שושלת זאא

שושלת זאא (Za Dynasty), הידועה גם בכינויים שונים כמו זואה, ג'ואה וזא, הייתה שושלת שליטים קדומה ששלטה באזור גאו שעל גדות נהר הניז'ר, במערב אפריקה, באזור שמוכר כיום כחלק ממאלי. השושלת נוסדה על ידי המלך זאא-אל-יאמן (Za Alayaman), דמות מיתית שלפי המסורת המקומית והמקורות הכתובים, הגיעה מתימן לעיר קוקיה, יישוב עתיק ששימש כבסיס לשלטונה של השושלת. זאא-אל-יאמן מתואר כשליח יהודי-שהתנצר שנדד מממלכת חמייר שבתימן יחד עם אחיו והגיע לקוקיה במצב קשה, אך בסופו של דבר הפך לשליט המקום בזכות פעולתו שהצילה את תושבי העיר מעבודת אלילים.

על פי המסופר, זאא-אל-יאמן שם קץ לפולחן האלילים בעיר, שהתרכז בהופעת דמות שדית בצורת דג עם טבעת באפו על פני נהר הניז'ר. דג זה נחשב לישות אלוהית על ידי המקומיים, שהיו מתאספים לסגוד לו ולקבל ממנו הוראות. זאא-אל-יאמן תכנן והוציא לפועל את הריגת הדג, פעולה שנתפסה כהצלה בעיני תושבי העיר, והם הכתירו אותו למלכם. שמו, "זאא-אל-יאמן", נגזר מהביטוי הערבי "ג'א מן אל-יאמן" (בא מתימן), ששונה מעט על ידי המקומיים בשל קשיי הגייה, והפך לתואר רשמי לשליטי השושלת שבאו אחריו.

השושלת נחשבת לאחת השושלות הקדומות באזור, כאשר תולדותיה ידועות בעיקר ממסורות שבעל-פה ומספרי היסטוריה כמו ה"תריך א-סודאן" שנכתב בערבית במאה ה-17. על פי הכרוניקה, השושלת שלטה במשך דורות רבים, כאשר לפחות ארבעה-עשר ממלכיה הראשונים לא קיבלו על עצמם את האסלאם. המרת הדת של השושלת לאסלאם מיוחסת לזא-כוסוי, המלך ה-15, שהכריז על אמונתו בשנת 1009–1010 לספירה. ממצאים ארכאולוגיים, כמו מצבות שנמצאו בבית הקברות סאניי, מספקים עדויות נוספות על שליטי השושלת ועל חייהם.

השפעת השושלת זאא ניכרת לא רק בהיסטוריה המקומית של ממלכת סונגהאי, אלא גם במסורות התרבותיות והדתיות של האזור. שליטיה מילאו תפקיד מרכזי בפיתוח המסחר לאורך נהר הניז'ר, והם הניחו את היסודות לממלכת סונגהאי שהפכה לאימפריה אזורית חשובה במאות הבאות. השושלת זאא נשארה סמל של כוח ושל היסטוריה עשירה, ושמה ממשיך לעורר עניין במחקר ההיסטורי של מערב אפריקה.

רקע היסטורי

האזור שבו התפתחה שושלת זאא היה חלק ממה שמוכר כיום כמערב אפריקה, בעיקר סביב נהר הניז'ר, שהיווה ציר מרכזי לפעילות כלכלית, חברתית ותרבותית. בתקופה שבה צמחה השושלת, אזור גאו וסביבותיו היה חלק מעולם רחב יותר של ממלכות וסחר בינלאומי, שבו אזורים שונים, כמו דרום חצי האי ערב ומזרח אפריקה, השפיעו זה על זה.

ממלכת חמייר בדרום חצי האי ערב, שהייתה ממלכה עשירה ומרכזית, שלטה בדרכי המסחר האזוריות ושלטונה השפיע על נתיבי המסחר של הבשמים והמוצרים היקרים. חמייר ניהלה מאבקים עזים עם ממלכת אקסום, ששלטה בצפון אתיופיה, על השליטה בים האדום ובמסחר הבינלאומי. במהלך מאבקיה, אימצה חמייר את היהדות כדת מדינה תחת שלטון המלך יוסף ד'ו נואס. מאבקים אלה הסתיימו בכיבוש חמייר על ידי אקסום, בתמיכת האימפריה הביזנטית, במאה ה-6 לספירה. אירועים אלו היו חלק משרשרת תהליכים שהשפיעו על תנועות של עמים, רעיונות וסחורות בין אפריקה, חצי האי ערב, והעולם המוסלמי.

במקביל, במערב אפריקה, אזור גאו היה מאוכלס בשבטים מקומיים כמו הסונגהאי והסנגהה, שהתקיימו מחקלאות, דיג ומסחר. נהר הניז'ר היה נתיב מסחר חשוב שאיפשר חיבור בין אזורים שונים. שבטים נוודים מהסהרה, כמו סנגהה מאסופה, הקימו יישובים מסחריים לאורך הנהר ושיתפו פעולה עם סוחרים מצפון אפריקה שהביאו עימם זהב, מלח, עבדים, שנהב ותמרים. סוחרים אלו לא רק סחרו בסחורות, אלא גם הפיצו רעיונות תרבותיים ודתיים, בהם האסלאם, שהחל לחדור לאזור במהלך המאה ה-10 והשפיע על המבנה החברתי והפוליטי של האזור.

גאו, שהייתה מרכז מסחרי פורח, משכה אליה תשומת לב ממלכות שכנות, ובמאה ה-14 נכבשה על ידי אימפריית מאלי. העיר המשיכה לשגשג כמרכז סחר בינלאומי, אך נותרה תחת שליטה זרה עד שהשתחררה בתחילת המאה ה-15. התהליכים הכלכליים והתרבותיים הללו חיזקו את מעמדה של גאו ואת חשיבותה כאזור מרכזי למסחר וקשרים בין אפריקה שמדרום לסהרה וצפון אפריקה.

התפתחותה של שושלת זאא בתוך מציאות זו מדגישה את החשיבות של המסגרות הפוליטיות והדתיות שהתהוו סביב נהר הניז'ר. העיר קוקיה, שמסורות מקומיות מתארות כיישוב קדום עוד מתקופת פרעה, שיחקה תפקיד מרכזי בעלייתה של השושלת. מיקומה של קוקיה על נהר הניז'ר, עם גישה נוחה לשטחי חקלאות פוריים ולמסחר ימי, תרם רבות לשגשוגה של שושלת זאא ולמעמדה של גאו כאחת הערים המרכזיות במערב אפריקה. הסיפור של שושלת זאא ושל האזור שבו התפתחה משתלב במארג רחב של היסטוריה גלובלית, שבו השפעות מסחריות, פוליטיות ודתיות התפשטו בין אפריקה, ערב, ואירופה.

ייסוד השושלת

שושלת זאא נוסדה על ידי המלך זאא-אל-יאמן, דמות מיתולוגית שעל פי המסורת המקומית והכתבים ההיסטוריים, מקורה בתימן. זאא-אל-יאמן, יהודי שהתנצר בלחץ האקסומים ועזב את ממלכת חמייר, יחד עם אחיו, יצא למסע ארוך אשר במהלכו נדדו בעולם עד שהגיעו לעיר קוקיה, יישוב עתיק ששכן על גדות נהר הניז'ר. קוקיה נחשבה לעיר קדומה מאוד, ובמסורת המקומית נטען שהיא התקיימה עוד בתקופת פרעה, ואף שימשה כמקום ממנו גייס פרעה את הקוסמים לצורך העימות עם משה, כפי שמתואר במסורת המקראית.

על פי האגדה, זאא-אל-יאמן ואחיו הגיעו לקוקיה במצב קשה, עייפים ומלוכלכים, כשהם לבושים בעורות בלויים שכיסו בקושי את גופם. מצבם הקשה עורר עניין בקרב תושבי המקום, ששאלו אותם על מוצאם. בתגובה, השיב זאא-אל-יאמן: "ג'א מן אל-יאמן" (בא מתימן). המקומיים, שדיברו בניב כבד ולא יכלו להגות את הביטוי במדויק, עיוותו אותו לכדי "זאא-אל-יאמן". שם זה הפך לשם הפרטי של המלך, ואילו המילה "זאא" שימשה בהמשך כתואר רשמי עבור שליטי השושלת שבאו אחריו.

בעת שהותו בקוקיה, זאא-אל-יאמן הבחין כי תושבי המקום עוסקים בפולחן אלילים. הם סגדו לשד שהופיע בפניהם בדמות דג גדול עם טבעת באפו. השד, שהופיע בזמנים קבועים על פני נהר הניז'ר, היה מרכז את תושבי העיר סביבו לצורך טקסי פולחן, בהם היה מעניק להם הוראות ואיסורים. המקומיים האמינו כי עליהם לציית להוראות השד וראו בו אלוהות מרכזית.

זאא-אל-יאמן ראה בפולחן זה סטייה דתית חמורה והחליט להפסיקו. בעזרת תכנון מדוקדק ובסיוע אלוהי, הוא הרג את הדג בעזרת חנית מברזל ביום הופעתו. פעולה זו נתפסה על ידי תושבי העיר כהצלה גדולה. בעקבות מעשהו, הם הכריזו עליו כמנהיגם והכתירו אותו למלך קוקיה.

הכתרתו של זאא-אל-יאמן סימנה את תחילת שושלת זאא, שעתידה הייתה להפוך לכוח מרכזי באזור גאו ולבסס את שליטתה באזור למשך דורות רבים. אף על פי שחלק מהמסורות טוענות כי זאא-אל-יאמן היה מוסלמי, נטען גם כי צאצאיו נטשו את האסלאם לאחר מותו. אין תיעוד מדויק לגבי זהות השליט הראשון שנטש את הדת או מועד האירוע.

למרות האלמנטים המיתולוגיים בסיפורו של זאא-אל-יאמן, המסורות על ייסוד השושלת משקפות תהליכים חברתיים ופוליטיים חשובים שהתרחשו באזור בתקופה זו, כולל חיזוק שלטון מקומי, מעבר מפולחן אלילי למסגרות דתיות מאורגנות יותר, והנחת יסודות לממלכה העתידה לשגשג לאורך הדורות.

מלכי שושלת זאא

על פי הכרוניקות ההיסטוריות, ובהן "תריך א-סודאן", שושלת זאא כללה שורה של שליטים ששלטו באזור גאו וסביבתו. המלכים הראשונים של השושלת שלטו ללא קבלת האסלאם, ולפי המסורת, לפחות ארבעה-עשר מלכים החזיקו באמונות פגאניות עד להתאסלמות של אחד משליטיה, זא-כוסוי. שמות השליטים הראשונים כללו, בין היתר, את זא-זאקו, זא-טאקו, זא-אקו וזא-קנקן, ורשימות שמותיהם מופיעות בכתבים היסטוריים שונים.

זא-כוסוי היה המלך ה-15 של השושלת והשליט הראשון שהתאסלם. תהליך התאסלמותו התרחש בשנת 400 להיג'רה (1009–1010 לספירה), ועל פי המסופר, הוא קיבל על עצמו את האסלאם מרצון וללא כפייה. בשל כך, הוא זכה לתואר "מוסלם-דם" בשפה המקומית, שמשמעותו "מי שהתאסלם מתוך רצון חופשי". התאסלמותו סימנה שלב חשוב בהיסטוריה של השושלת, כאשר האסלאם החל להשתלב במבנה השלטוני והחברתי של ממלכת גאו.

השושלת המשיכה לשלטון גם לאחר תקופת זא-כוסוי, והשליטים הבאים נשאו שמות כמו זא-כוסוי-דריה, זא-הן-קון-ואנקו-דאם וזא-ביאי-קוי-קימי, בין היתר. השושלת התאפיינה במבנה היררכי יציב יחסית, שבמסגרתו הועבר השלטון בין בני משפחת המלוכה לאורך דורות רבים. מצבות שנמצאו בבית הקברות סאניי, סמוך לגאו, מציינות את שמות חלק מהשליטים, יחד עם תארים כגון "מלך" (מליכּ) או "זאא", המהווים עדות מוחשית לשלטונם.

בשלב מסוים, השושלת זאא החלה לאבד את כוחה, כאשר שושלת הסוני (Sonni), שהונהגה לראשונה על ידי סוני עלי, השתלטה על האזור. סוני עלי ושושלתו צמחו מתוך אותה מסגרת פוליטית שהוקמה על ידי שושלת זאא, והם המשיכו את המסורת של חיזוק ממלכת סונגהאי. השושלת הסונית נחשבת לממשיכת דרכה של זאא, כאשר חלק משליטיה, כמו עלי-קולון וסלמאן-נרי, היו צאצאים של זא-יאסיבוי, אחד משליטי זאא המאוחרים.

המעבר משלטון זאא לשלטון הסוני מסמן תקופה של שינוי פוליטי ודתי משמעותי באזור. אף על פי שהשושלת זאא איבדה את מעמדה השלטוני, המורשת שלה נותרה חלק בלתי נפרד מהזהות ההיסטורית של ממלכת סונגהאי ושל האזור כולו. השליטים של השושלת זכורים בזכות תרומתם ליצירת תשתיות שלטוניות, תרבותיות וכלכליות באזור, שהניחו את היסודות להמשך ההתפתחות של האימפריה.

שליטי שושלת זאא כפי שמופיעים ב"תריך א-סודאן"

השמות עם סימני הניקוד מופיעים כפי שניתנו בתרגום של ג'ון האנוויק. כתבי היד בערבית ששרדו מציגים הבדלים באיות ובניקוד השמות.

• אלאימן (Alayaman)
• זאקוי (Zakoi)
• טאקוי (Takoi)
• איקוי (Ikoi)
• קו (Kū)
• עלי פאי (ʿAlī Fay)
• ביא קומאי (Biya Kumay)
• בי/באי (Bī/Bay)
• קאראי (Karay)
• יאמא קאראוואי (Yama Karaway)
• יומה דונקו (Yuma Dunku)
• יומה קיבועו (Yuma Kībuʿu)
• קוקורה (Kūkura)
• קינקין (Kinkin)
• כוסוי (Kusoy, השליט המוסלמי הראשון)
• כוסר דארי (Kusur Dāri)
• הין קון וונקה דום (Hin Kun Wunka Dum)
• ביאי קוי קימה (Biyay Koi Kīma)
• קוי קימי (Koy Kīmi)
• נונטא סאנאי (Nuntā Sanay)
• ביאי קאינה קינבה (Biyay Kayna Kinba)
• קאינה שיניוןבו (Kayna Shinyunbu)
• טיב (Tib)
• יאמא דאו (Yama Dao)
• פאדאזאו (Fadazaw)
• עלי קור (ʿAlī Kur)
• בר פלאקו (Bēr Falaku)
• יאסיבוי (Yāsiboy)
• דורו (Dūru)
• זונקו בארו (Zunku Bāru)
• ביסי בארו (Bisi Bāru)
• באדא (Badā)

תרבות ומסחר בתקופת השושלת

במהלך תקופת שלטונה של שושלת זאא, אזור גאו וסביבתו התפתחו למרכז מסחרי חשוב על גדות נהר הניז'ר, אשר שימש כעורק תחבורה מרכזי למסחר בין אזורים שונים במערב אפריקה. הסחר בתקופה זו כלל מגוון רחב של סחורות שהפכו את האזור לנקודת מפגש משמעותית בין תרבויות. בין הסחורות שנמסרו ונרכשו ניתן למנות זהב, מלח, עבדים, אגוזי קולה, עור, תמרים ושנהב. הסחר הימי והיבשתי יצר קשרים הדוקים בין האזור לבין צפון אפריקה, ובמיוחד עם סוחרים מהסהרה ומהאזורים שמצפון לה.

האוכלוסייה המקומית כללה שבטים כמו הסונגהאי והסנגהה, אשר פיתחו קשרי מסחר עם נוודי הסהרה וסוחרים צפון-אפריקנים. הסנגהה מאסופה, אחד השבטים הנוודים המרכזיים, הקימו יישובים מסחריים לאורך הנהר, ושיתפו פעולה עם הסוחרים מצפון אפריקה. שיתוף פעולה זה הוביל לשגשוג כלכלי ולחדירת רעיונות תרבותיים ודתיים חדשים לאזור, כולל האסלאם, אשר החל להתפשט באופן הדרגתי במהלך המאה ה-10.

העיר גאו, שהפכה תחת שושלת זאא למרכז כלכלי חשוב, הייתה ידועה בעושרה ובשפע של משאבים טבעיים. תיאוריו של הנוסע הערבי אבן בטוטה, שביקר בגאו בשנת 1353, מעידים על שפע המוצרים החקלאיים והמקומיים, כמו אורז, דגים, עופות ומלפפונים, ועל שיטות המסחר שכללו שימוש בקונכיות ככסף. עדויות אלו מדגישות את מעמדה של גאו כעיר מסחר משגשגת, שהצליחה למשוך סוחרים מאזורים רחוקים, כולל צפון ומערב אפריקה.

התפתחות המסחר בתקופת שושלת זאא שיחקה תפקיד חשוב גם בחיזוק הקשרים התרבותיים והפוליטיים של האזור. הסוחרים המקומיים וצפון-אפריקניים לא רק החליפו סחורות, אלא גם הפיצו רעיונות דתיים, חברתיים וטכנולוגיים. ההשפעות התרבותיות הללו ניכרו בהדרגה בפוליטיקה ובחיי היום-יום של ממלכת סונגהאי, והיוו בסיס ליצירת מבנה חברתי מורכב יותר ולחיזוק קשרים עם העולם המוסלמי.

מורשת

מורשתה של שושלת זאא משתרעת מעבר לתקופת שליטתה הישירה, ומשקפת את תפקידה המרכזי בהנחת היסודות להתפתחות ממלכת סונגהאי ולשגשוג האזור שסביבה. אף על פי שהשושלת איבדה את שליטתה הישירה לשושלת הסוני, אשר המשיכה לפתח את הממלכה, זכרה נותר כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה ומהמסורות המקומיות.

אחד הביטויים הבולטים למורשת השושלת הוא הממצא הארכאולוגי שנמצא בבית הקברות בסאניי, כפר הסמוך לעיר גאו. במתחם זה התגלו מצבות עתיקות שעליהן חרוטים שמות ותארים של שליטים משושלת זאא. כתובות אלו מספקות עדות מוחשית להיסטוריה של השושלת, ומעידות על השפעתה ועל המבנה ההיררכי שהיה בשלטונה. התארים שנמצאו, כגון "מלך" (מליכּ) ו"זאא", מאששים את המסורת המקומית ומחזקים את המידע המופיע בכתבים היסטוריים כמו ה"תריך א-סודאן".

בנוסף למצבות, המסורות המקומיות והאגדות שנשמרו לאורך הדורות ממחישות את החשיבות התרבותית של השושלת. הסיפורים על זאא-אל-יאמן והמעבר מפולחן אלילי לארגון שלטוני מסודר מבטאים את התהליכים החברתיים והדתיים שהתרחשו באזור. המסורת על הריגת הדג הפולחני והפיכתו של זאא-אל-יאמן לשליט הראשון מייצגת לא רק את מעבר הכוח, אלא גם את תהליך המיתיזציה של ההיסטוריה, שבו השתלבו דמיון ואירועים היסטוריים ממשיים.

מורשת השושלת מתבטאת גם בהשפעתה על המבנה החברתי והפוליטי של האזור. תהליכי ההתמסדות שיצרה שושלת זאא הניחו את הבסיס לשלטון מקומי יציב, אשר שימש דגם עבור השושלות שבאו אחריה. בנוסף, אימוץ האסלאם על ידי חלק משליטי השושלת תרם להעמקת הקשרים בין גאו לעולם המוסלמי, והשפיע על הפוליטיקה, התרבות והדת של האזור במאות שלאחר מכן.

למרות הפערים במידע ההיסטורי והתלות במסורות שבעל-פה, שושלת זאא נתפסת ככוח מעצב בהיסטוריה של מערב אפריקה. השפעתה ניכרת הן ברמה המקומית, במבנה החברה והכלכלה, והן ברמה הרחבה יותר, דרך הקשרים האזוריים והבינלאומיים שהייתה שותפה להם. זכר השושלת ממשיך לעורר עניין במחקר ההיסטורי והארכאולוגי, ומדגיש את מקומה המרכזי בהיסטוריה של ממלכת סונגהאי.

לקריאה נוספת

• עבד א-רחמן בן עבדאללה בן עמרן בן עמיר א-סעדי, תאריך א-סודאן, תורגם מערבית על ידי א. הודאס, פריז: ארנסט לרו, 1900.
• ג'ון או. האנוויק, טימבוקטו ואימפריית סונגהאי: "תאריך א-סודאן" של א-סעדי עד 1613 ומסמכים עכשוויים אחרים, ליידן-בוסטון: Brill, 2003.
• קונרד, דייוויד (2005). "סקירה של כתובות ערביות מימי הביניים מרפובליקת מאלי: אפיגרפיה, כרוניקות והיסטוריה של סונגהאי-טוארג, מאת פ. פ. דה מוראס פאריאס". הכתב העת הבינלאומי ללימודים היסטוריים אפריקאים, כרך 38 (1): עמ' 105–112. נצפה ב-26 במרץ 2024.
• לאנגה, דירק (1991). "מלכי גאו-סאני והאלמורבידים". כתב העת להיסטוריה אפריקאית (בצרפתית), כרך 32 (2): עמ' 251–275.
• לאנגה, דירק (1994). "ממנדה לסונגהאי: לקראת היסטוריה פוליטית ואתנית של גאו בימי הביניים". כתב העת להיסטוריה אפריקאית, כרך 35 (2): עמ' 275–301.
• מוראס פאריאס, פאולו פ. דה (1990). "הכתיבה העתיקה ביותר במערב אפריקה: כתובות מימי הביניים מאסוק, סאני ואגף-אן-טוואקסט (מאלי)". כתב העת לאפריקניסטים, כרך 60 (2): עמ' 65–113.

קישורים חיצוניים

• שויצ'ירו טקזאווה וממדו סיסה, "גילוי ארמון המלוכה הראשון בגאו ומשמעותו להיסטוריה של מערב אפריקה," Cahiers d'Études africaines, גיליון 208 (2012), עמ' 813–844.

חומרי המקור

חלק מהחומרים בכתבה זו נלקחו מויקיפדיה ועברו עריכה על מנת לתקן את החסר, הטעויות, וההטעיות המכוונות. את הכתבה המקורית ניתן לקרוא כאן, ואת התורמים לכתיבה כאן.