחוגים המלכותיים, ובמסגרת תפקידו יצר קשרים חשובים עם דמויות מפתח, בהן כריסטופר קולומבוס אותו פגש לראשונה בשנת 1486, חיפש פתרונות לצרות היהודים והאנוסים.

מעורבותו במימון מסעותיו של קולומבוס למערב

לואיס דה סנטאנחל מילא תפקיד מרכזי בהוצאה לפועל של המסע הראשון של כריסטופר קולומבוס, הן באמצעות השפעתו בחצר המלוכה הספרדית והן באמצעות תמיכה כספית נרחבת. לאחר שקולומבוס נדחה לראשונה על ידי פרדיננד ואיזבלה בשנת 1486 בשל התחייבויותיהם הכלכליות למלחמה במורים, הוא קיבל מהם מענק סמלי בלבד. המענק נועד להבטיח את הישארותו בספרד ולאפשר לו לחפש תמיכה נוספת בתוך הממלכה. עם זאת, קולומבוס נותר מתוסכל מהעיכובים ומהיעדר התחייבות ברורה, ובשנת 1492, לאחר ניצחונם של המלכים הקתוליים בגרנדה, החליט לעזוב את ספרד ולפנות למעצמות אחרות כמו צרפת או אנגליה.

כאן התערב סנטאנחל בצורה מכרעת. הוא ניגש למלכה איזבלה כשהוא נסער, והצליח לשכנע אותה לשקול מחדש את עמדתה לגבי המימון. סנטאנחל דיבר על התועלת הרבה שיכולה לצמוח מספרד, הן מבחינת הגדלת השפעתה בעולם והן מבחינת הפצת הנצרות. הוא הזהיר כי אם קולומבוס יקבל תמיכה ממדינה אחרת, הדבר יפגע בצורה קשה בכבוד הכתר הספרדי ובמעמדו הבינלאומי. בנוסף, הוא הציע לממן את המסע בעצמו, סכום שהוערך בכ-1.4 מיליון מרבדים, מכספו האישי, והלוואות נוספות שהוא לקח. בכך חסך מהמלכה איזבלה את הצורך למשכן את תכשיטיה, מהלך שהפך לחלק מהמיתוס ההיסטורי אך למעשה לא התרחש.

תרומתו הכספית של סנטאנחל לא הייתה רק הלוואה, אלא גם אקט פוליטי וכלכלי מחושב. ההלוואה נועדה לכסות את רוב ההוצאות של המסע, כולל חכירת הספינות, רכישת אספקה ותשלום לצוות. סנטאנחל פעל גם להבטחת זכויותיו של קולומבוס, וסייע בגיבוש "הקפיטולציות של סנטה פה", מסמך שהעניק לקולומבוס תארים וסמכויות על כל הארצות שיגלה, כולל תואר אדמירל, מושל וסגן מלך.

לאחר יציאת קולומבוס למסע באוגוסט 1492, הקשר בין סנטאנחל לבין קולומבוס נמשך. עם שובו של קולומבוס מהמסע הראשון בשנת 1493, הוא כתב מכתב מפורט שתיאר את גילוייו, הידוע כיום כ-"מכתב המסע הראשון". מכתב זה הופנה ישירות לסנטאנחל, והודפס ותורגם לשפות שונות תוך זמן קצר. הפצתו של המכתב ברחבי אירופה הפכה את קולומבוס לדמות ידועה, ואת סנטאנחל לאחד התומכים המזוהים ביותר עם הצלחת המסע.

מניעיו

המניעים של לואיס דה סנטאנחל לתמיכה במסעו של כריסטופר קולומבוס היו מורכבים ושילבו שיקולים אישיים, פוליטיים, דתיים וכלכליים, שנבעו מהמציאות המורכבת של חייו כמומר בחצר המלכות הספרדית בתקופה של רדיפות דתיות ושל שינויים היסטוריים.

המניע האישי המרכזי של סנטאנחל היה מעמדו כמומר, בן למשפחה יהודית שהתנצרה. בתקופה שבה האינקוויזיציה הספרדית הגבירה את פעילותה, הוא היה מודע היטב לסכנות שאיימו עליו ועל בני משפחתו. תחושת האיום האישי והקהילתי תרמה לרצונו למצוא פתרונות ארוכי טווח עבור האנוסים והיהודים שגורשו מספרד בצו הגירוש של 1492. סנטאנחל כנראה ראה במסעו של קולומבוס הזדמנות למצוא אזורים חדשים שבהם ניתן יהיה להקים מושבות או מקלטים ליהודים נרדפים.

שיקול נוסף היה הקשר בין המסע לבין הפצת הנצרות. סנטאנחל ידע היטב את חשיבות האידיאולוגיה הדתית בחצר המלכות הספרדית ושילב אותה בטיעוניו לטובת המימון. הוא הציג את המסע כשליחות דתית שנועדה להפיץ את הנצרות בעולם החדש ולחזק את מעמדה של ספרד כמעצמה דתית. סנטאנחל הבין כי טיעונים דתיים יתאימו להשקפת עולמם של המלכים הקתוליים, במיוחד לאחר ניצחונם במלחמה מול המורים בגרנדה.

המניעים הפוליטיים והכלכליים היו קשורים לתפקידו של סנטאנחל כמנהל האוצר המלכותי. הוא ראה במסע הזדמנות להגביר את עושרה של ספרד באמצעות גילוי משאבים חדשים, כגון זהב ותבלינים, וכן באמצעות פתיחת נתיבי סחר חדשים שיחזקו את הכלכלה הספרדית. בנוסף, הוא הבין את החשיבות של הקדים את המדינות המתחרות, כמו פורטוגל וצרפת, בגילוי נתיב ימי מערבי. סנטאנחל אף הזהיר את איזבלה כי אם קולומבוס יקבל תמיכה ממדינה אחרת, הדבר עלול לפגוע בכבוד הכתר הספרדי ולגרום להפסד אסטרטגי וכלכלי עצום.

המניע האישי של סנטאנחל להבטיח את מעמדו והשפעתו בחצר המלכות היווה גורם נוסף. באמצעות תמיכתו במסע, הוא לא רק תרם למהלך היסטורי אלא גם חיזק את מעמדו כמי שתרם תרומה מכרעת להצלחת הממלכה. מעורבותו הכספית והפוליטית הפכה אותו לדמות מפתח בקבלת ההחלטות, והדבר חיזק את קשריו עם המלכים הקתוליים.

לבסוף, ישנה עדות לכך שסנטאנחל הבין את ההשלכות המוסריות והאנושיות של המסע. הוא פעל מתוך תקווה להקל על סבלם של האנוסים והיהודים, שסבלו מרדיפות בלתי פוסקות. אמנם אין ראיות ישירות לכך שראה בגילוי אמריקה פתרון מיידי לגירוש היהודים, אך הוא בהחלט התייחס לאפשרות של יצירת מקום חדש שבו יוכלו יהודים ואנוסים לחיות בביטחון.

סיכום

לואיס דה סנטאנחל נפטר בשנת 1498, אך מורשתו והשפעתו נמשכו שנים רבות לאחר מותו, הן מבחינת התהליכים שתרם להוצאתם לפועל והן מבחינת ההשפעה על הקהילות היהודיות בעולם החדש. תרומתו למימון מסעו של כריסטופר קולומבוס ולשכנוע המלכים הקתוליים תמכה בהקמת עולם חדש שבו נפתחו אפשרויות לאוכלוסיות שנרדפו באירופה, במיוחד עבור יהודים ואנוסים.

אחת המורשות המשמעותיות של סנטאנחל קשורה לאוכלוסיות היהודיות והאנוסים שמצאו מקלט באיים הקאריביים ובעולם החדש. ג'מייקה, שאותה גילה קולומבוס במסעו השני, הפכה מאוחר יותר למקום מפלט עבור יהודים מגורשים מספרד ומפורטוגל. לאורך המאה ה-16 התפתחה בג'מייקה קהילה של אנוסים, שחלקם שמרו בסתר על זהותם היהודית. צאצאיהם הצליחו להישאר באי ולחמוק מעינה הפקוחה של האינקוויזיציה, וזאת בזכות שליטתה של משפחת קולומבוס באי במהלך המאה הראשונה לאחר הגילוי. צאצאיו של קולומבוס שמרו על מדיניות סובלנית יחסית כלפי אנוסים ויהודים, והאי נחשב מקום בטוח יחסית בהשוואה לטריטוריות אחרות של הכתר הספרדי.

במקביל, ההתיישבות היהודית ושל האנוסים התרחבה גם לאזורים אחרים בספרד החדשה, במיוחד במרכז אמריקה ובדרומה. קהילות קטנות של אנוסים היגרו למקסיקו (ספרד החדשה), שם הם השתלבו במערכות המסחר והכלכלה. חלקם היו מעורבים בסחר ימי ובפיתוח כלכלי של הטריטוריות החדשות, וחלקם שמרו על זהותם היהודית בסתר. מקומות אלה היוו עבורם אפשרות לחיים חדשים הרחק מהרדיפות שהיו מנת חלקם באירופה, באופן זמני, עד שהאינקוויזיציה הספרדית הגיעה גם היא לאמריקה.

מורשתו של סנטאנחל ניכרת גם בממד ההיסטורי הרחב יותר. המימון והסיוע שהעניק למסע קולומבוס היו הגורם המרכזי שאיפשר את גילוי אמריקה ותחילת עידן ההתפשטות האירופית. התגליות הללו לא רק שינו את פני העולם, אלא גם סיפקו הזדמנויות חדשות לקבוצות שנרדפו באירופה, כולל יהודים. למרות שסנטאנחל עצמו לא זכה לראות את כל ההשלכות של פעולותיו, תרומתו הביאה ליצירת עידן חדש של מסחר, הגירה, ויחסים בין-תרבותיים.

במישור האישי, מעמדו של סנטאנחל כמומר ותמיכתו במסע היוו דוגמה להשפעתם של מומרים על תהליכים היסטוריים גדולים. הוא הצליח להשתמש במעמדו בחצר המלכות כדי לשנות את מהלך ההיסטוריה, והותיר חותם עמוק על יחסי היהודים והמומרים עם הכתר הספרדי.

לקריאה נוספת

• מוריסון, סמואל אליוט. אדמירל הים האוקייני: חייו של כריסטופר קולומבוס, מהדורה מיוחדת, TIME Reading Program.
• קריצלר, אדוארד. פיראטים יהודים של הקאריביים: כיצד דור של יהודים הרפתקנים יצר אימפריה בעולם החדש בחיפושם אחר אוצר, חופש דתי ונקמה. דאבלדיי (Doubleday), ניו יורק, לונדון, טורונטו, סידני, אוקלנד.
• איגרת כריסטופר קולומבוס על האיים של הודו מעבר לנהר הגנגס. רומא, אפריל 1493. חוברת, 8 עמודים.
  גרין, דייוויד ב'. "ביום זה בהיסטוריה היהודית: מלך ספרד פרדיננד מעניק חסינות ללואיס דה סנטאנחל." הארץ, 30 במאי 2014.
• סלואן, דולורס (2009). היהודים הספרדים של ספרד ופורטוגל: הישרדות תרבות בסכנה במאות ה-15 וה-16. ג'פרסון, קרוליינה הצפונית: McFarland & Co.
• ק., מ. ג'יי. (1902). "לואיס דה סנטאנחל וקולומבוס". פרסומי החברה ההיסטורית היהודית האמריקאית (10): 159–163.
• סיימון וייטשפל, תופת הבשר: הזוועות של טורקמדה והאינקוויזיציה הספרדית, הוצאת Creation Books, שנת 2003.
• א. אלריה (1913). "פדרו הקדוש מארבואס". בתוך הרברמן, צ'ארלס (עורך). האנציקלופדיה הקתולית. ניו יורק: Robert Appleton Company.
• פדרו ארבואס, האנציקלופדיה היהודית, Funk and Wagnalls, 1901–1906.