עלייה לארץ ישראל (לעיתים נקרא בקיצור עלייה לישראל, או פשוט עלייה) הוא מונח מרכזי בהווייה היהודית ובציונות, המציין את הגירתם של יהודים אל ארץ ישראל. המונח "עלייה" הוא שם ייחודי שקיים רק אצל עם ישראל ביחס לארץ ישראל, והוא מבטא את החשיבות של ארץ ישראל ואת היותה גבוהה רוחנית משאר הארצות בעיני המסורת היהודית. הפעולה ההפוכה, של יציאת יהודים מארץ ישראל, נקראת ירידה בהתאם.
ביקור זמני בארץ ישראל הנעשה על רקע דתי מכונה עלייה לרגל ומונח זה משמש גם אצל אומות ודתות אחרות, שמאמיניהן באים לארץ ישראל כצליינים.
לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נטענה המילה במשמעויות פוליטיות וכלכליות חדשות ונוספות. בשנת 2016 נקבע יום העלייה כיום ציון לאומי במדינת ישראל, לכבודן של העליות לארץ ישראל.
המאה ה-20 הייתה תקופה של שינויים טקטוניים בחיי העם היהודי, אשר כללו הן אסונות חסרי תקדים והן ניצחונות היסטוריים. אחת השאלות המרכזיות שעמדו במוקד חיי העם היהודי בתקופה זו הייתה השאלה כיצד להתמודד עם דיכוי תרבותי, חברתי ופוליטי, ובמיוחד עם מצבן של קהילות יהודיות שחיו תחת שלטון רודני. סוגיה זו בלטה במיוחד במאבק למען שחרורם…
ההתיישבות היהודית בחורן הייתה אחד הניסיונות המרתקים בתקופה הציונית המוקדמת להרחיב את גבולות היישוב היהודי מעבר לאזורי ארץ ישראל המנדטורית. אזור החורן, השוכן במזרח הגולן, הפך לאחד מהיעדים להתיישבות בשל פוטנציאל הקרקע הרחב והאדמות הפוריות שהיו בו. במהלך השנים 1890–1930, פעלו קבוצות יהודיות שונות, בתמיכת הברון רוטשילד, תנועת "החלוץ" וארגונים ציוניים נוספים, בניסיון להקים יישובים…
מהפכת התרבות הציונית הייתה תהליך מכונן בהיסטוריה היהודית. התנועה הציונית, שהתעוררה בסוף המאה ה-19, חתרה ליצירת זהות לאומית חדשה לעם היהודי תוך ניתוק מיסודות חיי הגלות המסורתיים. היא קראה תיגר על המוסדות הדתיים, דחתה את העליונות של לימודי התלמוד, והציבה את התנ"ך במרכז התרבות המתחדשת. רעיונות אלה הובילו ליצירת "יהודי חדש" – דמות המנותקת מכבלי…
ההתארגנות הפוליטית של העולים מגרמניה החלה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על רקע העלייה החמישית והשינויים הפוליטיים בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. קבוצה גדולה ומשמעותית של עולים מגרמניה, שהייתה בעלת רקע מקצועי, תרבותי וכלכלי חזק, הביאה עמה השקפות חדשות ואידיאלים חברתיים ופוליטיים שונים מהמקובל ביישוב היהודי בארץ ישראל באותה תקופה. עולים אלו ראו את עצמם…
הקיבוץ וויו נובה היה קומונה יהודית שהוקמה בחצי האי קרים בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 בידי קבוצת חלוצים ישראליים שהתפצלו מגדוד העבודה. הקבוצה, בהנהגתו של מנחם (מנדל) אלקינד, עזבה את ארץ ישראל בעקבות אכזבה מהציונות הסוציאליסטית והחליטה להקים מודל סוציאליסטי עצמאי בברית המועצות. חלום ההתיישבות בקרים לא האריך ימים: הוא נגדע בשל שילוב של…
