עלילונה

גלו את ההיסטוריה המרתקת של הציונות, היהדות ומדינת ישראל

דוד הראובני ושלמה מולכו

גל לירן02 mins

דוד הראובני ושלמה מולכו היו שתי דמויות בולטות במאה ה-16, שפעלו לקידום חזון גאולת ישראל בתקופה של רדיפות דתיות ומשברים חברתיים בקרב יהודי אירופה. דוד הראובני, שטען כי הוא נציג ממלכת עשרת השבטים, ושלמה מולכו, אנוס שחזר ליהדות והפך למקובל, חתרו להקים כוח צבאי יהודי-נוצרי שיכבוש את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. הם קיימו מאמצי לובינג יוצאי דופן בזירה הדיפלומטית של התקופה, ונפגשו עם אישים בכירים כמו האפיפיור קלמנס השביעי ומלכי אירופה. פעילותם, שהתמקדה בשילוב חזון משיחי עם ריאליזם פוליטי, נחשבת לפעולה מוקדמת וייחודית שהקדימה במובנים רבים את רעיונות התנועה הציונית בעת החדשה.

מפגש דוד הראובני עם האפיפיור. ציור: לא ידוע.
מפגש דוד הראובני עם האפיפיור. ציור: לא ידוע.

רקע היסטורי

המאה ה-16 הייתה תקופה של תהפוכות משמעותיות באירופה ובעולם היהודי. היא התאפיינה ברנסנס תרבותי מחד ובגזירות דתיות מאידך. עבור היהודים, זו הייתה תקופה של התמודדות עם גירוש ספרד (1492) וגירוש פורטוגל (1497), שהובילו ליצירת קהילות אנוסים באירופה ולחיפוש אחר תקווה ותשועה. במקביל, האימפריה העות'מאנית הלכה והתחזקה, והתרחבה אל עומק הבלקן תוך שהיא מאיימת על אירופה הנוצרית, כחצי מאה בסך הכל לאחר נפילת קונסטנטינופול, אירוע שעדיין היווה טראומה טרייה בקרב עמי אירופה.

החברה הנוצרית עסקה בשאיפה למציאת בריתות צבאיות במאבקה מול העות'מאנים. אגדות על ממלכתו של הכומר יוחנן (Prester John), שליט נוצרי אגדי במזרח, עוררו תקוות לגיוס כוחות חיצוניים שיתמכו במאבק זה. בתוך האקלים הזה צמחו גם ציפיות משיחיות בקרב היהודים, שחיפשו גאולה מהמצוקה הפיזית והרוחנית שפקדה אותם.

בקרב היהודים, המסורות על עשרת השבטים האבודים שימשו בסיס לאמונות משיחיות. רעיונות על ממלכה יהודית עצמאית, בעלת כוח צבאי, קסמו לקהילות היהודיות וסיפקו תקווה לתשועה. חזיונות אלה, שהיו חלק ממסורת משיחית ארוכת שנים, השתלבו עם השאיפות הפוליטיות של דוד הראובני ושלמה מולכו, שפעלו להפוך את הרעיונות הללו למציאות מדינית באמצעות לובינג ודיפלומטיה בזירה הבינלאומית.

המפגש בין המצוקה היהודית, האקלים הפוליטי של אירופה, והשאיפות המשיחיות, יצר את הקרקע לפעילותם של הראובני ומולכו. יוזמותיהם שאפו לנצל את האינטרסים הגלובליים של התקופה לטובת גאולה לאומית, תוך שהם משלבים חזון רוחני עם מעשיות פוליטית, מה שהפך את פועלם לחלוץ בהיסטוריה של המחשבה המדינית היהודית.

דוד הראובני

דוד הראובני הופיע בזירה ההיסטורית בשנת 1524 כאשר הגיע לוונציה והציג את עצמו כשליח ממלכה יהודית אגדית במדבר חבור. הוא טען להיותו אחיו של המלך יוסף, שליט ממלכה עצמאית שבה שוכנים צאצאי שבטי ראובן, גד וחצי המנשה, המונים מאות אלפי לוחמים. סיפורו הפנטסטי, מלווה בלבושו האקזוטי ובהתנהלותו המכובדת, הקנה לו הכרה בקרב יהודים ונוצרים כאחד.

הראובני פעל מתוך שאיפה לגייס תמיכה צבאית ופוליטית להגשמת חזונו לשחרור ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. הוא נפגש עם האפיפיור קלמנס השביעי ברומא, שם הציג תוכנית שאפתנית לכינון ברית נוצרית-יהודית שתפעל לשחרור ארץ ישראל. האפיפיור התרשם מתוכניתו של הראובני ואף העניק לו מכתבי המלצה למלכים נוצרים ברחבי אירופה, בהם מלך פורטוגל, ז'ואאו השלישי.

בפורטוגל התקבל הראובני בכבוד רב, והמלך התחייב לספק לו ספינות וכלי נשק למטרותיו. עם זאת, הקשר עם האנוסים בפורטוגל, שראו בו נציג של תקווה יהודית, עורר את חשדם של גורמי דת ונוצרים קתוליים. בעקבות מעשיו של דיוגו פירס, אנוס שהושפע מדמותו של הראובני ושב ליהדות בגלוי, עלו טענות כי הראובני מסית את האנוסים לשוב לאמונתם. הדבר הביא לגירושו מפורטוגל בשנת 1526.

שלמה מולכו

שלמה מולכו, יליד ליסבון בראשית המאה ה-16, היה בן למשפחת אנוסים שהוטבל לנצרות בשם דיוגו פירש. בצעירותו שימש כמזכיר בבית המשפט של מנואל הראשון, מלך פורטוגל. אולם חייו השתנו באופן דרמטי עם הגעתו של דוד הראובני לפורטוגל בשנת 1524. פגישה זו עוררה במולכו תחושת שליחות דתית עמוקה, שהובילה אותו לשוב בגלוי ליהדות. במעשה נועז במיוחד, מל את עצמו ועיברת את שמו לשלמה מולכו. מעשה זה זעזע את חצר המלוכה וגרם לו להימלט מפורטוגל, ובכך החל מסע רוחני ופוליטי שסופו הטרגי הפך אותו לדמות היסטורית וסמל דתי.

לאחר שעזב את פורטוגל, התיישב מולכו במקדוניה, שם החל להפיץ את רעיונותיו המשיחיים. בעיר ביטולה כתב את "ספר המפואר", שבו ניסה לחשב את הקץ ולתאר את שלבי הגאולה. הספר, שהודפס מאוחר יותר בסלוניקי, נחשב לאחד החיבורים המרכזיים של מולכו והציג את שנת 1540 כשנת הגאולה הסופית. חזיונותיו וחישובי הקץ של מולכו השפיעו על רבים, כולל על המקובל רבי יוסף קארו, שהתייחס אליו בהערצה בכתביו (ישנה אף תיאוריה שאומרת ששלמה מולכו הוא אחד מכותבי הפיוט "שלום עליכם"). דרך קשריו עם חוגי מקובלים בסלוניקי, התקרב מולכו לרעיונות קבליים עמוקים, והפך לדמות בולטת בקרב קהילות יהודיות במזרח אירופה ובאיטליה.

במהלך שנות פעילותו, צלל מולכו בנבכי הקבלה והחל להפיץ דרשות שהדהימו את שומעיו. במקביל, הוא חווה חיזיונות שבהם השתמש בטכניקות של שאלת חלום כדי לפרש את התורה ולחזות את בוא המשיח. הוא ניבא מספר תאריכים לגאולה בשלבים, ובהם השנים 1530, 1532, 1535 ו-1540. החזון המשיחי של מולכו לא היה תיאוריה בלבד; הוא ראה עצמו כשליח לגאולת ישראל, ונקט בצעדים פוליטיים ומשיחיים ממשיים כדי לקדם את חזונו.

דרשותיו ופעילותו המשיחית חיזקו את הקשר בינו לבין דוד הראובני, והשניים פעלו יחד להקים צבא אנוסים שיכבוש את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. מולכו וראובני ניסו לגייס תמיכה מבתי מלוכה אירופיים ואף פנו לאפיפיור קלמנס השביעי. מולכו, שראה בהליכה לוותיקן אקט משיחי מובהק, האמין כי ניתן לשכנע את האפיפיור ואת שליטי אירופה להירתם למאבק הצבאי. בוויכוח ברצלונה הצהיר הרמב"ן כי המשיח יבוא בדרישה לשליטי אומות העולם, "שלח את עמי ויעבדוני", ומולכו יישם רעיון זה בדרכו.

האפיפיור התרשם עמוקות ממולכו ואף העניק לו אישור לדרוש בציבור ולהפיץ את רעיונותיו, בתנאי שלא ישאו אופי אנטי-נוצרי. בזכות הכריזמה יוצאת הדופן שלו והיכולות המיסטיות שיוחסו לו, הצליח מולכו ליצור קשרים משמעותיים ולהפוך לדמות נערצת בקרב רבים. עם זאת, הוא נמנע בכוונה מפרשנות לכתבי קודש כמו ספר דניאל, שבו נרמזו סודות גאולה, כדי להימנע מביקורת גלויה על הנצרות.

סופם של הראובני ומולכו

מעמדו הרוחני והפוליטי של מולכו עורר חשדנות לא רק בקרב השלטון הנוצרי, אלא גם בקרב חוגים יהודים מסוימים, שראו בו דמות שנויה במחלוקת. ועדה נוצרית בוונציה קבעה שהראובני "בלתי שפוי", והאמון בו החל להתערער. לבסוף, בשנת 1532, נתפסו מולכו והראובני על ידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הראובני נשלח לספרד, שם ככל הנראה מצא את מותו, בעוד מולכו נידון למוות על המוקד במנטובה.

על פי המסורת, כאשר ניתנה למולכו האפשרות להתנצר ולהציל את חייו, הוא סירב באומץ ואמר:

"על אשר התהלכתי בדת ההיא לבי סר וזועף. עתה כטוב בעיניכם תעשו, ונפשי תשוב אל בית אביה בנעוריה, כי טוב לה אז מעתה".

מותו של מולכו הפך אותו לדמות מופת עבור יהודים רבים, ובפרט עבור מקובלים. רבי יוסף קארו, שהושפע עמוקות ממולכו, קיווה לסיים את חייו על קידוש השם באותה דרך. כתבים כמו "ספר המפואר" ו"חית קנה" שהותיר אחריו הפכו למקור השראה רוחני לדורות. דמותו של מולכו, עם שילוב של חזון משיחי, פעילות פוליטית וגורל טרגי, נותרה חקוקה בזיכרון ההיסטורי כסמל לאמונה בגאולה ולמסירות נפש שאין לה גבול.

החזון הפוליטי המשיחי

דוד הראובני ושלמה מולכו פעלו בתקופה שבה אירופה הייתה נתונה לשינויים גאופוליטיים דרמטיים, כולל עליית האימפריה העות'מאנית, הרנסנס, והתעצמות האינקוויזיציה. ברקע זה, חזונם הפוליטי והמשיחי חרג מעבר לתחומי המיסטיקה והאמונה. הם ביקשו לתרגם את רעיונותיהם לפעולה ממשית, ולשנות את המציאות הפוליטית במטרה להביא לגאולה יהודית.

שני האישים ראו את עצמם כשליחים של תוכנית אלוהית, אך הבינו שהגשמת חזון הגאולה תלויה גם בפעולה אנושית. לפיכך, פעלו בנחרצות כדי לגייס תמיכה פוליטית וצבאית ממנהיגים נוצריים, וניסו להקים ברית חוצה גבולות שתאחד את אירופה הנוצרית עם "צבא השבטים האבודים" תחת פיקודם. הם האמינו כי פעולה משולבת כזו תוכל לשחרר את ארץ ישראל מהשלטון העות'מאני ולהשיב אותה לידי העם היהודי.

דוד הראובני העלה את הרעיון להקים כוח צבאי יהודי-נוצרי שיתבסס על עשרת השבטים האבודים, שאת קיומם טען כי גילה באזור מדבר חבור. הוא תיאר צבא חזק המונה מאות אלפי לוחמים, חמושים ומוכנים למערכה. הראובני הציע להשתמש בכוח זה כדי לפתוח חזית דרומית נגד האימפריה העות'מאנית, בעוד המעצמות האירופיות יתקפו מצפון.

שלמה מולכו, שהצטרף לחזון זה, הרחיב את הרעיון בהיבט המשיחי. הוא ראה את המאבק בעות'מאנים לא רק כמשימה פוליטית אלא כשלב הכרחי בגאולה האלוהית. בנאומיו ובדרשותיו הדגיש את קץ מלכות אדום, אותו זיהה עם שלטון הנצרות, ואת עליית ישראל לגדולה. בעיניו, גאולת ישראל אינה רק שחרור פיזי של הארץ אלא גם תיקון רוחני כלל-עולמי.

הראובני ומולכו הבינו שהגשמת חזונם תלויה בגיוס תמיכה ממנהיגי העולם הנוצרי. השניים פנו אל האפיפיור קלמנס השביעי, שליטי אירופה ומנהיגים נוספים. הראובני זכה לקבלת פנים מלכותית ברומא ובפורטוגל, וקיבל מכתבי המלצה ממלכים ומבכירי הכנסייה. מולכו, בדרכו הכריזמטית, הצליח להרשים את האפיפיור ואף קיבל אישור להטיף את רעיונותיו.

למרות ההשראה שהשניים העניקו ליהודים ברחבי אירופה, יוזמותיהם נתפסו כפרובוקטיביות ואף מסוכנות בעיני שליטי אירופה, שחששו מהתעוררות אנוסים ומרד יהודי. האינקוויזיציה ראתה בפעילותם איום ממשי על הסדר הקיים.

השפעה היסטורית

חזונם של הראובני ומולכו היה יוצא דופן לא רק בעוצמתו אלא גם בקדימותו ההיסטורית. רעיון כינון צבא יהודי שיחדש את הריבונות היהודית בארץ ישראל הקדים את רעיונות התנועה הציונית בכמה מאות שנים. בעוד התנועה הציונית של המאה ה-19 פעלה להגשמת ריבונות יהודית על בסיס לאומיות חילונית-משיחית, חזונם של הראובני ומולכו שיקף לאומיות דתית-משיחית, המבוססת על אמונה דתית עמוקה ותפיסה לפיה הגאולה היא יעד היסטורי-אלוהי. אך עם זאת, זהותם האישית ונסיבות הופעתם מעלות שאלות חשובות על מהותם האמיתית והאופן שבו הם הצליחו לסחוף אחריהם תנועה רחבה.

דוד הראובני, שהציג עצמו כשליח ממלכת עשרת השבטים ממדבר חבור, הצליח לעורר עניין עצום בקרב יהודים ונוצרים כאחד. עם זאת, כבר בזמנו, ולבטח במחקר ההיסטורי המאוחר, עלו ספקות רבים לגבי זהותו וסיפוריו. סגנון דיבורו הערבי-מעורב עם עברית עילגת, מנהגיו הדתיים השונים, והדרך שבה התנהל רומזים לכך שמוצאו היה ככל הנראה ממקום אחר, ולא מממלכה יהודית מסתורית במדבר חבור. טענות שונות מצביעות על האפשרות שדוד הראובני היה אדם שהגיע מהקהילות היהודיות בקוצ'ין שבהודו, או אולי מהקהילות היהודיות בחצי האי ערב, ושאב את סיפוריו ממסורות מיסטיות ומקורות יהודיים קדומים. ישנה אפילו טענה שאומרת שהוא היה סוכן כפול מטעם האימפריה העות'מאנית שניסה לעזור להם לשים את ידיהם על "נשק שובר שוויון" שהיה בידי הנוצרים.

הרעיון של ממלכה יהודית אבודה, כמו זו שתיאר, שירת היטב את מטרותיו. הוא הפך את סיפורו לאמין יותר בעיני היהודים, שהאמינו זה מכבר בקיומם של עשרת השבטים האבודים, וגם בעיני הנוצרים, שחיפשו בעל ברית במאבקם נגד האימפריה העות'מאנית.

שלמה מולכו, לעומת זאת, היה דמות ידועה ומובחנת יותר, בעיקר בשל העובדה שהיה אנוס שהמיר את דתו ליהדות בפומבי. בעוד הראובני פעל במסגרת דיפלומטית מובהקת, מולכו התמקד יותר בהקמת תנועה משיחית-מיסטית. חזיונותיו וחישובי הקץ שלו, שהגיעו לשיאם בתחזית כי שנת 1540 תהיה שנת הגאולה הסופית, הפכו אותו לדמות נערצת בקרב מקובלים ואנוסים. הוא השתמש בטכניקות קבליות כמו שאלת חלום וחזיונות נבואיים כדי להציג עצמו כנביא ומנהיג רוחני, והשפעתו ניכרה גם על מקובלים ידועים כמו רבי יוסף קארו.

על אף השפעתם הרבה, רבים מהחוקרים רואים בשניים דמויות גבוליות בין היסטוריה למיתוס. לסיפורי הראובני על ממלכת חבור וצבא עשרת השבטים לא נמצאו כל הוכחות, וחלקם רואים בכך תרגיל מבריק של דיפלומט ואסטרטג, בעוד אחרים רואים בו נוכל שהשתמש בדמיונם של אחרים.

שניהם השאירו חותם לא רק במובן הדתי אלא גם כמי שניסו לראשונה לפעול בזירה הבינלאומית למען העם היהודי. חזונם הצבאי והשילוב בין גאולה דתית לפוליטיקה ריבונית, לצד ניסיונם לרתום את מעצמות העולם למען היהודים, הקדים במידה רבה את התנועה הציונית. למרות כישלונם במימוש מטרותיהם, הם שרטטו כיוון חדש למחשבה יהודית: חזון משיחי-פוליטי שבו יהודים יכולים ליזום ולפעול לשינוי מעמדם בעולם, גם תחת דיכוי ורדיפות.

התנועה הציונית כמגשימת חזון ראובני-מולכו

התנועה הציונית, שעלתה ככוח מרכזי בתחילת המאה ה-20, יכולה להיתפס כפרי ההבשלה של החזון הפוליטי-משיחי שדוד הראובני ושלמה מולכו ניסו לשרטט במאה ה-16. רעיונותיהם על גאולה יהודית באמצעות פעולה פוליטית, צבאית ושיתוף פעולה עם מעצמות אירופיות, הפכו במובנים רבים למצע רעיוני שהתממש בתנועה הציונית והקמת מדינת ישראל.

שלמה מולכו, כאנוס שחזר ליהדות במעשה דרמטי של ברית מילה עצמית, סימל את השיבה ליהדות כמעשה של גאולה אישית ולאומית. הרצל, אבי הציונות המודרנית, הדגיש אף הוא את הקשר בין חזרה ליהדות לבין השיבה לארץ ישראל באמירתו המפורסמת: "הציונות היא שיבה ליהדות עוד לפני השיבה לארץ ישראל." בדומה למולכו, חלוצי העלייה הראשונה והשנייה—רבים מהם סוציאליסטים וחילונים—שבו במידה רבה לזהות יהודית, גם אם לא תמיד במובן הדתי המסורתי. עזיבתם את חייהם בגולה והגעתם לארץ ישראל הייתה מעשה של "ברית מילה" רוחנית ולאומית, שבו הם נפרדו מהתודעה הגלותית ונכנסו לעולם חדש של יצירה יהודית עצמאית, מקימים "צבא של אנוסים" שנלחם על ארץ ישראל.

חזונו של דוד הראובני על צבא יהודי מאוחד, שנשען על כוחות עשרת השבטים ומשתף פעולה עם מעצמות אירופאיות, התממש באופן מסוים בהקמת מחתרות ההגנה, אצ"ל ולח"י, ובמיוחד בהקמת צה"ל. במלחמת העצמאות ובשנים שלאחר מכן, צה"ל שימש כצבא יהודי ריבוני שהצליח לא רק להגן על מדינת ישראל אלא גם "לשחרר את ארץ ישראל מהמוסלמים," כפי שראו זאת אנשי החזון המשיחי-פוליטי של הראובני ומולכו.

המחתרות, ובראשן ניל"י, מימשו את רעיונות שיתוף הפעולה עם מעצמות זרות. אנשי ניל"י, בהנהגת אהרון ושרה אהרנסון, פעלו כמתווכים וספקי מודיעין לבריטים במלחמתם באימפריה העות'מאנית, בדומה להצעתו של דוד הראובני לשתף פעולה עם האפיפיור ומלכי אירופה כנגד אותה אימפריה. הבריטים, שלאחר הפלת האימפריה העות'מאנית הניחו את היסודות למנדט בארץ ישראל, שיחקו תפקיד מכריע בהגשמת חזון החזרה לארץ.

שיתוף הפעולה הציוני עם בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה, שהוביל להצהרת בלפור ב-1917, מהדהד גם הוא את ניסיונותיהם של הראובני ומולכו לרתום את מעצמות אירופה למען גאולה יהודית. לאחר מכן, התמיכה האמריקאית, בעיקר דרך אישים כמו הנשיא הארי טרומן שהכיר במדינת ישראל מיד עם הקמתה, והנשיא דונלד טראמפ שקידם משמעותית את ישראל במסעה לנורמליזציה עם מדינות המזרח התיכון, המשיכו את המגמה הזו עמוק לתוך המאה ה-21. כפי שהראובני ומולכו הציעו בריתות מדיניות וצבאיות לטובת השגת מטרה לאומית יהודית, כך עשתה התנועה הציונית, שנעזרה בדיפלומטיה גלובלית ובמעורבות מדינית של מעצמות כדי להבטיח את עתידה.

בעוד חזונם של הראובני ומולכו נתפס במידה רבה כמשיחי ומיסטי, התנועה הציונית הצליחה להפוך חזון דומה לתוכנית פרגמטית. כמו הראובני, שהציע להקים כוח צבאי יהודי שיכבוש את ארץ ישראל מהמוסלמים, וכמו מולכו שראה בשנת 1540 את שנת הגאולה הסופית, גם הציונות ראתה במעשיה ביטוי לתהליך גאולה לאומי. היא לא המתינה למשיח שיגיע, אלא פעלה באופן יזום לשנות את גורלו של העם היהודי.

בסיכומו של דבר, ניתן לראות את התנועה הציונית כהגשמה מאוחרת של חזון ראובני-מולכו. למרות פערי הזמן, האידיאלים והפעולות של השניים הניחו את היסודות הרעיוניים והסמליים שעליהם קמה התנועה הציונית: גאולה דרך פעולה ריבונית, צבאית ופוליטית, ושיתוף פעולה עם מעצמות עולמיות להשגת היעד הנכסף של חזרה לארץ ישראל.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

Related News

Back To Top

תפריט נגישות