העלייה ההמונית היא העלייה שהחלה מייד לאחר קום מדינת ישראל. הייתה זו עליית פליטים ברובה – ניצולי השואה מאירופה והפליטים היהודים ממדינות ערב. עלייה זו הביאה לגידול עצום באוכלוסיית המדינה, כאשר תוך שלוש וחצי שנים בלבד הוכפלה האוכלוסייה מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. זהו שיעור גידול חסר תקדים בהשוואה לארצות קולטות הגירה.
העולים הגיעו ממספר רב של מדינות וחלקי עולם: מאירופה, מאסיה ומצפון אפריקה. חלקם הביאו מסורת תרבותית שונה מזו של התושבים הוותיקים, אשכנזים ברובם. הקשיים שפקדו את המדינה הצעירה בתקופה זו נעוצים, לפחות בחלקם, בגידול המהיר של האוכלוסייה. המפגש בין עולים וותיקים, והשפעתו על הקולטים והנקלטים כאחד, היה אירוע משמעותי מאוד בתהליך התפתחותה של החברה הישראלית.
התנגדות עולי צפון אפריקה במושבי העולים בשנות ה-50 הייתה מנעד רחב של פעולות מחאה, התנגדות ומשא ומתן עיקש מול המוסדות הקולטים והשלטוניים במדינת ישראל. מערכת יחסים זו, שהתאפיינה בתכיפות גבוהה של משברים ומתחים, התנהלה אל מול הגופים המרכזיים שעיצבו את מדיניות הקליטה וההתיישבות באותה התקופה: הסוכנות היהודית, משרדי הממשלה השונים (ובהם משרד החינוך ומשרד הסעד)…
מַעְבָּרָה (או בשמה הרשמי: "יישוב קליטה") הייתה מרחב מחיה שהוקם במדינת ישראל החל ממרץ 1950 כפתרון דיור זמני עבור גלי העלייה ההמונית, אך התפתחה לכדי מנגנון עיצוב חברתי קבוע. המעברה אינה מהווה אירוע היסטורי תחום בזמן שהסתיים עם פירוק המבנים הארעיים, אלא חוליה מרכזית ברצף המבני שהחל ב"מחנה העולים", עבר דרך ה"מעברה" והתקבע ב"עיירת הפיתוח"….
התעמולה האנטי-מזרחית בקום המדינה הייתה מערך שיטתי ומקיף של תדמיות, התבטאויות מקרב הנהגת המדינה ופרסומים בעיתונות ושאר אמצעי התקשורת, בשנותיה הראשונות, אשר עיצבו את דמות העולה מארצות האסלאם כאלמנט נחשל, פרימיטיבי וחסר מסוגלות הורית. תעמולה זו לא הוגבלה רק לזירה הפוליטית, אלא חלחלה לעיתונות היומית ולשיח הרפואי והסוציאלי, תוך יצירת דה-הומניזציה של העולים והצגתם כסכנה…
נאום "כור המצרף לעם" נישא על ידי דוד בן־גוריון בכינוס מפקדי גדנ"ע בשנת 1951. בנאום זה שרטט בן־גוריון את חזונו לגבי תפקידו הכפול של צה"ל – לא רק כמכשיר הגנה צבאית, אלא גם ככלי מרכזי בחינוך הדור הצעיר ובעיצוב דמות האומה הישראלית. בן־גוריון הציג את הצבא כ"בית הספר הגדול ביותר בארץ", אשר נועד להקנות לעולים…
וורליק ורגיסי היה מס עושר שהוטל בטורקיה ב-11 בנובמבר 1942 תחת ממשלתו של שוקרו סרצ'וגלו, לכאורה במטרה לממן את הצבא הטורקי ולייצב את הכלכלה בזמן מלחמת העולם השנייה. המס הוגדר כצעד חירום כלכלי, אך בפועל הוטל באופן בלתי שוויוני ופגע בעיקר במיעוטים הלא-מוסלמיים, ביניהם יהודים, יוונים וארמנים. גובה המס הוערך באופן שרירותי, ובמקרים רבים חרג…
