מאמר "מה אנחנו רוצים מהרייכסטאג" (What Do We Want in the Reichstag), נכתב על ידי יוזף גבלס בתאריך 30 באפריל 1928, ושימש כהצהרה רשמית מטעם המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית ערב הבחירות לרייכסטאג שנערכו במאי 1928. המאמר, שהופץ באמצעי התעמולה של המפלגה, נועד להסביר לחברי התנועה ולתומכיה את הנימוקים האידאולוגיים והטקטיים מאחורי השתתפות המפלגה במערכת הפרלמנטרית של רפובליקת ויימאר, אותה תיעבה.
בטקסט הצהיר גבלס כי המפלגה היא "אנטי-פרלמנטרית" והדגיש שהכניסה לרייכסטאג אינה מטרה בפני עצמה, אלא שימוש "בנשק של הדמוקרטיה" כדי לשתק את הפרלמנט ואת השיטה הדמוקרטית מבפנים. המאמר מדגיש את זלזול הנאצים בשיטת הדמוקרטיה של ויימאר, אותה כינה גבלס "דמוקרטיה מזויפת", המטפלת "באינטליגנטים ובטיפשים, בחרוצים ובעצלים באופן שווה", ורואה בהצבעת הרוב וב"חוסר אחריות מאורגן" את הגורם העיקרי לשקיעת גרמניה. הנאצים הוצגו כמהפכנים ולא כפרלמנטרים מן המניין.
המאמר
מה אנו רוצים ברייכסטאג (הפרלמנט של הרייך)?
אחרי הכול, אנו מפלגה אנטי-פרלמנטרית, דוחים מסיבות טובות את חוקת ויימאר ואת המוסדות הרפובליקניים שהיא הנהיגה, ואנו מתנגדים לדמוקרטיה מזויפת, המטפלת באינטליגנטים ובטיפשים, בחרוצים ובעצלים באופן שווה. אנו רואים בשיטה של היום של הצבעת רוב וחוסר אחריות מאורגן את הגורם העיקרי לשקיעתנו ההולכת וגוברת. ובכן, מה אנו רוצים ברייכסטאג?
אנו נכנסים לרייכסטאג כדי לספק את עצמנו בארסנל הנשק של הדמוקרטיה בנשק שלה עצמה. אנו הופכים לצירים ברייכסטאג כדי לשתק את דרך המחשבה של ויימאר באמצעות התמיכה שלה עצמה. אם הדמוקרטיה טיפשה מספיק כדי לתת לנו כרטיסים חינם ותא צירים עבור "שירות" דמה זה, זו בעיה שלה. לא נדאג לכך. כל אמצעי חוקי יעשה את העבודה אם הוא משרת את המהפכה של התנאים של היום.
אם נצליח להכניס לפרלמנטים השונים שישים עד שבעים מַסִיתִים ומארגנים מהמפלגה שלנו, אז המדינה עצמה תצייד ותשלם עבור מכונת הלחימה שלנו בעתיד. זהו עניין מושך ומגרה, ושווה לבדוק אותו.
האם גם אנו נהפוך לפרלמנטרים ברגע שנהיה בפרלמנטים? האם כך אנו נראים? האם מישהו מכם מאמין שמיד נתחבר עם פיליפ שיידמן ברגע שנצעד לישיבת המליאה של אותו בית מפואר? האם אתם מחשיבים אותנו כמהפכנים כה עלובים עד שאתם חוששים שנשכח את משימתנו ההיסטורית אל מול שטיח אדום עבה ומעונות ממוזגים?
"מי שנכנס לפרלמנט, אובד בו!" כן, אם הוא נכנס לפרלמנט כדי להפוך לפרלמנטר. אבל אם הוא נכנס אליו בכוונת איתנה ועיקשת להמשיך, עם פזיזותו המולדת, גם במקום הזה את מלחמתו הבלתי מותנית נגד הוללות החיים הציבוריים שלנו ההולכת וגוברת, אז הוא לא יהפוך לפרלמנטר, אלא הוא יישאר מה שהוא: מהפכן.
גם מוסוליני נכנס לפרלמנט. למרות זאת, הוא צעד לרומא עם חולצותיו השחורות זמן לא רב לאחר מכן. גם הקומוניסטים יושבים ברייכסטאג. אף אחד לא יהיה כה נאיבי להאמין שהם מתכוונים לשתף פעולה באופן אובייקטיבי וחיובי. ויתרה מכך, אם לא נצליח הפעם להשיג חסינות פרלמנטרית לאנשינו המסוכנים ביותר, אז כולם ישבו מאחורי סורג ובריח במוקדם או במאוחר.
האם הם ישבו מאחורי סורג ובריח גם אם הם יחזיקו בחסינות פרלמנטרית? בהחלט, כלומר באותו רגע שבו הדמוקרטיה תחשוב לנכון להיפטר מהחסינות הפרלמנטרית כמעשה של הגנה עצמית נואשת אחרונה. אז הדמוקרטיה תכה על פניה שלה עצמה, ותציב בגלוי את הטרור של הדיקטטורה הקפיטליסטית, שהיא מפעילה בדרך כלל רק בסתר. אבל עד אז מים רבים יזרמו מתחת לגשר, ובינתיים יהיה לאלופי אמונתנו, הלבושים בחסינות פרלמנטרית, זמן והזדמנות מספיקים להרחיב את חזית הקרב שלנו עד כדי כך שלא ניתן יהיה להשתיק אותנו, ולחנוק את הטפתנו הציבורית ללא רעש, כפי שכנראה הדמוקרטיה הייתה רוצה לראות.
משהו אחר:
המַסִיתִים של מפלגתנו מוציאים 600-800 מארקים בחודש על דמי נסיעה ברכבת, כדי לחזק את הרפובליקה. האם זה לא צודק והגון שהרפובליקה תחזיר את הוצאות הנסיעה האלה באמצעות כרטיס נסיעה חופשי ברכבת?
מי מכם מצביע בעד שנמשיך לזרוק את כספנו שלנו לתוך כף הרגל של רכבת דאווס היהודית, בזמן שהרפובליקה באמת משתוקקת לעזור לנו?
זו ההתחלה של פשרה? האם אתם מאמינים שנניח את נשקנו בגלל כרטיס נסיעה חופשי ברכבת, אנחנו שעמדנו מולכם מאה ואלף פעמים כדי להטיף לכם את האמונה בגרמניה חדשה, אנחנו שזרקנו בשמחה את חיינו לשיני האספסוף האדום עשרות פעמים, אנחנו שנלחמנו אתכם דרך כל המכשולים בעלי האופי הרשמי והבלתי רשמי – האם אתם מאמינים את זה עלינו, שלא נכנענו לשום צו או לשום טרור?
אם רק היינו רוצים להיות צירים בפרלמנט, אז לא היינו נציונל-סוציאליסטים אלא כנראה "גרמנים-לאומיים" או "סוציאל-דמוקרטים". להם יש להעניק את מירב המושבים בפרלמנט. לא צריך לסכן את החיים בשביל זה, ואפילו המוח שלנו עדיין מספיק לתחרות עם המאורות האינטלקטואליים של המפלגה הזו.
אנחנו לא מתחננים לקולות. אנחנו דורשים שכנוע, מסירות, תשוקה. הקול הוא רק אמצעי עבורנו, כמו גם עבורכם. אנו נדרוך על רצפת השיש של הפרלמנט בצעדים מהדהדים, נשא עמנו את הרצון המהפכני של המוני העם הרחבים, שמתוכם צמחנו, עוצבו על ידי הגורל ומעצבים את הגורל. לא אכפת לנו משיתוף פעולה בבניית ערימת זבל מסריחה! אנו באים לנקות את הזבל.
אל לו לאדם לחשוב שהפרלמנטריות תהיה דמשק שלנו. הראינו את שינינו לאויבינו מבמות של עצרות המוניות ועל ידי ההפגנות הענקיות של המשמר החום שלנו. נראה להם את שינינו גם בדממה הכבדה של ישיבת מליאה פרלמנטרית.
אנחנו לא באים כחברים ולא כניטרליים. אנחנו באים כאויבים. בדיוק כפי שהזאב משתולל בעדר כבשים – כך אנו באים. עכשיו אתם כבר לא ביניכם לבין עצמכם. וכך לא נביא לכם שמחה טהורה.
30 באפריל 1928.
לקריאה נוספת
- תרגום מלא לאנגלית של המאמר "מה אנחנו רוצים מהרייכסטאג" (What Do We Want in the Reichstag), מסמך PS-2500, כראיה במשפטי נירנברג](NMT 5 (page 3017)).
