מלחמות ישראל כוללות את העימותים הצבאיים והמאבקים שבהם השתתפה מדינת ישראל מאז התחלת הציונות ועד היום, כחלק מהמאבק על קיומה, בטחונה והגדרת גבולותיה. בין המלחמות המרכזיות נמנות מלחמת העצמאות (1948), מלחמת סיני (1956), מלחמת ששת הימים (1967), מלחמת יום הכיפורים (1973), מלחמת לבנון הראשונה (1982), ומלחמת לבנון השנייה (2006), כמו גם מבצעים צבאיים רבים ברצועת עזה ובגדה המערבית נגד ארגוני טרור פלסטיניים.
בנוסף למאבקים מול מדינות ערב וארגוני טרור, ההיסטוריה של מלחמות ישראל כוללת גם התמודדות עם אידיאולוגיות עולמיות כמו הקומוניזם והנאציזם. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, טרם הקמת המדינה, יהודים בארץ ישראל ובתפוצות ניהלו מאבק נגד הנאציזם, שהתבטא בשיתוף פעולה עם בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. חיילים יהודים שירתו בצבא הבריטי והשתתפו בלחימה נגד גרמניה הנאצית, וגם ביישוב העברי בארץ פעלו מחתרות בהכנות להגן על האוכלוסייה היהודית במידה שהנאצים יגיעו לארץ.
בהמשך, עם הקמת מדינת ישראל במהלך המלחמה הקרה, ישראל נאלצה להתמודד בעקיפין עם הקומוניזם, בעיקר דרך הבריתות של ברית המועצות עם מדינות ערב וארגוני טרור פלסטיניים. המעורבות הסובייטית בתמיכה בצבאות ערב והעימות האידיאולוגי בין הדמוקרטיה הישראלית לבין מדינות הגוש הקומוניסטי היוו חלק מהתמורות הגיאופוליטיות שהשפיעו על מאבקים אלו.
בצירוף לכך, כל מלחמות ישראל התרחשו על רקע המאבק להגן על קיומה של המדינה ולבסס את עצמאותה בתוך אזור עוין, תוך ניהול עימותים מול כוחות עולמיים ואזוריים, שהמשיכו להשפיע על צביונה האסטרטגי והביטחוני לאורך השנים.
תבוסתנות (Defeatism) היא גישה רעיונית וטקטית שמטרתה לערער את אמון הציבור או הצבא ביכולתה של מדינה לנצח במלחמה – מתוך כוונה לגרום לה להיכנע, לפרוש מהעימות, או להחליש את הלכידות הפנימית. מדובר לא רק באובדן תקווה, אלא לעיתים באסטרטגיה מכוונת. התבוסתנות המהפכנית, כפי שפותחה והוגדרה בידי ולדימיר לנין במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא גילום רדיקלי…
ההשמאלה היא תופעה רעיונית והיסטורית ייחודית בתולדות התנועה הציונית והחברה היהודית, המתארת את תהליך ההקצנה האידיאולוגית של זרמים ציוניים־סוציאליסטיים כלפי עמדות מרקסיסטיות, פרו־סובייטיות ומהפכניות. בניגוד לתפיסות השמאל המתונות שביקשו לשלב בין בניין הארץ לבין פעולה פוליטית ריאלית, ההשמאלה ייצגה דחף עמוק לחרוג מן המסגרת הציונית הצרה ולחבר את המפעל היהודי בארץ ישראל אל המאבק הבינלאומי…
רשומת השיחה בין אדולף היטלר למופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני, מיום 28 בנובמבר 1941, היא תיעוד רשמי של משרד החוץ הגרמני שנערך על ידי פאול שמידט, מתורגמן המשרד. הפגישה נערכה לאחר שבועות של מגעים דיפלומטיים בין אל-חוסייני לבין משרד החוץ הגרמני, ובמהלכה העלה המופתי בקשות להצהרה פומבית גרמנית נגד הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל ולתמיכה…
היהודים הוא מאמר שפורסם ב־26 בנובמבר 1938 בעיתונו של מהטמה גנדי, "Harijan", ימים ספורים לאחר פוגרום ליל הבדולח, ובו הציג גנדי את עמדותיו כלפי רדיפת היהודים בגרמניה והסכסוך בארץ־ישראל. לצד אהדה היסטורית וידידות אישית ליהודים, גנדי תקף בחריפות את הציונות והצדיק את עמדת הערבים בארץ־ישראל. הוא טען שפלשתינה שייכת לערבים כפי שאנגליה שייכת לאנגלים, והתנגד…
חיים גרינברג (1889 – 1953, ניו יורק) היה פעיל ציוני אמריקאי. חבר הנהלת הסוכנות היהודית, מנהיגה האידאולוגי של תנועת פועלי ציון, נואם, סופר, עיתונאי ופובליציסט. לפני הגירתו לאמריקה בתחילת ימי המהפכה ברוסיה ב-1917 היה מראשי "תרבות", ערך את כתב-העת "ספרות" וב-1917–1918 היה מרצה ומדריך במכון המדעי-סוציאלי בקייב. בראשית שנות ה-1920 היה אחד מעורכיו של את…
