מלחמות ישראל כוללות את העימותים הצבאיים והמאבקים שבהם השתתפה מדינת ישראל מאז התחלת הציונות ועד היום, כחלק מהמאבק על קיומה, בטחונה והגדרת גבולותיה. בין המלחמות המרכזיות נמנות מלחמת העצמאות (1948), מלחמת סיני (1956), מלחמת ששת הימים (1967), מלחמת יום הכיפורים (1973), מלחמת לבנון הראשונה (1982), ומלחמת לבנון השנייה (2006), כמו גם מבצעים צבאיים רבים ברצועת עזה ובגדה המערבית נגד ארגוני טרור פלסטיניים.
בנוסף למאבקים מול מדינות ערב וארגוני טרור, ההיסטוריה של מלחמות ישראל כוללת גם התמודדות עם אידיאולוגיות עולמיות כמו הקומוניזם והנאציזם. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, טרם הקמת המדינה, יהודים בארץ ישראל ובתפוצות ניהלו מאבק נגד הנאציזם, שהתבטא בשיתוף פעולה עם בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. חיילים יהודים שירתו בצבא הבריטי והשתתפו בלחימה נגד גרמניה הנאצית, וגם ביישוב העברי בארץ פעלו מחתרות בהכנות להגן על האוכלוסייה היהודית במידה שהנאצים יגיעו לארץ.
בהמשך, עם הקמת מדינת ישראל במהלך המלחמה הקרה, ישראל נאלצה להתמודד בעקיפין עם הקומוניזם, בעיקר דרך הבריתות של ברית המועצות עם מדינות ערב וארגוני טרור פלסטיניים. המעורבות הסובייטית בתמיכה בצבאות ערב והעימות האידיאולוגי בין הדמוקרטיה הישראלית לבין מדינות הגוש הקומוניסטי היוו חלק מהתמורות הגיאופוליטיות שהשפיעו על מאבקים אלו.
בצירוף לכך, כל מלחמות ישראל התרחשו על רקע המאבק להגן על קיומה של המדינה ולבסס את עצמאותה בתוך אזור עוין, תוך ניהול עימותים מול כוחות עולמיים ואזוריים, שהמשיכו להשפיע על צביונה האסטרטגי והביטחוני לאורך השנים.
יחידות צבאיות לסיוע לייצור, או UMAPs (בספרדית: Unidades Militares de Ayuda a la Producción), היו מחנות עבודת כפייה חקלאיים שהופעלו על ידי ממשלת קובה מנובמבר 1965 עד יולי 1968 במחוז קמאגואי 1. מחנות ה־UMAP שימשו צורה של עבודת כפייה עבור קובנים שלא יכלו לשרת בצבא בשל היותם מתנגדי מצפון, שמרנים (נוצרים ודתיים אחרים), להט"ב, או…
הנאו-פאגאניזם הרוסי של שלהי המאה ה־20 נולד כתופעה תרבותית ופוליטית בברית המועצות שלאחר מלחמת העולם השנייה, אשר ביקשה לשחרר את הזהות הרוסית מהתלות במורשת הנוצרית-אורתודוקסית ולבסס תחתיה תודעה תרבותית אלטרנטיבית, שבמרכזה עמד המיתוס של "עידן הזהב" הקדם-נוצרי. תנועה זו, שהתפתחה בשולי השיח התרבותי והאקדמי אך זכתה לפרסום רחב בעיקר באמצעות ספרות פופולרית, מדע בדיוני וכתבי…
שרפת הרייכסטאג, שהתרחשה בליל 27 בפברואר 1933, הייתה לאבן דרך קריטית בתהליך הפיכת גרמניה מדמוקרטיה חוקתית לדיקטטורה חד-מפלגתית בראשות אדולף היטלר. פחות מחודש לאחר מינויו לקנצלר, ובצל מערכת הבחירות שהייתה עתידה להתקיים שבוע לאחר מכן, הפכה השרפה לאירוע מכונן שאִפשר למפלגה הנאצית לפעול נגד יריביה באופן חוקי כביכול. בליל האירוע התקבלה הודעה בתחנת מכבי האש…
![גרמניה הפשיסטית 1945-1933. ב־30 בינואר 1933 ממנה נשיא הרייך פאול פון הינדנבורג את אדולף היטלר לרייכסקאנצלר. ב־1 בפברואר נושא רייכסקאנצלר היטלר החדש (בתמונה) נאום לאומה הגרמנית בקריאה של ממשלת הרייך, ששודרה בכל תחנות השידור בגרמניה. [ברלין – אדולף היטלר מול מיקרופון רדיו בנאום רדיו]. צילום: לא ידוע.](https://alilona.co.il/wp-content/uploads/2025/09/image-13-600x400.png "עליית הנאצים לשלטון")
עליית הנאצים לשלטון היא תהליך היסטורי שבסיומו הפכה גרמניה ממדינה רפובליקנית פרלמנטרית לדיקטטורה טוטליטרית בראשות אדולף היטלר. מדובר במהלך חוקי שהתחולל בתוך מסגרת מוסדות המדינה, ולא בהפיכה צבאית או מהפכה עממית. אף שמקובל לראות בעליית המפלגה הנאצית תוצאה של מצוקה כלכלית או כריזמה אישית יוצאת דופן, בפועל הייתה זו הכרעה של האליטות המסורתיות במדינה –…
תבוסתנות (Defeatism) היא גישה רעיונית וטקטית שמטרתה לערער את אמון הציבור או הצבא ביכולתה של מדינה לנצח במלחמה – מתוך כוונה לגרום לה להיכנע, לפרוש מהעימות, או להחליש את הלכידות הפנימית. מדובר לא רק באובדן תקווה, אלא לעיתים באסטרטגיה מכוונת. התבוסתנות המהפכנית, כפי שפותחה והוגדרה בידי ולדימיר לנין במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא גילום רדיקלי…
